קרב הזב

קרב הזב (בערבית: معركة الزاب) היה קרב שהתרחש ב-25 בינואר 750 על גדותיו של נהר הזב הגדול שבעיראק בין כוחות אומיים בראשות הח'ליף מרואן השני לבין כוחות עבאסיים בראשות עבדאללה בן מוחמד א-ספאח. הניצחון העבאסי המכריע בקרב זה מסמל את נפילתה של הח'ליפות האומיית ששלטה בעולם האסלאם בין 661-750. חודשיים לאחר הקרב נפלה דמשק בידי העבאסים ועימה בית אומיה כולו. הח'ליפות העבאסית שיסודה בקרב זה החזיקה מעמד עד לנפילת בגדאד בידי המונגולים בשנת 1258.

רקע היסטורי

ערך מורחב – האשמיה

בשנת 747 התקוממה תנועת ההאשמיה העבאסית בח'וראסאן כנגד בית אומיה. לבית עבאס הצטרפו תומכים רבים מקרב המואלי, השיעים, הזיידים והח'וארג' בשל העובדה שבית אומיה נתפש כמושחת והנהיג מדיניות העדפה ברורה של ערבים על חשבון נתינים בני עמים אחרים. העבאסים הציגו את עצמם כמבקשים להעלות לשלטון "בן למשפחת מוחמד" אך למעשה התכוונו לעצמם - בהיותם צאצאים של אל-עבאס בן דודו של הנביא.

לאחר הצלחות ראשוניות בח'וראסאן, פרס וכופה, אסף מרואן השני את כוחותיו מסוריה ויצא לקדם את פניהם של העבאסים המתקדמים מזרחה. שני הצדדים נפגשו על גדותיו של נהר הזב הגדול במזרח איראן, למרגלות הרי הזגרוס.

מהלך הקרב

הצבא האומיי היה גדול מהצבא העבאסי שמולו, אך המורל שלו היה ירוד בעקבות הפסדים משמעותיים לעבאסים במזרח. הצבא כלל חיילים מיומנים ותיקי מסעות הקרב האומיים כנגד האימפריה הביזאנטית. הצבא העבאסי כלל גייסות ח'ארג'יות, שיעיות וזידיות לצד המונים של מואלים בני פרס. העבאסים יצרו קיר חניתות כנגד האומיים ובכך הצליחו לשבור את התקפת הפרשים שלהם. ההתקפה האומיית פוזרה, הכוחות נסוגו ובמהלך הקרב והמרדף שלאחריו רבים מהם חוסלו ואחרים טבעו במי הנהר הגועשים של עונת החורף.

תוצאות המפלה

האומיים נסוגו לכיוון סוריה. באפריל נפלה דמשק לכוחות העבאסיים ומרואן נמלט למצרים, שם נתפס בקרב העיר בוציר שבדלתת הנילוס והומת באוגוסט אותה השנה. שארית בית אומיה כונסה למשתה באפק וחוסלה. בית עבאס עלה לשלטון מוחלט במזרח העולם המוסלמי. במערב העולם המוסלמי, הצליח פליט יחיד של בית אומיה לכונן אמירות שבירתה בקורדובה ואשר שלטה בחלקים של חצי האי האיברי ומרוקו עד למאה ה-10.