אריאל זילבר – הבדלי גרסאות

**אריאל זילבר**
	אריאל זילבר, 2008
לידה	22 בספטמבר 1943 (בן 80); תל-אביב, פלשתינה (א"י)
מוקד פעילות	תל אביב, ישראל
תקופת הפעילות	מ-1967
סוגה	רוק; פופ; מוזיקת עולם
שפה מועדפת	עברית
חברת תקליטים	; התו השמיני; התקליט חיפה; הד ארצי; סי בי אס; המון הפקות; התקליט
פרסים והוקרה	פרס אקו"ם
	www.arielzilber.com

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־12:27, 7 ביוני 2018

שגיאות פרמטריות בתבנית:מוזיקאי
פרמטרים [ שנות פעילות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

אריאל זילבֶּר (נולד ב-22 בספטמבר 1943; כ"ב באלול ה'תש"ג) הוא זמר, מלחין ופזמונאי ישראלי. לאחר פעילותו בלהקת הרוק החלוצית תמוז ניהל קריירת סולו מגוונת במסגרתה יצר שירים עבריים בסגנונות רוק, פופ, היפ הופ, מוזיקה ערבית ומוזיקה אתיופית. בשנת 2014 הוענק לו פרס אקו"ם על תרומתו למוזיקה וב-2016 פרס אמ"י על מפעל חיים^[1]. במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 גילה זילבר מעורבות רבה במחאה נגד תוכנית ההתנתקות. בתקופה זו גם חזר בתשובה והפך לחסיד חב"ד המזוהה עם הזרם המשיחיסטי.

קורות חייו

אריאל זילבר נולד בתל אביב ב-22 בספטמבר 1943 לזמרת ברכה צפירה ולכנר הפילהרמונית בן עמי זילבר (בנו של הצייר אריה זילבר, ממייסדי תל אביב- חי בין 31 לאוקטובר 1912- 5 לינואר 1985). הוא גדל כילד חוץ בקיבוץ גן שמואל ובנעוריו למד בפנימיית "הדסים", אולם הנהלת המוסד סילקה אותו לאחר שפוצץ נפל תחמושת בחדרו. בתקרית זו נקטעה כף רגלו^[2].

בשנת 1967 החל בקריירה מוזיקלית. הוא נסע לאנגליה ואחר כך לצרפת, שם זכה להצלחה בעיקר ככותב מוזיקה לפרסומות. בתקופה זו הקליטו משיריו צמד "העופרים".

בראשית שנות ה-70 שהה לסירוגין בישראל ובצרפת, וכתב למבצעים שונים. בישראל כתב עבור "הגשש החיוור", תיקי דיין, אילנה רובינא, היה אחראי לפס הקול של הסרט לאן נעלם דניאל וקס? בו הופיע לראשונה השיר אגדה יפנית ואחרים, ובצרפת עבור פרנסואז הרדי. בשנת 1971 הקליט תקליטון בכורה בצרפת ובו שני שירים: "Movie instead" ו-"When it's time". התקליטון לא זכה לפריצה המיוחלת בחו"ל אך "Movie instead", שהיה שיר רוק פרוע ביחס למה שהיה מקובל בישראל, זכה להצלחה במצעד הפזמונים הלועזיים בישראל. בשנת 1973 שב לישראל, אחרי שגנז אלבום ראשון באנגלית. בשנת 1974 הצטרף ללהקת "תמוז", ובמסגרתה ביצע מספר שירים שאותם הלחין, בהם "ככה את רצית אותי" ו"הולך בטל", וכן היה שותף (עם שלום חנוך) להלחנת השיר "סוף עונת התפוזים".

בשנת 1976, בעקבות מריבות בין חברי הלהקה והצלחתו הגדולה של להיטו "רוצי שמוליק" (מילים ולחן: שמואל צ'יזיק) שלדעת שאר חברי הלהקה לא התאים לה, עזב זילבר את הלהקה ויצא למסע הופעות שנפסק כעבור זמן לא רב, במידה רבה בעקבות התנהגותו הקפריזית של זילבר. באותה שנה יצא לאור אלבומו הראשון, "רוצי שמוליק" שזכה להצלחה רבה והביא לזכייתו בתואר זמר השנה במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג' לשנת תשל"ו. השיר "רוצי שמוליק" זכה באותו מצעד בתואר "שיר השנה". באלבום היו להיטים נוספים, בהם "בטי-בם".

לאחר מכן הקים את להקת ברוש (על שם השיר ברוש, אותו הלחין) כלהקת ליווי להופעותיו, ואיתה הקליט את אלבומו השני "אריאל זילבר ולהקת ברוש" (1978)^[3]. בין שירי האלבום היו "תן לי כוח" שאיתו התחרה זילבר בפסטיבל הזמר והפזמון של אותה שנה, "שמש שמש", "ישראלים מצחיקים" מתוך סרט המתיחות בשם זה וגרסה מחודשת לשירה של להקת תמוז "אהבה שקטה".

כעבור זמן לא רב פרש ממוזיקה^[4] לשם מגורים בכפר ועבודה במשתלה, שממנה הגיח לפרקים כדי להלחין מספר שירים לפרסומות כמו "צריך פיס בחיים" ו"פארמה שארפ - סכיני גילוח". בנוסף הופיע בפסטיבלי ילדים בהופעות יחיד.

בשנת 1983 שב למרכז הבמה כאשר הקליט את שירו של שמואל צ'יזיק "בחברה להגנת הטבע", שהיה להיט גדול, יחד עם שירים נוספים כמו "הנה אנו המיואשים", "אני שוכב לי על הגב" (יעקב רוטבליט/גדעון אלרן), "התמהוני" (לחן: להקת באפ הגרמנית) ואחרים. השירים נכללו באלבומו "אריאל זילבר" שיצא באותה שנה. למרות הצלחת השירים העדיף זילבר לשוב ולפרוש ועבר לגור במצפה מתת בגליל, כשהוא מגיח לפרקים להופעות, להופעות איחוד "תמוז" ולכתיבת שירים עבור "הגשש החיוור" לתוכניתם "בעבור חוקן דולרים" שבה נכלל מערכון מוזיקלי שנכתב על ידי יהונתן גפן וזילבר בשם "פסטיבל שירי דיכאון". זילבר הלחין באותה תקופה את השיר "שרית הספרית" ללהקת הנח"ל, ולגלי עטרי הלחין שני שירים למילים של רחל שפירא: "אסמרלדה" ו"נפאל".

בשנת 1989 הקליט את האלבום "בה-דה-די-דיאה" שבו נכללו ארבעה שירים מעזבונו של שמואל צ'יזיק ובהם "סיפור אהבה" ו"לעולם". להיטי התקליט היו "ואיך שלא" ו"מיליארד סינים" (חידוש לשיר "Et Moi Et Moi Et Moi" של הזמר הצרפתי ז'אק דיטרון), שבקליפ שלו מתוכנית האירוח "סיבה למסיבה" השתתפו רבקה מיכאלי וגבי גזית. שיר בולט נוסף הוא "יש לי מילים", אך בין הפצתו לרדיו ובין הופעת האלבום בשוק עבר זמן רב מדי, והמומנטום אבד. באותה השנה נפטרה אמו של זילבר. תוכניות למופע בעקבות התקליט לא עלו יפה וזילבר המשיך בהלחנת שירים למבצעים אחרים.

בשנת 1990 יצא אוסף התקליטורים הראשון של זילבר בחברת "התקליט חיפה", שהכיל בעיקר שירים מהתקליט השני שלו עם להקת ברוש.

בשנת 1991 יצא אלבומו שבועיים בעיר זרה. שיר הראפ "להתראות במבול הבא (אוזון דאנס)" (שיר מחאה בנושא איכות הסביבה, אחד משירי הראפ העבריים הראשונים), שאמור היה להיות הלהיט שידחוף את האלבום, הופץ לרדיו כשנה לפני כן. בדומה למקרה של אלבומו הקודם, הזמן הרב שחלף מאז ועד ליציאת האלבום לחנויות גרם לאיבוד המומנטום. בעקבות זאת התראיין זילבר לעיתונות הכתובה והודיע על אי אמון בחברות התקליטים הממוסדות.

בשנת 1992 הצטרף כנגן לתוכנית "מסיבת גן". מעט לאחר מכן הכריז כי אין לו עניין במוזיקת רוק והחל לעבוד על האלבום מסך עשן שיצא רק בשנת 1999, 7 שנים לאחר שהחל לעבוד עליו. האלבום, שזכה להצלחה ביקורתית, כלל מוזיקה ערבית וישראלית מקורית, ולהיטיו היו "מסך עשן" ו"נינה".

בשנת 1993 התארח בפרק לחנוכה של התוכנית "פרפר נחמד".

בשנת 1996 שיחק בסרטו של הבמאי יגאל בורשטיין, "אושר ללא גבול", את דמותו המודרנית של הפילוסוף ברוך שפינוזה המתגורר בשיכון בחולון.

בשנת 2001 יצא אלבום אוסף שני לזילבר, "ללכת עמך", שכלל שירים נדירים, שירים שהתפרסמו בעבר וכן שני שירים חדשים, "ללכת עמך" של יעקב אורלנד ו"אנחנו מכירים אותך" של אהוד מנור. האוסף לא כלל את להיטיו הגדולים ביותר של זילבר והתקבל בתגובות מעורבות, אך בכל זאת זכה להצלחה. באותה שנה פורסם הסינגל הראשון מתוך הפרויקט "תולדות המים - שירים לאחרים" של דני סנדרסון, "בדיעבד", שבוצע בידי זילבר והצליח במצעדי הפזמונים.

בשנת 2005 יצא אלבומו השביעי, "אנבּל", שכלל שירי אהבה וזוגיות המושפעים מהמוזיקה האתיופית, לצד שירים העוסקים במישרין ובעקיפין בנושאים פוליטיים, בהם חידושים לשירי מחאה של נעמי שמר ("כריש") ובוב דילן. בתקופה זו חזר זילבר בתשובה והפך לחסיד חב"ד.

בשנת 2008 יצא אלבומו השמיני "פוליטיקלי קורקט", אלבום המכיל את כל שירי המחאה החדשים שלו (כגון "יהודי לא מגרש יהודי", "הגירוש" ו"יש דין ויש דיין"). מפיצי התקליטורים סירבו להפיץ את התקליטור בחנויות. בעקבות כך, החל זילבר למכור את הדיסק בעצמו, באופן אישי דרך אתר האינטרנט שלו.

בתחילת שנת 2011 חתם אריאל זילבר על חוזה שיווק עם חברת ההפצה "התו השמיני". באותה שנה יצא סרט דוקומנטרי בשם "אני והזילבר". את הסרט ביים רועי זילבר, בנו של אריאל, והוא עוסק ביחסים בין השניים.

בשנת 2011 זכה אריאל זילבר בבוררות נגד להקת "הדג נחש" והתקבלה טענתו ששירם "מה נעשה" מבוסס על הלחן של שירו "ואיך שלא". כתוצאה מכך קבע שופט בית המשפט העליון בדימוס, תיאודור אור, כי הלהקה תפצה את זילבר ב-100,000 ש"ח והשיר "מה נעשה" לא יושמע בתחנות הרדיו^[5].

בשנת 2013 הוציא זילבר את אלבומו התשיעי "העטלף והתרנגול", ובו עשרה שירים מלחניו ומלחני הרב יצחק גינזבורג למילים מקוריות ומילים מהמקורות.

בינואר 2014 הוכרז זילבר כזוכה בפרס מפעל חיים של אקו"ם לשנת 2013. מנימוקי השופטים: "יצירותיו של זילבר בולטות במקוריותן וחדשנותן, תוך שהוא משלב אלמנטים אתניים וסגנונות מוזיקליים חדשים. ניכר כי זילבר הגדיר מחדש את המיינסטרים כשהוא מקרב את השוליים למרכז". בעקבות ביקורת מהשמאל על עמדותיו הפוליטיות של זילבר (ראו להלן) שונה שם הפרס וב-3 בפברואר הוענק לו פרס על תרומתו למוזיקה, ולא על מפעל חיים^[6]. בנאומו בטקס קבלת הפרס השמיע זילבר ביקורת על אקו"ם בעקבות ההחלטה למנוע ממנו פרס על מפעל חיים בשל דעותיו, וקרא לפירוק אקו"ם^[7].

בשנת 2015 הוציא זילבר את הסינגל "לאן פנתה אהבתינו" בהפקתו של דני קרק (פילוני), אשר נכנס למצעדי הפזמונים לאחר שזמן רב לא הושמע.

בינואר 2016 הודיע ארגון אמני ישראל על הענקת פרס מפעל חיים לזילבר.

בשנת 2017 הוציא זילבר את הסינגל "רפאנו השם" עם מקהלת "ידידים" העולמית בניצוחו של יעקב רויטבלט ובהפקתו של דני קרק (פילוני).

זילבר נשוי בשנית לשושנה (שושי) (בתו של שלמה קאלו) מ-1984, ויש לו שלושה ילדים ממנה. מאשתו הראשונה מאירה יש לו ילד אחד. מתגורר ביישוב גיתית בבקעת הירדן.

מעורבות פוליטית

בשנת 2001 התבטא זילבר בריאיון ל"ידיעות אחרונות"^[8] בצורה בוטה כלפי הומוסקסואלים, קיבוצניקים, שמאלנים וערבים ועל כך ספג ביקורת ציבורית חריפה. שלמה גרוניך ביטל בתגובה את הופעתם המשותפת במסגרת פסטיבל הפסנתר^[9]. בשנת 2003 השתתף בתשדיר בחירות של רשימת "האיחוד הלאומי". בשנת 2008 זילבר הביע חרטה על כמה מאמירותיו, בריאיון טלוויזיוני לארז טל. עם זאת הביע שם את התנגדותו לדמוקרטיה הישראלית, ותמך בגירוש ערבים, בהשלטת ההלכה היהודית ובהקמת הסנהדרין^[^{דרוש מקור]}

בחודשים שקדמו לביצוע תוכנית ההתנתקות ובמהלכה היה זילבר אחד הבולטים במוחים נגד התוכנית. הוא העביר את ביתו לרצועת עזה והופיע מחוץ למחנה שבו התכוננו כוחות צה"ל והמשטרה לביצוע הפינוי. פעולותיו זכו לחשיפה נרחבת בתקשורת, בעוד שיריו מושמעים פחות מבעבר. בעשור הראשון של המאה ה-21 הקליט מספר שירי מחאה שכוונו נגד מבצעי התוכנית וממשלת "קדימה" (בהם "יהודי לא מגרש יהודי", "יוללה", "יש דין ויש דיין"). השירים הכלולים באלבום "אנבל" משנת 2005 בוטים פחות ("יש לי", "בריון השכונה", "כריש"). לאחר ההתנתקות הופיע בכנס של "המטה העולמי להצלת העם והארץ" בביצוע של הימנון נטורי קרתא "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים"^[10]. בבחירות לכנסת ה-17 חיבר, הלחין ושר זמריר למפלגת חזית יהודית לאומית של ברוך מרזל.

בשנת 2007 פרסם את השיר "קומי" שכתבה מנורה חזני, בתמיכה לעלייה מחדש לחומש^[11]. באותה שנה השתתף בקמפיין של "הוועד למען הדמוקרטיה" שלפיו אם ברצון הממשלה לשחרר מחבלים רוצחי יהודים, אזי צריך לשחרר גם את יגאל עמיר^[12]. בתגובה נשמעו קריאות להחרמה אמנותית רשמית או עקיפה על זילבר, בין השאר על ידי נורית דאבוש, דוד בן בסט, עופר נחשון ועמנואל רוזן. הזמר שי גבסו ביטל את הופעתם המשותפת שתוכננה לפסטיבל הפסנתר. מאידך טען יהלי סובול שאסור להחרים את שיריו של זילבר, ודן תורן כינה את זילבר "זמר שנשבה" וטען כי הבעיה נעוצה במארגני הקמפיין^[13]^[14].

בשנת 2009 הצטרף זילבר למפלגת הימין ארץ ישראל שלנו במטרה להתמודד לרשימת התנועה. הוא החל להופיע בחוגי בית, אך עקב הצטרפות התנועה לאיחוד הלאומי נדחק הצידה. בשנת 2010 פרסם את שירו "אוֹ קָנֹה", שבו קרא להעדפת קניה מיהודים ועבודה עברית^[15], ובשנת 2011 פרסם את שירו "כהנא צדק", שבו הביע תמיכה ברב מאיר כהנא ובדיעותיו. הוא התבטא בזלזול כלפי המחאה החברתית וטען שמערכת אכיפת החוק מתנכלת למרגלית צנעני בגלל דעותיה.

בהופעותיו של זילבר בשנים האחרונות הוא משנה מילים בכמה שירים. כך למשל, בשיר "החברה להגנת הטבע", המילים "משיכה מינית", שונו ל"משיכה פנימית".

בשנת 2017 פרסם שיר המביע תמיכה בחייל אלאור אזריה^[16].

דיסקוגרפיה

אלבומים

"רוצי שמוליק", 1976
"אריאל זילבר ולהקת ברוש", 1978
"אריאל זילבר", 1983
"בה-דה-די-דיאה", 1988
"שבועיים בעיר זרה", 1991
"מסך עשן", 1999
"אנבל", 2005
"פוליטיקלי קורקט", 2008
"העטלף והתרנגול", 2013
"מישהו", 2016

אלבומי הופעה

"בהופעה", 1993

אלבומי אוסף

"ללכת עמך", 2001
"אריאל זילבר - המיטב", 2013

הקלטות נוספות

"תולדות המים - שירים לאחרים", דני סנדרסון, 2001
"עם הגב לים - שרים מאיר אריאל", 2000
"מאיר אריאל - חמש שנים", 2005

עם תמוז

"סוף עונת התפוזים", 1976

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של אריאל זילבר

תבנית:פרופילי מוזיקאים

תבנית:אישים2
הדס טסלר, יהודי לא מגרש יהודי - השיר, באתר nrg‏, 15 ביולי 2005‬
תבנית:בשבע
תחיה ברק, כשאני רואה מדים של צה"ל נעשה לי רע, באתר ידיעות תל אביב, 23 בספטמבר 2005
‫עידן יוסף, הימנון המחאה: שיר ה"יוללה", באתר News1 מחלקה ראשונה, 8 בספטמבר 2006‬
אריאל זילבר והיהדות, באתר ynet, 30 במאי 2007‬
אפרת וייס, אריאל זילבר: "עוד תראו מה יקרה לאולמרט", באתר ynet, 6 ביולי 2007‬
‫שרון נובק‏, "החרמת שיריו של זילבר - מקארתיזם", באתר וואלה!‏, 22 באוקטובר 2007‬
דודו כהן, אריאל זילבר: אני בסך הכל דואג לילדים שלי, בבלוג "הפואטיקה של הפופ – דודו כהן"
חיים מזר, הטרגדיה של בטי בם, בבלוג "היקום של אלי אשד", 4 במאי 2008
יאיר פלד, תיבת הניגונים: אריאל זילבר, באתר ערוץ 7, 4 ביוני 2008
חיים מזר, היאוש של אריאל זילבר, בבלוג "היקום של אלי אשד", 17 בנובמבר 2008
חיים מזר, האמונה של אריאל זילבר, בבלוג "היקום של אלי אשד", 30 בנובמבר 2008
חיים מזר, חלומו של אריאל זילבר, בבלוג "היקום של אלי אשד" 29 בדצמבר 2008
‫תימורה לסינגר, ושולח אלף נשיקות, באתר ynet, 24 באפריל 2009‬
‫נדב לזר, חבר של קבע: אריאל זילבר בהופעה, באתר nrg‏, 1 במאי 2009‬
‫דני בר-און, נכנס לגרוב היהודי: אריאל זילבר בהופעה, באתר nrg‏, 5 ביולי 2009‬
‫סער גמזו, בקסטייג': שי רוט מדבר עם אריאל זילבר, באתר nrg‏, 17 בנובמבר 2009‬
‫אריאל זילבר, הו, תן לו כוח, באתר ynet, 3 בינואר 2010‬
אריאל זילבר מציג: גם הארץ טובה • להאזנה , באתר בחדרי חרדים, 24 בינואר 2011
יהודה נוריאל, חרם אריאל, ידיעות אחרונות, 1 באפריל 2011
עציון מאיר, ‏זילבר סטייל, בערוץ "אורות – טלוויזיה יהודית", 26 בפברואר 2013
טל גורדון, ריאיון: אריאל זילבר, בין עטלף לתרנגול, באתר הבמה, 14 באפריל 2013
‫"עצמאי בשטח" - זילבר על מוזיקה לאור התשובה, באתר ערוץ 7, 13 במאי 2013‬
יקי הפשטיין, אריאל זילבר חוגג 70: מבט אל גדול המורדים הישראלים, באתר nrg‏, 3 בספטמבר 2013
אבישי מתיה, ‏הילד בן 70: מסע בעקבות הקריירה של אריאל זילבר, באתר מעריב השבוע, 23 בספטמבר 2013
יוסי חלילי, עכבר העיר אונליין, חושב, חולם, הוזה: החיים החדשים של אריאל זילבר, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2013
ערן סויסה, הנה ברוש לבדו, באתר ישראל היום, 4 באפריל 2014
שי להב, אריאל זילבר בהופעה: אין עוד מלבדו, באתר ynet, 22 באוקטובר 2015
אריאל זילבר בהופעה חיה, באתר וואלה!‏, 21 בינואר 2016
רן בוקר, אריאל זילבר: "לא יודע איך חייתי בלי הקב"ה", באתר ynet, 4 באוקטובר 2016
דודי פטימר, ‏סוף עונת התפוזים: אריאל זילבר מציין יובל על הבמות ושב להתחלה, באתר מעריב אונליין, 18 ביוני 2017
ראיון עם אריאל זילבר בתוכנית ניגון של הלב בערוץ מאיר

הערות שוליים

^ nrg תרבות, המהומה תחודש? פרס מפעל חיים לאריאל זילבר, באתר nrg
^ אריה כספי, זכרונות מפנימיית הדסים, באתר הארץ, 13 במאי 2003
^ אריה זילבר מקליט ומופיע, דבר, 24 ביולי 1978
^ אריאל זילבר פורש מהבמה, מעריב, 25 בינואר 1979
^ מתן אברמוביץ', עכבר העיר אונליין, אריאל זילבר זכה בבוררות נגד הדג נחש, באתר הארץ, 15 במרץ 2011
^ יונתן ריגר, ‏אריאל זילבר קיבל את הפרס ועלה למתקפה: "אני שק חבטות, לפרק את אקו"ם", באתר ‏מאקו‏, 3 בפברואר 2014
^ דפנה ארד, אריאל זילבר בטקס קבלת הפרס: הייתי מפרק את אקו"ם, באתר הארץ, 3 בפברואר 2014
^ יואב בירנברג, סערה בעקבות דבריו של אריאל זילבר, באתר ynet, 18 במרץ 2001
^ ‫מרב יודילוביץ', שלמה גרוניך ביטל הופעתו עם אריאל זילבר, באתר ynet, 22 במרץ 2001‬
^ ‫רועי שרון, בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, באתר nrg‏, 17 בנובמבר 2005‬
^ ‫אפרת וייס, זילבר יעלה לחומש: "צריך להקים מדינה חדשה", באתר ynet, 23 במרץ 2007‬
^ ‫אפרת וייס, הווידאו: כך נראה הסרט הקורא לשחרור יגאל עמיר, באתר ynet, 21 באוקטובר 2007‬
^ ‫אור ברנע, גבסו לזילבר: קבל ביטול, באתר ynet, 23 באוקטובר 2007‬
^ ‫מערכת עכבר העיר אונליין, עכבר העיר אונליין, אריאל זילבר: לדאוג לזכויות של יגאל עמיר, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2007‬
^ יואב פרידמן, אריאל זילבר בשיר חדש: לקנות רק מיהודים, באתר ynet, 17 באוגוסט 2010
^ אריאל זילבר שר על אלאור אזריה, באתר כיכר השבת.

[1] rg תרבות, המהומה תחודש? פרס מפעל חיים לאריאל זילבר, באתר nrg

[2] אריה כספי, זכרונות מפנימיית הדסים, באתר הארץ, 13 במאי 2003

[3] אריה זילבר מקליט ומופיע, דבר, 24 ביולי 1978

[4] אריאל זילבר פורש מהבמה, מעריב, 25 בינואר 1979

[5] מתן אברמוביץ', עכבר העיר אונליין, אריאל זילבר זכה בבוררות נגד הדג נחש, באתר הארץ, 15 במרץ 2011

[6] יונתן ריגר, ‏אריאל זילבר קיבל את הפרס ועלה למתקפה: "אני שק חבטות, לפרק את אקו"ם", באתר ‏מאקו‏, 3 בפברואר 2014

[7] דפנה ארד, אריאל זילבר בטקס קבלת הפרס: הייתי מפרק את אקו"ם, באתר הארץ, 3 בפברואר 2014

[8] יואב בירנברג, סערה בעקבות דבריו של אריאל זילבר, באתר ynet, 18 במרץ 2001

[9] ‫מרב יודילוביץ', שלמה גרוניך ביטל הופעתו עם אריאל זילבר, באתר ynet, 22 במרץ 2001‬

[10] ‫רועי שרון, בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, באתר nrg‏, 17 בנובמבר 2005‬

[11] ‫אפרת וייס, זילבר יעלה לחומש: "צריך להקים מדינה חדשה", באתר ynet, 23 במרץ 2007‬

[12] ‫אפרת וייס, הווידאו: כך נראה הסרט הקורא לשחרור יגאל עמיר, באתר ynet, 21 באוקטובר 2007‬

[13] ‫אור ברנע, גבסו לזילבר: קבל ביטול, באתר ynet, 23 באוקטובר 2007‬

[14] ‫מערכת עכבר העיר אונליין, עכבר העיר אונליין, אריאל זילבר: לדאוג לזכויות של יגאל עמיר, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2007‬

[15] יואב פרידמן, אריאל זילבר בשיר חדש: לקנות רק מיהודים, באתר ynet, 17 באוגוסט 2010

[16] אריאל זילבר שר על אלאור אזריה, באתר כיכר השבת.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

@@ שורה 25: / שורה 25: @@
 [[קובץ:PikiWiki Israel 2032 Kibutz Gan-Shmuel sk3- 267 גו-שמואל-ילדים בכיתה 1953.jpg|ממוזער|ימין|אריאל זילבר בעת לימודיו בקיבוץ [[גן שמואל]], [[1953]]]]
 [[קובץ:Ariel Zilber IMG 3732.JPG|שמאל|ממוזער|250px|זילבר, 2009]]
-אריאל זילבר נולד ב[[תל אביב]] ב-22 בספטמבר 1943 לזמרת [[ברכה צפירה]] ולכנר הפילהרמונית [[בן עמי זילבר]] (בנו של ה[[צייר]] [[אריה זילבר]], ממייסדי תל אביב). הוא גדל כ[[ילד חוץ]] בקיבוץ [[גן שמואל]] ובנעוריו למד בפנימיית "[[כפר הילדים והנוער ויצו קנדה הדסים|הדסים]]", אולם הנהלת המוסד סילקה אותו לאחר שפוצץ [[נפל תחמושת]] בחדרו. בתקרית זו נקטעה כף רגלו{{הערה|{{הארץ|אריה כספי|זכרונות מפנימיית הדסים|1.882127|13 במאי 2003}}}}.
+אריאל זילבר נולד ב[[תל אביב]] ב-22 בספטמבר 1943 לזמרת [[ברכה צפירה]] ולכנר הפילהרמונית [[בן עמי זילבר]] (בנו של ה[[צייר]] [[אריה זילבר]], ממייסדי תל אביב- חי בין 31 לאוקטובר 1912- 5 לינואר 1985). הוא גדל כ[[ילד חוץ]] בקיבוץ [[גן שמואל]] ובנעוריו למד בפנימיית "[[כפר הילדים והנוער ויצו קנדה הדסים|הדסים]]", אולם הנהלת המוסד סילקה אותו לאחר שפוצץ [[נפל תחמושת]] בחדרו. בתקרית זו נקטעה כף רגלו{{הערה|{{הארץ|אריה כספי|זכרונות מפנימיית הדסים|1.882127|13 במאי 2003}}}}.
 בשנת [[1967]] החל בקריירה מוזיקלית. הוא נסע ל[[אנגליה]] ואחר כך ל[[צרפת]], שם זכה להצלחה בעיקר ככותב מוזיקה לפרסומות. בתקופה זו הקליטו משיריו צמד "[[העופרים]]".

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אריאל זילבר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אריאל זילבר