גיל

גיל יותר חתיך מנאור

גיל האדם

חיי האדם מתחלקים רעיונית לכמה חלקים, הנקבעים על-פי גילו: ינקות, ילדות, גיל ההתבגרות, בגרות, גיל המעבר אצל גברים או גיל המעבר אצל נשים והזיקנה; עם זאת, אין גילים מדויקים המגדירים את המעבר מקבוצת גיל אחת לאחרת.

הגיל בתרבות

בתרבות המערבית נפוץ שגיל האדם נספר ככמות הזמן אשר עברה החל מהיוולדו ועד לנקודת זמן מסוימת. עם זאת, בתרבויות במזרח אסיה גיל יכול להיות מצוין בשיטה בה בהיוולדו של אדם גילו נחשב אחד (ולא אפס), וגילו של האדם גדל בשנה כאשר מתחילה שנה חדשה בלוח השנה (בין אם זה הלוח הגריגוריאני אם לוח מסורתי או מקומי). שיטה זה יכולה להביא להפרש של 2 שנות ספירה מול השיטה הנפוצה במערב.

יום הולדת של אדם הוא היום בשנה שבו התאריך זהה לתאריך הלידה של אותו אדם. ביום זה נמדד גילו בשנים שלמות. יום זה נחשב בדרך כלל ליום שמח ונחוג על ידי האדם בחברת משפחתו וחבריו.

יש הנוהגים, בעיקר נשים, שלא לחשוף בפומבי את גילם.

בתרבויות שונות מציינים טקסי מעבר שונים את המעבר מתקופת חיים אחת למשנייה. ביהדות מסומלת הכניסה לעולם על ידי טקסים כגון ברית המילה, פדיון הבן, זבד הבת, ואת המעבר מילדות לבגרות מסמל טקס הבר מצווה.

ליתוגרפיה אמריקאית מסביבות 1849 המתארת את מעגל החיים של אשה

התנא יהודה בן תימא נותן בפרקי אבות (ה', כ"א) תוכנית עבודה מפורטת לאדם בהתאם לגילו:

בן חמש שנים למקרא;

בן עשר למשנה;

בן שלוש עשרה למצוות;

בן חמש עשרה לתלמוד;

בן שמונה עשרה לחופה;

בן עשרים לרדוף;

בן שלושים לכוח;

בן ארבעים לבינה;

בן חמישים לעצה;

בן שישים לזקנה;

בן שבעים לשיבה;

בן שמונים לגבורה;

בן תשעים לשוח;

בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם.

הגיל בחקיקה

שלט המורה על הגבלת גיל, בכניסה למועדון במתחם יד חרוצים בתל אביב. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, הבחנה זו בין גברים לנשים מנוגדת לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים.

במרבית המדינות, החוק מכיר בקבוצות גיל אחדות, ובזכויות או מגבלות שונות חלות על האזרח בהתאם לגילו. בחוק הפלילי בישראל, למשל, ההבחנה היא בין קטין, מי שגילו קטן מ-18 שנה, לבין בגיר; יכול להצביע בבחירות מי שגילו 18 שנה ומעלה, ולהיבחר לכנסת מגיל 21 ואילך; וכן הלאה. חוק העוסק במפורש בגילו של אדם הוא חוק גיל פרישה. יחד עם הבחנות אלה, שסיבותיהן ענייניות, אסורה הפליה מטעמי גיל (היא נאסרה במפורש בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה). הפליה מטעמי גיל קרויה גילנות.

חישוב הגיל בחוקי מדינת ישראל נעשה, כאמור בחוק הפרשנות, על-פי הלוח הגרגוריאני. יוצא מן הכלל הוא חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, שבו נקבע "חישוב גילים ייעשה לפי הלוח העברי". כיוון שגיל הגיוס לצה"ל הוא 18 שנה, נוצר קונפליקט בין קביעה זו לבין אמנות בינלאומיות שישראל חתמה עליהן ובהן נקבע שהגיל המינימלי לגיוס חובה לכוחות לוחמים ולהשתתפות בפעילות לחימה הוא גיל 18 (לפי הלוח הגרגוריאני). לפתרון הבעיה תוקן חוק שירות ביטחון, כך שלא ניתן לגייס אדם שטרם מלאו לו 18 שנים לפי הלוח הגרגוריאני.

תאריך הולדתו של אדם נרשם במרשם האוכלוסין. לעיתים מבקש אדם לתקן רישום זה, ובכך לשנות את גילו הרשמי. הכללים לעריכת שינוי כזה נקבעו בחוק קביעת גיל, תשכ"ד-1963.‏

אריכות ימים

אן פאודר (8 באפריל 1807 - 10 ביולי 1917), כפי שצולמה ביום הולדתה ה-110

אריכות ימים הוא מושג המתייחס לאורך-הימים המקסימלי אליו מגיע אדם, שהיא תקופת חיים הגדולה בהרבה מתוחלת החיים האנושית בלידה. מושג זה נוגע גם לחשיבה על שיטות להארכת תוחלת זו. ההתייחסות אליו אינה רק בתחומי הקהילה המדעית אלא גם בספרות, למשל בספרי הרפתקאות, מדע בדיוני ורומנים אוטופיים. נוסף לכל, גם האגדות ועולם המיתולוגיה ספרו על אורכי חיים ארוכים מאוד בעבר ובעתיד. מיתוסים על אריכות ימים מוקצנת קיימים גם בהווה. עם זאת, קיים קושי רב באימות אורך החיים האנושי הארוך ביותר אי פעם, בשל סטטיסטיקות לידה לא מדויקות בעבר. האדם המבוגר ביותר שגילו אומת בוודאות היא הצרפתייה ז'אן לואיז קלמנט שהלכה לעולמה בשנת 1997 בגיל 122 שנה ו-164 יום.

לאורך השנים ריתקה האפשרות של הגעה לגיל מופלג אנשים רבים. ארגונים רבים מוקדשים לחקר הסיבות להזדקנות, דרכים למניעת הזדקנות, ודרכים להפוך את תהליכי ההזדקנות. חלקם אף רואים זאת כטרנס הומניזם ומרדף אחר האלמוות (למשל, כת הראלים). לעומתם, ישנם ארגונים המתנגדים ל"אנטי אייג'ינג", בטענה שאינה טבעית או מוסרית. אפילו בקרב אלו אשר אינם רוצים חיי נצח, אריכות ימים רצויה כיוון שהיא מאפשרת הנאה רבה יותר, או נתינה גדולה יותר למען האנושות.

דת

בתנ"ך מוזכרים בני אדם רבים שהגיעו לגילאים מופלגים. הזקן ביותר הוא מתושלח, אשר נפטר בגיל 969 שנה (ספר בראשית). בפרשנות המקרא המסורתית מבואר, שתוחלת החיים הייתה בתחילת הבריאה ארוכה בהרבה מאשר בימינו, ומספר השנים המגיע במקרים רבים קרוב לאלף, אלא שבמהלך הדורות חלה ירידה מתמדת, בתוחלת החיים, עד שהגיע לממוצע של 70 - 80 שנה, וכפי שמופיע בתהילים:

ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה...

— תהלים, צ', י'

הוגים מתחום ביקורת המקרא טענו כי אריכות הימים הגבוהה במיוחד של הדמויות התנכ"יות היא תוצאה של טעויות בתרגום - בעת התרגום הוחלפו מחזורי הירח עם מחזורי השמש, וכי הגילאים הממשיים המתוארים היו אמורים להיות אחד חלקי 12.4 (לפי מחזור ירחי של 29.5). לפי חישוב זה גילו של מתושלח הוא רק 78^{[דרוש מקור]}. עם זאת, מופיעות בתנ"ך גם דמויות כגון מהללאל וחנוך שילדו ילדים בגיל 65 "שנים", ולפי פירוש זה גילם היה למעשה חמש שנים ושלושה חודשים, בעת הולדת בנם. לפי טענה נוצרית, אורך חיי בני האנוש ירד בהדרגה - בתחילה חיו בני האדם חיי נצח, אולם בשל חטאיהם, קיצר אלוהים באופן הדרגתי את חייהם בארבעה שלבים: בשלב הראשון לפחות מאלף שנה, לאחר מכן מתחת ל-500 שנה, לאחר מכן מתחת ל-200 שנה ולבסוף מתחת ל-120 שנה. נהוג לראות בגיל 120 גבול עליון של תוחלת החיים האנושית ובפרט הדבר בא לידי ביטוי בברכה "עד מאה ועשרים". יש שרואים בפסוק הבא מקור להערכת הגיל המקסימלי כמאה ועשרים: "ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה" (בראשית, ו', ג'). קשה להניח שזו אכן כוונת הפסוק, שכן רבים מגיבורי התנ"ך האריכו ימים מעבר לסף זה, כך אהרן נפטר בגיל 123, שרה בגיל 127, ויצחק הגיע לגיל 180. רש"י מפרש כי הפסוק עוסק בזמן שקצב אלוהים לבני האדם בטרם הביא עליהם את המבול.

ההסבר המקובל הוא שסיפורים אלו הם מיתוסים של אריכות ימים - קיימת נטייה להגזים בתיאורים של גילאים מופלגים במיתולוגיה של תרבויות שונות. לדוגמה, לפי המסורת, חלק מהקיסרים הראשונים של יפן וסין שלטו יותר ממאה שנים. עם הקידמה, נבדקה אמיתות גילאיהם של דמויות היסטוריות שונות לפי רישומים שונים, וגילם ירד לרמות מציאותיות יותר.

גילם של בעלי חיים

משך החיים (הגיל המקסימלי) של בעלי-חיים שונים משתנה בין מינים שונים. בעלי-החיים בעלי משך החיים הקצר ביותר חיים ימים ספורים, בעוד שמספר מיני בעלי חיים יכולים להגיע לגילאים של עשרות רבות של שנים. החיה בעלת תוחלת החיים הארוכה ביותר הידועה למדע היא ישנונן גרינלנדי.

הצבים ידועים בתוחלת חייהם הארוכה. כמה מן המינים מאריכי חיים יותר מכל יצור אחר כמעט בממלכת בעלי החיים, לעיתים אף עד מאות שנים. על פי מדור המדע של הניו יורק טיימס, איברי גופם אינם מזדקנים, בניגוד למרבית אם לא כל בעלי החיים האחרים. במרץ 2006 למשל, מת בגן החיות של קולקטה, הודו, צב ענק בן 250 שנה. מדענים טוענים, שישנם צבים, אשר בהיעדר מחלה או פציעה יכולים לחיות לנצח. רק הלובסטרים ו"המדוזה בת האלמוות" Turritopsis nutricula, ואולי עוד סוג אחד או שניים של בעלי חיים נדירים מתחרים בצבים באורך חייהם הפוטנציאלי.

גילם של צמחים

מיני צמחים רבים הם חד-שנתיים, כלומר, הם מגיעים לגיל מקסימלי של שנה אחת, ולאחר מכן צומח פרט אחר במקומם. סוגים שונים של עצים, לעומת זאת, עשויים להגיע לגילאים מופלגים; ידועים עצים שגילם נמדד באלפי שנים. בין העצים הללו נמנים זנים מסוימים של עצי אורן, עצי סקויה, ועצי גינקגו. הערכת גילם של עצים נעשית באמצעות ספירת הטבעות בתוך הגזע שלהם.

ראו גם

• תוחלת חיים
• תמותה
• אריכות ימים
• הזדקנות

קישורים חיצוניים

• אורן הוברמן, מתי זה מאוחר מדי?, באתר כלכליסט, 29 במרץ 2012
• ליאור יניב, ‏העולם שייך לצעירים? מפלס האושר רק עולה עם הגיל, באתר גלובס, 6 בינואר 2013
• גילאים, באתר האקדמיה ללשון העברית,
• גבי ברבש, ‏אריכות ימים – לא רק גנטיקה, הרצאה בסדרת ההרצאות "בכור המהפכה", 13 ביוני 2013