תומאזו אלבינוני – הבדלי גרסאות
מ ←ביוגרפיה: קישורים פנימיים |
|||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
{{מיון רגיל:אלבינוני, תומאזו}} |
{{מיון רגיל:אלבינוני, תומאזו}} |
||
[[קטגוריה:נפטרים ב-1751]] |
|||
[[קטגוריה:מלחינים איטלקים]] |
[[קטגוריה:מלחינים איטלקים]] |
||
[[קטגוריה:מלחינים מתקופת הבארוק]] |
[[קטגוריה:מלחינים מתקופת הבארוק]] |
||
גרסה מ־10:56, 26 באפריל 2018
 | |
| לידה |
8 ביוני 1671 ונציה, הרפובליקה של ונציה  |
|---|---|
| פטירה |
17 בינואר 1751 (בגיל 79) ונציה, הרפובליקה של ונציה |
| שם לידה |
Tomaso Giovanni Albinoni |
| מקום קבורה |
בזיליקת סן מרקו |
| מוקד פעילות |
הרפובליקה של ונציה |
| תקופת הפעילות |
מ-1694 |
| זרם |
המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק |
| סוגה |
אופרה, סימפוניה |
| שפה מועדפת |
איטלקית |
| כלי נגינה |
כינור |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
תומאזו אלבינוני (איטלקית: Tomaso Albinoni; 8 ביוני/14 ביוני 1671, ונציה[1] - 17 בינואר 1751) היה מלחין בארוק איטלקי.
אלבינוני התפרסם בזמנו כמלחין אופרות, אך כיום זכור בעיקר הודות למוזיקה הכלית שלו. ה"אדאג'ו בסול מינור" שלו, שהוא למעשה שיחזור מאוחר, הוא אחד הקטעים המוכרים ביותר במוזיקה של תקופת הבארוק, שהיה ליצירה פופולרית ומושמעת, לצד הקאנון של פכלבל. כיום סבורים המומחים, כי הקטע המפורסם נכתב על ידי רמו ג'אזוטו (Remo Giazotto) מוזיקולוג שהתמחה בעבודותיו של אלבינוני, על פי קטע מסונאטה של אלבינוני עצמו.[2]
ביוגרפיה
תומאזו אלבינוני, שאביו, אנטוניו אלבינוני (1634–1709), היה סוחר נייר ואציל עשיר בוונציה, למד נגינה בכינור וזמרה. מעט, יחסית, ידוע על חייו, בהתחשב בשיעור קומתו כמלחין בין בני זמנו ובתקופה המתועדת היטב, בהשוואה לאחרות, שבה חי. בשנת 1694 הקדיש את אופוס 1 שלו לבן-עירו, החשמן פייטרו אוטובוני (בן-אחיינו של האפיפיור אלכסנדר השמיני); אוטובוני היה פטרון חשוב של מלחינים אחרים ברומא, כמו ארכאנג'לו קורלי ודומניקו סקרלטי. בשנת 1700 עבד אלבינוני ככנר אצל פרדיננדו קרלו, דוכס מנטובה, לו הקדיש את אופוס 2, קובץ של 12 יצירות כליות: 6 סינפוניות (סונטות) ו 6 קונצ'רטי, כולם ב 5 קולות ולכלי קשת עם בסו קונטינואו. בשנת 1701 כתב את הסוויטות אופוס 3, שזכו לפופולריות עצומה, ואת הקובץ הזה הקדיש לדוכס הגדול פרדיננד השלישי מטוסקנה.
בשנת 1705 נשא אישה; אנטונינו ביפרי, מנצח המקהלה בכנסיית סן מרקו היה עד לנישואים, וככל הנראה היה ידידו של אלבינוני. נראה, מכל מקום, שלאלבינוני לא היו עוד קשרים עם המוסד הזה, הראשון במעלה בחיי המוזיקה בוונציה, ואת תהילתו הראשונית כמלחין אופרות השיג בערים רבות באיטליה, ביניהן ונציה, ג'נובה, בולוניה, מנטובה, אודינה, פיאצ'נצה ונאפולי. בתקופה זו גם הרבה לחבר מוזיקה אינסטרומנטלית: לפני 1705 כתב בעיקר טריו סונאטות וקונצ'רטי לכינור, אבל מאז ועד 1719 כתב סונאטות סולו וקונצ'רטי לאבוב. אלה האחרונים מופיעים באופוס 7 ובאופוס 9: קונצ'רטי לאבוב ולתזמורת כלי קשת וגם קונצ'רטי ל 2 אבובים ולתזמורת כלי קשת.
שלא כמלחינים אחרים בני זמנו, נראה שמעולם לא חיפש משרה בכנסייה או בחצרות אצולה, אבל יש לזכור, שאלבינוני היה בעל אמצעים ונהנה מן האפשרות להלחין באופן עצמאי. בשנת 1722, מכל מקום, הזמין אותו מקסימיליאן עמנואל השני, הנסיך הבוחר של בוואריה, להיות מנצח האופרות בחצרו. אלבינוני הקדיש לו סדרה של שנים-עשר קונצ'רטי, אופוס 9 שנזכרו לעיל: 4 קונצ'רטי לאבוב, 4 לשני אבובים ו 4 לכנור.
בשנת 1742 יצא לאור בצרפת קובץ סונאטות לכינור של אלבינוני. הקובץ התפרסם כ"posthumus", כלומר, לאחר מות המלחין, ומתוך כך סברו המלומדים, במשך שנים, שאלבינוני מת סמוך לאותה שנה. ואולם, נראה שאלבינוני המשיך לחיות בוונציה באלמוניות; רשומות מקהילת סאן ברנאבה, מקום הולדתו, מלמדות, שאלבינוני מת בשנת 1751, "בגיל 84" (כנראה שגיאה), ממחלת הסוכרת.
מוזיקה והשפעות
אלבינוני כתב כחמישים אופרות, ש-28 מהן הופקו בוונציה בין 1723 ל-1740, אבל כיום הוא נודע בעיקר במוזיקה האינסטרומנטלית שלו, בייחוד בקונצ'רטי לאבוב.
המוזיקה האינסטרומנטלית שלו משכה אליה תשומת לב רבה מצד יוהאן סבסטיאן באך, שכתב שתי פוגות (BWV 946 ו BWV 951), המבוססות על נושאים של אלבינוני מתוך הטריו סונטות אופוס 1 שלו לשני כנורות ובסו קונטינואו. באך השתמש גם בבסים של אלבינוני לתרגילי הרמוניה לתלמידיו. קרוב משפחתו של באך, המלחין יוהאן גוטפריד ולתר, עיבד כמה יצירות מאת אלבינוני לעוגב סולו, בדומה למה שעשה באך ליצירות אחדות מאת ויולדי.
רבות מיצירותיו של אלבינוני אבדו במלחמת העולם השנייה כשהספרייה הממלכתית בדרזדן נהרסה בהפצצת בעלות הברית, ועל כן רק מעט ידוע על חייו ועל המוזיקה שלו מאמצע שנות ה-20 של המאה ה-18 ואילך.
האדאג'ו בסול מינור המפורסם של אלבינוני הוא שיחזור משנת 1945 שעשה רמו ג'אזוטו על פי קטע מפרק איטי של טריו סונאטה, שגילה בין הריסות הספרייה. השימוש המפורסם ביותר ביצירה נעשה בסרט "גליפולי" משנת 1981, שעלילתו מתרחשת במלחמת העולם הראשונה, סביב קרב בשם זה. גם להקת הדלתות הקליטה גרסה אינסטרומנטלית משלה ליצירה בליווי תזמורת, לאלבום "An American Prayer". גם להקת הרוק המתקדם רנסאנס הקליטה גרסה (עם טקסט מושר) ליצירה וגם שלמה ארצי הקליט גרסה עם מילים המושרות בעברית באלבומו "את ואני" משנת 1975. בערוב השנים עברה מטאמורפוזה של יוצר מוזיקת ההאוס די ג'יי טיאסטו שנתן ליצירה הזו אינטרפרטציה עכשווית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ תומאזו אלבינוני, אנציקלופדית בריטניקה
- ^ קרולין ג'אנטורו,"רמו ג'אזוטו", מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין