בוריס ילצין

שגיאות פרמטריות בתבנית:מנהיג
פרמטרים ריקים [ בן-זוג ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ בת-זוג ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

בוריס ילצין
Борис Николаевич Ельцин

לידה	1 בפברואר 1931 בוּטקה, סברדלובסק
פטירה	23 באפריל 2007 (בגיל 76) מוסקבה
מדינה	רוסיה
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
השכלה	האוניברסיטה הטכנית של אוראל אוניברסיטת אורל הפדרלית
מפלגה	עצמאי
בן או בת זוג	Naina Yeltsina (28 בספטמבר 1956–23 באפריל 2007)
שגיאות פרמטריות בתבנית:תפקיד מנהיג פרמטרים ריקים [ תחת תפקיד, תפקיד מעל, סגן ] לא מופיעים בהגדרת התבנית נשיא הפדרציה הרוסית ה־1 10 ביולי 1991 – 31 בדצמבר 1999 (8 שנים ו־25 שבועות) מנהיג דת בתקופה אלכסיי השני → מיכאיל גורבצ'וב (כנשיא ברית המועצות) ולדימיר פוטין ←
פרסים והוקרה
עיטור לנין (30 בינואר 1981) מסדר הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה 1 (22 בינואר 2000) maroon beret (ספטמבר 1993) הצלב הגדול של מסדר התקווה הטובה (29 באפריל 1999) Order of Grand Duke Dmitry Donskoy 1st Class (1 בפברואר 2006) עיטור האומץ האישי (טרנסניסטריה) (18 באוקטובר 2001) honorary citizen of Sverdlovsk Oblast (29 בינואר 2010) מסדר פרנציסק סקורינה (31 בדצמבר 1999) עיטור שלושת הכוכבים (18 בפברואר 2000) המסדר האולימפי (13 בינואר 1993) מסדר האבירות של הקבר הקדוש (6 בינואר 2000) Памятная медаль А. М. Горчакова (1998) מסדר הצלב של ויטיס (10 ביוני 2011) honorary citizen of Samara Oblast (1 בפברואר 2006) מסדר דמיטרי דונסקוי (1 בפברואר 2006) אזרח כבוד של העיר קאזאן (22 באוגוסט 2005) מסדר העיט הזהוב (1997) January 13th commemorative medal (9 בינואר 1992) אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (19 בדצמבר 1991) מדליה להנצחת 1000 שנים לייסוד קאזאן (22 ביוני 2006) מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין (נובמבר 1969) מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941-1945 (אפריל 1975) עיטור אות הכבוד (1966) עיטור הדגל האדום של העמל (אוגוסט 1971) עיטור הדגל האדום של העמל (ינואר 1974) מסדר הזהב האולימפי (13 בינואר 1993) מדליה לציון 60 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות (ינואר 1978) עיטור מסדר המולדת דרגה ראשונה (12 ביוני 2001) הצלב הגדול של מסדר הצלב של ויטיס (10 ביוני 2011) מדליית זהב להישג כלכלי (אוקטובר 1981) מסדר שלושת הכוכבים, דרגה ראשונה (18 בפברואר 2000) אזרח כבוד של ירבאן (13 באוקטובר 2002) מסדר התקווה הטובה אמן הספורט של ברה"מ צלב גדול של לגיון הכבוד Order of Bethlehem
חתימה

ילצין, 2001.

בוריס ניקולאייביץ' ילצין (ברוסית: Борис Николаевич Ельцин, ‏האזנה^ⓘ‏^?‏‏; 1 בפברואר 1931 - 23 באפריל 2007) היה מדינאי רוסי, נבחר למשרת נשיא הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של רוסיה זמן קצר לפני התפרקות ברית המועצות בשנת 1991 והמשיך לכהן בתפקיד נשיא רוסיה לאחר פירוק מעצמת העל עד שנת 1999. הוא היה בין הגורמים העיקריים לנטישת הקומוניזם ברוסיה והיה הנשיא הראשון שנבחר בבחירות דמוקרטיות במדינה. הוא כיהן כנשיא במשך שתי קדנציות רצופות עד שהגיש את התפטרותו ערב פתיחת המאה ה-21.

הוא נחרט בהיסטוריה כנשיא הנבחר הראשון של רוסיה, אחד ממארגני ההתנגדות לפעולות הפוטש של אוגוסט, היה רפורמיסט רדיקלי שביקש לשנות את המבנה החברתי הפוליטי, והכלכלי של רוסיה. ידוע גם כמי שהביא לקריסת הסוציאליזם בברית המועצות והיה זה שהחליט לאסור את המפלגה הקומוניסטית ומי שפיזר את הסובייט העליון. הוא היה זה שהחליט לפתוח במערכה צבאית כנגד הבדלנים בצ'צ'ניה ב-1994 והשלמתה ב-1996 וחידש את כניסת החיילים הרוסיים לתוך צ'צ'ניה בספטמבר 1999 ופתיחת המערכה הצבאית השנייה בצ'צ'ניה. הוא נפטר במעונו בזווידובו. ב-23 באפריל 2007 האוניברסיטה הטכנית הממלכתית של אוראל נקראה על שמו של בוריס ילצין וב-1 בפברואר 2011 נחנכה אנדרטת בוריס ילצין, בעיר יקטרינבורג במתחם המרכז הנשיאותי על שם ילצין.

ביוגרפיה

השנים הראשונות

ילצין בצעירותו. שני משמאל

ילצין נולד למשפחת איכרים במחוז סברדלובסק, אזור נידח בברית המועצות (כיום יקטרינבורג, רוסיה). יש הטוענים כי הוא נולד בכפר בוטקה, אך יש החולקים על כך וטוענים כי הוא נולד בכפר בסמאנוב. על פי הביוגרף של ילצין, בוריס מינאייב, ילצין חי למעשה בכפר בסמאנוב, השוכן בסמיכות לבוטקה, אך בית החולים שבו נולד נמצא בכפר בוטקה, ולכן זהו הכפר הנחשב למקום הולדתו.

ילצין עצמו נזכר מאוחר יותר בזכרונותיו: "... משפחת ילצין, הייתה נתונה למרדף מטעם השלטונות, ששלחו מאבטחים, ותבעו את הקרקע שבה חיינו. לפני המהפכה, בחווה של אבי הייתה טחנת מים ורוח, הייתה מכונת דישה והיו פועלים קבועים, היבול היה פורה, והיו חמישה סוסים וארבע פרות ... הייתה הרבה עבודה, ואבי נהג הרבה לקחת על עצמו. אבל השלטונות הסובייטיים אהבו להטריד אדם צנוע, בלתי נראה, חזק, חכם, אנשים מבריקים שהם אוהבים ולא מוצאים להם תחליף. בשנות ה-30 המשפחה פונתה. סבא היה משולל זכויות אזרחיות והוטל מס חקלאי על החקלאים הבודדים. בקיצור, הם ניסו "לשים כידון בגרון" [מונח שמשמעותו להטריד], כמיטב יכולתם לעשות זאת. אך סבי המשיך לנהל את החווה בעצמו..."

אביו של בוריס ילצין היה ניקולאי ילצין, בנאי, שריצה מאסר בעת בניית תעלת הוולגה-דון (מאחר שהואשם והורשע בפעילות אנטי סובייטית וכתוצאה מכך נשלח לגולאג לשלוש שנים), לאחר שחרורו, ב-1937, עבד כמנהל עבודה במפעל כימי באתר הבנייה ברזניקי. כמה שנים מאוחר יותר הפך לראש יחידת הבנייה במפעל.

אמו של ילצין, קלאבדיה ואסילייבנה, תופרת במקצועה, טיפלה בו עת שאביו של ילצין היה במאסר.

ילצין בילה את ילדותו בעיר ברזניקי במחוז פרם, שם סיים את בית הספר תיכון (כיום בית הספר מס' 1 על שם אלכסנדר פושקין). על פי הביוגרפיה של בוריס ילצין וכלי תקשורת שונים היה תלמיד מוצלח בכיתתו, אך תוקפני. עם זאת, במאמרו של יורי בוריסנקו וי. ירליחמאן נטען כי ילצין היה תלמיד ממוצע לגמרי, שלא הוציא תמיד ציונים טובים. לאחר שסיים את כיתה ז', ילצין השתלח במחנכת שלו, על שהכתה תלמידים וגרמה להם לעבוד מהבית. בשל כך הוא גורש מבית הספר באזהרה. בתגובה, הוא פנה לסניף העירוני של המפלגה והצליח לקבל הזדמנות להמשיך את לימודיו בבית ספר אחר.

כילד, איבד ילצין שתיים מאצבעות ידו השמאלית בעת שניסה לפתוח רימון יד, ולכן לא שירת בצבא.

ילצין למד בבית ספר על-שם פושקין. לאחר סיום לימודיו התקבל בשנת 1950 לפּוליטכניון באורל. במהלך לימודיו הכיר את נאינה יאוסיפנה גרינה, אותה נשא לאישה ב-1956. לזוג נולדו שתי בנות, טטיאנה יומשבה ואלנה אוקולובה. הוא סיים את לימודיו בפוליטכניון שנה לפני כן וקיבל תואר בהנדסת בניין, כאשר נושא התזה שלו היה "מגדל טלוויזיה". בתור תלמיד היה מעורב במשחקי כדורעף והיה שחקן כדורעף בקבוצה העירונית.

בחברות בנייה

החל מ-1955 החל לעבוד בחברת בנייה (אוראלטיאז'טרובסטרוי, Уралтяжтрубстрой) והיה אחראי על כמה פרויקטים של בנייה. ב-1963 היה מהנדס ראשי וב-1966 הפך למנהל חברת הבנייה של סברדלובסק.

העלייה לשלטון

ילצין, חבר הפרלמנט הסובייטי

ב-1961, בזמן הרפורמות של ניקיטה חרושצ'וב, הצטרף בוריס ילצין למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. ב-1968 היה לראש מחלקת הבנייה של הוועד המחוזי בסברדלובסק, של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.

חמש עשרה שנה אחר כך, ב-1976, הוא מונה ליושב ראש הוועדה הקומוניסטית בסברדולבסק (הלכה למעשה, היה מושל מחוז סברדלובסק וראש העיר סברדלוסק), תפקיד שמילא עד שנת 1985. ב-1977 הוא קיבל הוראה שהגיעה ישירות מהקרמלין להרוס את בית יפטייב, שבו נרצחו הצאר ניקולאי השני ומשפחתו. בתקופתו כמושל המחוז הוא הביא לבנייתו של בניין הסניף המחוזי של המפלגה בסברדלובסק, שנודע כבית הסובייטים, היום ידוע כ"הבית הלבן" ומשמש כבניין ממשלת מחוז סברדלובסק והיה ממקדמי המהלך להקמת הרכבת התחתית של סברדלובסק. ב-1981 יזם את הקמת בניין מגורים לנוער.

ב-1978 היה לחבר הסובייט העליון ב-1981 נבחר לוועדה המרכזית של המפלגה וב-1985 מינה אותו מיכאיל גורבצ'וב למזכיר המפלגה בסניף מוסקבה (במקום ויקטור גרישין שכיהן בתפקיד כבר 18 שנים והיה היריב של גורבצ'וב במאבק הירושה לאחר מות קונסטנטין צ'רניינקו), ושנה לאחר מכן הוא התקבל לכמועמד לפוליטביורו. בתקופת עבודתו במוסקבה התפרסם כמי שהביא לפיטוריהם של פקידים רבים מהעירייה וכמי שביצע בדיקות בעצמו בחנויות ובתחבורה הציבורית בעיר, לוודא כי כולם מבצעים עבודתם כראוי. הוא הנהיג חג מיוחד לעיר מוסקבה וחתם על צו האוסר על הריסת מבנים היסטוריים, לפני עזיבת תפקידו החל לבקר באופן נוקב את מנהיגות המדינה והמפלגה.

בחושיו הפוליטיים המחודדים הוא הבחין שסופו של המשטר קרב, ומתח ביקורת על השמרנים במפלגה ואף על גורבצ'וב עצמו. הוא התפטר מהנהגת המפלגה (1987) ומהחברות לפוליטביורו (1988). הקריאה שלו לרפורמות בממשל הביאה לעלייה בפופולריות שלו, והוא ניצח בבחירות הסמי-דמוקרטיות הראשונות והאחרונות בברית המועצות בשנת 1989 ונבחר לועידת נציגי העם. בהמשך הוא קיבל מושב בסובייט העליון, הבית העליון של הפרלמנט של ברית המועצות. זמן קצר לאחר מכן הוא מונה לנשיא הפרלמנט הרוסי חרף התנגדותו של גורבצ'וב. ב-1991 סייע ילצין להכשיל את הפיכת ינאייב, שהייתה ניסיונם האחרון של הקומוניסטים השמרנים להחזיר את הגלגל לאחור.

עוד קודם לכן, ביולי 1990, פרש ילצין מהמפלגה הקומוניסטית. שנה וחצי לאחר מכן התפרקה ברית המועצות, גורבצ'וב נאלץ להתפטר וילצין הפך ב-25 בדצמבר 1991 לנשיא הראשון של רוסיה העצמאית, בתוקף היותו נשיא הפדרציה הרוסית, משרה אליה נבחר בבחירות הדמוקרטיות הראשונות בפדרציה שנערכו ב-12 ביוני 1991.

כהונתו כנשיא

ילצין וביל קלינטון, 1995

בוריס ילצין מכריז על התפטרותו, 31 בדצמבר 1999

אחת מפעולותיו הראשונות של ילצין הייתה ייסוד חבר המדינות. בכך הביא סוף לניסיונות לשמר את ברית המועצות במתכונתה הישנה. בנוסף לכך, שאף ילצין ליצור כלכלת שוק ולחזק את הדמוקרטיה. לבסוף לאחר מאמצים רבים (שכללו את הפצצת "הבית הלבן", מושב הפרלמנט הרוסי במהלך המשבר החוקתי ברוסיה באוקטובר 1993), ילצין הצליח להעביר את החוקה הדמוקרטית הראשונה של הפדרציה הרוסית בדצמבר 1993, שהבטיחה בעלות פרטית על רכוש, עיתונות חופשית וזכויות אדם ואזרח.

בתחום הכלכלי ילצין לא נחל הצלחה. הוא התקשה לשקם את הכלכלה הרוסית ההרוסה, ובתקופת כהונתו האינפלציה דהרה והאבטלה האמירה. במסגרת תהליך ההפרטה הלא מבוקר, נמכרו נכסי מדינה רבים, ובמיוחד משאבי טבע וחברות האמונות על הפקתם, במהירות רבה ובמחיר נמוך יחסית. אלה הועברו לידיהם של אילי הון בודדים – האוליגרכים הרוסים, אשר צברו השפעה רבה על המערכת הפוליטית ברוסיה.

בתחום החוץ ילצין הצליח לשפר את יחסיה של רוסיה עם המערב אחרי שחתם על הסכם פירוק נשק גרעיני עם ארצות הברית.

התפרקות ברית המועצות לא עברה בשלווה וילצין הסתבך במערכה ארוכה בצ'צ'ניה, שביקשה עצמאות. בשנים 1994–1996 לחמו הכוחות הרוסים אל מול הבדלנים הצ'צ'נים במלחמת צ'צ'ניה הראשונה, שהסתיימה בתבוסה רוסית, שהביאה לעצמאותו דה פקטו של חבל הארץ. בשנת 1999, סמוך לסיום כהונת ילצין, החלה מלחמת צ'צ'ניה השנייה שהביאה להשתלטות מחדש של כוחות הפדרציה הרוסית על צ'צ'ניה, ולמלחמת גרילה שנמשכה גם שנים לאחר כיבושה של צ'צ'ניה.

בהמשך השנים הידרדרה בריאותו של ילצין וב-1996 הוא נאלץ לעבור ניתוח מעקפים בלבו. גם הפופולריות שלו בשנים אלה צנחה לשפל. אף על פי כן הוא הודיע שהוא מתכוון לרוץ לכהונה שנייה בבחירות של 1996, וניצח כנגד כל הסיכויים, אחרי סיבוב שני, את המועמד הקומוניסטי גנאדי זיוגאנוב תוך כדי שהוא מפגין רוח צעירה שסחפה את ההמונים. אולם שמועות על שחיתות והדרדרות גדולה עוד יותר במצבו הבריאותי גרמו לרבים לתהות האם ביכולתו לשלוט. לבסוף ב-31 בדצמבר 1999, אף על פי שהתפטרותו הייתה צפויה, ילצין הפתיע את צופי הטלוויזיה הרוסית והודיע בתום נאום ראש השנה האזרחית שהוא מתפטר מכהונתו. ראש ממשלתו ולדימיר פוטין החליף אותו כנשיא בפועל (לפי החוקה הרוסית, במקרה של נבצרות, התפטרות או מוות של הנשיא, ראש ממשלת רוסיה מחליף אותו עד לעריכת בחירות חדשות).

מותו ומורשתו

מרכז ע"ש ילצין ביקטרינבורג

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ילצין נפטר ב-23 באפריל 2007 בשעה 15:45 כתוצאה מאי ספיקת לב במעונו במוסקבה. הוא הונח בארון פתוח בקתדרלת ישו המושיע (שנהרסה על ידי סטלין ונבנתה מחדש בהוראתו של ילצין עצמו). ב-25 באפריל הונח ארונו על עגלת תותח שנקשרה לנגמ"ש שעשה את דרכו לבית הקברות נובודביצ'י שם נקבר בהלוויה ממלכתית דתית, בניגוד להלוויותיהם של מנהיגים סובייטים שנקברו בבית הקברות של חומת הקרמלין שבכיכר האדומה. השוני בהלוויה בוצע בשל בקשה אישית שלו, עקב רצונו להבדיל את עצמו מאישיותם ודרכי פעולותיהם של מנהיגי ברית המועצות.

קישורים חיצוניים

• הביוגרפיה של ילצין באתר Kremlin.ru (ברוסית)

הערות שוליים

הקודם: ---

נשיאי הפדרציה הרוסית 10 ביולי 1991 - 31 בדצמבר 1999

הבא: ולדימיר פוטין