פעמת – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
רמת כותרות
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית iOS
הרחבה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית iOS
שורה 46: שורה 46:


==גישה אבחנתית==
==גישה אבחנתית==

==טיפול==
כאשר אין מחלת רקע לבבית, ובהיעדר הפרעת קצב מסכנת חיים או מחלה אחרת בת טיפול, ניתן להפחית את תחושת הפעמת הנובעת מפעימות מוקדמות באמצעות [[חוסמי בטא]].

פעמת הנובעת משימוש בחומרים ותרופות ניתנת לטיפול על ידי הימנעות מאותם חומרים ושינוי התרופות האמורות, במידת האפשר.

פעמת מסיבות נפשיות עשויה לשכוך עם [[טיפול קוגניטיבי]] או [[תרופת הרגעה|טיפול תרופתי הרגעתי]] מתאים. מאחר שחוויית הפעמת כשלעצמה מגבירה מתח וחרדה, העידוד שלא מדובר במחלה מסכנת חיים הוא חלק בלתי נפרד מן הטיפול.


==הערות שוליים==
==הערות שוליים==

גרסה מ־16:44, 5 באוקטובר 2018


שגיאות פרמטריות בתבנית:מחלה

פרמטרים [ שם בלועזית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פרמטרים ריקים [ ביטוי ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פעמת
שמות נוספים דפיקות לב, פלפיטציות
תחום רפואה פנימית, קרדיולוגיה
קישורים ומאגרי מידע
DiseasesDB 29231
MedlinePlus 003081
סיווגים
ICD-10 R00.2
ICD-11 MC81.2 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פַּעֶמֶתלועזית: פַּלְפִּיטַצְיוֹת, palpitations) היא תסמין של תחושת הלמות הדופק בבית החזה. תחושת זו של הלמות הדופק יכולה להיות קבועה או לפרקים, סדירה או בלתי סדירה וקשורה בתנוחה. בלשון הדיבור מכונה תסמין זה דפיקות לב, אם כי לעיתים מדווחים אנשים החווים פעמת על תחושת החסרת פעימה. פעמים רבות דפיקות הלב מודגשות בעת מנוחה, כאשר ישנם מעט גירויים חיצוניים.

פעמת יכולה לנבוע מסיבות רבות, ובכלל זה מחלות לב וכלי דם וסיבות נפשיות. פעימות מוקדמות, בין אם ממקור עלייתי או חדרי, הן סיבה שכיחה לתחושה של החסרת פעימה, וברוב הגדול של המקרים מדובר בממצא שפיר ללא חשיבות קלינית. יחד עם זאת, פעמת יכולה להיות ביטוי להפרעת קצב, בפרט הפרעת קצב מהירה, לבעיות מבניות בלב או למחלות של שריר הלב. צריכה של תרופות וחומרים מסוימים יכולה אף היא להשרות פעמת.

סיבות

לפי מחקר משנת 1996, הסיבה השכיחה ביותר לפעמת, 43% מהמקרים, היא סיבה לבבית. 31% נוספים נובעים מסיבות פסיכיאטריות שונות. בשאר המקרים הסיבות הן שונות, או שלא נמצאה סיבה ברורה.[1]

מחלות לב וכלי דם

סיבה שכיחה לפעמת המופיעה לסירוגין היא פעימות מוקדמות, בין אם עלייתיות או חדריות. ככלל, מדובר בממצא שפיר בפעימות הלב, אשר מודגש כהחסרת פעימה או כפעימה מוגברת וחזקה בפעימה העוקבת. פעמת סדירה וממושכת נובעת מהפרעות קצב מהירות, לרבות טכיקרדיה על-חדרית וטכיקרדיה חדרית. אם הפעמת אינה סדירה וממושכת, הסיבה יכולה להיות פרפור עליות. למרות האמור לעיל, רוב הפרעות קצב אינן מתבטאות בפעמת.

התכווצות בחוזקה, המכונה גם היפרדינמית, של הלב היא מנגנון נוסף להופעת פעמת. התכווצות מסוג זה יכולה להתרחש באופן פיזיולוגי בשל עודף בקטכולאמינים, כמו בפעילות גופנית או מצבי דחק, ואין זה נדיר שספורטאים חווים פעמת, ללא קשר למצב חולי. מנגד, פעמת היא תסמין גם של מחלות הגורמות להפרשה מוגברת של קטכולאמינים, כמו פאוכרומוציטומה. אי-ספיקת מסתם אבי העורקים היא סיבה לבבית נוספת לפעמת במנגנון של התכווצות בחוזקה של החדרים, וזאת בשל הנפח הגדול אשר הלב מזרים לפנים על רקע התחזרת בזמן הדיאסטולה.

הפרעות נפשיות

מגוון הפרעות נפשיות, בפרט מקבוצת הפרעות החרדה והסומטיזציה, באות לידי ביטוי בפעמת, כאשר החווים אותה מדווחים על משך זמן ארוך יותר – למעלה מ-15 דקות – ועל תסמינים נוספים נלווים.

מחלות ומצבים אחרים

ביתר פעילות של בלוטת התריס, מסטוציטוזיס, וכאמור, בפאוכרומוציטומה עלולים אנשים לחוות פעמת כתסמין. גם התכווצויות ספונטניות של שרירי בית החזה עלולות להיחוות כפעמת.

תרופות וחומרים

חומרים רבים, בהם תרופות מסוימות, עשויים להשרות התכווצות בחוזקה של חדרי הלב: טבק, קפאין וטאורין, אמינופילין, אטרופין, קוקאין ואמפטמינים. גם אלכוהול עשוי להשרות פעמת.

גישה אבחנתית

טיפול

כאשר אין מחלת רקע לבבית, ובהיעדר הפרעת קצב מסכנת חיים או מחלה אחרת בת טיפול, ניתן להפחית את תחושת הפעמת הנובעת מפעימות מוקדמות באמצעות חוסמי בטא.

פעמת הנובעת משימוש בחומרים ותרופות ניתנת לטיפול על ידי הימנעות מאותם חומרים ושינוי התרופות האמורות, במידת האפשר.

פעמת מסיבות נפשיות עשויה לשכוך עם טיפול קוגניטיבי או טיפול תרופתי הרגעתי מתאים. מאחר שחוויית הפעמת כשלעצמה מגבירה מתח וחרדה, העידוד שלא מדובר במחלה מסכנת חיים הוא חלק בלתי נפרד מן הטיפול.

הערות שוליים

  1. ^ Weber BE, Kapoor WN, Evaluation and outcomes in patients with palpitations. Am J Med 100:138, 1996