אג'תהאד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־22:30, 8 באפריל 2018

אג'תהאד (בערבית: اجتهاد, נהגה: אִגְ'תִהָאד, מילולית: חריצות), מונח אסלאמי המתייחס לגזירת הלכות חדשות בידי חכמי הלכה בסוגיות שלגביהן לא קיימת הכרעה ברורה בספרות ההלכתית הקיימת. האג'תהאד עושה שימוש ב"אֻצוּל אל-פִקְה", מקורות חוק שמשמשים מקור לגזירת הלכה: הקוראן, הסונה, אג'מאע (קונצנזוס) וקיאס (אנלוגיה). במאות הראשונות לאסלאם התנהל מאבק בין גורמים שתמכו בהכללת הדעה האישית (רַאְי) כמקור הלכתי לגיטימי (על ידי עקל – שכל) לבין גורמים שגרסו כי רק הידע המועבר מפי הנביא וחבריו, ודברי האל החיים שבקוראן, ראויים לשמש כמקור לגזירת הלכות (כנקל - ידע מועבר). במחנה הראשון נמנו בעיקר בני האסכולה המועתזלית ומנגד התייצבו בני האסכולה הט'אהרית והחנבלית. המאבק בין הגישות הגיע לשיאו בזמן האינקוויזיציה של הח'ליף העבאסי אל-מאמון (בין 814-833) בשאלת נבראותו של הקוראן, והוכרע לבסוף לזכותם של המצדדים בידע המועבר.
המונח "אג'תהאד" משמש גם לציון פסיקה הלכתית חדשה בסוגיה קיימת בשל כורח המתעורר משינויים במצב החברתי, תרבותי, פוליטי וכלכלי. דוגמאות בולטות: השימוש בכלי תחבורה ואמצעי תקשורת מודרניים שלא היו קיימים בימי הנביא, היחס לשתיית קפה ועישון, ותכנון משפחה בשל הגידול הדמוגרפי שאינו בר-קיימא בעולם האסלאמי בעשורים האחרונים.

מוג'תהד

המוג'תהד הוא חכם הלכה הזוכה להכרה כבעל בקיאות הלכתית ומצוינות שכלתנית המאפשרת לו לגזור הלכות חדשות או לשנות הלכות קיימות. בשיעה למוג'תהד סמכות הלכתית רבה בהיותו נָאאֶב אִמָאם, ממלא מקומו של האמאם הנעלם העתיד לשוב ולהתגלות. בסונה למוג'תהד הייתה סמכות מעטה יחסית למן המאה ה-11 לספירה ועד לדורות האחרונים, בשל ההסכמה כי "נסגרו שערי האג'תהאד". הוגה הדעות המוסלמי שנחשב למוג'תהד האחרון המקובל על כלל זרמי האורתודוקסיה הסונית הוא אל-ע'זאלי.

בשלהי המאה ה-19 החלו להישמע קריאות לרפורמה באסלאם, ובכלל זה גם לפתיחתם של "שערים" אלו כדרך להחיות את האסלאם ולעוררו מן הקיפאון המחשבתי שאחז בו 'מאז ימי השתלטות העמים הזרים' עליו. הדוגלים בגישה זו, ובהם ג'מאל א-דין אל-אפע'אני, מוחמד עַבְּדֻה ורשיד רידא הניחו את היסודות האינטלקטואליים לעלייתם הן של זרמי החילון והן של זרמים שמרניים-סלפיים במחשבה האסלאמית המודרנית. עבודתם של אל-אפע'אני, עבדה ורידא הניחה במישרין את היסודות התאולוגיים והאידאולוגיים לצמיחתה של תנועת האחים המוסלמים במצרים בשנות העשרים של המאה העשרים בראשות חסן אל-בנא ואחרים. תנועת חמאס מהווה את הפלג הארץ-ישראלי של תנועה זו.

נשים מוג'תהדות

אין מניעה כי אישה תוכר כמוג'תהדה, ואכן באיראן לדורותיה מספר נשים הוכרו ככאלה (למשל, זוהרה ספאתי, נוסרת אמין, ביבי ח'אנום). הדעות חלוקות בקרב ציבור המאמינים ואנשי הדת המוסלמים בנוגע לשאלה האם מוג'תהדה יכולה לקבל מעמד של "מקור לחיקוי" (מרג'ע). מכיוון שה"מרג'ע" אמור להוות דמות מופת ומודל לחיקוי, יש כאלה הסבורים כי אישה אינה יכולה להוות דוגמה שכזאת.

ראו גם

עולמא

לקריאה נוספת

ואאל ב. חלאק, האם נסגרו שערי האג'תהאד?, תרגמה: מיכל סלע, ג'מאעה 8 (תשס"ב), עמ' 118-168.

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 [[קובץ:Grand Ayatollahs Qom فتوکلاژ، آیت الله های ایران-قم 02.jpg|ממוזער]]
-'''אג'תהאד''' (ב[[ערבית]]: '''اجتهاد''', נהגה: אִגְ'תִהָאד, מילולית: חריצות), מונח [[אסלאם|אסלאמי]] המתייחס לגזירת הלכות חדשות בידי חכמי הלכה בסוגיות שלגביהן לא קיימת הכרעה ברורה בספרות ההלכתית הקיימת. האג'תהאד עושה שימוש ב"[[אצול אל-פקה|אֻצוּל אל-פִקְה]]", מקורות חוק שמשמשים מקור לגזירת הלכה: [[הקוראן]], ה[[סונה]], [[אג'מאע]] (קונצנזוס) ו[[קיאס]] ([[אנלוגיה]]). במאות הראשונות לאסלאם התנהל מאבק בין גורמים שתמכו בהכללת הדעה האישית ([[ראי (אסלאם)|רַאְי]]) כמקור הלכתי לגיטימי (על ידי [[עקל]] – שכל) לבין גורמים שגרסו כי רק [[חדית'|הידע המועבר מפי הנביא וחבריו]], ודברי האל החיים שבקוראן, ראויים לשמש כמקור לגזירת הלכות (כ[[נקל]] - ידע מועבר). במחנה הראשון נמנו בעיקר בני האסכולה ה[[מועתזילה|מועתזלית]] ומנגד התייצבו בני האסכולה ה[[ט'אהרים (אסכולה)|ט'אהרית]] וה[[חנבלים|חנבלית]]. המאבק בין הגישות הגיע לשיאו בזמן [[מיחנה|האינקוויזיציה]] של ה[[ח'ליף]] ה[[בית עבאס|עבאסי]] [[אל-מאמון]] (בין [[814]]-[[833]]) בשאלת נבראותו של הקוראן, והוכרע לבסוף לזכותם של המצדדים בידע המועבר. <br />
+'''אג'תהאד''' (ב[[ערבית]]: '''اجتهاد''', נהגה: אִגְ'תִהָאד, מילולית: חריצות), מונח [[אסלאם|אסלאמי]] המתייחס לגזירת הלכות חדשות בידי חכמי הלכה בסוגיות שלגביהן לא קיימת הכרעה ברורה בספרות ההלכתית הקיימת. האג'תהאד עושה שימוש ב"[[אצול אל-פקה|אֻצוּל אל-פִקְה]]", מקורות חוק שמשמשים מקור לגזירת הלכה: [[הקוראן]], ה[[סונה]], [[אג'מאע]] (קונצנזוס) ו[[קיאס]] ([[אנלוגיה]]). במאות הראשונות לאסלאם התנהל מאבק בין גורמים שתמכו בהכללת הדעה האישית ([[ראי (אסלאם)|רַאְי]]) כמקור הלכתי לגיטימי (על ידי [[עקל]] – שכל) לבין גורמים שגרסו כי רק [[חדית'|הידע המועבר מפי הנביא וחבריו]], ודברי האל החיים שבקוראן, ראויים לשמש כמקור לגזירת הלכות (כ[[נקל]] - ידע מועבר). במחנה הראשון נמנו בעיקר בני האסכולה ה[[מועתזילה|מועתזלית]] ומנגד התייצבו בני האסכולה ה[[ט'אהרים (אסכולה)|ט'אהרית]] וה[[האסכולה החנבלית|חנבלית]]. המאבק בין הגישות הגיע לשיאו בזמן [[מיחנה|האינקוויזיציה]] של ה[[ח'ליף]] ה[[בית עבאס|עבאסי]] [[אל-מאמון]] (בין [[814]]-[[833]]) בשאלת נבראותו של הקוראן, והוכרע לבסוף לזכותם של המצדדים בידע המועבר. <br />
 המונח "אג'תהאד" משמש גם לציון פסיקה הלכתית חדשה בסוגיה קיימת בשל כורח המתעורר משינויים במצב החברתי, תרבותי, פוליטי וכלכלי. דוגמאות בולטות: השימוש בכלי תחבורה ואמצעי תקשורת מודרניים שלא היו קיימים בימי הנביא, היחס לשתיית קפה ועישון, ותכנון משפחה בשל הגידול הדמוגרפי שאינו בר-קיימא בעולם האסלאמי בעשורים האחרונים.<br />