שמירת נגיעה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏פנויות: ויקיזציה
←‏פנויות: שחזור משפט שנמחק.
שורה 14: שורה 14:


=== פנויות ===
=== פנויות ===
בשונה מקרובות ומ[[אשת איש]], מעיקר הדין, אישה פנויה טהורה אינה ערוה על גבר (לפיכך, כדי למנוע מהגבר לחטוא חכמים גזרו שלרווקות אסור לטבול- כלומר כל הרווקות יש להן דין נידה) ולפיכך מגע תאוותני בין השנים אינו אסור כשלעצמו, אלא רק מכוח תוצאותיו האפשריות, כגון [[הרהור עבירה|הרהורי עבירה]][[שמירת נגיעה#cite note-4|<span class="mw-reflink-text">[4]</span>]] ו[[קרי לילה]]{{הערה|כפי שדורשת הגמרא: "שלא תהרהר ביום ותבא לידי עברה בלילה", וראו גם בתשובת הרב [[משה פיינשטיין]], שו"ת אגרות משה חלק אבן העזר סימן ס'.}}. מעבר לכך, לעניין איסור [[יחוד]] ה[[ריב"ש]] פוסק<ref>{{צ-ספר|שם=שו"ת הריב"ש|מו"ל=סימן תכה|שנת הוצאה=}}</ref> ," ואף הפנויה שאינה נדה, חמורה היא בזה מאשתו נדה" וכך הביאו גם הבית יוסף והרמ"א. לפי דבריהם פנויה שאינה נידה אסורה בייחוד וקל וחומר בתשמיש.
בשונה מקרובות ומ[[אשת איש]], מעיקר הדין, אישה פנויה טהורה אינה ערוה על גבר (לפיכך, כדי למנוע מהגבר לחטוא חכמים גזרו שלרווקות אסור לטבול- כלומר כל הרווקות יש להן דין נידה) ולפיכך מגע תאוותני בין השנים אינו אסור כשלעצמו, אלא רק מכוח תוצאותיו האפשריות, כגון [[הרהור עבירה|הרהורי עבירה]][[שמירת נגיעה#cite note-4|<span class="mw-reflink-text">[4]</span>]] ו[[קרי לילה]]{{הערה|כפי שדורשת הגמרא: "שלא תהרהר ביום ותבא לידי עברה בלילה", וראו גם בתשובת הרב [[משה פיינשטיין]], שו"ת אגרות משה חלק אבן העזר סימן ס'.}}. למרות שישנן בהלכה שיטות ([[ראב"ד]] ו[[רמב"ן]]) המתירות לגבר ופנויה טהורה לקיים יחסי מין בהתקיים תנאים מסוימים (ייחודיות הקשר ופומביותו), לשיטות אחרות יש בכך בטול 'עשה' או אף איסור 'לא תעשה'. וכשיחסי המין אסורים, קיים גם איסור [[יחוד]]. לעניין איסור יחוד, ה[[ריב"ש]] פוסק<ref>{{צ-ספר|שם=שו"ת הריב"ש|מו"ל=סימן תכה|שנת הוצאה=}}</ref> ," ואף הפנויה שאינה נדה, חמורה היא בזה מאשתו נדה" וכך הביאו גם הבית יוסף והרמ"א. לפי דבריהם פנויה שאינה נידה אסורה בייחוד וקל וחומר בתשמיש.


עם זאת, בימינו כמעט כל הנשים הפנויות הבוגרות אינן טובלות ונחשבות ל[[נידה|נידות]], והיות ויחסי אישות עם נידה אסורים גם כן באיסור כרת, ישנו איסור קריבה ונגיעה גם כלפי פנויה שהיא נידה. מאז חורבן ה[[מקדש]] ולאור היעדרו של [[אפר פרה אדומה]] פחת הצורך ב[[טהרה]] ליומיום, מה שהביא לכך שבשונה מנשים נשואות שטובלות לטהרתן לבעליהן, נשים שאינן נשואות אינן טובלות. אף על פי שהיהדות מעודדת את הטהרה עצמה גם ללא צורך טכני, כאשר אין צורך שכזה פוחתת המוטיבציה להיטהר, ולכן הפסיקו הנשים לטבול.{{מקור}}
עם זאת, בימינו כמעט כל הנשים הפנויות הבוגרות אינן טובלות ונחשבות ל[[נידה|נידות]], והיות ויחסי אישות עם נידה אסורים גם כן באיסור כרת, ישנו איסור קריבה ונגיעה גם כלפי פנויה שהיא נידה. מאז חורבן ה[[מקדש]] ולאור היעדרו של [[אפר פרה אדומה]] פחת הצורך ב[[טהרה]] ליומיום, מה שהביא לכך שבשונה מנשים נשואות שטובלות לטהרתן לבעליהן, נשים שאינן נשואות אינן טובלות. אף על פי שהיהדות מעודדת את הטהרה עצמה גם ללא צורך טכני, כאשר אין צורך שכזה פוחתת המוטיבציה להיטהר, ולכן הפסיקו הנשים לטבול.{{מקור}}

גרסה מ־02:14, 17 במאי 2018

שמירת נגיעה הוא מונח פופולרי בן זמננו המתאר את שמירת האיסור, המכונה גם בשם איסור נגיעה, הקיים בהלכה היהודית על מגע תאוותני[1] בין גבר ואישה האסורה עליו באיסור עריות. איסורי הערווה השכיחים הם איסור אשת איש - האסורה לכל הגברים שאינם בעלה, האיסור לכל גבר יהודי של נידה - אישה יהודייה שנטמאה בדימום מהרחם (כגון במחזור החודשי) וטרם נטהרה ממנו באמצעות טבילה[דרוש מקור], וגויה - האסורה לכל גבר יהודי בגזירת חכמים. בדרך כלל השימוש במונח נעשה כדי לתאר אדם מסוים כ"שומר נגיעה", במשקל "שומר שבת" ו"שומר כשרות".

על אף שההלכה בנושא עתיקה, המונח "שמירת נגיעה" התפתח בדורות האחרונים עקב תופעת החילון שגררה את הצורך להסביר לאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות את ההלכה האוסרת מגע הבא לבטא חיבה או קירבה בין גבר ואישה.

סוגי מגע

המגע האסור הוא מגע הנעשה 'דרך תאווה' שיש בו 'הנאה בקירוב בשר'. מגע שכזה עשוי להיות לדוגמה חיבוק, נישוק, או החזקת ידיים, אולם בין קרובי משפחה מדרגה ראשונה יהיה לרוב מותר עקב העדר משיכה מינית. על אף שאין איסור הלכתי במגע חסר אוריינטציה מינית, כגון התחככות נוסעים צפופים בתחבורה ציבורית, ישנם המקפידים להימנע גם ממגע כזה, במיוחד בציבור החרדי, עקב חשש ממדרון חלקלק. דוגמה לכך ניתן לראות במתכונת הנסיעה ב'קוי מהדרין'.

לגבי לחיצת יד בין גבר לאישה, נחלקו הפוסקים בשאלה האם היא אסורה מחמת חשש תאוה, או שכשהיד כבר הושטה ללחיצה, יש לקבלה בשביל למנוע עלבון.

האיסור

לדעת הרמב"ם מקורו של איסור זה הוא בפסוק המובא בספר ויקרא: "איש איש אל כל שאר בשרו, לא תקרבו לגלות ערוה, אני ה'" (ויקרא יח, ו). מכאן שמגע של תאווה אסור בין אלו שיש איסור ערוה בביאתם, אולם לשיטת הרמב"ם האיסור חל גם כשהביאה אסורה באיסור אחר, מדאורייתא או מדרבנן. מקרים יוצאי דופן שאין בהם איסור נגיעה לשיטת הרמב"ם הם בין אם לבנה ובין אב לבתו, אבל בין אחים גדולים או בין בני דודים, קיים איסור נגיעה[2].

הרמב"ן חלק על הרמב"ם וסובר שאיסור "לא תקרבו" מדבר על קיום יחסים מיניים ממש, ולכן איסור נגיעה אינו כלול בו, אלא הוא איסור דרבנן שתקנו חז"ל[3]. לפי פירוש זה האיסור נועד למנוע את הביאה האסורה.

פנויות

בשונה מקרובות ומאשת איש, מעיקר הדין, אישה פנויה טהורה אינה ערוה על גבר (לפיכך, כדי למנוע מהגבר לחטוא חכמים גזרו שלרווקות אסור לטבול- כלומר כל הרווקות יש להן דין נידה) ולפיכך מגע תאוותני בין השנים אינו אסור כשלעצמו, אלא רק מכוח תוצאותיו האפשריות, כגון הרהורי עבירה[4] וקרי לילה[4]. למרות שישנן בהלכה שיטות (ראב"ד ורמב"ן) המתירות לגבר ופנויה טהורה לקיים יחסי מין בהתקיים תנאים מסוימים (ייחודיות הקשר ופומביותו), לשיטות אחרות יש בכך בטול 'עשה' או אף איסור 'לא תעשה'. וכשיחסי המין אסורים, קיים גם איסור יחוד. לעניין איסור יחוד, הריב"ש פוסק[5] ," ואף הפנויה שאינה נדה, חמורה היא בזה מאשתו נדה" וכך הביאו גם הבית יוסף והרמ"א. לפי דבריהם פנויה שאינה נידה אסורה בייחוד וקל וחומר בתשמיש.

עם זאת, בימינו כמעט כל הנשים הפנויות הבוגרות אינן טובלות ונחשבות לנידות, והיות ויחסי אישות עם נידה אסורים גם כן באיסור כרת, ישנו איסור קריבה ונגיעה גם כלפי פנויה שהיא נידה. מאז חורבן המקדש ולאור היעדרו של אפר פרה אדומה פחת הצורך בטהרה ליומיום, מה שהביא לכך שבשונה מנשים נשואות שטובלות לטהרתן לבעליהן, נשים שאינן נשואות אינן טובלות. אף על פי שהיהדות מעודדת את הטהרה עצמה גם ללא צורך טכני, כאשר אין צורך שכזה פוחתת המוטיבציה להיטהר, ולכן הפסיקו הנשים לטבול.[דרוש מקור]

מכך נובע שבפועל רוב הנשים הבוגרות נכללות באחת משתי הקטגוריות האוסרות קריבה: לפני נישואיהן - נידה, לאחר נישואיהן - אשת איש (עבור כל אחד חוץ מהאיש). עם זאת, ישנן היוצאות מכלל זה, ובהן נשים פנויות הטובלות (כגון על מנת לעלות להר הבית), או כלות הטובלות לקראת חתונתן.

ברוח זו הנחה הרב הראשי לישראל, יונה מצגר את רבני הערים שלפנויות אסור לטבול במקווה,[6] אך בעקבות עתירה של מרכז צדק לנשים לבג"ץ נקבע שאסור לבלניות לשאול נשים טובלות על רווקותן.[7]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • ישראל וונדי, נגיעה אישית - שמירת נגיעה בהלכה ובמחשבה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכות קדושה.משנה תורה לרמב"ם, הלכות קדושה, פרק איסורי ביא"ה, הלכות כ"אא'
  2. ^ "שאין קריבין לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאם לבנה והאב לבתו" - (רמב"ם, משנה תורה, הלכות איסורי ביאה כ"א ו')
  3. ^ וכן סובר האבן עזרא בפירושו על הפסוק, ומביא ראיה מהפסוק "ואקרב אל הנביאה".
  4. ^ כפי שדורשת הגמרא: "שלא תהרהר ביום ותבא לידי עברה בלילה", וראו גם בתשובת הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה חלק אבן העזר סימן ס'.
  5. ^ שו"ת הריב"ש, סימן תכה
  6. ^ אבישי בן חיים, הרבנות הראשית: אסור לפנויות לטבול במקווה, באתר nrg‏, 4 בפברואר 2008
  7. ^ נטעאל בנדל, ‏בג"ץ פסק: אסור לבלניות לשאול את הנשים הטובלות על רווקותן, באתר כיפה, כ"ט אייר תשע"ג, 9 במאי 2013

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.