יהודה יערי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Bot
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים)
שורה 62: שורה 62:


{{מיון רגיל:יערי, יהודה}}
{{מיון רגיל:יערי, יהודה}}
[[קטגוריה:אישים במאה ה-20]]

[[קטגוריה:סופרים ישראלים]]
[[קטגוריה:סופרים ישראלים]]
[[קטגוריה:אנשי העלייה השלישית|אנשי העלייה השלישית]]
[[קטגוריה:אנשי העלייה השלישית|אנשי העלייה השלישית]]
שורה 72: שורה 70:
[[קטגוריה:ספרני הספרייה הלאומית]]
[[קטגוריה:ספרני הספרייה הלאומית]]
[[קטגוריה:נספחי תרבות ישראלים]]
[[קטגוריה:נספחי תרבות ישראלים]]
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1982]]
[[קטגוריה:אישים במאה ה-20]]

[[קטגוריה:ילידי 1900]]
[[קטגוריה:ילידי 1900]]
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1982]]

גרסה מ־20:25, 17 בינואר 2019

יהודה יערי

יהודה יערי (23 בנובמבר 1900 - 6 בנובמבר 1982) היה סופר, מחזאי ומתרגם ישראלי, מאנשי העלייה השלישית.

חייו

יהודה נולד לחיים יוסף ופסיה צירל ואלד בשנת 1900 בטרנוב[1] שבגליציה, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. משפחתו הייתה יהודית מסורתית, והוא אחיו הצעיר של אברהם יערי. בנעוריו הצטרף לתנועת "השומר", שהפכה ב-1916 ל"השומר הצעיר". לאחר מלחמת העולם הראשונה ביקש לעלות עם חבריו לתנועה לארץ ישראל, ולשם כך היה עליהן לחצות גבולות בדרכים לא חוקיות, מחשש שיהיה עליהם להתגייס לצבא אם יפנו לקבל אישורים רשמיים. את דרכם עשו ברגל דרך הרי הקרפטים עד לברטיסלאבה שבצ'כוסלובקיה, שם הצהירו במרמה כי הם פליטי ארץ ישראל שהוגלו על ידי השלטון הטורקי, ובקשו לחזור ארצה, ובזכות זה קיבלו את האישורים הדרושים מהשגרירות הבריטית בפראג. לשם העמדת הפנים שהוא יליד הארץ, שינה את שם משפחתו ליערי. על סיפון האוניה לארץ ישראל פגש את א.ד. גורדון, ששב ארצה מכינוס הפועל הצעיר וצעירי ציון בפראג, ולימים סיפר שפגישה זו השפיעה עליו עמוקות[2].

עם עלייתו לארץ ב-1920, עבד בייבוש ביצות העמק[1], בהכשרת הקרקע בקריית ענבים וברוחמה, ולאחר מכן הצטרף לגדוד שומריה בסלילת כביש חיפה-ג'דה (לימים רמת ישי). במחנה הגדוד יזם והפיק את הצגתו הראשונה של המחזה "הדיבוק" בארץ ישראל, ומחזות נוספים, על ידי חברי הקבוצה[2]. היה בין חברי "קיבוץ א' של השומר הצעיר", אשר הקימו ב-1922 את קיבוץ בית אלפא. ב-1926 עזב את הקיבוץ ועבר להתגורר בירושלים. בשנת 1928 למד ספרנות במכון פראט[3] בניו יורק. בשנת 1931 שימש כספרן ומורה לעברית באוניברסיטת קווינס (קינגסטון, קנדה).[3] בשובו ארצה, בשנת 1933, היה לספרן בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי[1], ואחר-כך עבד בלשכת קרן היסוד בירושלים, שם כיהן כראש מחלקת המידע והפרסום, ואחר כך כמזכיר כללי[3]. בשנת 1955 הצטרף יערי לצוות משרד החוץ ובשנים 1955-1957 היה נספח תרבות בצירות ישראל בשוודיה. אחר כך היה ראש המחלקה לקשרי תרבות במשרד החוץ ולבסוף הקונסול הכללי של ישראל באמסטרדם.[3]. בשנת 1947 נשא לאשה את המעצבת הגרפית עלי גרוס.

לאחר עזיבתו את הקיבוץ החל לכתוב סיפורים, שפורסמו בכתבי עת שונים מראשית שנות השלושים. רומן ראשון שלו, "כאור יהל", התפרסם כסיפור בהמשכים בעיתון דבר החל משנת 1934, ויצא לאור בספר בשנת 1937. מספר קבצים של סיפוריו, וכן רומן נוסף, "שורש עלי מים", יצאו במהלך שנות הארבעים והחמישים, ובשנת 1969 יצאה לאור מהדורה מתוקנת של כל סיפוריו עד אז. ב-1951 זכה בפרס אוסישקין וב-1970 קיבל את פרס ברנר לספרות.

יהודה יערי נפטר בירושלים ב-1982. לאחר מותו יצא לאור ספרו האחרון, הרומן "תשובתו של אביגדור שץ".

יצירתו

יהודה יערי נחשב אחד מהסופרים הבולטים של העלייה השלישית, רבים מסיפוריו מתארים את החיים בעיירות היהודיות במזרח אירופה ואת חיי החלוצים וראשית הקיבוץ. יצירתו פורשה לרוב כמייצגת באופן מובהק את בני דורו ואת הדרך שעברו, מעולמם הישן שחרב במלחמת העולם הראשונה אל הגשמת החזון הציוני בארץ ישראל, על כל הקשיים שליוו הגשמה זו. רבים מגיבורי סיפוריו מתקשים לעמוד בהפיכת החלום למציאות:

אילו הראו לנו גליל כזה בחלום, הייתה נפשנו יוצאת מרוב ערגה וכיסופים; עתה שנתגלה לנו פנים אל פנים, במציאות, עגמה נפשנו מאוד. - - - צר היה לנו על החלום שחלף ובלבנו הייתה מבוכה. נפשנו כלתה אל הגעגועים לגליל, שגזו נוכח פני המציאות. הייתה בנו עגמת ההגשמה.

"כאור יהל", מהדורת 1969, עמ' 175-176

ברבים מסיפוריו מתוארים עולמם השבור של הגיבורים, התקווה שמעורר בהם החזון לשינוי, והייאוש כתוצאה משברו של החלום. גם הקיבוץ, למרות הניסיונות ליצור חברה חדשה, אינו מצליח לרפא את נפש הפרט הדוויה. הניגוד בין המשבר העמוק לבין החזון האידיאלי כה רב עד כי רבים מגיבוריו אינם יכולים לשאת אותו:

צעירים לימים היו כולם, - - - מבני דור המלחמה. בלבם אימה גדולה, אימת המלחמה, ובנפשם שאיפה לגאולה, גאולת העם וגאולת האנוש. וסוד אגלה לך: שאיפה זו הייתה גדולה מכפי שיכלו להכיל ולתפוס. משאת-נפש גדולה בנפש שאינה גדולה כל-כך, עלולה להעביר את האדם על דעתו.

"מה שלא סיפר לה עד כה", בקובץ "דרכים ואהלים", עמ' 163

בשל כך רואים בו כמה מהמבקרים כסופר ריאליסטי, דוברה של תקופה, בדומה לברנר שתיאר את מציאות אנשי העלייה השנייה[4].

אולם חוקרי ספרות אחרים מצביעים על הערך האוניברסלי של סיפוריו, הרבה מעבר לרוחם של זמן ומקום מסוימים[5]. הסיפורים עוסקים בשאלות של זהות, משמעות החיים, הניכור בין בני האדם ויחסי היחיד והחברה, ובכך יש לראות בהם חלק מהספרות האקזיסטנציאליסטית. השיגעון והדיכאון שרבים מהגיבורים לוקים בהם אינם ייחודיים לחלוצי העליות הראשונות לארץ, אלא הם חלק מייסורי הקיום האנושי שאין להימלט מהם, והחזון בדבר חברה שבה יחדלו הייסורים מסתבר כאשליה[6].

השפעה חסידית

יערי הכיר את החסידות עוד מסביבת ילדותו בגליציה, אולם מפגש מכריע היה לו עם חסידי ברסלב בביקורו הראשון בירושלים, מהם שמע לראשונה את סיפורי המעשיות של רבי נחמן מברסלב, ולדבריו הוקסם מהם[7]. לימים אף ערך וכתב נוסח חדש לכמה מהסיפורים והוציא אותם במהדורה חדשה. גם בסיפוריו המקוריים ניתן למצוא אלמנטים רבים של סיפורי מעשיות חסידיים - עלילות צדדיות הסוטות כביכול מהעלילה המרכזית אך מתגלות כבעלות משמעות אלגורית, אגדות, משלים ופתגמים, וסגנון סיפור פשוט ועממי.

בימי הקיבוץ הראשונים, עוד טרם העלייה לקרקע, הנהיג יערי את חבורת ה"חסידים" - קבוצת חברים שגיבשה הווי של שירה וריקודים בכל הזדמנות, ברוח המסורת החסידית. לימים סיפר כי הרעיון לכנות את הקבוצה השיתופית בשם "קיבוץ" בא לו ממפגשו עם חסידי ברסלב, שתיארו בפניו את הקיבוץ הקדוש באומן - התכנסותם בימי ראש השנה[2]. בעקבות זאת היו שראו בו את "ממציא" הכינוי "קיבוץ", אף כי ישנן עדויות על כך שהשם עלה בכמה מקומות במקביל באותה תקופה[8].

ספריו

  • כאור יהל - מגילת חייו של יוסף לנדא, תל אביב: הוצאת ארץ-ישראל, תרצ"ז (1937)
  • ארבעים יום על הים - מחזה, 1938
  • דרכי איש - סיפורים, הוצאת דבר, 1940
  • שורש עלי מים - רומן, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, 1950
  • בין אשמורות - סיפורים, הוצאת מסדה, 1950
  • סיפורי יהודה יערי - מהדורה חדשה של כל כתביו עד כה, הוצאת "אוגדן", 1969:
  • כרך א': כאור יהל
  • כרך ב': דרכים ואהלים - סיפורים
  • כרך ג': שורש עלי מים
  • כרך ד': עד הביתה - סיפורים
  • The Covenant - Ten Stories, Youth and Hehalutz Department of the Zionist Organization (1965)

מאמרים על יצירתו

  • ישורון קשת, על יהודה יערי, בתוך: "משכיות - מסות בקורת", הוצאת דביר, 1953, עמ' 229-239
  • אריה ליפשיץ, הווייתה של תקופה: על סיפורי יהודה יערי, בתוך "הווייתה של תקופה - יצירות ודיוקנאות בספרות העלייה השלישית", הוצאת "יחדיו", 1980, עמ' 93-108
  • שמעון הלקין, פשטויות מדומות: סיפורי יהודה יערי, ידיעות אחרונות, שמחת תורה תשל"ז. כונס בקובץ "דברים וצידי דברים בספרות", הוצאת "יחדיו" 1984, עמ' 113-126
  • נורית גוברין, "אין המולדת מוציאה את האדם מיגונו", בתוך "קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה", הוצאת "גוונים", 2002, עמ' 290-297
  • נורית גוברין, האימה הגדולה והשאיפה לגדולה, בתוך "קריאת הדורות", עמ' 298-300
  • אביבה מהלו, יהודה יערי - הרומאנס שלא הושלם, בתוך "בין שני נופים", הוצאת ראובן מס, 1991, עמ' 18-64

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 שלומיאל מצא צל - ספריית "תרמיל" (1985)
  2. ^ 1 2 3 יהודה יערי, בדרך חתחתים, בתוך: "ספר העלייה השלישית", בעריכת יהודה ארז, הוצאת עם עובד 1964, כרך ב', עמ' 882-892
  3. ^ 1 2 3 4 Yaari, Yehuda: The Covenant - Ten Stories, Youth and Hehalutz Department of the Zionist Organization (1965)
  4. ^ מאמריהם של ישורון קשת ואריה ליפשיץ
  5. ^ מאמריהם של שמעון הלקין ונורית גוברין
  6. ^ נורית גוברין, "אין המולדת מוציאה את האדם מיגונו"
  7. ^ יהודה יערי, "התנצלות המהדיר", במבוא ל"סיפורי מעשיות משנים קדמוניות", עמ' ס'
  8. ^ מוקי צור, "יהודה יערי: סופרה של תקופה" - אחרית דבר לספר "תשובתו של אביגדור שץ", עמ' 202