אריה קרישק

אין תמונה חופשית

אריה קְרישֶק (נולד ב-29 בספטמבר 1952) הוא סופר, מחזאי, תסריטאי ועורך ישראלי. שימש כעורך ראשי של "הוצאת כתר".

ביוגרפיה

משפחת קרישק הייתה משפחה של סוחרים ומשכילים מהעיר לודז' שבפולין, רובה הושמדה על ידי הנאצים. אחד מדודניו של קרישק הוא הבמאי היהודי-אמריקאי יהודה (ז'אן) ליימן, מי שביים את אחד מהסרטים הארוכים והראשונים בארץ, ב-1935, "לחיים חדשים", שזכה להצלחה עולמית, ובו גם הושר לראשונה "שיר העמק" הנודע של אלתרמן וסמבורסקי.

אריה קרישק גדל והתחנך בחולון ובתל אביב. הוא בוגר המחזור הראשון לדרמה של סמינר הקיבוצים, במגמת בימוי. (בין תלמידיו הנודעים של מחזור זה גם הבמאים עמית גזית וצביקה גודל. והשחקנים - דוד רונא, יוסי זילבר, רות דורון, פנינה וילצ'ר ועוד) עוד טרם גיוסו לצה"ל השתתף בתפקידים קטנים בכמה סרטים, כגון "6:42" של דוד פרלוב, וכתב הפיק וביים סדרת סרטוני וידאו – "הנושא: אלימות", עבור המחלקה לקרימינולוגיה של אוניברסיטת תל אביב בראשות פרופ' שלמה גיורא שוהם. היה שותף לכתיבתם והפקתם של סרטים קצרים שזכו בפרסים, "צחוק במלבנים לבנים" ו"עוד משהו". (במאי- יעוד לבנון, בהשתתפות - מיכה לבינסון;)

קרישק הוא מחברם של למעלה מעשרים ספרים, אחדים מהם רבי-מכר, בהם: "עושה שלום", "קבורה בירושלים", "בקו ישר", "קפצונים", "אין נפגעים לכוחותינו", "האיש שבקיר" (על רקע פרשת התאבדותו של שר השיכון אברהם עופר), "האור של אוגירה", "הנאמן", "אזרח העיר", "הקיץ בו חזרנו", "נכתב בחול - סיפורה של חולון" ועוד. כמו כן חקר והוציא לאור ספרים נוספים אודות קורות ערים, כמה ביוגרפיות ועוד.

בראשית שנות ה-80 עמד בראש ההוצאה לאור של "מיל"ת" (מועדון ישראלי לתרבות) מיסודם של "ברטלסמן", "כלל" ו"ידיעות אחרונות" – ניסיון ייחודי להקים רשת מועדוני ספר ותרבות בישראל. חרף ההשקעה העצומה ומאמציה, סגרה מיל"ת את שעריה מקץ כשבע שנים. הוא אף שימש כיועץ לכמה הוצאות ספרים.

קרישק היה משתתף קבוע ובעל טור בעיתונים רבים ("ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", "על המשמר" ועוד). תקופה מסוימת הפעיל אתר, במסגרת חיל האוויר הישראלי, בשם "צו קריאה", בו סקר וביקר ספרים. כמה מסיפוריו הקצרים זכו לשבחים רבים, ואף תורגמו לשפות זרות ושודרו ברדיו, ביניהם "עשן" (בביצוע משה בקר) אחד הסיפורים הראשונים שחשפו את נושא אש כוחותינו, ו"האיסוף" (בביצוע מישה אשרוב), החושף את עולמם של אוספי חללים וחלקי גופות. ספריו "בקו ישר" (עם מרדכי ציפורי) והנובלה "אין נפגעים לכוחותינו" עוסקים במלחמת לבנון הראשונה.

קרישק היה מחבר התסריט ומפיק-שותף לסרט "קשר הדבש", מותחן פוליטי שחזה את עליית המחתרות היהודיות ובבימויו של יעוד לבנון, (הסרט זכה במקום ראשון בתחרות הסרט הקצר בשנת 1977). כמו כן חיבר עוד כמה תסריטים לקולנוע ולטלוויזיה. הוא היה שותף לכתיבת התסריט לסרטו של ריקי שלח "גופה בחולות", המתבסס על פרשת חיסול היסטורית בלח"י ובמרכזה – ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר. הוא שימש כיועץ מיוחד בכמה הפקות, וכתב לרדיו. מחזה הרדיו שלו "שריון של צב", סיפורם של ידידים הנלחמים זה בזה ובאחרים, שודר פעמים רבות בהשתתפותם של עזרא דגן ודב רייזר (בימוי: נסים קמחי).

ב-1992 חבר קרישק למוזיקאי והבמאי אלכס כגן להקמת 'האופרה הקאמרית הישראלית' והפיק עמו את "השושנה הלבנה", (על תנועת ההתנגדות להיטלר בתקופת המשטר הנאצי) בשיתוף התזמורת הפילהרמונית הישראלית. הייתה זו הפקתה הראשונה והאחרונה של האופרה הקאמרית הישראלית.

קרישק נמנה עם הנאשמים בפרשת נמרודי. הוא נמצא אשם בקשירת קשר, הטרדת עד, שיבוש מהלכי משפט וקבלת דבר במרמה, ונגזר עליו עונש של חמישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, עשרה חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 20,000 ש"ח. הוא ערער על עונשו, אך ערעורו נדחה. גם המדינה ערערה על קולת העונש, וגם ערעורה נדחה. נשיא המדינה, ראובן ריבלין, הורה על מחיקת רישומו הפלילי של קרישק, במסגרת חגיגות ה-70 למדינה. במאי 2014, עם הינתן פסק הדין במשפטו של ראש הממשלה אהוד אולמרט, פרסם קרישק מאמר – "יש שופט בתל אביב" (בעיתון "מקור ראשון" ובאתר חדשות מחלקה 1) שעורר הדים רבים, ובו שיבח את השופט דוד רוזן (שהרשיע את קרישק בפרשת נמרודי) והכה על חטא על השתתפותו בפרשת נמרודי ג'. שמו של קרישק אף נזכר בפסק-דינה של הח"כית וסגנית השר נעמי בלומנטל, בתיק מתן השוחד, כמי שניסה לסייע בחשיפת מה שנתפס אז כסחטנותו של נהגה האישי, שהפך עד התביעה המרכזי נגדה. בלומנטל הורשעה ונאלצה לפרוש מהחיים הפוליטיים.

בכתיבתו עסק גם ב"עסק הביש", ברמטכ"ל חיים בר-לב (בר-לב העניק לקרישק סדרה של ראיונות עומק ביוגרפיים) ובפרשת "איראנגייט". באוגוסט 2008, עם מותו של ראש אמ"ן לשעבר, בנימין גיבלי (מי שכונה "הקצין הבכיר" בהתייחסות לעסק הביש), פורסם כי קרישק כתב עבור גיבלי את גרסתו לפרשה, אולם הספר נגנז. קרישק היה בין הבודדים בקרב סופרים ואנשי-רוח שנחלצו להגן על דן בן אמוץ המנוח, לאחר פרסום הביוגרפיה השערורייתית של אמנון דנקנר, והמשיך לעשות כן לאורך שנים.

הוא תרגם מאנגלית את "יום הארבה" מאת נתנאל וסט ואת "מלאכת לילה" מאת אירווין שו. נמנה עם קבוצת הסופרים הישראלים שחיברו בשם עט את עלילותיו של "פטריק קים". ב-2009 ראה אור ספרו "הסוס שלא נגמר" (חייו ועלילותיו של יחיאל מילנר), רומן תיעודי על רקע שואת יהודי רומניה. "עולמו המופלא של גבי אשכר" - ביוגרפיה על חייו ומותו בטרם עת של ד"ר גבריאל אשכר הופיעה ב-2010.(בספר נכלל פרק מיוחד על אסון המסוקים הגדול בשאר-ישוב, אשכר היה גיסו של אחד הטייסים). בראשית 2012 הופיע "קח גפרור בוער", רומן 'אפל' המתאר תסריט קודר ואימתני של מרי אזרחי בישראל. בסתיו 2014 עלה מחזה היחיד שלו "נפילה בשידור חי", בכיכובו של אלכס אנסקי ובבימוי אלכס כגן, על ימי הרדיו האחרונים של שדרן בכיר (הצגה זו הייתה אחת היצירות הדרמטיות הבודדות שהתייחסו למחאה החברתית, עם דגש מיוחד על סיפורו של משה סילמן, שהצית עצמו למוות). ההצגה זכתה לביקורות מהללות והוצגה בכל רחבי הארץ, כאשר אנסקי אף מופיע בבתים פרטיים. באביב 2015 יצאה ההצגה להופעות בפריז ובניו-יורק. בשנת 2017 פרסם (באתר בכיוון הרוח) את "הלילה שלי עם ג'וזפין", סיפור אוטוביוגרפי חושפני על אפיזודה שהייתה לו עם הדיווה המיתולוגית -ג'וזפין בייקר.

קרישק היה נשוי למפיקה אסנת לויט, ולזוג נולדו שתי בנות. היו לו מערכות יחסים עם הסופרת נעמי גל והגלריסטית נירה יצחקי.

באביב 2018 רכש קרישק בית בקצרין ועבר להתגורר ברמת-הגולן.

ספריו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

. "שריון של צב" (מחזה) (מסדה) . 1971

• "שומר אמונים " (מסדה), 1976
• "קפצונים" (אורעם), 1978
• "עושה שלום" (כתר), 1980
• "האיש שבקיר" (רשפים), 1981
• "הקיץ בו חזרנו" (רשפים), 1983
• "בוני הגן" (רשפים), 1983
• "צואה לבנונית" (פרוזה), 1984
• "נכתב בחול" (רשפים), 1985
• "קבורה בירושלים" (מסדה), 1986
• "אזרח העיר : חייו ופעלו של פנחס אילון" (רשפים), 1989
• "האור של אוגירה" (רשפים), 1993
• "מזכרת שבלב" (רשפים), 1995
• "באר של תקווה" (רשפים), 1996
• "הגבעה שבלב" (טפר), 1997
• "בקוו ישר" (ידיעות אחרונות), 1998
• "אין נפגעים לכוחותינו" (טפר), 2002
• "האור שבחוף" (טפר), 2007
• "הסוס שלא נגמר" (טקסטואל), 2009
• "עולמו המופלא של גבי אשכר" (טפר), 2010
• "קח גפרור בוער" (טפר), 2012
• "נפילה בשידור חי"(מחזה) (טפר) ,2016 .

קישורים חיצוניים

• אלי אשד, משימות הריגול של אריה קרישק
• אריה קרישק, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל
• אמנון לורד, אם כל פרשיות הריגול: תיבת פנדורה נפתחת, באתר מידה, 23 בספטמבר 2014
• רשימת הפרסומים של אריה קרישק, בקטלוג הספרייה הלאומית
• אמנון לורד, סיכול לא ממוקד, באתר מקור ראשון, 26 בינואר 2017.
• אמנון לורד, אריה קרישק היה שם קודם, באתר ישראל היום, 2 מרץ 2018

מכּתביו:

• אפלת דנקנר, באתר הארץ, 12 באפריל 2013
• ‫ ההוראות, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2013‬
  • מיכאל בר-זהר, העסק עדיין ביש, באתר הארץ, 21 אוגוסט 2013 - תגובה למאמרו של קרישק
• לזכור את פרלוב, באתר הארץ, 26 דצמבר 2013
• יש שופט בתל אביב, באתר News1 מחלקה ראשונה, 23 במאי 2014
• מנהרות השטנה מסוכנות לא פחות, באתר הארץ, 19 אוגוסט 2014
• לזכור את דן בן אמוץ, באתר הארץ, 19 אוקטובר 2014
• הלילה שלי עם ג'וזפין (בייקר) ,אתר בכיוון הרוח, 13 ביוני 2017