אנריקה קפרילס רדונסקי – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
מ בקרת זהויות |
||
| שורה 28: | שורה 28: | ||
{{מיון רגיל:קפרילס רדונסקי, אנריקה}} |
{{מיון רגיל:קפרילס רדונסקי, אנריקה}} |
||
{{בקרת זהויות}} |
|||
[[קטגוריה:פוליטיקאים ונצואלים]] |
[[קטגוריה:פוליטיקאים ונצואלים]] |
||
גרסה מ־07:46, 27 באוגוסט 2018
.jpg) | |
| לידה |
11 ביולי 1972 (בן 51) קראקס, ונצואלה  |
|---|---|
| שם לידה |
Henrique Capriles Radonski |
| מדינה |
ונצואלה |
| השכלה |
|
| מפלגה |
COPEI, Justice First |
| בן או בת זוג |
Valeria Valle |
|
henriquecapriles | |
| חתימה |
 |
  | |
אנריקה קפרילס רדונסקי (בספרדית: Henrique Capriles Radonski; נולד ב-11 ביולי 1972) הוא פוליטיקאי ונצואלי ממוצא יהודי.
ביוגרפיה
רדונסקי נולד בקראקס. הוריה של אימו היו שניהם יהודים ניצולי השואה, ממוצא פולני, הולנדי ורוסי ואביו הוא נוצרי קתולי ממוצא יהודי ספרדי[1]. הוא מגדיר את עצמו כקתולי. למד משפטים באוניברסיטה הקתולית אנדרס בלו והתמחה בדיני מסים ובמשפט מסחרי. חבר ב-"International Fiscal Association".
בדצמבר 1998, בגיל 26 בלבד, נבחר לכהן בפרלמנט של ונצואלה ובכך הפך לחבר הצעיר ביותר שכיהן בפרלמנט זה אי פעם. חודשים ספורים לאחר בחירתו, מונה על ידי חבריו למפלגת המרכז הנוצרית-סוציאליסטית למשרת סגן נשיא הפרלמנט, תפקיד בו כיהן עד פיזור הפרלמנט באוגוסט 1999.
ביולי 2000 נבחר מטעם מפלגת "Primero Justicia" (שהוקמה ב-1992 על ידי לאופולדו לופס) לראשות עיריית בארוטה המשתייכת למטרופולין של קראקס. באוקטובר 2004 נבחר שוב למשרה כשהוא גורף כ-79% מהקולות.
ב-2008 הציג את מועמדותו לתפקיד מושל מדינת מירנדה ובבחירות שנערכו בנובמבר אותה שנה נבחר לתפקיד.
ב-12 בפברואר 2012 התקיימו פריימריז בין מועמדי האופוזיציה בוונצואלה. בבחירות השתתפו כ-2.9 מיליון אזרחים, וקפרילס זכה בכ-62% מהקולות[2] ונבחר למועמד האופוזיציה בבחירות לנשיאות ונצואלה שיתקיימו ב-7 באוקטובר 2012. בבחירות אלו הפסיד לצ'אווס, אך זכה לאחוזי תמיכה נרחבים ביותר ביחס לאנשי אופוזיציה שהתמודדו מול צ'אווס בעבר.[3]
באותה שנה של מערכת הבחירות בוונצואלה הוא הצהיר על כך שאם הוא יבחר לנשיאה של וונצואלה הוא יהיה מוכן לכונן יחסים עם מדינת ישראל וכן גם ארצות הברית לאחר הבחירות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- שלמה פפירבלט, הוגו צ'אבס והשאלה היהודית, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2011
- יואב קרני, "הסוכן הציוני" נגד "המהפכה הבוליבארית", 18 בפברואר 2012
- אלי לאון, הסיוט הציוני של הוגו צ'אבס, באתר ישראל היום, 28 בספטמבר 2012
הערות שוליים
- ^ ברק רביד, "ישראל מקווה לשינוי ביחסים אבל לא בונה עליו", "הארץ", 7 במרץ 2013
- ^ Hugo Chavez faces presidential challenge from state Governor Henrique Capriles, The Telegraph, 13-02-2012.
- ^ סוכנויות הידיעות, ונצואלה בחרה: צ'אבס ימשיך לכהונה נוספת, באתר ynet, 8 באוקטובר 2012