אלי אבידר – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
AvidarEli (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 2: שורה 2:
|מדינה={{דגל|ישראל||+}}
|מדינה={{דגל|ישראל||+}}
}}
}}
'''אלי אבידר''' (נולד ב-[[3 בדצמבר]] [[1964]]; כ"ח ב[[כסלו]] [[ה'תשכ"ה]]) הוא איש ציבור, פרשן ו[[פובליציסטיקה|פובליציסט]]. אבידר מכהן כ[[מנכ"ל]] [[בורסת היהלומים הישראלית]] ומנכ"ל [[מכון היהלומים הישראלי]]. בעבר כיהן בתפקידים [[דיפלומט]]יים.
'''אלי אבידר''' (נולד ב-[[3 בדצמבר]] [[1964]]; כ"ח ב[[כסלו]] [[ה'תשכ"ה]]) הוא איש ציבור, פרשן ו[[פובליציסטיקה|פובליציסט]]. אבידר מכהן כ[[סגן נשיא]] [[World Jewellery Confederation ]]. בעבר כיהן בתפקידים [[דיפלומט]]יים.


==ביוגרפיה==
==ביוגרפיה==

גרסה מ־12:14, 11 ביוני 2018

אלי אבידר
לידה 3 בדצמבר 1964 (בן 59)
אלכסנדריה, מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
תפקיד
מפלגה ישראל ביתנו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלי אבידר (נולד ב-3 בדצמבר 1964; כ"ח בכסלו ה'תשכ"ה) הוא איש ציבור, פרשן ופובליציסט. אבידר מכהן כסגן נשיא World Jewellery Confederation . בעבר כיהן בתפקידים דיפלומטיים.

ביוגרפיה

אבידר נולד בעיר אלכסנדריה שבמצרים כאלי אבודרה. הוריו, יצחק ופורטונה אבודרה, עלו לישראל בשנת 1967 מיד לאחר מלחמת ששת הימים. אביו היה איש ציבור בישראל: נשיא לשכת 'יהודה הלוי' במסדר בני ברית וממלא מקום ראש עיריית בת-ים בשנים 1973–1977. מוצאה של המשפחה מהעיר יואנינה שביוון. בסוף המאה ה-19 סב המשפחה היגר למצרים.

אבידר התגייס לצה"ל בשנת 1982 כלוחם בנח"ל. הוא עבר קורס קציני מודיעין ושירת ביחידת הסוכנים של חיל המודיעין, יחידה 504. הוא השתחרר מצה"ל ב-1989 והגיע לדרגת רס"ן במילואים. לאחר שחרורו מצה"ל למד באוניברסיטה העברית לימודי המזרח התיכון ולימודים כלליים. בשנת 2009 סיים באוניברסיטת תל אביב תואר שני בלימודי המזרח התיכון.

נשוי ואב לשלושה.

פעילות דיפלומטית

בשנת 1992, עם סיום לימודיו באוניברסיטה העברית, התקבל אבידר לקורס הצוערים של משרד החוץ וכשנה לאחר מכן מונה לסגן קונסול בקונסוליה הכללית של ישראל בפילדלפיה, בה שירת שלוש שנים. עיקר פעילותו היה מול מעצבי דעת קהל בקהילה היהודית ומול נבחרים אמריקאים, דרך מעוזי התמיכה שלהם במדינות השונות.

בשנים 1998-1996 שירת במשרד החוץ כאחראי על הנושא האסלאמי בחטיבה הבין-דתית, ופעל לפתח קשרים מול מנהיגים מוסלמים, ממדינות מוסלמיות עמן אין למדינת ישראל יחסים דיפלומטים. התקופה הייתה תקופת פיגועי התאבדות של הטרור הפלסטיני וביוזמתו של אבידר[1] חתמו מנהיגי דת אסלאמיים יחד עם הרב הראשי אליהו בקשי דורון[2] על ה'אמנה לקידוש החיים', המגנה את טרור המתאבדים. בין החותמים היה ואחיד עבד אלרחמן, שלימים נבחר להיות נשיא אינדונזיה וכן מוולנא קדרי, מנהיג דת חשוב מפקיסטן.

בשנת 1998 מונה ליועצו המדיני של מנכ"ל משרד החוץ ובינואר 1999 מונה ליועץ מדיני לשר החוץ אריאל שרון. במהלך תקופה זו מינה אותו שרון להיות יו"ר הוועדה ל'פעימה השלישית' מול הפלסטינים, על פי מתווה הסכם ואי.

בשנת 1999 מונה לעמוד בראש נציגות ישראל בנסיכות קטר. במהלך תקופה זו פיתח קשרים עם חוגי השלטון הקטארי, וקשרים אלה סייעו לישראל לשמר את היחסים עם קטאר לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000. קטאר הייתה למדינה היחידה ששימרה, באופן זמני, את יחסיה עם ישראל, בשונה מעומאן, תוניסיה ומרוקו שניתקו את היחסים מיד עם פרוץ האינתיפאדה. לאחר שנתיים בקטאר מונה לתפקיד הקונסול הכללי של ישראל בהונג קונג ובמקאו.

במהלך שירותו בהונג קונג, בשנים 2005-2001, פעל לקידום היצוא הישראלי. במהלך תקופת שירותו גדל מס' החברות הישראליות מ-16 ל-60 והייצוא הישראלי הוכפל ועמד על 1.8 מיליארד דולר אמריקאי. כמו כן, במהלך אותן שנים סייע לחברות ישראליות מרכזיות לשפר את תנאי פעילותן בהונג קונג ולהשיג הטבות שהן מעבר להסכמים הקיימים.

בשנת 2006 מונה לאחראי על הקשרים הכלכליים וההומניטאריים מול הרשות הפלסטינית בחטיבת כלכלת המזרח התיכון במשרד החוץ. במהלך מלחמת לבנון השנייה התנדב לשמש כדובר מול התקשורת בערבית ועלה מספר פעמים רב בערוצי אלג'זירה, אבו ט'אבי ואלערבייה. עם סיום מלחמת לבנון השנייה החליט אבידר לסיים את תפקידו במשרד החוץ ופנה לפעילות עסקית וציבורית.

פעילות עסקית

באוקטובר 2016 מונה למנכ"ל מכון היהלומים הישראלי. במהלך תקופתו כמנכ"ל פעל המכון, בין היתר, לביסוס קשריו של ענף היהלומים הישראלי בשוק הסיני. המכון אירח את כינוס מועצת היהלומים העולמים במאי 2007 בירושלים, בנובמבר 2017 אירח מכון היהלומים את נשיאת ליבריה אלן ג'ונסון סירליף וחתם עימה על מזכר הבנות בין ענף היהלומים הישראלי וממשלת ליבריה.

במאי 2012 נבחר לכהן כנשיא לשכת המסחר ישראל-אפריקה[3].

במאי 2015 נבחר אלי אבידר לסגן-נשיא קונפדרציית התכשיטים העולמית - סיבג'ו (CIBJO). אבידר נבחר גם לתפקיד בדירקטוריון, בוועד המנהל וכחבר במועצת הנשיאות.

בינואר 2016 מונה כמנכ"ל בורסת היהלומים הישראלית, במקביל לתפקידו כמנכ"ל מכון היהלומים הישראלי.

ביוני 2016 סיים את תפקידו כנשיא לשכת המסחר ישראל אפריקה, קיבל את מדליית הכבוד של הלשכה והוענק לו התואר "נשיא כבוד"

פורום מזרח תיכון חכם

בשנת 2008 יסד אבידר את "פורום מזרח תיכון חכם - הפורום ליזמות מדינית אחראית" והוא עומד בראשו. לפי אתר הפורום מטרותיו הן: "הפורום שם לו לפניו כמטרה להתוות בפני קברניטי המדינה ולהציג לאזרחיה חלופות למדיניות, אשר יענו על הצורך ביצירתיות, בהבנה התרבותית של מרכיבי המערכת האזורית ובהעמדת הערך האנושי מעל לפתרונות נסיבתיים.

בשנת 2011 פרסם אבידר את ספרו "התהום" על הפער בין עולמם של היהודים הישראלים לבין זה של הערבים הפלסטינים, ואיך להתגבר עליו. הספר תורגם לאנגלית בשם "The Abyss: Bridging the Divide between Israel and the Arab World".

העמותה לקידום דרך אחרת

בינואר 2010 נוסדה "העמותה לקידום דרך אחרת" בה משמש אבידר כיו"ר. לפי מסמכי היסוד של העמותה, היא שמה לה למטרה לפתח מנהיגות המעורבת בחברה הישראלית, תוך קידום תפיסות עולם התומכות בתכנון מקדים של התהליך ולא רק התמקדות בתוצאה; פיתוח התנהלות מחשבתית, יוזמה ואחריות אישית לשיפור איכות החיים בישראל בפרט ובמזרח התיכון בכלל. בשנת 2010 הגישה העמותה עתירה לבג"ץ נגד מינויו של פרופ' איתן ששינסקי לראש ועדת ששינסקי שמינה שר האוצר יובל שטייניץ לבחינת מדיניות המיסוי של תגליות גז טבעי ונפט בישראל. העתירה נדחתה, תוך שבג"ץ מתח ביקורת על הגשת העתירה וחייב את העמותה בהוצאות בסך 50,000 ש"ח.[4]

ספריו

רומן:

ספר עיון:

  • התהום - מה באמת מפריד ביננו לבין העולם הערבי? הוצאת אגם (2011)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ התהום, אלי אבידר, אגם הוצאה לאור, 2011
  2. ^ האמנה לקדושת החיים בחתימת הרב הראשי לישראל הרב אליהו בקשי דורון
  3. ^ לשכת המסחר ישראל אפריקה הוקמה ביוני 1996 במטרה לתת מענה לחברות ישראליות המעוניינות לעשות עסקים באפריקה, בחיפוש אחר ניצול הזדמנויות עסקיות והגדלת היקף הפעילות.
  4. ^ בגץ 6259/10 העמותה לקידום דרך אחרת נ' שר האוצר ואחרים, ניתן ב-13 בדצמבר 2010