ניקולאוס זימרוק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־11:21, 25 ביוני 2018

ניקולאוס זימרוק (בגרמנית: Nikolaus Simrock, ‏ 23 באוגוסט 1751 במיינץ - 12 ביוני 1832 בבון) היה נגן קרן גרמני בחצר הנסיך הבוחר של קלן בבון ומו"ל מוזיקה. הוא היה ידידו של לודוויג ואן בטהובן ומייסד בית ההוצאה למוזיקה נ. זימרוק.^[1] זימרוק, "שנהנה מהערכה גבוהה הן כאדם והן כמוזיקאי" שמר על קשר עם בטהובן במהלך שנות ה-90' של המאה ה-18 ונחשב ל"עד מהימן" לשנותיו של בטהובן בבון.^[2]^[3]

חייו

זימרוק נולד במיינץ וניגן בקרן בקאפלה של צבא צרפת עוד לפני שמלאו לו 16. הוא פנה אל הנסיך הבוחר של קלן, מקסימיליאן פרדריק, בבקשת משרה בתזמורת החצר של בון. הוא החל לעבוד שם באפריל 1775 כ"חצוצרן" במשכורת שנתית של 300 פלורין. בטהובן הצעיר ניגן לאחר זמן באותה תזמורת.^[4]

זימרוק היה אחד הפילוסופים המפורסמים ביותר של תקופת הנאורות במעון הנסיף הבוחר. כמו עמיתיו פרנץ אנטון ריז וכריסטיאן גוטלוב נפה, נמנה גם הוא על ה" Minervalkirche Stagira", עמותה של מסדר האילומנטי. לאחר התפרקותו היה חבר מייסד של ה"Lesegesellschaft" (אגודת קריאה) בבון. הוא היה חבר בלשכת הבונים החופשיים "Les Frères courageux", שנוסדה בבון בשנת 1805.^[5]

בשנת 1793 ייסד ניקולאוס זימרוק את בית ההוצאה למוזיקה נ. זימרוק בבון. שניים מפרסומיו המוקדמים הם יצירות של בטהובן, הווריאציות "Das rote Käppchen" של (WoO 66) ב-1793 ווריאציות על נושא מאת ולדשטיין (WoO 67) ב-1794. אחת הסיבות להצלחת החברה הזאת - נוסף לכישרון העסקי של זימרוק - הייתה הנטייה הפרו-צרפתית שלו, שהשתלמה לאחר תקופת הנסיך הבוחר ב-1794 במהלך הכיבוש המוקדם של בון ועמק הריין על ידי צבאות המהפכה הצרפתית.

בראשית המאה ה-19 היה זימרוק אחד המול"ים החשובים ביותר באירופה להוצאת מוזיקה. בהנהגתו, הוציאה נ. זימרוק מהדורות ראשונות של מוזיקה מאת יוזף היידן,^[6] שאותו פגש פנים אל פנים, ולודוויג ואן בטהובן (13 מהדורות ראשונות).

בין המלחינים החשובים שיצירותיהם יצאו לאור לאחר מות זימרוק היו רוברט שומאן, כולל הסימפוניה השלישית שלו, פליקס מנדלסון, כולל האורטוריות שלו, אליהו ו"פאולוס".^[7] פריץ זימרוק, נכדו, העביר את המשרד הראשי של בית ההוצאה מבון לברלין בשנת 1870. הוא נודע ביותר בהוצאת יצירותיו של יוהנס ברהמס.

חיים אישיים

זימרוק היה נשוי לפרנציסקה אוטיליה בלאשק ממיינץ והיו להם 13 ילדים.^[8] בני המשפחה השפיעו על קרוב ל-200 שנה של היסטוריה תרבותית בעמק הריין. אחד מבניו, פטר יוזף זימרוק, ניהל את עסקי ההוצאה לאור, בן אחר ניהל שנים רבות את מלון "טרירר הוף" בכיכר השוק, שאלכסנדר דיומא התארח בו.^[9] הבן הצעיר, קרל, היה מו"ל של ספרות גרמנית מתקופות שונות, עד המאה ה-19.

הערות שוליים

^ בארי קופר, "בטהובן", 8 באוקטובר 2008, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד isbn=978-0-19-531331-4 עמ'3
^ אלכסנדר וילוק תאייר, אליוט פורבס, הנרי אדוארד קרהביל, ""חיי בטהובן" מאת תאייר, 23 במרץ 1992, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, isbn=978-0-691-02717-3, עמ' 169
^ 1/ ויין מ. זנר, =The Critical Reception of Beethoven's Compositions by His German Contemporaries ‏ 1 בספטמבר 1999, הוצאת אוניברסיטת נברסקה, isbn=978-0-8032-1250-3, עמ' 108
^ "ניקולאוס זימרוק" המוזיאון העירוני של בון
^ "צרפת 1992", המכון הגרמני להיסטוריה, פריז, צרפת, "פרנסיה: מהפכה, אימפריה, 1815-1500: מחקרים בתולדות הספרות של מערב אירופה (Forschungen zur westeuropäischen Geschichte. Frühe Neuzeit, Frühe Neuzeit) 1992, הוצאת תורבקה, עמ' 140
^ רוברט מורל סטיבנסון, "סקירת מוזיקה בין-אמריקאית" 1981, עמ' 19
^ טיילור- מרסר פיטר ג'יימסון, "מדריך קיימברידג' למנדלסון", סדרת מדריכי קיימברידג' למוזיקה, 21 באקטובר 2004, הוצאת אוניברסיטת קיימברידג'
^ אוטו וניג, "Buchdruck und Buchhandel in Bonn", ‏ 1968, הוצאת רוררשייד, עמ' 121
^ קרל יוזף זימרוק, דוריס פינקוורט, "קרל זימרוק", 1979, הוצאת אוניברסיטת בון, רורשייד, isbn=978-3-7928-0416-2, עמ' 41-37

[1] בארי קופר, "בטהובן", 8 באוקטובר 2008, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד isbn=978-0-19-531331-4 עמ'3

[2] אלכסנדר וילוק תאייר, אליוט פורבס, הנרי אדוארד קרהביל, ""חיי בטהובן" מאת תאייר, 23 במרץ 1992, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, isbn=978-0-691-02717-3, עמ' 169

[3] 1/ ויין מ. זנר, =The Critical Reception of Beethoven's Compositions by His German Contemporaries ‏ 1 בספטמבר 1999, הוצאת אוניברסיטת נברסקה, isbn=978-0-8032-1250-3, עמ' 108

[4] "ניקולאוס זימרוק" המוזיאון העירוני של בון

[5] "צרפת 1992", המכון הגרמני להיסטוריה, פריז, צרפת, "פרנסיה: מהפכה, אימפריה, 1815-1500: מחקרים בתולדות הספרות של מערב אירופה (Forschungen zur westeuropäischen Geschichte. Frühe Neuzeit, Frühe Neuzeit) 1992, הוצאת תורבקה, עמ' 140

[6] רוברט מורל סטיבנסון, "סקירת מוזיקה בין-אמריקאית" 1981, עמ' 19

[7] טיילור- מרסר פיטר ג'יימסון, "מדריך קיימברידג' למנדלסון", סדרת מדריכי קיימברידג' למוזיקה, 21 באקטובר 2004, הוצאת אוניברסיטת קיימברידג'

[8] אוטו וניג, "Buchdruck und Buchhandel in Bonn", ‏ 1968, הוצאת רוררשייד, עמ' 121

[9] קרל יוזף זימרוק, דוריס פינקוורט, "קרל זימרוק", 1979, הוצאת אוניברסיטת בון, רורשייד, isbn=978-3-7928-0416-2, עמ' 41-37

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{בעבודה}}
 [[File:Nikolaus Simrock.jpg|thumb|ניקולאוס זימרוק]]
-'''ניקולאוס זימרוק''' (ב[[גרמנית]]: '''Nikolaus Simrock''', {{כ}} [[23 באוגוסט]] [[1751]] ב[[מיינץ]] - [[12 ביוני]] [[1832]] ב[[בון]]) היה נגן [[קרן יער|קרן]] [[גרמני]] בחצר הנסיך הבוחר של קלן ב[[בון]] ומו"ל מוזיקה. הוא היה ידידו של [[לודוויג ואן בטהובן]] ומייסד בית ההוצאה למוזיקה נ. זימרוק.{{הערה|[https://books.google.com/books?id=Tq5ci-9OMLEC&pg=PA3 בארי קופר, "בטהובן", 8 באוקטובר 2008, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד isbn=978-0-19-531331-4 עמ'3]}} זימרוק, "שנהנה מהערכה גבוהה הן כאדם והן כמוזיקאי" שמר על קשר עם בטהובן במהלך שנות ה-90' של [[המאה ה-18]] ונחשב ל"עד מהימן" לשנותיו של בטהובן בבון.{{הערה|[https://books.google.com/books?id=j8RIq67v51cC&pg=PA169 אלכסנדר וילוק תאייר, אליוט פורבס, הנרי אדוארד קרהביל, ""חיי בטהובן" מאת תאייר, 23 במרץ 1992, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, isbn=978-0-691-02717-3, עמ' 169]}}{{הערה|[https://books.google.com/books?id=CAvEtVbCY3QC&pg=PA108, 1/ ויין מ. זנר, =The Critical Reception of Beethoven's Compositions by His German Contemporaries {{כ}} 1 בספטמבר 1999, הוצאת אוניברסיטת נברסקה,                        isbn=978-0-8032-1250-3, עמ' 108]}}
+'''ניקולאוס זימרוק''' (ב[[גרמנית]]: '''Nikolaus Simrock''', {{כ}} [[23 באוגוסט]] [[1751]] ב[[מיינץ]] - [[12 ביוני]] [[1832]] ב[[בון]]) היה נגן [[קרן יער|קרן]] [[גרמני]] בחצר הנסיך הבוחר של קלן ב[[בון]] ומו"ל מוזיקה. הוא היה ידידו של [[לודוויג ואן בטהובן]] ומייסד בית ההוצאה למוזיקה נ. זימרוק.{{הערה|[https://books.google.com/books?id=Tq5ci-9OMLEC&pg=PA3 בארי קופר, "בטהובן", 8 באוקטובר 2008, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד isbn=978-0-19-531331-4 עמ'3]}} זימרוק, "שנהנה מהערכה גבוהה הן כאדם והן כמוזיקאי" שמר על קשר עם בטהובן במהלך שנות ה-90' של [[המאה ה-18]] ונחשב ל"עד מהימן" לשנותיו של בטהובן בבון.{{הערה|[https://books.google.com/books?id=j8RIq67v51cC&pg=PA169 אלכסנדר וילוק תאייר, אליוט פורבס, הנרי אדוארד קרהביל, ""חיי בטהובן" מאת תאייר, 23 במרץ 1992, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, isbn=978-0-691-02717-3, עמ' 169]}}{{הערה|[https://books.google.com/books?id=CAvEtVbCY3QC&pg=PA108, 1/ ויין מ. זנר, =The Critical Reception of Beethoven's Compositions by His German Contemporaries {{כ}} 1 בספטמבר 1999, הוצאת אוניברסיטת נברסקה, isbn=978-0-8032-1250-3, עמ' 108]}}
 == חייו ==
@@ שורה 10: / שורה 10: @@
 בשנת 1793 ייסד ניקולאוס זימרוק את בית ההוצאה למוזיקה נ. זימרוק בבון. שניים מפרסומיו המוקדמים הם יצירות של בטהובן, הווריאציות "Das rote Käppchen" של  (WoO 66) ב-1793 ווריאציות על נושא מאת ולדשטיין (WoO 67) ב-1794. אחת הסיבות להצלחת החברה הזאת - נוסף לכישרון העסקי של זימרוק - הייתה הנטייה הפרו-צרפתית שלו, שהשתלמה לאחר תקופת הנסיך הבוחר ב-1794 במהלך הכיבוש המוקדם של בון ועמק הריין על ידי צבאות [[המהפכה הצרפתית]].
+בראשית [[המאה ה-19]] היה זימרוק אחד המול"ים החשובים ביותר באירופה להוצאת מוזיקה. בהנהגתו, הוציאה נ. זימרוק מהדורות ראשונות של מוזיקה מאת [[יוזף היידן]],{{הערה|[https://books.google.com/books?id=CWoJAQAAMAAJ רוברט מורל סטיבנסון, "סקירת מוזיקה בין-אמריקאית"] 1981, עמ' 19}} שאותו פגש פנים אל פנים, ו[[לודוויג ואן בטהובן]] (13 מהדורות ראשונות).
+בין המלחינים החשובים שיצירותיהם יצאו לאור לאחר מות זימרוק היו [[רוברט שומאן]], כולל הסימפוניה השלישית שלו, [[פליקס מנדלסון]], כולל ה[[אורטוריה|אורטוריות]] שלו, [[אליהו (אורטוריה|אליהו]] ו"פאולוס".{{הערה|[https://books.google.com/books?id=CWoJAQAAMAAJ  טיילור- מרסר פיטר ג'יימסון, "מדריך קיימברידג' למנדלסון", סדרת מדריכי קיימברידג' למוזיקה, 21 באקטובר 2004, הוצאת אוניברסיטת קיימברידג'] }} [[פריץ זימרוק]], נכדו, העביר את המשרד הראשי של בית ההוצאה מבון ל[[ברלין]] בשנת 1870. הוא נודע ביותר בהוצאת יצירותיו של [[יוהנס ברהמס]].
+== חיים אישיים ==
+זימרוק היה נשוי לפרנציסקה אוטיליה בלאשק ממיינץ והיו להם 13 ילדים.{{הערה|[https://books.google.com/books?id=pkrb-NudY4IC  אוטו וניג, "Buchdruck und Buchhandel in Bonn", {{כ}} 1968, הוצאת רוררשייד, עמ' 121]}} בני המשפחה השפיעו על קרוב ל-200 שנה של היסטוריה תרבותית ב[[עמק הריין]]. אחד מבניו, [[פטר יוזף זימרוק]], ניהל את עסקי ההוצאה לאור, בן אחר ניהל שנים רבות את מלון "טרירר הוף" בכיכר השוק, ש[[אלכסנדר דיומא]] התארח בו.{{הערה|[https://books.google.com/books?id=HQsSAAAAMAAJ קרל יוזף זימרוק, דוריס פינקוורט,  "קרל זימרוק", 1979, הוצאת אוניברסיטת בון, רורשייד, isbn=978-3-7928-0416-2, עמ' 41-37]}} הבן הצעיר, קרל, היה מו"ל של ספרות גרמנית מתקופות שונות, עד המאה ה-19.
 ==הערות שוליים==
 {{הערות שוליים|יישור=ימין}}

	הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
	אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.	שיחה

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.