לוסי דווידוביץ' – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־11:24, 1 במאי 2018

לוסי שילדקרט דווידוביץ' (באנגלית: Lucy Schildkret Dawidowicz;‏ 16 ביוני 1915 - 5 בדצמבר 1990) הייתה היסטוריונית יהודייה-אמריקאית, חוקרת ההיסטוריה היהודית בתקופה המודרנית וחוקרת השואה.

קורות חיים

לוסי שילדקרט נולדה למשפחה יהודית בניו יורק בשנת 1915. הוריה, מקס וויקטוריה שילדקרט, היו יהודים חילונים, ועל פי דבריה לא נכחה מעולם בתפילה בבית כנסת עד לשנת 1938.

דווידוביץ' למדה לתואר ראשון בספרות ושירה ספרות בהאנטר קולג', ולאחר מכן החלה בלימודי תואר שני באוניברסיטת קולומביה. היא לא השלימה את לימודיה, משום שבשנת 1938 נענתה לעצת אחד ממוריה, ההיסטוריון יעקב שצקי, למדה את שפת היידיש ויצאה לפולין לשמש כעמיתת מחקר בייוו"א, המכון למחקר יהודי בווילנה (שהייתה אז בתחום פולין).

דווידוביץ' גרה בווילנה עד אוגוסט 1939, ואז שבה לארצות הברית. במהלך שהותה בייוו"א התקרבה לשלושת המלומדים המובילים במכון, זליג קלמנוביץ', מקס ויינרייך וזלמן רייזן. משלושתם שרד את השואה רק ויינרייך, שנסע לניו יורק בטרם נכבשה וילנה על ידי הנאצים, על מנת להקים שם סניף של המכון. דווידוביץ' הייתה קרובה במיוחד לקלמנוביץ' ומשפחתו. בתקופת שהותה בפולין נתקלה באנטישמיות של האוכלוסייה המקומית, וכתביה המאוחרים על יחסי יהודים ונוצרים בפולין הושפעו משהותה בווילנה בתקופה זו. לטענתה, האוכלוסייה הקתולית בפולין שלפני המלחמה הייתה אנטישמית. היסטוריונים רבים כנורמן דייויס הסתייגו מדעה זו.

בין 1940 ל-1946 עבדה דווידוביץ' בסניף ייוו"א בניו יורק. לאחר תום מלחמת העולם השנייה חזרה דווידוביץ' לאירופה לשמש בתפקידי סיוע במסגרת הג'וינט במחנות העקורים בגרמניה. במסגרת מילוי תפקידיה אלו חיפשה גם אחר ספרים מספריית המכון, שנבזזו ונמצאו בפרנקפורט. בשובה לארצות הברית עסקה בחקר השואה.

בשנת 1947 שבה דווידוביץ' לארצות הברית, וב-3 בינואר 1948 נישאה לשמעון דווידוביץ', יהודי פולני, שבתו מנישואיו הראשונים נספתה בגטו ורשה. היא עבדה כתחקירנית עבור הסופר ג'ון הרשי, שכתב את הספר"החומה", ובו תיאר את מרד גטו ורשה. בין 1948 ל-1960 עבדה דווידוביץ' כחוקרת עבור "הוועד היהודי-אמריקני". בתקופה זו כתבה עבור המגזין "קומנטרי", עבור העיתון "ניו יורק טיימס" ובמיוחד עבור מדור ביקורת הספרים בעיתון זה. דווידוביץ' ייסדה את הקרן לתרגום ספרות מיידיש ומעברית לאנגלית, ובהיותה ציונית ואנטי-קומוניסטית נלהבת, ניהלה מסע ציבורי על מנת לאפשר את עליית יהודי ברית המועצות.

דווידוביץ' האמינה כי אם מדינת ישראל הייתה קמה לפני שנת 1939 הייתה השואה נמנעת. בוויכוח ההיסטורי בין ה"פונקציונליסטים" (הסבורים כי השואה היא תוצר לוואי של התפתחויות מוסדיות ואחרות בגרמניה הנאצית) ובין ה"אינטנציונליסטים" (הסבורים כי השואה נהגתה מראשן) נקטה דווידוביץ' בדעה אינטנציונליסטית קיצונית. לדעתה, היטלר הגה את רעיון השמדת היהודים עוד בנובמבר 1918, ומן הרגע שבו שמע על שביתת הנשק במלחמת העולם הראשונה הייתה מטרתו העיקרית הוצאתה לפועל של השואה על פי תוכנית מתוכננת מראש, כשהוא נעזר באנטישמיות הטבועה בעם הגרמני. דווידוביץ' טענה כי עוד מימי הביניים ואילך הייתה התרבות הגרמנית נגועה באנטישמיות שניתן לתאר, וכי קו היסטורי ישיר מוביל בין הפוגרומים בימי הביניים ובין מחנות הריכוז של הנאצים. דווידוביץ' הסתמכה על כתבי פריץ פישר בטענה כי קווי המשכיות רבי עוצמה קיימים בהיסטוריה הגרמנית, וכי היה "משעול מיוחד" (Sonderweg) שהוביל את גרמניה אל הנאציזם באורח בלתי נמנע.

בשנת 1975 פרסמה דווידוביץ' את ספרה "המלחמה נגד היהודים", שהיה סקירה היסטורית מקיפה מנקודת מבט אישית ואנושית של השואה. הספר תורגם לעברית והופיע בהוצאת זמורה ביתן מודן בשנת 1982 (זהו הספר היחידי משלה שתורגם).

ספריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לוסי ס. דווידוביץ', המלחמה נגד היהודים 1933–1945 (מאנגלית: עדית זרטל; עריכה מדעית: חיים שמיר), תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, תשמ"ב 1982.

זיכרונותיה

Lucy S. Dawidowicz, From that Place and Time: A Memoir, New York: W. W. Norton, 1989.

לקריאה נוספת

על ספרה "המלחמה נגד היהודים" (1975):

ישראל גוטמן, 'המלחמה נגד היהודים 1933–1945', יד ושם יא (תשל"ו), 253–263.
אשר כהן, 'עובדות ופרשנות בהוראת השואה: עם הופעת התרגום העברי לספרה של לוסי דווידוביץ', "המלחמה נגד היהודים"', משואה יא (תשמ"ג), 181–191.

קישורים חיצוניים

רשימת הפרסומים של לוסי דווידוביץ', בקטלוג הספרייה הלאומית
רשימת המאמרים של לוסי דווידוביץ' באתר רמב"י
מדריך לכתבי לוסי דווידוביץ' (באנגלית)
ביקורת על דווידוביץ' (באנגלית)
ביקורת על דייוויד אירווינג מאת דווידוביץ', בפרויקט נזכור
אליענה אדלר, לוסי דווידוביץ', באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)

@@ שורה 9: / שורה 9: @@
 דווידוביץ' גרה בווילנה עד אוגוסט [[1939]], ואז שבה לארצות הברית. במהלך שהותה בייוו"א התקרבה לשלושת המלומדים המובילים במכון, [[זליג קלמנוביץ']], [[מקס ויינרייך]] ו[[זלמן רייזן]]. משלושתם שרד את [[השואה]] רק ויינרייך, שנסע ל[[ניו יורק]] בטרם נכבשה וילנה על ידי הנאצים, על מנת להקים שם סניף של המכון. דווידוביץ' הייתה קרובה במיוחד לקלמנוביץ' ומשפחתו. בתקופת שהותה בפולין נתקלה ב[[אנטישמיות]] של האוכלוסייה המקומית, וכתביה המאוחרים על יחסי יהודים ונוצרים בפולין הושפעו משהותה בווילנה בתקופה זו. לטענתה, האוכלוסייה ה[[נצרות קתולית|קתולית]] בפולין שלפני המלחמה הייתה אנטישמית. היסטוריונים רבים כ[[נורמן דייויס]] הסתייגו מדעה זו.
 בין [[1940]] ל-[[1946]] עבדה דווידוביץ' בסניף ייוו"א בניו יורק. לאחר תום [[מלחמת העולם השנייה]] חזרה דווידוביץ' לאירופה לשמש בתפקידי סיוע במסגרת [[הג'וינט]] [[שארית הפליטה|במחנות העקורים]] ב[[גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה|גרמניה]]. במסגרת מילוי תפקידיה אלו חיפשה גם אחר ספרים מספריית המכון, ש[[ביזה|נבזזו]] ונמצאו ב[[פרנקפורט]]. בשובה לארצות הברית עסקה בחקר השואה.
 בשנת [[1947]] שבה דווידוביץ' לארצות הברית, וב-[[3 בינואר]] [[1948]] נישאה לשמעון דווידוביץ', יהודי פולני, שבתו מנישואיו הראשונים נספתה ב[[גטו ורשה]]. היא עבדה כתחקירנית עבור הסופר [[ג'ון הרשי]], שכתב את הספר"החומה", ובו תיאר את [[מרד גטו ורשה]]. בין [[1948]] ל-[[1960]] עבדה דווידוביץ' כחוקרת עבור "[[הוועד היהודי-אמריקני]]". בתקופה זו כתבה עבור המגזין "[[קומנטרי]]", עבור העיתון "[[ניו יורק טיימס]]" ובמיוחד עבור מדור [[ביקורת ספרות|ביקורת הספרים]] בעיתון זה. דווידוביץ' ייסדה את הקרן ל[[תרגום]] ספרות מ[[יידיש]] ומ[[עברית]] ל[[אנגלית]], ובהיותה [[ציונות|ציונית]] ואנטי-[[קומוניזם|קומוניסטית]] נלהבת, ניהלה מסע ציבורי על מנת לאפשר את [[עלייה לישראל|עליית]] יהודי [[ברית המועצות]].
@@ שורה 15: / שורה 15: @@
 דווידוביץ' האמינה כי אם [[מדינת ישראל]] הייתה קמה לפני שנת [[1939]] הייתה השואה נמנעת. בוויכוח ההיסטורי בין [[פונקציונליזם ואינטנציונליזם|ה"פונקציונליסטים"]] (הסבורים כי השואה היא תוצר לוואי של התפתחויות מוסדיות ואחרות בגרמניה הנאצית) ובין ה"אינטנציונליסטים" (הסבורים כי השואה נהגתה מראשן) נקטה דווידוביץ' בדעה אינטנציונליסטית קיצונית. לדעתה, היטלר הגה את רעיון השמדת היהודים עוד בנובמבר [[1918]], ומן הרגע שבו שמע על שביתת הנשק ב[[מלחמת העולם הראשונה]] הייתה מטרתו העיקרית הוצאתה לפועל של [[השואה]] על פי תוכנית מתוכננת מראש, כשהוא נעזר ב[[אנטישמיות]] הטבועה ב[[גרמנים|עם הגרמני]]. דווידוביץ' טענה כי עוד מ[[ימי הביניים]] ואילך הייתה התרבות הגרמנית נגועה ב[[אנטישמיות]] שניתן לתאר, וכי קו היסטורי ישיר מוביל בין ה[[פוגרום|פוגרומים]] בימי הביניים ובין [[מחנה ריכוז|מחנות הריכוז]] של הנאצים. דווידוביץ' הסתמכה על כתבי [[פריץ פישר (היסטוריון)|פריץ פישר]] בטענה כי קווי המשכיות רבי עוצמה קיימים בהיסטוריה הגרמנית, וכי היה "[[הדרך הגרמנית המיוחדת|משעול מיוחד]]" (Sonderweg) שהוביל את גרמניה אל הנאציזם באורח בלתי נמנע.
 בשנת [[1975]] פרסמה דווידוביץ' את ספרה "המלחמה נגד היהודים", שהיה סקירה היסטורית מקיפה מנקודת מבט אישית ואנושית של השואה. הספר תורגם ל[[עברית]] והופיע בהוצאת [[זמורה ביתן מודן]] בשנת [[1982]] (זהו הספר היחידי משלה שתורגם).
 ==ספריה==
 {{להשלים|נושא=ישראל}}
 * לוסי ס. דווידוביץ', '''המלחמה נגד היהודים 1933–1945''' (מאנגלית: [[עדית זרטל]]; עריכה מדעית: חיים שמיר), תל אביב: [[זמורה, ביתן, מודן]], תשמ"ב 1982.
 ===זיכרונותיה===
 <div class="mw-content-ltr">
-* Lucy S. Dawidowicz, ''From that Place and Time: A Memoir'', New York: W. W. Norton,‎ 1989.‎
+* Lucy S. Dawidowicz, ''From that Place and Time: A Memoir'', New York: W. W. Norton, 1989.
 </div>
@@ שורה 43: / שורה 42: @@
 {{מיון רגיל:דווידוביץ', לוסי}}
-[[קטגוריה:נפטרים ב-1990]]
 [[קטגוריה:היסטוריונים אמריקאים]]
 [[קטגוריה:היסטוריונים יהודים אמריקאים]]
@@ שורה 50: / שורה 48: @@
 [[קטגוריה:חוקרי האנטישמיות]]
 [[קטגוריה:אסכולת השואה האינטנציונליסטית]]
+[[קטגוריה:נפטרים ב-1990]]