אגנוסטיות

אַגְנוֹסְטִיוּת, או אגנוסטיציזם, היא השקפה פילוסופית לפיה אין להניח או להסיק דבר לגבי דברים או גורמים שקיומם עדיין לא הוכח, כאשר הכוונה היא, שאין להניח שהם בכלל אינם קיימים או להיצמד לאמונה שהם אכן קיימים. בהקשר של האמונה באלוהים, על פי ההשקפה האגנוסטית, אין שלילה מוחלטת של קיומו האפשרי של האלוהים, אך היא גורסת שאין באפשרות האדם והמדע להוכיח אם דבר כמו אלוהים, או כל דבר רוחני אחר שהוא מעבר לטבע ולתפיסה החושית - קיים או לא. השקפה זו מתייחסת בעיקר לאלוהות, אך גם לכל דבר הנמצא מחוץ להשגת החושים ולהיסק השכלי, ועל פיה, לבעיה לגבי הוכחת קיומו או אי קיומו של האלוהים, אין עדיין פתרון או שאינה ניתנת כלל לפתרון במהותה.

לפיכך, אגנוסטיקן הוא אדם שדוגל בהשקפה הזאת בהקשר של האמונה באלוהים - הוא אינו כופר בהימצאות אלוהים, ובכך הוא נבדל מהאתאיסט, אך גם אינו מניח שהאל אכן קיים, ובכך הוא נבדל מהמאמין.

ישנם אגנוסטיקנים הטוענים כי לא ניתן כלל להגיע לוודאות לגבי קיומה של ישות אלוהית כלשהי, ולעומתם יש אגנוסטיקנים הטוענים כי יש אפשרות להגיע לוודאות שכזו, אך הם עדיין לא הגיעו אליה. כמו כן, רוב האגנוסטיקנים מתייחסים בספקנות לטיעונים דתיים למיניהם.

מקור המונחים "אואגנוסטיציזם", "אגנוסטיות", ו"אגנוסטיקן" הוא בשפה היוונית:

• המילה Α, כלומר, א שפירושה "לא"
• והמילה γνώσις, כלומר, גנוסיס, שפירושה "ידע"

מונחים אלו נטבעו לראשונה בשנת 1869 על ידי תומאס הנרי הקסלי, אם כי הרעיון שבבסיס ההשקפה הזאת על קיום האל כ"נעלם" או כמשהו שאין להניח כי הוא קיים או אינו קיים ושלא ניתן להוכיח את עצם קיומו, היה קיים כבר בתקופת יוון העתיקה. הפילוסוף הסופיסטי הקדם-סוקרטי פרוטגורס נודע כבעל השקפה אגנוסטית. בספרו "על האלים" כתב:

ואשר לאלים, אין בידי כל אמצעי לדעת אם הם קיימים, בשל אי בהירותו של הנושא, ובשל חייהם הקצרים של בני אדם.

בין האגנוסטיקנים הידועים ביותר בתקופה המודרנית נמנים תומאס הנרי הקסלי, צ'ארלס דרווין, אלברט איינשטיין וברטראנד ראסל.

ואריאציות על אגנוסטיציזם

האגנוסטיציזם סבל יותר מהשקפות פילוסופיות אחרות מאי בהירות מבחינה טרמינולוגית. יש שניסו לשייך את האגנוסטיציזם לאתאיזם. אתאיזם 'רך' (או 'אתאיזם שלילי') קורא לאי אמונה בקיומן של ישויות אלוהיות (בניגוד לאתאיזם החזק, הקורא לאמונה באי-קיומן של ישויות אלה). על אף הדמיון, קיים הבדל בין אתאיזם רך לאגנוסטיציזם, כיוון שאגנוסטיציזם דוגל בחוסר האפשרות האינהרנטית לדעת אם האלוהים קיים או לא, בעוד שהאתאיסט הרך טוען רק כי הוא אינו מאמין שאלוהים קיים. הגישה המשלבת בין השניים נקראת אגנוסטיות אתאיסטית.

ואריאציות נוספות:

אגנוסטיציזם חזק

אגנוסטיציזם חיובי היא אמונה הגורסת כי אין לאדם כל יכולת לדעת האם קיימת אלוהות כלשהי או לא. זוהי השקפה רחבה יותר מאשר אגנוסטיציזם חלש, אשר טוענת שקיומה או אי קיומה של אלוהות כלשהי היא לא ידועה אך לא בהכרח לא ניתנת לגילוי. ההשקפה הטוענת כי הבעיה לגבי הוכחת קיומו של האל או ישות אלוהית כלשהי אינה ניתנת לפתרון במהותה, או שאין לבני האדם כלים לשפוט לגביה.

אגנוסטיציזם חלש

נקרא גם אגנוסטיציזם אמפירי. ההשקפה הגורסת כי הבעיה לגבי הוכחת קיומו של האל לא נפתרה עדיין, אך ייתכן כי היא פתירה, לכן אין לתת לה תשובה עד יצטברו הוכחות לכאן או לכאן. אך קיימת אמונה חלקית בכח עליון שאפשר לפרשו כ״אלוהים״.

אגנוסטיציזם אפאתי

נקרא גם אפתאיזם. ההשקפה הטוענת כי לשאלת קיומו של האל אין כל השפעה מעשית על המציאות, ולכן היא לא רלוונטית.

תאיזם אגנוסטי

משקף אמונה בקיומו של האל אך אי אמונה "בידיעה" שהוא קיים או ביכולת להוכיח זאת. קיים ויכוח אם השקפה זו היא אכן אגנוסטית. לפי פירוש אחר להשקפה זו, משמעותה אמונה ב"קיום" ישות על טבעית, אך אי ידיעה בקשר לטבע האמיתי שלה או למניעים של ישות כזו, אי ידיעה שממנה נובע ספק לא ב"קיום" הישות אלא בשאלה האם ישות זו היא אכן "אלוהים".

אתאיזם אגנוסטי

אתאיזם אגנוסטי הוא גישה של אתאיזם הטוענת כי האפשרות הסבירה ביותר היא כי לא קיימת אלוהות, אך גם טוענת שהוכחה גורפת ואמפירית לאי קיומה של אלוהות לא אפשרית בכלים של היום (כלי מחקר מדעיים ו״כלים״ פילוסופים) וכי קיימת סבירות נמוכה לקיומה של אלוהות כמו שקיימת סבירות מסוימת לכל טענה עד שתופרך חד משמעית בכלים אמפיריים.

איגנוסטיות

השקפה הגורסת שלפני שניתן יהיה להתייחס לשאלת קיומו של "אלוהים", צריכה להינתן קודם הגדרה ברורה ל"אלוהים". בהנחה והגדרה זו אינה קיימת, האגנוסטיקן מחזיק בדעה כי לקיומה של ישות אלוהית אין חשיבות או אינה ניתנה להיבחן בצורה ניסיונית.

ביקורת

הביקורת על הגישה האגנוסטית באה משני צידי המתרס.

דתיים רבים רואים בהטלת ספק בכל רמה שהיא מעשה כפירה. בנוסף מוצגת כנגד הגישה האגנוסטית הטענה שעומדת בבסיס טיעון פסקל, לפיה אמונה באלוהות היא רציונליות. זאת משום שבמידה והיא שגויה לא ייגרם נזק למאמין, אך במידה והתפיסה לפיה לא קיימת אלוהות שגויה, הכופרים באלוהות ייענשו על אי אמונתם.

מנגד, אתאיסטים רבים טוענים שקיומה של אלוהות לא סבירה בעליל, וכי המדע המודרני יודע להסביר תרחישים רבים שבעבר קושרו לתבוניות אלוהית, וכיום יודע שאין צורך במעורבות רוחנית בשביל שתרחישים אלו יקרו.

כמו כן טוענים אתאיסטים כי ללא שימוש בהיגיון, קיומם של כל האלים וכל סוג של מציאות על טבעית או אבסורדית יכול להיות מוגדר כ"אופציונאלי" עד שהופרך אמפירית וחד משמעית. לטיעון זה בניסוחים מעודנים יותר מצטרפים גם הוגים מהאתאיזם האגנוסטי כמו ברטראנד ראסל או ריצ'רד דוקינס שכתב בספרו "יש אלוהים?": ”אני אגנוסטי רק במידה שבה אני אגנוסטי על פיות בתחתית הגינה.”

ראו גם

• פילוסופיה
• מדע
• מדענות
• אמפיריציזם
• פוסטמודרניזם
• ביקורת האתאיזם

קישורים חיצוניים

• ברטראנד ראסל, מדוע אינני נוצרי (אנגלית), 1929
• ברטראנד ראסל, מיהו אגנוסטיקן? (עברית), 1953