רוברט אדוארד לי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור ללוחמת גרילה
שורה 80: שורה 80:
ב-[[31 בינואר]] [[1865]], קודם לי לתפקיד המפקד הכללי של כוחות הקונפדרציה. בתחילת 1865 קידם יוזמה שמטרתה לאפשר לעבדים להצטרף לצבא הקונפדרציה תמורת חירותם. היוזמה לא הבשילה בזמן הקצר שנותר לקיומה של הקונפדרציה.
ב-[[31 בינואר]] [[1865]], קודם לי לתפקיד המפקד הכללי של כוחות הקונפדרציה. בתחילת 1865 קידם יוזמה שמטרתה לאפשר לעבדים להצטרף לצבא הקונפדרציה תמורת חירותם. היוזמה לא הבשילה בזמן הקצר שנותר לקיומה של הקונפדרציה.


לאחר חודשים ארוכים בהם נשחק צבא הדרום בקרבות מרובים, הצליח הצפון לכבוש את פטרסבורג ב-[[2 באפריל]] [[1865]]. לי נטש את ההגנה על ריצ'מונד וביקש להצטרף לכוחותיו של הגנרל [[ג'וזף א' ג'ונסטון]] ב[[קרוליינה הצפונית]]. כוחותיו כותרו על ידי צבא הצפון והוא נכנע לגנרל [[יוליסס סימפסון גרנט|גרנט]] ב-[[9 באפריל]] 1865, בבית המשפט באפומטוקס, וירג'יניה. לי סירב לבקשתם של כמה מפקודיו (ובעקיפין, של ג'פרסון דייויס), שרצו לדחות את הכניעה ולאפשר ליחידות קטנות להסתנן להרים ומשם לפתוח בלוחמת גרילה.
לאחר חודשים ארוכים בהם נשחק צבא הדרום בקרבות מרובים, הצליח הצפון לכבוש את פטרסבורג ב-[[2 באפריל]] [[1865]]. לי נטש את ההגנה על ריצ'מונד וביקש להצטרף לכוחותיו של הגנרל [[ג'וזף א' ג'ונסטון]] ב[[קרוליינה הצפונית]]. כוחותיו כותרו על ידי צבא הצפון והוא נכנע לגנרל [[יוליסס סימפסון גרנט|גרנט]] ב-[[9 באפריל]] 1865, בבית המשפט באפומטוקס, וירג'יניה. לי סירב לבקשתם של כמה מפקודיו (ובעקיפין, של ג'פרסון דייויס), שרצו לדחות את הכניעה ולאפשר ליחידות קטנות להסתנן להרים ומשם לפתוח ב[[לוחמת גרילה]].


==לאחר המלחמה==
==לאחר המלחמה==

גרסה מ־23:02, 18 באוגוסט 2018

תבנית:חייל רוברט אדוארד ליאנגלית: Robert Edward Lee; ‏19 בינואר 1807 - 12 באוקטובר 1870) היה קצין צבא מקצועי, נחשב לאחד הגנרלים המוצלחים ביותר של כוחות הקונפדרציה במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית. בסופו של דבר היה למפקד הכללי של צבא הקונפדרציה. לאחר המלחמה פעל לפיוס בין הצפון לדרום ובילה את שנותיו האחרונות כנשיא קולג'. הגנרל לי נותר דמות סמלית, כמעט מיתולוגית, של הקונפדרציה עד עצם היום הזה.

דיוקן של לי מ-1865, כפי שצולם על ידי מת'יו בריידי
לי על סוסו, טרוולר
לי עם בנו קסטיס (שמאל), ו-וולטר טיילור
לי לאחר המלחמה
ויטראז' לזכרו בקתדרלה הלאומית של וושינגטון
פסל של לי, הממוקם ליד שארלוטסוויל, וירג'יניה. פוסל על ידי ליאו לנטילי, 1924
פסל של לי מאת פרדריק סייבר, 1917, ממוקם באנדרטת וירג'יניה, גטיסבורג, פנסילבניה

שנותיו המוקדמות

לי נולד באחוזת סטרטפורד הול, במחוז וסטמורלנד, וירג'יניה. לי היה ילדם הרביעי של גיבור מלחמת העצמאות האמריקאית, הנרי לי ואשתו אן היל (קרטר) לי. הוא נרשם לאקדמיה הצבאית האמריקאית וסט פוינט ב-1825, בה סיים את לימודיו בשנת 1829. הוא הוצב בחיל ההנדסה של צבא ארצות הברית בדרגת לויטננט מדרגה שנייה.

לי שירת 17 חודשים בפורט פולסקי באיי קוקספור, ג'ורג'יה. ב-1831 הועבר לפורט מונרו, וירג'יניה, כעוזר מהנדס. במהלך שירותו שם נישא למארי אנה רנדולף קסטיס (1873-1803), נינתה של מרתה וושינגטון. החתונה התקיימה בשירלי פלנטיישן במחוז צ'ארלס סיטי, וירג'יניה, מקום הולדתה של הכלה. הם התגוררו באחוזת קסטיס, על גדות נהר הפוטומק בארלינגטון, מול העיר וושינגטון. האחוזה משמשת היום כאתר הנצחה. נולדו להם שלושה בנים וארבע בנות - ג'ורג' וושינגטון קסטיס, ויליאם ה. פיצהוי, רוברט אדוארד, מארי, אגנס, אנני ומילדרד.

הנדסה

לי שירת כעוזר במשרד המהנדס הראשי בוושינגטון בין השנים 1834 ו-1837, פרט לקיץ של שנת 1835, בו סייע לקבוע את הגבול בין מדינות אוהיו ומישיגן. ב-1837 קיבל את הפיקוד המשמעותי הראשון שלו, כלויטננט ראשון של קבוצת מהנדסים ופיקד על עבודות הנדסה בנמל סנט לואיס ובנהרות המיסיסיפי והמיזורי. עבודתו שם הביאה לקידומו לדרגת קפטן וב-1841 הועבר לפורט המילטון בנמל ניו יורק, שם ניהל את בניית הביצורים.

מלחמת ארצות הברית מקסיקו, וסט פוינט וטקסס

לי הצטיין במהלך מלחמת ארצות הברית מקסיקו (1846-1848). הוא שירת כאחד מהעוזרים הראשיים של וינפילד סקוט במהלך הצעדה מוראקרוס למקסיקו סיטי. הוא מילא תפקיד חיוני בכמה מהניצחונות האמריקאים בזכות המודיעין שאסף - הוא זיהה דרכי התקפה שלא הוגנו על ידי המקסיקנים, כיוון שאלה חשבו שהשטח בלתי עביר.

הוא קודם לדרגת מייג'ור לאחר קרב צ'רו גורדו באפריל 1847. לקראת סוף המלחמה קודם לדרגת לויטננט קולונל.

לאחר מלחמת מקסיקו בילה שלוש שנים בפורט קרול בנמל בולטימור. לאחר שירותו שם מונה למפקד וסט פוינט בשנת 1852. במהלך שלוש שנות פיקודו פעל לשיפור המבנים, הקורסים, ובילה זמן רב עם הצוערים. בנו הבכור, ג'ורג' וושינגטון קסטיס לי למד בווסט פוינט בתקופה זו. קסטיס לי סיים ב-1854, ראשון בכיתתו.

ב-1855 לי מונה לתפקיד לויטננט קולונל באוגדת הפרשים השנייה ונשלח לחזית טקסס, שם סייע בהגנת המתיישבים מפני התקפות האפאצ'י והקומאנצ'י.

אלה לא היו שנים מאושרות עבור לי, מכיוון שלא אהב להיות רחוק ממשפחתו לתקופות ארוכות, במיוחד עקב מצבה הבריאותי המתדרדר של אשתו. הוא בא לבקרה לעיתים קרובות ככל האפשר.

במקרה היה בוושינגטון במהלך הפשיטה של ג'ון בראון על הרפר'ס פרי, וירג'יניה (כיום מערב וירג'יניה) ב-1859 ונשלח לשם לעצור את בראון ולהשיב את הסדר. הוא עשה זאת וחזר לגדוד שלו בטקסס. כשטקסס פרשה מארצות הברית ב-1861, לי נקרא לוושינגטון הבירה להמתין לקבלת הוראות נוספות.

לי כבעל עבדים

כחבר באריסטוקרטיה של מדינת וירג'יניה, לי חי בקרבה לעבדות במשך כל ימי חייו, אך מעולם לא החזיק יותר מחצי-תריסר עבדים תחת שמו. למעשה, לא היה ידוע על אף עבד בבעלותו, עד לגילויה של צוואתו (משנת 1846) ברשומות של מחוז רוקברידג', וירג'יניה. בצוואה מוזכרים שפחה בשם ננסי וילדיה, שהיו מיועדים להשתחרר עם מותו של לי.

חותנו של לי, ג'ורג וושינגטון פארק קסטיס, שמת באוקטובר 1857, הוריש לו רכוש רב (דרך אשתו), והוא זכה בשליטה על 63 עבדים - גברים, נשים וילדים, כמוציא לפועל הזמני של צוואתו של קסטיס. לפי הצוואה על המוציא לפועל לשחרר את העבדים ב"אופן שיראה למוציא לפועיל כמהיר וראוי ביותר", בתוך לא יותר מחמש שנים מיום מותו. צוואתו של קסטיס אושרה ב-7 בדצמבר 1857. שלושה גברים אחרים הוזכרו כמוציאים לפועל של הצוואה, אך הם לא עמדו בתנאים, ולי נותר כמוציא לפועל היחיד.

למרות הוראת הצוואה לשחרור העבדים, לי מצא את עצמו במחסור כספי, והחליט להרוויח כספים על ידי השכרת העבדים לעבודה במטעים במזרח וירג'יניה, במהלך חמש השנים המותרות בצוואה. ההחלטה הביאה למרמור רב בקרב העבדים, שציפו להשתחרר מיד עם מותו של קסטיס.

ב-1859, שלושה מהעבדים - וסלי נוריס, אחותו מארי ובן-דודם ברחו לצפון. מכתב מ-1859 לניו יורק טריביון וראיון עם נוריס משנת 1866 מגלים כי העבדים נתפסו מספר מיילים מהגבול עם פנסילבניה והוחזרו ללי. לי הורה להלקותם, ולשפשף את גביהם הפצועים במי מלח. לאחר ההלקאה הכריח את העבדים לעבוד בריצ'מונד, וירג'יניה ולאחר מכן באלבמה, ממנה ברח נוריס לצפון בינואר 1863 ובכך זכה לחירותו. לי שחרר את שאר עבדיו של קסטיס בחורף של 1862, בתום חמש השנים.

מלחמת האזרחים

לי התנגד לפרישת מדינות הדרום, אותן כינה, במכתב משנת 1861, כ"מהפכה" ובגידה במאמצי המייסדים. למרות זאת, נאמנותו למדינת מולדתו, וירג'יניה, גרמה לו להצטרף לקונפדרציה. ב-18 באפריל 1861, ערב מלחמת האזרחים האמריקאית, הציע הנשיא אברהם לינקולן לרוברט לי את דרגת מייג'ור ג'נרל בצבא ארצות הברית. הפנייה נעשתה בעקיפין, דרך שר המלחמה סימון קמרון ודרך מתווך, הפוליטיקאי הרפובליקני מטעם מרילנד, פרנסיס פ. בלייר, בבית בנו של בלייר, מונטגומרי, שהיה אחראי על שירות הדואר מטעם לינקולן, בוושינגטון. לי סירב והתפטר מצבא ארצות הברית.

בפרוץ המלחמה מונה למפקד כוחות וירג'יניה ולאחר מכן לאחד מחמשת הגנרלים הראשונים של כוחות הקונפדרציה. לי סירב להציג את דרגות הגנרל, באומרו שמתוך כבוד לדרגת הקולונל שלו בצבא ארצות הברית יציג רק את שלושת הכוכבים המציינים קולונל בצבא הקונפדרציה, עד לניצחון במלחמה, שלאחריו יועלה לדרגת גנרל.

לאחר פיקוד על כוחות הקונפדרציה במערב וירג'יניה, פיקד על הגנת חופי קרוליינה הדרומית, ונעשה ליועצו הצבאי של ג'פרסון דייוויס, נשיא הקונפדרציה, אותו הכיר מימיו בווסט פוינט.

מפקד ארמיית צפון וירג'יניה

ב-1 ביוני 1862, נפצע הגנרל ג'וזף א' ג'ונסטון בקרב שבעת האורנים. לי קיבל את הפיקוד על ארמיית צפון וירג'יניה, הזדמנותו הראשונה להנהיג צבא בקרב. הוא החל בסדרת התקפות, "קרבות שבעת הימים", נגד כוחות הצפון בפיקוד הגנרל ג'ורג' מקללן שאיימו על ריצ'מונד, בירת הקונפדרציה. קרבות אלה גרמו לנפגעים רבים בקרב כוחותיו של לי, בין השאר עקב תפקוד טקטי מגושם של פקודיו. למרות זאת, פעולותיו ההתקפיות ערערו את ביטחונו של מק'ללן, והוא נסוג. לאחר נסיגתו הביס לי צבא צפוני נוסף, בקרב בול ראן השני. אז פלש למרילנד, בתקווה לחדש את אספקתו, ואולי להשפיע על הבחירות בצפון כך שיובילו לסיום המלחמה. מק'ללן השיג פקודה שאבדה ובה תוכניותיו של לי והוביל כוחות עליונים לקרב מול צבאו המופתע והלא-מאורגן של לי, באנטיאטם (Antietam). לי שרד את התקפת הצפון ונסוג עם צבאו הפגוע חזרה לוירג'יניה.

מאוכזב מכשלונו של מק'ללן להשמיד את צבאו של לי, לינקולן מינה את אמברוז ברנסייד למפקד ארמיית הפוטומק. ברנסייד הורה על מתקפה מעבר לנהר הרפהנוק בפרדריקסבורג. עיכובים במתיחת הגשרים על הנהר אפשרו לצבאו של לי לארגן הגנות חזקות ולהתקיף ב-12 בדצמבר 1862. המתקפה הייתה הרסנית לכוחות הצפון. לינקולן מינה אז מפקד חדש לארמיית הפוטומק, ג'וזף הוקר. הוקר ניסה לתקוף את צבאו של לי במאי, 1863, ליד צ'נסלורויל, אך הובס על ידי תוכניתם הנועזת של לי וסטונוול ג'קסון, שהחליטו לחלק את הצבא לשני חלקים ולאגף את כוחות הצפון. אך ניצחון זה בא במחיר כבד - ג'קסון, פקודו הטוב ביותר של לי, נפצע אנושות.

בקיץ 1863, לי פלש לצפון בשנית, מקווה לניצחון דרומי שיאלץ את הצפון להעניק עצמאות לקונפדרציה. אך ניסיונותיו להביס את כוחות הצפון, בפיקודו של ג'ורג' מיד, בגטיסבורג, פנסילבניה, נכשלו. פקודיו לא תקפו באגרסיביות לה ציפה לי והפרשים של ג'.א.ב. סטיוארט לא היו במקום. החלטתו של לי לפרוץ במתקפה חזיתית על מרכז קו הצפון הסתיימה באבידות כבדות. לי נסוג בשנית ושוב, כמו לאחר הקרב באנטייטם, לא נרדף על ידי כוחות הצפון. לאחר הפסדו בגטיסבורג שלח לי מכתב התפטרות לנשיא הקונפדרציה, ג'פרסון דייויס, ב-8 באוגוסט 1863, אך דייויס סירב לבקשתו.

ב-1864, המפקד הכללי החדש של כוחות הצפון, הגנרל יוליסס סימפסון גרנט גמר אומר להשמיד את צבאו של לי ולכבוש את ריצ'מונד. לי ואנשיו עצרו את התקדמות הצפון, אך בעזרת תגבורותיו הצליח גרנט להתקדם אט-אט לכיוון דרום מזרח. גרנט הצליח לשטות בלי, כשהעביר את אנשיו בגניבה מעבר לנהר ג'יימס. לאחר שעצרו את ניסיון הצפון לכבוש את פטרסבורג, וירג'יניה, קישור רכבות חיוני לאספקת ריצ'מונד, בנו לי ואנשיו תעלות משוכללות והושמו תחת מצור בפטרסבורג. לי ניסה לשבור את הקפאון ושלח את ג'ובל א. ארלי לפשיטה על וושינגטון הבירה, מעבר לעמק שננדואה, אך ארלי הובס על ידי כוחותיו העדיפים של פיליפ שרידן. המצור על פטרסבורג החל ביוני 1864 והסתיים באפריל 1865.

המפקד העליון

ב-31 בינואר 1865, קודם לי לתפקיד המפקד הכללי של כוחות הקונפדרציה. בתחילת 1865 קידם יוזמה שמטרתה לאפשר לעבדים להצטרף לצבא הקונפדרציה תמורת חירותם. היוזמה לא הבשילה בזמן הקצר שנותר לקיומה של הקונפדרציה.

לאחר חודשים ארוכים בהם נשחק צבא הדרום בקרבות מרובים, הצליח הצפון לכבוש את פטרסבורג ב-2 באפריל 1865. לי נטש את ההגנה על ריצ'מונד וביקש להצטרף לכוחותיו של הגנרל ג'וזף א' ג'ונסטון בקרוליינה הצפונית. כוחותיו כותרו על ידי צבא הצפון והוא נכנע לגנרל גרנט ב-9 באפריל 1865, בבית המשפט באפומטוקס, וירג'יניה. לי סירב לבקשתם של כמה מפקודיו (ובעקיפין, של ג'פרסון דייויס), שרצו לדחות את הכניעה ולאפשר ליחידות קטנות להסתנן להרים ומשם לפתוח בלוחמת גרילה.

לאחר המלחמה

לאחר המלחמה לי הגיש בקשה לקבלת החנינה הרשמית, אך מעולם לא קיבל תשובה, עקב טעות רישום. לי הניח שחוסר התגובה מצד הממשלה נבע מרצונה לשמור על זכותה לתבוע אותו בעתיד. בנושא בקשה החנינה לי היווה דוגמה עבור חיילי קונפדרציה רבים אחרים. ב-1975 הנשיא ג'רלד פורד העניק לו חנינה אחרי-מות והקונגרס השיב לו את אזרחותו, לאחר גילוי שבועת האמונים שלו בארכיון הלאומי בשנת 1970. אחוזת קאסטיס-לי, ביתם של לי ואשתו לפני המלחמה, הוחרמה על ידי כוחות הצפון, והיא מהווה כיום חלק מבית העלמין הלאומי בארלינגטון. לאחר מותו פסקו בתי המשפט כי הפקעת האחוזה הייתה לא חוקית ויש להשיבה לבנו של לי. הממשלה הציעה לרכוש את הקרקע, והוא הסכים. לי שירת כנשיא וושינגטון קולג' (כיום - אוניברסיטת וושינגטון ולי) בלקסינגטון, וירג'יניה, החל מ-2 באוקטובר 1865. במהלך חמש השנים הבאות הוא הפך את הקולג' מבית-ספר קטן וחסר ייחוד לאחר מהקולג'ים האמריקנים הראשונים שהציעו קורסים בעסקים, עיתונאות וספרדית. כמו כן, הוא שילב משפטים בתוכנית הלימודים האקדמית, רעיון תמוה בזמנו, מכיוון שמשפט נתפש כעיסוק טכני, לא אינטלקטואלי. לי יצר קוד כבוד פשוט להפליא בקולג' - "יש לנו חוק אחד בלבד, והוא שכל סטודנט הוא ג'נטלמן". חוק זה עדיין קיים באונ' וושינגטון ולי ובכמה בתי-ספר אחרים. באחת מפעולותיו החשובות, מיקד לי את מאמצי הקולג' למשיכת סטודנטים מהצפון.

מחלה ומוות

בערב ה-28 בספטמבר 1870, החל לדבר באופן לא נהיר. רופאיו לא יכלו לתת טיפול פרט למנוחה ותקווה לשיפור. כיום מאמינים כי לקה בשבץ, למרות שרופאיו לא אבחנו זאת. בשנותיו האחרונות התלונן על כאבי חזה (ככל הנראה אנגינה פקטוריס) ולעיתים קרובות התלונן על כאב בידו הימנית, שלעיתים חשה רדומה. סביר שסבל מטרשת עורקים, או סוג של הפרעה של הלב ומערכת כלי הדם, שתחליש אותו בהמשך חייו. בשנתו האחרונה התוודה לי, הזקן והחלש, לחבריו כי הוא חש כאילו הוא עלול למות בכל רגע. השבץ פגע באונות הקדמיות של המוח, ובכך שלל ממנו את כושר הדיבור. נוסף לכך, נבצר ממנו להשתעל ולירוק, בעיה שתתגלה כקטלנית. הוא הוזן בכוח באוכל ונוזלים, אך חלק מנוזלים אלה מצאו את דרכם לריאותיו וגרמו לדלקת ריאות. לי, משולל יכולת להשתעל, נפטר מהשפעותיה של דלקת הריאות, שבועיים לאחר השבץ, בבוקר ה-12 באוקטובר 1870, בלקסינגטון, וירג'יניה. הוא נקבר באולם האירועים באוניברסיטת וושינגטון ולי, מקום המוקדש כיום לזכרו. האוניברסיטה ושלושה בניינים בה נראים על שמו (או בצירוף שמו).

הנצחה

על שמו של לי קרויים בין היתר מחוז לי בתשע מדינות, הטנק M3 לי ואוניברסיטת וושינגטון ולי בלקסינגטון, וירג'יניה.

יום הולדתו של לי מצוין במספר מדינות בדרום: בווירג'יניה כחלק מיום לי-ג'קסון וכחג לאומי באלבמה, במיסיסיפי ובפלורידה, במקביל ליום מרטין לותר קינג.

אחוזת קאסטיס-לי, המכונה כיום בית ארלינגטון, בה התגורר לי במשך רוב חייו הבוגרים, משמשת כיום כאתר הנצחה ומוזיאון. האתר מנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית.

אנדרטאות רבות הוקמו לזכרו של לי, בעיקר בדרום ארצות הברית. על אף שקיבל חנינה נשיאותית מהנשיא פורד, אנשים רבים, ביניהם אפרו-אמריקאים, דורשים להסיר את הפסלים והאנדרטאות המוקדשות לזכרו של לי ברחבי ארצות הברית. בעקבות החלטה על הסרת פסלו של לי בשארלוטסוויל, וירג'יניה התקיימו הפגנות רבות בדרישה למנוע את הסרת הפסל ובהן עצרת של ארגוני עליונות לבנה אמריקאיים. בהפגנה נגד העצרת התבצע פיגוע דריסה בו נהרגה אישה. ב-20 במרץ 2018 בהוראת ראש העיר, מיץ׳ לנדריו, הוסר פסלו של לי בעיר ניו אורלינס.

טריוויה

  • סוסו הנאמן של לי, טרוולר, ליווה אותו לוושינגטון קולג' אחרי המלחמה. הוא איבד שערות רבות מזנבו, כיוון שמעריצים רבים רצו מזכרת מהסוס המפורסם. בשנת 1870, לאחר מותו של לי, צעד טרוולר מאחורי קרון-המת של הגנרל. זמן קצר לאחר מותו של לי, דרך טרוולר על נעץ חלוד וחלה בצפדת. המחלה הייתה חשוכת-מרפא בעת ההיא, וטרוולר הורדם, כדי לסיים את ייסוריו. הוא נקבר ליד האולם תחתיו נקבר לי באוניברסיטת וושינגטון ולי. ב-1907 הוצאו שרידיו מהקבר, והוצגו באולם. ב-1971 נקברו מחדש בסמוך לכניסה הצדדית לקברו של לי.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוברט אדוארד לי בוויקישיתוף