איסור הוראה בשכרות – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 26: שורה 26:
==הרחבת האיסור לכל מורה ==
==הרחבת האיסור לכל מורה ==
[[קובץ:Parshath hayayin.JPG|ממוזער|פרשת איסור עבודה והוראה בשכרות כפי שמופיעה בתורה]]
[[קובץ:Parshath hayayin.JPG|ממוזער|פרשת איסור עבודה והוראה בשכרות כפי שמופיעה בתורה]]
על פי ה[[ספרא]], האיסור ועונשו של מיתה נאמרו רק כלפי אהרן ובניו בלבד ו"יצאו ישראל מן הכתוב".{{הערה|כך לפי נוסח הספרא כתב יד ספריית ותיקן מס' 31; "אתה ובניך במיתה אין ישראל חייבי מיתה על ההוראה .. יצאו ישראל מן הכתוב"}} ואילו ה[[רמב״ם]] כותב כי האיסור שייך גם לכל מורה - בין כהן בין ישראל.{{הערה|[http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=7952 הלכות ביאת המקדש א ג]: "וכשם שאסור לכהן להכנס למקדש מפני השכרות, כך אסור לכל אדם בין כהן בין ישראל להורות כשהוא שתוי"}} וככל הנראה מסתמך על הגמרא,{{הערה|מסכת כרתות דף יג}} יש מסבירים כי האיסור בתורה נכתב על כהנים מאחר שלדעת התורה יש לכהנים לפעול כמורי הוראה לעם הרחב{{הערה|1=פירוש ה"תורה והמצווה" להרב המלבי"ם לפרשת שמיני}}.
על פי ה[[ספרא]], האיסור ועונשו של מיתה נאמרו רק כלפי אהרן ובניו בלבד ולא לבני ישראל הרחב ("יצאו ישראל מן הכתוב").{{הערה|כך לפי נוסח הספרא כתב יד ספריית ותיקן מס' 31; "אתה ובניך במיתה אין ישראל חייבי מיתה על ההוראה .. יצאו ישראל מן הכתוב". גישה זו מוזכרת איפוא גם כלפי הכתוב '''ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע''' בו מפרש הספרא "מלמד שכל הוריות אינן יוצאות אלא על פיהן" של כהנים}} ואילו ה[[רמב״ם]] כותב כי האיסור שייך גם לכל מורה - בין כהן בין ישראל.{{הערה|[http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=7952 הלכות ביאת המקדש א ג]: "וכשם שאסור לכהן להכנס למקדש מפני השכרות, כך אסור לכל אדם בין כהן בין ישראל להורות כשהוא שתוי"}} וככל הנראה מסתמך על הגמרא,{{הערה|מסכת כרתות דף יג}} יש מסבירים כי האיסור בתורה נכתב על כהנים מאחר שלדעת התורה יש לכהנים לפעול כמורי הוראה לעם הרחב{{הערה|1=פירוש ה"תורה והמצווה" להרב המלבי"ם לפרשת שמיני}}.


ב[[ספר יוחסין השלם]] מובא כי הכהנים שמשו בימי התנאים ואף בימי ה[[אמורא]]ים כמורי הוראות בתורה ומייסדי ה[[תורה שבעל פה]].{{הערה|1=תקנת השבים (צדוק מלובלין), דף ל"א. וגם לדעת ה[[פירוש המאירי|מאירי]], סתם כהן משתדל בהוראה תורנית -בית הבחירה למסכת פסחים דף מט עמוד א}} יש אף המרחיבים את פעילות הכהנים כמורי הוראה ל[[תקופת הגאונים]].{{הערה|1=מבוא של פירוש רב [[שמואל בן חפני]] גאון לתורה (על פי תשובות רב שר שלום גאון 975 עמוד ח, אגרת רב שר שלום גאון דף קיח הערה א)}}
ב[[ספר יוחסין השלם]] מובא כי הכהנים שמשו בימי התנאים ואף בימי ה[[אמורא]]ים כמורי הוראות בתורה ומייסדי ה[[תורה שבעל פה]].{{הערה|1=תקנת השבים (צדוק מלובלין), דף ל"א. וגם לדעת ה[[פירוש המאירי|מאירי]], סתם כהן משתדל בהוראה תורנית -בית הבחירה למסכת פסחים דף מט עמוד א}} יש אף המרחיבים את פעילות הכהנים כמורי הוראה ל[[תקופת הגאונים]].{{הערה|1=מבוא של פירוש רב [[שמואל בן חפני]] גאון לתורה (על פי תשובות רב שר שלום גאון 975 עמוד ח, אגרת רב שר שלום גאון דף קיח הערה א)}}

גרסה מ־20:43, 20 בינואר 2019

איסור הוראה בשכרות
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר ויקרא, פרק י', פסוק ט'
תלמוד בבלי מסכת כריתות, דף י"ג, עמוד ב'
ספרי מניין המצוות

ספר החינוך, מצווה קנ"ב

ספר המצוות, לאו ע"ג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איסור הוראה בשכרות אוסר על מורה הוראה להורות בהלכות התורה כשהוא שיכור. אף שמקור האיסור נאמר על אהרן ובניו הכהנים, פרשני המקרא והפוסקים הרחיבו את האיסור כלפי כל מורה הוראה בישראל.

לדעתו של רבי יהודה האיסור אינו מוגבל להוראה אחרי שתיית יין, אלא גם להוראה אחרי שתיית משקאות משכרים אחרים[1].

מקור האיסור

מקור האיסור מופיע בחומש ויקרא פרשת שמיני:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶׁה.

הכוהנים נחשבים בתורה, כמורי ההוראה בישראל, ולכן עוסק האיסור בכוהנים[2]. לדעת הרלב"ג האיסור בכהנים חמור יותר מבאלו שאינם כוהנים:

וּלְהוֹרֹת ..זה לכהן באזהרה לפי מה שנתבאר בזה המקום, וישראל אינו באזהרה, לפי שזה הדין יותר ראוי בכהן כי השגגה תהיה בהוראתו תזיק יותר לפי שהוא משותף לכל ישראל בעניין ההוראה כעניין שנאמר ”יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב..” (דברים, ל"ג, י') ו..”כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט..וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם ” (דברים, י"ז, ח') ואין העניין כן בישראל המורה הוראות

פירוש הרלב"ג לספר ויקרא, פרק י', פסוק י"ב

הרחבת האיסור לכל מורה

פרשת איסור עבודה והוראה בשכרות כפי שמופיעה בתורה

על פי הספרא, האיסור ועונשו של מיתה נאמרו רק כלפי אהרן ובניו בלבד ולא לבני ישראל הרחב ("יצאו ישראל מן הכתוב").[3] ואילו הרמב״ם כותב כי האיסור שייך גם לכל מורה - בין כהן בין ישראל.[4] וככל הנראה מסתמך על הגמרא,[5] יש מסבירים כי האיסור בתורה נכתב על כהנים מאחר שלדעת התורה יש לכהנים לפעול כמורי הוראה לעם הרחב[6].

בספר יוחסין השלם מובא כי הכהנים שמשו בימי התנאים ואף בימי האמוראים כמורי הוראות בתורה ומייסדי התורה שבעל פה.[7] יש אף המרחיבים את פעילות הכהנים כמורי הוראה לתקופת הגאונים.[8]

תחולת איסור ההוראה

הספרא והתלמוד, פרשו את כוונת הכתוב להוראה במקצועות אלו דווקא:[9]

משמעות ציווי התורה לכהנים להורות בהלכות התורה
ביטוי המקרא שיטת הספרא התלמוד בבלי[10]
ולהבדיל בין הקדש ובין החל דיני ערכין דמין וערכין חרמין והקדשות[11]
ובין הטמא ובין הטהור דיני טומאה וטהרה דיני טומאה וטהרה
ולהורת את בני ישראל הוראות[דרושה הבהרה] הוראה
את כל החקים הוראת מדרש מדרשות
אשר דבר ה' אליהם הוראת הלכה הלכה
ביד משה הוראת מקרא תלמוד

בגדרי ההוראה האסורה נחלקו תנאים וראשונים[12]:

  • הוראה הידועה לכל, ואפילו הצדוקים מודים בה, אינה אסורה[13].
  • הוראה שאינה מביאה לידי מעשה אף היא אינה אסורה, אלא אם כן המורה הוא חכם שלא ייתכן שידרוש ברבים בלי שיורה הוראות[14].
  • לדעת רש"י, האיסור להורות הוא רק בהלכה פסוקה ומעשית, ולא נאסר פלפול בתורה שמטרתו אינה מעשית[15].
  • לדעת הרמב"ם חכם "הקבוע להוראה" אסור לו ללמוד כל לימוד שהוא בעודו שיכור, כיון "שלימודו הוראה היא"[16].

עונש המורה בשכרות

לפי משמעות המקרא, יש לאיסור תוקף של כל איסור לאו שעונשו מיתה[דרושה הבהרה].[17] לדעת הספרא ישראל שהורה בשכרות אינו חייב מיתה מאחר שהתמעט מהפסוק ”יכול יהו ישראל חייבין מיתה על ההוריה. תלמוד לומר: "אתה ובניך אתך... ולא תמתו", אתה ובניך במיתה, ואין ישראל חייבין מיתה על ההוריה”.

לפי דרכו של בעל הספר החינוך, אין עונש מוות לכהן לפי הכלל שכתב בספרו, שאין עונש מוות על איסור חסר מעשה ואין דיבור נחשב כמעשה לחייבו מוות[דרושה הבהרה].

מוני המצוות

הרמב"ם וכן ספר חינוך אינם מביאים את האיסור כלאו בפני עצמו, אלא יחד עם האיסור לכהן להקריב קרבנות בשכרות.

הרמב"ן חולק ולדעתו יש למנות אותם כשני איסורים נפרדים[דרוש מקור].

טעם האיסור

לפי פרשנות המקרא, סיבת האיסור לכהן להורות בהלכות התורה כשהוא שיכור הוא כי היין מבלבל לכל אדם את דעתו הצלול ולא יוכל להבחין בדקדוק הלכתי. אולם, רבי דובער שניאורי, האדמו"ר האמצעי מאדמו"רי חב"ד מרחיב את הדיבור בביאורו כי למען הבחנה בין טמא לטהור דרוש כל אדם לחכמה צלולה ודעה מיושבת -דברים שמקורם בספירת החכמה, ו"שורש הקבלי" של כהן הוא מספירת החסד -שמושרשת בספירת החכמה. לכן, לפי האדמו"ר, התורה דורשת מהכהן להורות בהלכותיה. ואילו יין מושרש בבינה -שממנה מסתעפת אש ודין קשה. ומחמת ההתנגדויות של שתי ספירות הללו, הקדוש ברוך הוא אסר לכהן להורות בתורה כשהוא תחת השפעה של יין המשכר.[18] הרב מנחם רקנטי מפרש את האיסור כתוצאה מכך שיש לבני ישראל לשמור על קדושת מחנתם כפי הכתוב ”וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ” (דברים כג טו) ומכיוון שהתורה (המקדש את מחנתם במצוות) היא בא ממדת החסד, והוראת הכהן נחשב כ"הוראת חסד" כפי הכתוב ”וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ” (משלי לא כו) -אין לפגל ההוראה בהלכות התורה ביין שמגביר מדת הדין ובכך יתחלל קודש.[19][20]

הערות שוליים

  1. ^ ספרא, שמיני, פרשה א
  2. ^ פירוש "עזרת כהנים" לספרא דף לד. פירוש רבינו יונה לחומש (ירושלים תש"מ). פירוש הש"ך לפרשת שמיני'; וכך גם בספרות המחקר: עולם התנ"ך, ויקרא, ו', ב'; י', י"ב. אילו לפי משמעות המאירי למסכת פסחים,
  3. ^ כך לפי נוסח הספרא כתב יד ספריית ותיקן מס' 31; "אתה ובניך במיתה אין ישראל חייבי מיתה על ההוראה .. יצאו ישראל מן הכתוב". גישה זו מוזכרת איפוא גם כלפי הכתוב ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע בו מפרש הספרא "מלמד שכל הוריות אינן יוצאות אלא על פיהן" של כהנים
  4. ^ הלכות ביאת המקדש א ג: "וכשם שאסור לכהן להכנס למקדש מפני השכרות, כך אסור לכל אדם בין כהן בין ישראל להורות כשהוא שתוי"
  5. ^ מסכת כרתות דף יג
  6. ^ פירוש ה"תורה והמצווה" להרב המלבי"ם לפרשת שמיני
  7. ^ תקנת השבים (צדוק מלובלין), דף ל"א. וגם לדעת המאירי, סתם כהן משתדל בהוראה תורנית -בית הבחירה למסכת פסחים דף מט עמוד א
  8. ^ מבוא של פירוש רב שמואל בן חפני גאון לתורה (על פי תשובות רב שר שלום גאון 975 עמוד ח, אגרת רב שר שלום גאון דף קיח הערה א)
  9. ^ ספרא לפרשת שמיני סעיף קטן לז, רש"י למסכת כריתות דף יג עמוד ב
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף י"ג, עמוד ב'
  11. ^ כדוגמה, לפדות "צינורא" של הקדש צריכה להיעשות על ידי עשרה כהנים -רש"י סנהדרין דף פח עמוד א
  12. ^ ראו מחלוקת תנא קמא ורבי יוסי בר יהודה, תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף י"ג, עמוד ב', לעניין הוראת "תלמוד", ובשיטות הראשונים במחלוקתם, כפי שסוכמו באנציקלופדיה תלמודית, ערך הוראה, כרך ח טור תצה והלאה
  13. ^ ספרא לפרשת שמיני סעיף קטן לז, רש"י למסכת כריתות דף יג עמוד ב
  14. ^ כריתות שם, משנה תורה לרמב"ם, הלכות ביאת מקדש, פרק א', הלכה ג'
  15. ^ ראו בדעתו רד"ל לכריתות שם (הובא ב"אוצר מפרשים" לסוף "ש"ס וילנא החדש")
  16. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות ביאת מקדש, פרק א', הלכה ד'
  17. ^ מסמיכות פרשה זו למעשה נדב ואביהוא דרש רבי אליעזר בן הורקנוס (תלמוד_בבלי, מסכת עירובין, דף ס"ג ע"א) כי הם נענשו למוות על שהורו בפני משה רבן.
  18. ^ מאמרי אדמו"ר האמצעי "קונטרוסים", עמוד 546
  19. ^ פירוש הרקנטי לתורה עם ביאור הלבוש
  20. ^ טעמי המצוות להרקנטי