טיוטה:שילוב הלכה ואגדה

ההלכה והאגדה מהוות לרוב ביטויים לשני סוגים שונים בספרות התלמודית, אך הוגים שונים שואפים ליצור שילוב בין ההלכה לאגדה. השילובים מתבטאים הן בהכנסת האגדה לתוך ההלכה, המתבטא במקרה-קיצון בקביעת הלכה על בסיס אגדה, והן בהתייחסות להלכה דרך משקפיים של אגדה (המדגיש את הרעיון).

פרשנים ופוסקים שונים התנגדו נחרצות לכל שילוב של האגדה בתוך תחומי ההלכה. כך, למשל, התנגד הרב צבי יהודה הכהן קוק לשילוב זה, וקרא לו כלאיים, בעוד אביו - הרב אברהם יצחק הכהן קוק - תמך בחיבור הלכה ואגדה וקרא לעסוק בשילובם. לפי השקפתו, חיבור זה נובע ומתבקש משיקולים קבליים של אמונת היחוד, והוא קשור לדרכה הייחודית של תורת ארץ ישראל.

הלכה בראי האגדה

חלק משילוב ההלכה והאגדה נגע בכך שחשיבה "אגדית" המדגישה את הרעיון, חדרה לתוך הטקסטים ההלכתיים; כך כאשר הלומד ניגש לטקסט ההלכתי אין הוא שואף לדעת איך להתנהג ואת 'החוק היבש', אלא הוא מנתח את החוק בצורה מחשבתית אגדית. גישה זו מכילה גישות מסוימות מסוגיית טעמי המצוות לא רק לדיון במצווה עצמה, אלא אף לדיון התלמודי ולסברות הראשוניות המועלות. הגישה נהוגה למשל בישיבת מעלות יעקב ובשלוחותיה. בישיבות אלו מדגישים כי זו גם המטרה המרכזית של הלימוד - להעמיק בהבנת הרעיון האגדי הטמון בסוגיא. זאת בניגוד לגישה השמה את פסיקת ההלכה אליבא דהלכתא כמטרה המרכזית של הלימוד. בסדרת הספרים של הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה, במקומות רבים ההלכה מבוארת מתוך הרעיון הרוחני ועל פיו.

האגדה כקובעת הלכה

הכנסת האגדות לתוך התחום של הדיון ההלכתי אינה כה פשוטה בתורה שבעל פה; כך כלל בסיסי בתורת הפסיקה במשפט העברי קובע ש-"אין למדין מן האגדות"; כלל זה נוסח בצורות שונות, והתקבל על ידי הגאונים [1], והובא על ידי כותבי הכללים במשפט העברי (כגון בספר יד מלאכי). אולם למרות דברים אלו ניתן למצוא מקורות שונים בהן האגדה משמשת כבסיס לקביעת הלכה; כאשר הפוסקים מצטטים אגדות ומתבססים עליהן בקביעת ההלכה. אחד מהפוסקים האחרונים הנודעים בשיטת פסיקה זו היה הרוגאצ'ובר. לעיתים, קביעת הלכה מתוך האגדה - מובאת ללא צידוק כלשהו, ולעיתים מצורף לדיון ההלכתי טיעון כלשהו, כגון הטיעון שהאגדה המובאת אינה אגדה, אלא מעשה ממשי. בעקבות דברים אלו הורחבה הכנסת האגדה לתוך תחומה של ההלכה, ומתקיימות דעות שכאשר הלימוד מהאגדה אינו עומד בסתירה לחלק ההלכתי ניתן ללמוד ממנו ולסמוך עליו גישות קיצוניות יותר טענו ש-"סברא בלבד יכולים ללמוד מאגדות גם במקום שיש סתירה מחלק ההלכה..".

ראו גם

• הלכה
• אגדה
• תורת ארץ ישראל

לקריאה נוספת

• אברהם יצחק הכהן קוק, אחוד ההלכה והאגדה בתוך: אורות הקודש חלק א עמוד כה הוצאת מוסד הרב קוק תשנ"ד.
• הרב יהושע ויצמן, ראש ישיבת ההסדר במעלות - "זהב הארץ"
• חיים נחמן ביאליק במאמרו "הלכה ואגדה" משנת 1917.
• המדרש כהלכה - הרב ישראל הלוי בארי (קלודנר), תש"ך (1960). - "הלכות מחודשות בתורת האדם למקום ולחבירו... וּבבעיות הכלל... נִדלוּ והועלו ממדרשי אגדה..." - מתוך הכותרת-משנֶה בַספר.
• הרב מרדכי פירון, בשערי האגדה, הוצאת "דון" תשל"ד (1974).
• אבינועם רוזנק, אגדה והלכה: הרהורים על מגמות בהגות ובמחקר הפילוסופיה של ההלכה בתוך: עמיחי ברהולץ (עורך), מסע אל ההלכה, הוצאת ידיעות אחרונות ובית מורשה, תל אביב 2003, עמ' 312-285
• אבינועם רוזנק, ההלכה הנבואית: הפילוסופיה של ההלכה במשנת הראי"ה קוק, מאגנס תשס"ז.
• שמואל ספראי, יחס האגדה להלכה, בתוך "דור לדור" קובץ לכבוד יהשוע אפרון, בהוצ' מוסד ביאליק, תשנ"ה / 1995.
• אברהם ארזי, שילוב אגדה בהלכה במשנת רבי אליעזר בן הורקנוס, באתר "דעת"