יוליה דומנה

פרוטומה של יוליה דומנה, מוזיאון הלובר.

יוליה דומנה (160–217 לספירה) היתה קיסרית רומית ממוצא סורי, אשתו השניה של הקיסר ספטימיוס סוורוס (שלט בשנים 193–211).

רקע משפחתי

יוליה דומנה נולדה בעיר אמסה (כיום חומס) בפרובינקיה הרומית של סוריה בסביבת שנת 160, למשפחה ממוצא ערבי. שמה, דומנה, הוא מילה ערבית ארכאית שמשמעותה "שחור". היא היתה הבת הצעירה ביותר של הכהן הגדול לבעל, גאיוס יוליוס בסיאנוס , ואחותה של יוליה מאיסה . דרך אחותה זו ובעלה, יוליוס אוויטוס , היו ליוליה דומנה שתי אחייניות: יוליה סואימיאס ויוליה ממאיאה , אמותיהם בהתאמה של הקיסרים הרומיים העתידיים אלאגבאלוס ואלכסנדר סוורוס.

אבותיה של יוליה היו מלכים-כהנים ממשפחת המלוכה של אמסה של המקדש המפורסם לאל אלאגבאלוס . למשפחה היה עושר עצום והיא קודמה לאריסטוקרטיה הסנאטוריאלית הרומאית. לפני נישואיה, ירשה יוליה את עזבונו של דודו של אביה, יוליוס אגריפס , קנטוריון חשוב לשעבר.

חייה

משפחת הקיסר: ספטימיוס סוורוס, יוליה דומנה ושני בניהם, קרקלה וגטה (199–201 לספירה).

תבליט עם דמויותיהם של יוליה דומנה ובנה קרקלה (212–215 לספירה).

בשנות ה-80 המאוחרות של המאה ה-2, נישאה יוליה לגנרל הרומאי הלובי ספטימיוס סוורוס. הנישואים היו מוצלחים וסוורוס טיפח את דעותיה הפוליטיות של יוליה, מאחר שהיא היתה בעלת ספר ולמדה פילוסופיה. נולדו להם שני בנים, קרקלה בשנת 188 וגטה ב-189.

לאחר שהקיסר קומודוס נרצח ללא יורש בשנת 192, היה ספטימיוס סוורוס בין המתמודדים הרבים לכתר. בשנת 193 הוא נעשה קיסר. לאחר שהביס בשנת 194 את פסקניוס ניגר ובשנת 197 הביס והרג את קלודיוס אלבינוס , ביסס עצמו סוורוס כקיסר, ובכך הפכה יוליה דומנה לרעיית הקיסר.

שלא כמו רוב נשות הקיסרים, התלוותה יוליה אל בעלה במסעות המלחמה שלו ושהתה במחנה עם הצבא. בתקופה זו הוענקו לה תארים דומים לאלה שהוענקו לפאוסטינה הצעירה , ובהם: "אם המחנה" (mater castorum), "אם אוגוסטוס" (mater Augustus) ו"אם המולדת" (mater patriae).

הקיסרית היתה מעורבת במפעלי בנייה רבים, שהידוע בהם הוא מקדש וסטה, לאחר שהשריפה של קומודוס בשנת 192 החריבה אזורים של המקדש ואת הבית (ארטיום) של הבתולות הווסטליות. על בסיס עדויות נומיסמאטיות, סופרים היסטוריים וכתובת שנמצאה אין סיטו (באתר), חלק מהחוקרים מסכימים כי יוליה מימנה מפעלי שיקום לאתר בזמן שלטונו של סוורוס.

יוליה זכתה לכבוד והערכה חיובית במשך רוב תקופת שלטונה, כפי שמעידים על כך המטבעות שנטבעו עם דיוקנה, המציינים את שמה עם מספר תארי כבוד וגם פשוט כ"יוליה אוגוסטה". נאמר כי היא התעלתה על כל שאר הקיסריות הרומאיות בתארי כבוד. בסגנון תסרוקתה נעשה מאוחר יותר שימוש על ידי הקיסרית הרומאית קורנליה סלונינה ומלכת תדמור זנוביה.

עם מותו של סוורוס בשנת 211, נעשתה יוליה מתווכת בין שני בניה, קרקלה וגטה, שאמורים היו לשלוט במשותף, בהתאם לצוואתו המפורשת של אביהם. אולם שני האחים מעולם לא חיבבו זה את זה ורבו לעתים קרובות. מאוחר יותר באותה שנה, נרצח גטה על ידי חייליו של קרקלה. יוליה המשיכה להיות בעלת עמדה משפיעה במהלך שלטונו.

מותה

מטבע ועליו דיוקנה של יוליה דומנה.

במהלך מסע המלחמה שלו נגד האימפריה הפרתית בשנת 217, נרצח קרקלה על ידי חייל. לאחר ששמעה על המרד ורציחתו של בנה, בחרה יוליה לשים קץ לחייה. ייתכן ולהחלטתה זו סייעה העובדה שהיתה חולה בסרטן השד. שנה לאחר מותה, המשיכה אחותה, יוליה מאיסה, את השושלת הסוורית. גופתה של יוליה דומנה הובאה לרומא והוצבה ב-"Sepulcrum C. et L. Caesaris" (אולי חדר נפרד במאוזוליאום אוגוסטוס). אולם מאוחר יותר העבירה יוליה מאיסה את עצמותיהם של יוליה דומנה ובנה גטה אל מאוזוליאום אדריאנוס.

יוליה דומנה עודדה את פילוסטרטוס לכתוב את החיבור "חיי אפולוניוס איש טיאנה" (על אפולוניוס איש טיאנה), אולם נראה כי היא מתה לפני שהספיק להשלים את עבודתו שכללה שמונה כרכים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוליה דומנה בוויקישיתוף