מלחמת טרויה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
the link was incorrect
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית iOS
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית iOS
שורה 10: שורה 10:
* [[הקובה|'''הקובה''']] - אשתו של פריאמוס
* [[הקובה|'''הקובה''']] - אשתו של פריאמוס
* [[הקטור|'''הקטור''']] - יורשו של פריאמוס ולוחם בצבא טרויה.
* [[הקטור|'''הקטור''']] - יורשו של פריאמוס ולוחם בצבא טרויה.
* [[פאריס]] - בנו של פריאמוס, חטף את הלנה.
* ''' [[פאריס]] ''' - בנו של פריאמוס, חטף את הלנה.
* [[הלנה|'''הלנה''']] - אשתו לשעבר של מנלאוס מלך ספרטה, חטיפתה בידי פאריס גרמה למלחמה.
* [[הלנה|'''הלנה''']] - אשתו לשעבר של מנלאוס מלך ספרטה, חטיפתה בידי פאריס גרמה למלחמה.
* '''[[קסנדרה]]''' - בתו של פריאמוס, בעלת מתת הנבואה.
* '''[[קסנדרה]]''' - בתו של פריאמוס, בעלת מתת הנבואה.

גרסה מ־16:51, 11 בדצמבר 2018

הצייר פרנס מטצ' (Franz Matsch) צייר בשנת 1892 את הניצחון של אכילס כשהוא גורר את גופת הקטור במלחמת טרויה
סצנה בסגנון הדמות השחורה המציגה קטע ממלחמת טרויה; נמצאה בוולקי ומתוארכת לסביבות שנת 510 לפנה"ס

מלחמת טרויה היא אחד המיתוסים העיקריים במיתולוגיה היוונית, המתאר מלחמה שהתרחשה על פי המשוער בשנים 1184-1193 לפנה"ס ובה התאחדו עמי יווןאכאים) כנגד העיר טרויה. המלחמה הסתיימה בניצחונם של האכאים ובחורבן העיר.

דמויות עיקריות במיתוס

טרויאנים ובני בריתם

אכאים (יוונים)

משפט פאריס

האלות הרה, אתנה ואפרודיטה הוזמנו יחד עם שאר הר האולימפוס לחתונה המאולצת בין פלאוס ותטיס, אשר יהפכו בעתיד להוריו של אכילס, אך אריס (אלת המריבות) לא הוזמנה בגלל נטייתה ליצור מהומות.

בעקבות כך, אריס הגיעה למסיבה בהיחבא והטילה על שולחן תפוח עשוי זהב שהיה כתוב עליו "ליפה מכולן", במטרה להסית את האלות להתחיל ויכוח בנוגע למי הכי ראויה. פאריס האומלל, נסיך טרויה, אשר אז עוד חי בהר אידה, מונה כדי לבחור את היפה מכולן. כל אחת משלוש האלות הגדולות שהוזכרו קודם, ניסתה לשחד מיד את פאריס שיבחר בה. הרה הבטיחה כוח פוליטי ושליטה בכל אסיה, אתנה הבטיחה מיומנות קרב, חוכמה ויכולות של הלוחמים הגדולים ביותר, ואפרודיטה הבטיחה לו את האישה היפה ביותר בעולם, הלנה, אשתו של מנלאוס מלך ספרטה. פאריס, לאחר זמן מחשבה לא ידוע, בחר בסופו של דבר לתת את תפוח הזהב לאפרודיטה.

כיוון שהלנה הייתה האישה היפה בעולם, היו לה מחזרים רבים. כדי לשמור על שלום ביניהם, אודיסאוס גרם להם להבטיח להגן על הנישואים של הלנה עם מי שהיא תתחתן בסופו של דבר. היא בחרה במנלאוס, וכאשר פאריס חטף אותה, כאשר הגיע בספינה שנבנתה בידי פרקלוס (בגרסה אחרת - הלנה התאהבה בפאריס ועזבה איתו מרצונה), כל יוון התקיפה את טרויה, וכך פרצה מלחמת טרויה.

המלחמה

האפוס המתאר את המלחמה הוא האיליאדה של הומרוס, אך סיפור הסוס הטרויאני כלל לא מופיע שם, אלא מוזכר כבדרך אגב בשיר השמיני של האודיסיאה של הומרוס (שורות 492–495), המספר את סיפור חזרתו של אודיסאוס, אחד מגיבורי המלחמה, לאיתקה.

סיפורי הקרב מתארים בעיקר את ניצחונותיהם והפסדיהם של מלכי יוון ללוחמי טרויה ובני בריתם, בין השאר דו-קרב בין הקטור נסיך טרויה לבין אכילס היווני, שמצליח להרוג את הקטור.

סיפור נוסף הקשור למיתוס של מלחמת טרויה הוא מות אכילס, עקב פגיעה בנקודת תורפתו היחידה, עקבו. מסיפור זה לקוח הביטוי עקב אכילס. גם סיפור זה אינו מופיע באיליאדה.

סרטים פופולריים אחדים הציגו את האפוס הקלאסי, וכן ב-1998 יצא הרומן ההיסטורי "שירתה של טרויה" מאת קולין מקאלוג, שמתוארת בו המלחמה.

סרקופג שנמצא בטרסוס המתאר סצנות ממלחמת טרויה. אוסף המוזיאון הארכאולוגי של אדנה

העילה למלחמה הייתה חטיפתה של הלנה אשת מנלאוס מספרטה בידי פאריס, מבני מלך טרויה. על פי הסיפור, לאחר כ-10 שנות מצור הצליחו לבסוף כוחות הקואליציה היוונית לנצח את הטרויאנים, בזכות השימוש בתחבולה של החדרת לוחמים לתוך העיר בתוך פסל סוס ענק שהוגש לטרויה כמתנה. עשר שנות המלחמה לא התמקדו רק במצור על טרויה אלא בניתוק טרויה מבעלות בריתה באסיה הקטנה. מכיוון שבשדה הקרב לא הצליחו היוונים ובראשם אגממנון מלך מיקנה להשיג הכרעה החליטו לנקוט תחבולה פרי מוחו של אודיסאוס. צבאם התחבא ורק מעט לוחמים נותרו מוסתרים בסוס מעץ שהיה לכאורה מתנה לפיוס האלים. באישון לילה יצאו הלוחמים מן הסוס ופתחו את השערים לצבא הנכנס וטרויה נחרבה עד היסוד. תחבולה מעין זו קרויה מאז סוס טרויאני.

החפירות הארכאולוגיות בעקבות טרויה ותוצאותיהן

עד שנת 1870 נחשבה מלחמת טרויה לאגדה בלבד, אך בחפירות ארכאולוגיות שערך היינריך שלימן התגלו שרידי העיר החרבה. שלימן החל את מפעלו בגבעת היסרליק, באסיה הקטנה, ליד מיצר הדרדנלים, אשר לפי המסורת היה המקום שבו שכנה טרויה. החפירות של שלימן אישרו את ההשערה, שהיה קיים במקום יישוב בתקופת הברונזה. אך נתברר, כי באתר זה התקיימו, בזה אחר זה, לא פחות מתשעה יישובים, אשר חלקם נהרסו על ידי רעידות אדמה, חלקם על ידי שריפה וחלקם אולי על ידי כיבוש.[1]

בסך הכל, אפשר לומר שנמצאו שם שלבים מקבילים להתפתחות שהייתה ביוון באותה תקופה. על העיר עברו תהפוכות שונות, תקופות של פריחה ועושר רב, ותקופות של ירידה וצמצום. השכבה שזוהתה כמתאימה למלחמה המתוארת אצל הומרוס היא זאת המכונה Troy VIII, A. שכבה זאת אינה מייצגת את העיר הגדולה ביותר שצמחה במקום, אף לא את היישוב האחרון שהיה שם. אך היא הייתה מבצר חזק, שנהרס בבירור על ידי שריפה בזמן מסוים סביב שנת 1800 לפנה"ס, דבר המקורב לתאריכים שנקבעו לעלילה המתוארת בשירת הומרוס. מצד אחר, שכבה אחרת של שרידי העיר אינה יכולה לבוא בחשבון לקשרים עם העולם האכאי-מיקני. גם ממצאי החפירות בטרויה וביוון של הרבע האחרונה במאה ה-20 - שאמנם עוררו תקוות כי נמצאו עדויות על מהימנות תיאורי הומרוס - התבדו. השרידים של טרויה הם עלובים בהשוואה לעיר המפוארת, אשר אליבא דהומרוס האכאים באו לכבוש.[2]

הדעה המקובלת בימינו על רוב החוקרים היא, כי יש בדברי הומרוס הד למאורעות שקרו בסוף התקופה המיקנית, ממש ערב נפילתה של תרבות זו. המסורת הועברה בעל פה, במשך תקופה ארוכה, שנמשכה יותר מ-1,000 שנה, ועל כן טבעי הדבר, שהיא השתנתה הרבה: נכנסו לתוכה פרטים מרובים מכל תקופות ההתהוות של היצירות, ואין אפשרות לקבוע אם פרט כלשהו שייך לתקופה המיקנית. מיעוטם של החוקרים גורסים, לעומת זאת, שהמסורת היא מעיקרה אגדה ושאין ללמוד ממנה דבר בעל משמעות היסטורית.[3]

מלחמת טרויה בטקסטים חתיים

תעודות שנשתמרו מתקופת שלטונו של חתושיליש הראשון (1620-1650 לפני הספירה), מעידות על הקשר בין החתים לבין וילושה - איליון, היא טרויה של הומרוס, כבר במאה ה-17 לפנה"ס. בין חתושיליש לבין מלך וילושה, אלכשנדו (אלכסנדר, כשם בנו של פריאמוס) נחתם חוזה-ברית, ואלכשנדו התחייב לשמור אמונים למלך החתי. וילושה נשארה תחת חסותם של החתים, פרט לתקופות קצרות שבהן מרדה, עד לנפילת האימפריה החתית, במאה ה-12 לפני הספירה. פרופ' איתמר זינגר, חוקר תרבות החתים, כותב בספרו 'החתים ותרבותם': "רבים סוברים שהמסורת המשתקפת באיליאדה מושתתת על המציאות הקדומה שבה מערב אנטוליה בכלל, ואיליוס/טרויה בפרט, היו לזירת התמודדות בין החתים במזרח למיקנים (אחיאוה בתעודות החתיות) במערב. חיזוק להשערה זו ניתן למצוא בשמו של שליט טרויה, אלכשנדו, וגם בשמו של אחד מאלי העיר, אפליונה, שאינו אלא גרסה מוקדמת של שם האל היווני אפולו".[4]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תולדות יוון הקלאסית, ירושלים, האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ה, עמ' 51
  2. ^ תוולדות יוון הקלאסית, ירושלים, האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ה, עמ' 52
  3. ^ תוולדות יוון הקלאסית, ירושלים, האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ה, עמ' 52-53
  4. ^ איתמר זינגר, החתים ותרבותם, בסדרה ספריית האנציקלופדיה המקראית (בעריכת שמואל אחיטוב), ירושלים: מוסד ביאליק, 2011, עמ' 74