אלבניה – הבדלי גרסאות

**רפובליקת אלבניה**
**Republika e Shqipërisë**
מוטו לאומי	את, אלבניה, מעניקה לי כבוד, קראו לי אלבני
המנון לאומי	"אל הדגל" המנון אלבניה המנון
ממשל
משטר	רפובליקה
ראש מדינה	נשיא אלבניה
נשיא אלבניה	בג'רם בגג'
ראש הרשות המבצעת	ראש ממשלת אלבניה
ראש ממשלת אלבניה	אדי רמה
שפה רשמית	אלבנית
עיר בירה	טירנה 41°20′N 19°48′E / 41.333°N 19.800°E; (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	האספה הלאומית
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
שטח יבשתי	28,748 קמ"ר (145 בעולם)
אחוז שטח המים	4.7%
אזור זמן	UTC +1
היסטוריה
הקמה	כמדינה פדרלית
- עצמאות ; - תאריך	מהאימפריה העות'מאנית ; 28 בנובמבר 1912
ישות קודמת	אלבניה תחת השלטון הנאצי
דמוגרפיה
אוכלוסייה; (הערכה 1 באפריל 2024)	2,827,597 נפש (138 בעולם)
צפיפות	98.36 נפש לקמ"ר (115 בעולם)
דת	אסלאם (58.79%); נצרות (16.92%); אחרים/לא מוצהרים (19.28%); אתאיזם (2.5%)
	אוכלוסייה לפי גילאים
גילאי 0 - 14	17.60%
גילאי 15 - 24	15.39%
גילאי 25 - 54	42.04%
גילאי 55 - 64	11.94%
גילאי 65 ומעלה	13.03%
כלכלה
תמ"ג (2022)	18,882 מיליון $ (123 בעולם)
תמ"ג לנפש	6,678$ (112 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי; (2022)	0.789 (74 בעולם)
מדד ג'יני	30.8 (נכון ל־2019)
מטבע	לק‏ (ALL)
בנק מרכזי	בנק אלבניה
שונות
סיומת אינטרנט	al.
קידומת בין־לאומית	355
	www.kryeministria.al/en/

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־10:38, 5 בינואר 2019

המונח "אלבני" מפנה לכאן. לערך העוסק בעיר במדינת אוסטרליה המערבית באוסטרליה, ראו אלבני (אוסטרליה המערבית).

שגיאות פרמטריות בתבנית:מדינה
פרמטרים [ ראש המדינה, תמונת סמל, שמות מנהיגים, מנהיגים, תמונת דגל, מפה מתבנית, מפה נוספת מתבנית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

רפּוּבְּלִיקַת אַלְבַּנְיָה (באלבנית: Republika e Shqipërisë, פירוש השם הוא כנראה "ארץ הנשרים" או "ילדי הנשרים") היא מדינה בדרום-מזרח אירופה. אלבניה גובלת במונטנגרו בצפון, קוסובו בצפון-מזרח, מקדוניה במזרח, יוון בדרום, וחוף הים האדריאטי במערב. בשנת 2009 הצטרפה אלבניה לברית נאט"ו.

היסטוריה

בעת העתיקה הייתה אלבניה חלק מאיליריה וישבו בה שבטים איליריים ותראקיים שהגיעו לבלקן. במאה ה-2 לפנה"ס נכבשה איליריה בידי הרומאים, ובמרוצת המאות שלטו באזור עמים שונים, בהם הביזנטים, הנורמנים, הוונציאנים והסלאבים. בשנת 1479 כבשו העות'מאנים את הארץ, ו-500 שנות שלטונם באזור הביאו להתאסלמות רוב האלבנים. במהלך המאה ה-19 התנהלה האימפריה העות'מאנית ברכות עם האלבנים ואפשרה להם ליהנות מזכויות שלא היו לעמים אחרים ברחבי האימפריה. בתחילת המאה ה-20 בקשו האלבנים להתנתק כמעט לגמרי מהאימפריה והעות'מאנים סירבו להעניק להם זכויות מיוחדות מעבר למה שכבר השיגו^[6]. בעקבות זאת מרדו האלבנים בשנת 1909 ושוב בשנת 1910^[7]^[8]. ביוני 1911 הקימו האלבנים ממשלה זמנית^[9].

במלחמת הבלקן הראשונה

באוקטובר 1912, במסגרת מלחמת הבלקן הראשונה, בה מדינות הבלקן ביקשו להשתלט על רומליה, השטחים של האימפריה העות'מאנית באירופה, פלשה סרביה לאלבניה וכבשה את כל צפון אלבניה ובהמשך גם חלקים ממרכזה^[10]. ב-29 בנובמבר 1912 כבשה סרביה את דורס והכריזה על אזורי אלבניה שכבשה כמחוז בממלכת סרביה. במקביל, מונטנגרו הטילה מצור על שקודרה שנכבשה באפריל 1913. יוון מצידה, כבשה שטחים בדרום אלבניה לעצמה^[11]^[12] ואף הטילה מצור על ולורה החל מדצמבר 1912.

ב-28 בנובמבר 1912, במהלך מלחמת הבלקן הראשונה, הכריזו האלבנים על עצמאותם והכריזו על נייטרליות במלחמה בין העות'מאנים ומדינות הבלקן^[13]. אולם לאור כיבוש חלקים נרחבים מאלבניה, נלחמו האלבנים בפעילות גרילה לצד העות'מאנים במטרה לשחרר את ארצם. בלחץ המעצמות, אוסטריה ואיטליה שדרשו שאלבניה תהיה עצמאית וגדולה כדי למנוע את השאיפות הסרביות, נקבע בהסכם לונדון שאלבניה תהיה עצמאית וסרביה ומונטנגרו נאלצו לסגת משטחיה.

מדינה עצמאית

בראשית מלחמת העולם הראשונה כבשה איטליה את ולורה. ביוני 1915 נכנסו כוחות של סרביה ומונטנגרו וכבשו חלקים של אלבניה^[14].

ביוני 1920 החל כוח של 10 אלפים מתנדבים אלבנים בפיקודו של צ'אזים קוצולי לצור על ולורה ולאחר כשלושה חודשים הסכימה איטליה להסיג את כוחותיה מהעיר, וויתרה על דרישותיה לריבונות בה.

בשנת 1925 נעשה אהמט זוגו נשיא וב-1928 והכריז על עצמו למלך זוג הראשון. בשנת 1939 פלשה איטליה הפשיסטית לאלבניה והמלך נמלט מן המדינה. לקראת סיום מלחמת העולם השנייה תפס את השלטון מנהיג הפרטיזנים, הקומוניסט אנוור הוג'ה, והנהיג משטר קומוניסטי רודני. אלבניה (בין השנים 1946–1976 נקראה "הרפובליקה העממית של אלבניה" ולאחר מכן עד לראשית שנות ה-90 – "הרפובליקה העממית סוציאליסטית של אלבניה") הייתה בקשרים הדוקים עם ברית המועצות וסין, אך במשך השנים נוצר קרע בין המדינות והאלבנים ניסו לעצב גרסה חדשה של קומוניזם, תוך שהם מבודדים עצמם משאר אומות העולם. מחשש לפלישה הורה הוג'ה על בניית יותר מ-700,000 בונקרים באלבניה. המשטר נאבק בדתות וכנסיות ומסגדים הוחרבו^[15].

ב-1981 ננקטו צעדים לפיתוח אלבניה, ואלה הואצו ב-1985 אחרי מותו של הוג'ה, ששלט במדינה במשך למעלה מארבעים שנה. במרץ 1990, בעקבות התסיסה במדינות הקומוניסטיות, פקד את אלבניה גל של הפגנות ושביתות, שבישרו את תחילתן של רפורמות כלכליות גם במדינה זו. כעבור שנה, התקיימו במדינה בחירות רב-מפלגתיות, אך בהן עדיין ניצחו הקומוניסטים (והועלו חשדות לגבי זיופן). מקץ שנה נוספת, ב-1992, התקיימו בחירות חדשות, שבהן זכתה האופוזיציה הרפורמיסטית בהנהגת המפלגה הדמוקרטית, הוקמה ממשלה רב-מפלגתית, והחל תהליך של הפרטת חברות ממלכתיות והחזרת אדמות לאיכרים. כמו כן, חודשו היחסים הדיפלומטיים עם מדינות המערב.

בשנות התשעים החל להיות נפוץ במדינה "משחק הפירמידה" שסחף את התושבים בהבטחות להתעשרות מהירה. המשחק התברר כתרמית רחבת היקף ובתחילת 1997 התמוטטות מזימת הפירמידה הביאה חורבן כלכלי על המדינה, לאחר שאזרחים רבים הפסידו את כל חסכונותיהם. תושבים נזעמים פרצו למחסני נשק ותחמושת ממשלתיים, גנבו כמיליון רובים, ופתחו במהומות^[16] עקב כך השתרר באלבניה מצב של כאוס - מרכזי הערים הפכו לאזור של ירי פראי באוויר, ואזרחים תמימים רבים קיפחו בשל כך את חייהם. הממשלה והמפלגה הסוציאליסטית (לשעבר הקומוניסטית) עלתה לשלטון. המהומות הופסקו רק בהתערבות של כוח בינלאומי בחסות איטלקית, שהצליח להשיב מעט סדר למדינה.^[16]

בבחירות שהתקיימו במדינה ביוני 1997, ממשלת הימין המרכזי בראשותו של סאלי ברישה, שהיה בשערוריית השחיתות של תרמית הפירמידה ירדה מהשלטון, ובמקומה עלתה לשלטון קואליציה סוציאליסטית בראשותו של פאטוס נאנו, קומוניסט לשעבר. אולם המהומות לא שככו, ובספטמבר 1998, אחרי ההתנקשות בחייו של עזם האג'דארי, תומך נלהב של ברישה, נאלץ גם נאנו לפרוש מכהונתו, כשהוא מפנה את מקומו לפנדלי מג'קו.

בראשית 1999 פרצה באזור מלחמת קוסובו, במהלכה נמלטו רבבות פליטים מחבל קוסובה, אז בשליטה סרבית, לאלבניה. לפי הערכות מסוימות מספרם הגיע ל-300,000, כ-10% מהאוכלוסייה הכללית.^[16]

פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של אלבניה

צורת השלטון היא רפובליקה פרלמנטרית. הגוף המחוקק העליון הוא "האספה הלאומית" ובה 140 צירים.

הנשיא נבחר על ידי האספה הלאומית, וראש הממשלה ממנה את שריו בכפוף לאישור הנשיא.

יחסים עם ישראל

ערך מורחב – יחסי אלבניה-ישראל

ב-1991 כוננו קשרים דיפלומטיים בין אלבניה לישראל. לישראל יש שגרירות רשמית בטירנה, אשר נפתחה בשנת 2012.

צבא וביטחון

ערך מורחב – הכוחות המזוינים של אלבניה

אלבניה הצטרפה לנאט"ו ב-1 באפריל 2009.

כלכלה

התוצרים העיקריים של אלבניה הם חיטה, תירס, סלק סוכר, תפוח אדמה, ירקות, וענבים. במשקי החי האלבנים מייצרים מגוון מוצרי בשר: בשר בקר, בשר כבש, בשר חזיר, בשר עוף, ובשר עז, וכן חלב וביצים.

המדינה נתברכה במגוון אוצרות טבע: נפט, גז טבעי, פחם, עופרת, ברזל, ניקל וכרום.

תחומי הייצור העיקריים בתעשייה האלבנית הם: עיבוד מזון, טקסטיל ובגדים, עץ, נפט, מלט, כימיקלים, כרייה, מתכות ואנרגיה הידרואלקטרית.

אלבניה מייבאת מכונות, מוצרי מזון, כימיקלים, וטקסטיל מאיטליה, בולגריה, יוון, טורקיה, גרמניה, ומקדוניה בשווי של 4.625 מיליארד דולר. אלבניה מיצאת טקסטיל, נעלים, אספלט, מתכות, עופרת, נפט גלמי, ירקות, פירות וטבק לאיטליה, יוון, גרמניה, הולנד, בלגיה וארצות הברית בשווי של 1.210 מיליארד דולר.

גאוגרפיה

אלבניה ממוקמת בדרום מזרח אירופה וגובלת במקדוניה, קוסובו, מונטנגרו ויוון.

טבע הארץ הוא הררי ושני שלישים מפני השטח גבוהים מ-1000 מטרים מעל לפני הים. במערב אלבניה יש שפלת חוף פוריה. באלבניה מספר הרים, הבולטים שבהם הם גולבקרוב, יזרצה והרי אפירוס. מקווי המים של אלבניה הם אגם אוחריד, אגם פרספה ואגם שקודרה.

מבחינה אדמיניסטרטיבית אלבניה מחולקת ל-12 מחוזות. המחוזות מחולקים למספר נפות.

דמוגרפיה

באלבניה חיים כ-3.5 מיליון איש. החלוקה האתנית היא: 98% אלבנים, 1% יוונים ואחוז נוסף מתפלג בין מקדונים, ולכים, צוענים, סרבים ובולגרים.

מבחינה דתית האוכלוסייה מתפלגת באופן הבא - 70% הם מוסלמים סונים ו-30% הם נוצרים (מתוכם 10% קתולים ו-20% יוונים אורתודוקסים). בפועל, בהשפעת השלטון הקומוניסטי שהוציא את הדת אל מחוץ לחוק, 70%-75% מתושבי אלבניה הם אתאיסטים.

יש הפרדה מוחלטת בין דת למדינה וסעיף הדת אינו מופיע בתעודת הזהות. רוב המסגדים ריקים ממבקרים. עם זאת, זו המדינה היחידה באירופה בה רוב הגברים עוברים מילה בילדותם [1]

יהודים

ערך מורחב – יהדות אלבניה

במאה ה-16 הגיעו לאלבניה יהודים ממגורשי ספרד. ב-1930 חיו בה כ-200 יהודים בלבד. השואה באלבניה התחוללה בהיקף קטן יחסית. למדינה הגיעו כאלפיים פליטים יהודים מגרמניה, אוסטריה, וצ'כוסלובקיה וצורפו אליה טריטוריות של יוגוסלביה, ויחד עם היהודים האלבנים מצאו מקלט אצל משפחות מקומיות ובקרב הפרטיזנים, לאחר שהמדינה נכבשה על ידי גרמניה הנאצית ב-1943. ב-1991 הותר לשארית הקהילה היהודית להגר ורובם המכריע עלו לישראל. ב-1991 כוננו קשרים דיפלומטיים בין אלבניה לישראל.

בחנוכה תשע"א (דצמבר 2010) נערך טקס חנוכת בית הכנסת ומרכז קהילתי של חב"ד באלבניה, ושליח חב"ד, הרב יואל קפלן, הוכתר לרבה הראשי של אלבניה, במעמד הרב שלמה משה עמאר^[17].

תרבות

האלבנית נחשבת לשפה ייחודית באירופה, מכיוון שהבלשנים מתקשים לסווגה ואינם מוצאים דמיון רב בינה לבין השפות האחרות. האלבנית מהווה משפחה בפני עצמה בקבוצת השפות ההודו-אירופיות.

האלבנית המדוברת באלבניה שונה מזו המדוברת על ידי האלבנים שבקוסובו (יוגוסלביה לשעבר) ושבאיטליה. ניביה העיקריים של השפה האלבנית הם גֵג (במחציתהּ הצפונית של הארץ) וטוֹסְק (במחציתהּ הדרומית), כאשר הנהר שקומבין נחשב, בדרך-כלל, כקו-החלוקה הגאוגרפי ביניהם. בקרב האלבנים שבדרום איטליה, מדובר ניב ארכאי של הטוסק, המכונה "אַרְבְּרֵשׁ".

ספרות אלבנית

עד המאה ה-19 לא נוצרה ספרות של ממש בלשון אלבנית חוץ מתרגום כתבי הקודש. במאה ה-19 קמו לאלבניה כמה יוצרים חשובים בהם ג'ירולאמו דה ראדה, אבי הספרות האלבנית שנולד וחי באיטליה אך יצירתו שירי מילוסאו תרמה להתפתחות הספרות האלבנית. ונאים פראשרי בנו של קצין טורקי שחיבר שירה לירית ואפית. בין הבולטים שביוצרי אלבניה במאה ה-20 והמאה ה-21 הם המשורר ג' פישטא, הסופר והמתרגם פ' ס' נולי, המשורר והמחזאי ק' יעקובה, המשורר ג'טון קלמנדי והסופר איסמעיל קאדרה.

לקריאה נוספת

יהודית שן-דר, בסה, מילה של כבוד, מוסלמים אלבנים שהצילו יהודים בשואה, ירושלים: הוצאת יד ושם, 2010.

קישורים חיצוניים

אתר משרד התיירות האלבני
אתר הפרלמנט האלבני
נשיאות אלבניה
מידע גאוגרפי (בעברית)
היסטוריה (באנגלית)
אלבניה, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
בונקר לכל ילד רעב פרק בפוקאסט- 'עושים רוח'
אלי אשד, מותו של מספר 2 : הרצח המוזר באלבניה
מוסלמים אלבנים שהצילו יהודים בשואה, באתר יד ושם
קרול פוצ'י, ארץ בתולה: אלבניה נפתחת לעולם, וגם אליכם, באתר nrg‏, 25 בספטמבר 2010
אוריה כנף‏, רק כעת, אלבניה שוחררה באמת מעול הקומוניזם, באתר וואלה!‏, 8 באוקטובר 2011
יגאל צור‏, אלבניה: סוף סוף נפתחה לעולם הרחב. התיירים מגיעים, ובצדק, באתר וואלה!‏, 3 ביוני 2013
זאב בן אריה, ‏המרפסת של אירופה - רצועת החוף של דרום אלבניה, באתר GoTravel
רועי צ'יקי ארד, צ'יקי הנודד | בונקרים, היפסטרים ומוניות שירות באלבניה, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2015
אור רוזנטל נתן, אלבניה סטייל: היעד החדש של העונה, באתר ynet, 6 ביוני 2018
גד ליאור, הריביירה המפתיעה, באתר "ידיעות אחרונות", 14 ביוני 2018
משה כהן, ‏אלבניה: פנינה פסטורלית ותרבותית שטרם נכבשה על ידי הישראלים, באתר מעריב אונליין, 21 ביוני 2018
נאור אזובל, יוון, מאחוריך: תתחילו לשנן את השם אלבניה, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2018

הערות שוליים

^ Albanian Census 2011
^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-1 ביולי 2023
^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
^ שאלת אלבניה, הצבי, 11 ביולי 1909
^ הבלבולים באלבניה, החרות, 22 באפריל 1910
^ אלבניה נכנעת, החרות, 29 ביוני 1910
^ הממשלה הזמנית באלבניה, הצפירה, 8 ביוני 1911
^ The Balkan Wars 1912-1913: Prelude to the First World War, page 85
^ גורלה של אלבניה, מוריה, 22 בנובמבר 1912
^ The Balkan Wars 1912-1913: Prelude to the First World War, pages 73-74
^ על שחרור אלבניה, החרות, 3 בדצמבר 1912
^ הסרבים וההרשחורים באלבניה, החרות, 30 ביוני 1915
^ אלבניה נלחמת בדת, מעריב, 22 בנובמבר 1967
^ ¹ ² ³ סטפן ווגסטיל, פייננשל טיימס, אלבניה משלמת את המחיר, באתר Globes, ‏12/4/1999
^ השליח הוכתר לרבה הראשי של אלבניה

[1] Albanian Census 2011

[2] דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021

[PopSource-3] דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer

[4] דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-1 ביולי 2023

[5] מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות

[6] שאלת אלבניה, הצבי, 11 ביולי 1909

[7] הבלבולים באלבניה, החרות, 22 באפריל 1910

[8] אלבניה נכנעת, החרות, 29 ביוני 1910

[9] הממשלה הזמנית באלבניה, הצפירה, 8 ביוני 1911

[10] The Balkan Wars 1912-1913: Prelude to the First World War, page 85

[11] גורלה של אלבניה, מוריה, 22 בנובמבר 1912

[12] The Balkan Wars 1912-1913: Prelude to the First World War, pages 73-74

[13] על שחרור אלבניה, החרות, 3 בדצמבר 1912

[14] הסרבים וההרשחורים באלבניה, החרות, 30 ביוני 1915

[15] אלבניה נלחמת בדת, מעריב, 22 בנובמבר 1967

[הערה_מספר_20180721215509:0-16] ¹ ² ³ סטפן ווגסטיל, פייננשל טיימס, אלבניה משלמת את המחיר, באתר Globes, ‏12/4/1999

[17] השליח הוכתר לרבה הראשי של אלבניה

[2]

[3]

[1]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

@@ שורה 92: / שורה 92: @@
 אלבניה מייבאת מכונות, מוצרי מזון, כימיקלים, וטקסטיל מ[[איטליה]], [[בולגריה]], [[יוון]], [[טורקיה]], [[גרמניה]], ו[[מקדוניה]] בשווי של 4.625 מיליארד דולר.
-אלבניה מיצאת טקסטיל, נעלים, אספלט, מתכות, עופרת, נפט גלמי, ירקות, פירות וטבק ל[[איטליה]], [[יוון]], [[גרמניה]], [[הולנד]], [[בלגיה]] ו[[ארצות הברית]] בשווי של 1.210 מיליארד דולר.
+אלבניה מיצאת טקסטיל, נעלים, אספלט, מתכות, עופרת, נפט גלמי, ירקות, פירות ו[[טבק (חומר גלם)|טבק]] ל[[איטליה]], [[יוון]], [[גרמניה]], [[הולנד]], [[בלגיה]] ו[[ארצות הברית]] בשווי של 1.210 מיליארד דולר.
 == גאוגרפיה ==

מדינות אירופה
מדינות ריבוניות	אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן ¹ • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה ² • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • גאורגיה ¹ • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • הרפובליקה הצ'כית • ותיקן • טורקיה ¹ • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מונטנגרו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צרפת • קזחסטן ¹ • קפריסין ² • קרואטיה • רומניה • רוסיה ¹ • שוודיה • שווייץ
חבלי ארץ "לא מוכרים"	אבחזיה • דרום אוסטיה • טרנסניסטריה • קוסובו • צפון קפריסין ²
שטחים תלויים	אולנד • אקרוטירי ודקליה ² • איי פארו • גיברלטר • גגאוזיה • גרנזי • יאן מאיין • ג'רזי • האי מאן • סבאלברד
הערות	¹ חלק משטח המדינה נמצא באסיה. ² מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות.

מדינות ואזורים לחופי הים התיכון
מדינות ריבוניות	איטליה • אלבניה • אלג'יריה • בוסניה והרצגובינה • טורקיה • יוון • ישראל • לבנון • לוב • מונקו • מונטנגרו • מלטה • מצרים • מרוקו • סוריה • סלובניה • ספרד • צרפת • קפריסין • קרואטיה • תוניסיה
טריטוריות חסות של הממלכה המאוחדת	אקרוטירי ודקליה • גיברלטר
טריטוריות לא עצמאיות	הרשות הפלסטינית • צפון קפריסין

הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי
חברות	אפגניסטן • אלג'יריה • צ'אד • מצרים • גינאה • אינדונזיה • איראן • ירדן • כווית • לבנון • לוב • מלזיה • מאלי • מאוריטניה • מרוקו • ניז'ר • פקיסטן • תימן • ערב הסעודית • סנגל • פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) • סודאן • סומליה • תוניסיה • טורקיה • בחריין • עומאן • קטר • איחוד האמירויות הערביות • סיירה לאון • בנגלדש • גבון • גמביה • גינאה ביסאו • אוגנדה • בורקינה פאסו • קמרון • קומורו • עיראק • המלדיביים • ג'יבוטי • בנין • ברוניי • ניגריה • אזרבייג'ן • אלבניה • קירגיזסטן • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • מוזמביק • קזחסטן • אוזבקיסטן • סורינאם • טוגו • גיאנה • חוף השנהב
מדינה מושעית	סוריה
מדינות משקיפות	בוסניה והרצגובינה • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • קפריסין הצפונית • תאילנד • רוסיה
ארגונים משקיפים	הליגה הערבית • האו"ם • המדינות הבלתי-מזדהות • האיחוד האפריקאי • הארגון לשיתוף פעולה כלכלי

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: אלבניה
מדריך למטייל בוויקימסע: אלבניה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלבניה