דונלד רמספלד – הבדלי גרסאות

דונלד רמספלד
Donald Rumsfeld
	דונלד רמספלד, 2001
לידה	9 ביולי 1932; אוונסטון שבאילינוי
פטירה	29 ביוני 2021 (בגיל 88); טאוס, ניו מקסיקו, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות הלאומי ארלינגטון
השכלה	אוניברסיטת פרינסטון; המרכז למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג'טאון ;
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
בן או בת זוג	Joyce Pierson
	rumsfeld.com
	20 בינואר 2001 – 18 בדצמבר 2006; (5 שנים ו־47 שבועות)
	→ ויליאם כהן רוברט גייטס ←
	20 בנובמבר 1975 – 20 בינואר 1977; (שנה ו־8 שבועות)
	→ הרולד בראון ג'יימס ר' שלזינגר ←
פרסים והוקרה
	מדליית החירות הנשיאותית (1977); הצלב הגדול של מסדר השמש העולה (2015); מסדר הכוכב הזוהר; מסדר גיזת הזהב הגאורגי; הצלב הגדול של מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין; עיטור הכוכב של רומניה; פרס צופה הנשר הנכבד ;
חתימה

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־11:45, 8 בינואר 2019

שגיאות פרמטריות בתבנית:מנהיג
פרמטרים ריקים [ בת-זוג ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

דונלד הנרי רמספלד (באנגלית: Donald Henry Rumsfeld; נולד ב-9 ביולי 1932 באוונסטון, אילינוי) הוא איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי רפובליקני. שימש כמזכיר ההגנה ה-13 תחת הנשיא ג'רלד פורד בין השנים 1975–1977 וכמזכיר ההגנה ה-21 תחת הנשיא ג'ורג' ווקר בוש בין השנים 2001–2006. היה מזכיר ההגנה הצעיר ביותר (בגיל 43) והמבוגר ביותר (בגיל 74). כמו כן הוא האדם היחיד שהחזיק במשרה בשתי קדנציות לא רצופות והשני מבחינת משך הזמן ששימש בתפקיד, לאחר רוברט מקנמארה. בעיני רבים, רמספלד הוא מזכיר ההגנה השנוי ביותר במחלוקת בהיסטוריה של ארצות הברית

חייו

רמספלד נולד וגדל בשיקאגו, אילינוי. הוא בעל תואר ראשון במדעי המדינה מטעם אוניברסיטת פרינסטון. במהלך לימודיו השלים קורס קצינים במסגרת העתודה האקדמית של צי ארצות הברית והוסמך כסג"ם. מיד לאחר סיום לימודיו בשנת 1954 התגייס לצי, השלים קורס טיס והוסמך כטייס קרב ושירת בין היתר כמדריך טיסה^[1]. בשנת 1957 השתחרר משירותו בצי, אולם הוסיף לשרת במילואים. בשנים 1963-1969 שימש כנציג המחוז ה-13 של אילינוי בבית הנבחרים של ארצות הברית. לאחר מכן שימש רמספלד כשגריר ארצות הברית לנאטו ובמגוון תפקידים תחת הנשיא ריצ'רד ניקסון, ביניהם יועץ לנשיא. תחת הנשיא ג'רלד פורד שימש כראש הסגל של הבית הלבן ובשנים 1975–1977 שימש כמזכיר ההגנה ה-13. ב-1977 הוענק לו תואר הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית, מדליית החירות הנשיאותית.

בשנת 2001 מינה אותו הנשיא ג'ורג' ווקר בוש למזכיר ההגנה בממשלו. רמספלד שימש בתפקיד במהלך פיגועי 11 בספטמבר ובהמשך לכך במהלך מלחמת אפגניסטן. רמספלד נחשב לאחד מהוגיה, מעצביה ומוביליה של מלחמת עיראק^[2]. כמזכיר ההגנה בכהונתו השנייה יזם רמספלד והוביל שורה של רפורמות בכוחות המזוינים של ארצות הברית במטרה להתאים אותם לעימותים המדורניים. בין היתר פיטר את מפקד צבא היבשה והחליפו בפיטר סקומייקר‎, שחזר לשם מכך מפרישה לשירות פעיל, ערך שינוי באופן הרכש וההצטיידות, המשיך את התהליך של צמצום והקטנת הכוחות המזוינים. בשתי המערכות, באפגניסטן ובעיראק, דרש רמספלד כי המערכה תחל מהר ככל האפשר ומבלי להמתין עד לצבירת סדרי הכוחות שביקשו מפקדי הצא, שנראו מוגזמים בעיני^[3].

התנגדותו לשחרור ג'ונתן פולארד

רמספלד הוא מתנגד תקיף לשחרורו או חנינתו של המרגל ג'ונתן פולארד. בשנת 1998, כתגובה לדיווחים בתקשורת על כך שהנשיא קלינטון שוקל לתת חנינה לפולארד, ראמספלד שיגר מכתב לנשיא וביקש ממנו שלא להעניק את החנינה. במכתב נטען ששחרורו של פולארד עומד בניגוד לאינטרסים של ארצות הברית והוא חתום על ידי שבעה מזכירי הגנה לשעבר כולל רמספלד עצמו. בסופו של דבר, קלינטון החליט שלא להעניק חנינה לפולארד.

גם לאחר קביעת מועד שחרורו של פולארד בנובמבר 2015, דבק ראמספלד בהתנגדותו לשחרור, וטען כי מדובר ב"רעיון גרוע".^[4]

התפטרותו

בשנת 2006 הוטחה ברמספלד ביקורת קשה עקב המצב הקשה במלחמה בעיראק. רמספלד נחשב, מבין ראשי הממשל, מהתומכים העיקריים ביציאה למלחמה. עיקר הטענות היו על התמקדות במלחמה ללא חשיבה מספקת על המצב שיבוא בעקבותיה ועל כך שקיצץ מתקציב מטוס הקרב ה-F-22. ביקורת הייתה גם בנושאים צבאיים ובמרכזה מכתב של שמונה גנרלים ואדמירלים לשעבר שקראו לרמספלד להתפטר. בנוסף, נמתחה ביקורת רבה על האישור שניתן על ידי רמספלד לשיטות חקירה אלטרנטיביות, שנטען^{[דרושה הבהרה]} כי עלו כדי עינויים. ידוע, בהקשר זה, מה שזכה לכינוי "מזכר רמספלד", שעמד במוקד ספרו הביקורתי של פיליפ סאנדס, צוות הטרור - מזכר רמספלד והבגידה בערכים האמריקאיים.

הנשיא בוש הביע בו תמיכה. גם בתקופה שלפני הבחירות לבית הנבחרים האמריקני בשנת 2006, טען הנשיא בוש במספר הזדמנויות שרמספלד יישאר בתפקיד מזכיר ההגנה כל עוד הוא משמש כנשיא. אולם לאחר הבחירות בהן איבדו הרפובליקנים את השליטה בבית לטובת הדמוקרטים לאחר 12 שנים, בוש הודיע שרמספלד יתפטר מתפקידו כמזכיר ההגנה. רפובליקנים רבים ראו את ההודעה על ההתפטרות כמאוחרת מדי, שכן היו סבורים שהיו זוכים בקולות רבים יותר לו המצביעים ידעו על ההתפטרות.

בוש מינה לתפקיד מזכיר ההגנה את ד"ר רוברט גייטס. במסיבת עיתונאים בה הודיע הנשיא על התפטרותו של ראמספלד ומינויו של גייטס, הוא טען שאמריקה והעולם בטוחים יותר בשל שירותו ומנהיגותו של דונלד רמספלד.

קישורים חיצוניים

אמיר אורן, כך סיכלתי את שחרור פולארד, באתר הארץ, 11 במרץ 2011
בועז ביסמוט ועמוס רגב, "אלוהים אדירים, אתם תצטרכו להחליט על איראן", באתר ישראל היום, 14 באוקטובר 2011
אלי לאון וסוכנויות הידיעות, "במקום ישראל, לא הייתי מעדכן את הבית הלבן", באתר ישראל היום, 5 באוגוסט 2012
אוריה כנף‏, שקרים מנומסים: כך נגררה ארה"ב למלחמה מדממת, באתר וואלה!‏, 06 בספטמבר 2013
דונלד רמספלד באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

הערות שוליים

^ טל שניידר, אדריכל המלחמה הולך הביתה, באתר nrg‏, 8 בנובמבר 2006.
^ עפר שלח, רביב דרוקר, בומרנג, הוצאת כתר, 2005, עמוד 282.
^ עפר שלח, "האומץ לנצח", תל אביב: ידיעות ספרים, 2015, עמודים 270-269.
^ סוכנויות הידיעות, שר ההגנה האמריקאי לשעבר: "לא לשחרר את פולארד", 27 ביולי 2015

[1] טל שניידר, אדריכל המלחמה הולך הביתה, באתר nrg‏, 8 בנובמבר 2006.

[2] עפר שלח, רביב דרוקר, בומרנג, הוצאת כתר, 2005, עמוד 282.

[3] עפר שלח, "האומץ לנצח", תל אביב: ידיעות ספרים, 2015, עמודים 270-269.

[4] סוכנויות הידיעות, שר ההגנה האמריקאי לשעבר: "לא לשחרר את פולארד", 27 ביולי 2015

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 36: / שורה 36: @@
 ==חייו==
-רמספלד נולד וגדל ב[[שיקאגו]], [[אילינוי]]. הוא בעל [[תואר ראשון]] ב[[מדעי המדינה]] מטעם [[אוניברסיטת פרינסטון]]. במהלך לימודיו השלים קורס קצינים במסגרת העתודה האקדמית של [[צי ארצות הברית]] והוסמך כ[[סג"ם]]. מיד לאחר סיום לימודיו בשנת [[1954]] התגייס לצי, השלים קורס טיס והוסמך כ[[טייס קרב]] ושירת בין היתר כמדריך טיסה{{הערה|1={{nrg|טל שניידר|אדריכל המלחמה הולך הביתה|502/925|8 בנובמבר 2006|1|1}}.}}. בשנת [[1957]] השתחרר משירותו בצי, אולם הוסיף לשרת במילואים. בשנים [[1963]]-[[1969]] שימש כנציג המחוז ה-13 של אילינוי ב[[בית הנבחרים של ארצות הברית]]. לאחר מכן שימש רמספלד כשגריר ארצות הברית ל[[נאטו]] ובמגוון תפקידים תחת הנשיא [[ריצ'רד ניקסון]], ביניהם יועץ לנשיא. תחת הנשיא ג'רלד פורד שימש כ[[ראש הסגל של הבית הלבן]] ובשנים [[1975]]–[[1977]] שימש כ[[מזכיר ההגנה של ארצות הברית|מזכיר ההגנה]] ה-13. ב-[[1977]] הוענק לו תואר הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית, [[מדליית החירות הנשיאותית]]. בשנת [[2001]] מינה אותו  הנשיא [[ג'ורג' ווקר בוש]] למזכיר ההגנה בממשלו. רמספלד שימש בתפקיד במהלך [[פיגועי 11 בספטמבר]] ובהמשך לכך במהלך [[מלחמת אפגניסטן (2001–2014)|מלחמת אפגניסטן]]. רמספלד נחשב לאחד מהוגיה, מעצביה ומוביליה של [[מלחמת עיראק]].
+רמספלד נולד וגדל ב[[שיקאגו]], [[אילינוי]]. הוא בעל [[תואר ראשון]] ב[[מדעי המדינה]] מטעם [[אוניברסיטת פרינסטון]]. במהלך לימודיו השלים קורס קצינים במסגרת העתודה האקדמית של [[צי ארצות הברית]] והוסמך כ[[סג"ם]]. מיד לאחר סיום לימודיו בשנת [[1954]] התגייס לצי, השלים קורס טיס והוסמך כ[[טייס קרב]] ושירת בין היתר כמדריך טיסה{{הערה|1={{nrg|טל שניידר|אדריכל המלחמה הולך הביתה|502/925|8 בנובמבר 2006|1|1}}.}}. בשנת [[1957]] השתחרר משירותו בצי, אולם הוסיף לשרת במילואים. בשנים [[1963]]-[[1969]] שימש כנציג המחוז ה-13 של אילינוי ב[[בית הנבחרים של ארצות הברית]]. לאחר מכן שימש רמספלד כשגריר ארצות הברית ל[[נאטו]] ובמגוון תפקידים תחת הנשיא [[ריצ'רד ניקסון]], ביניהם יועץ לנשיא. תחת הנשיא ג'רלד פורד שימש כ[[ראש הסגל של הבית הלבן]] ובשנים [[1975]]–[[1977]] שימש כ[[מזכיר ההגנה של ארצות הברית|מזכיר ההגנה]] ה-13. ב-[[1977]] הוענק לו תואר הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית, [[מדליית החירות הנשיאותית]].
+בשנת [[2001]] מינה אותו  הנשיא [[ג'ורג' ווקר בוש]] למזכיר ההגנה בממשלו. רמספלד שימש בתפקיד במהלך [[פיגועי 11 בספטמבר]] ובהמשך לכך במהלך [[מלחמת אפגניסטן (2001–2014)|מלחמת אפגניסטן]]. רמספלד נחשב לאחד מהוגיה, מעצביה ומוביליה של [[מלחמת עיראק]]{{הערה|1=[[עפר שלח]], [[רביב דרוקר]], '''בומרנג''', [[הוצאת כתר]], 2005, עמוד 282.}}. כמזכיר ההגנה בכהונתו השנייה יזם רמספלד והוביל שורה של רפורמות ב[[הכוחות המזוינים של ארצות הברית|כוחות המזוינים של ארצות הברית]] במטרה להתאים אותם לעימותים המדורניים. בין היתר פיטר את מפקד [[צבא ארצות הברית|צבא היבשה]] והחליפו ב[[פיטר סקומייקר‎]], שחזר לשם מכך מפרישה לשירות פעיל, ערך שינוי באופן הרכש וההצטיידות, המשיך את התהליך של צמצום והקטנת הכוחות המזוינים. בשתי המערכות, באפגניסטן ובעיראק, דרש רמספלד כי המערכה תחל מהר ככל האפשר ומבלי להמתין עד לצבירת סדרי הכוחות שביקשו מפקדי הצא, שנראו מוגזמים בעיני{{הערה|1=[[עפר שלח]], "'''האומץ לנצח'''", תל אביב: [[ידיעות ספרים]], [[2015]], עמודים 270-269.}}.
 ===התנגדותו לשחרור ג'ונתן פולארד===

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: דונלד רמספלד
דיווחים בוויקיחדשות: דונלד רמספלד
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דונלד רמספלד