נמל התעופה דב הוז

נמל התעופה דב הוז / כנף 15

סמל כנף 15 סמל כנף 15
מטוס ארקיע נוחת בשדה דב, מבט מכיוון מעגן רדינג
מטוס ארקיע נוחת בשדה דב, מבט מכיוון מעגן רדינג
נתוני השדה
קוד IATA ‏SDV‏ קוד ICAO ‏LLSD‏
סוג השדה	ציבורי/צבאי
תקופת הפעילות	? – 1 ביולי 2019
מפעיל	רשות שדות התעופה, חיל האוויר הישראלי
עיר סמוכה	תל אביב
קואורדינטות	32°6′53″N 34°46′56″E
גובה מעל פני הים	13 מטר (43 רגל)
נמל התעופה דב הוז
מסלולי טיסה
כיוון מגנטי אורך סוג מסלול רגל מטר 21/03 5,712 1,741 אספלט
(למפת גוש דן מוגדלת)   שדה דב (למפת גוש דן רגילה)   שדה דב (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום שדה דב (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום שדה דב
דפית תרשים ש"ת שדה-דב

אולם הנוסעים של חברת "נתיבי אוויר לארץ ישראל" בשדה דב, פברואר 1939

מבט לשדה מכיוון מזרח וברקע מגדל הפיקוח

מטוס ארקיע נוחת על רקע תחנת הכוח רדינג

מטוס צבאי נוחת בשדה מכיוון נמל תל אביב

שדה דֹב, או בשמו הרשמי נמל התעופה ע"ש דֹב הוז, הוא נמל תעופה שנמצא בצפון העיר תל אביב. הנמל משמש גם כבסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי (כנף 15). בשנת 2011 עברו דרך הנמל 653,055 נוסעים ב-30,238 תנועות פנים ארציות. מספר הנוסעים בטיסות בינלאומית היה קטן יחסית ועמד על 5,886 איש ב-1,583 טיסות בלבד.

היסטוריה

בתקופת המנדט הבריטי

בשנת 1937 פנה ראש עיריית תל אביב, ישראל רוקח, לשלטונות המנדט הבריטי בבקשה להקים שדה תעופה כדי לפתור את בעיית התנועה היהודית בארץ ישראל בזמן המרד הערבי הגדול, שהסתכנה בהגעה ובשימוש בנמל התעופה בלוד. בשנת 1938 החלו העבודות להכשרת שטח השדה, בשיתוף עם חברת נתיבי אוויר לארץ ישראל, מצפון לנחל הירקון בסמוך לשפת הים. במקום נסלל מסלול באורך 400 מטר וברוחב 40 מטר ונבנה מוסך לכלי טיס קטנים. טקס הפתיחה של השדה התקיים ב-23 בספטמבר 1938, ובמעמד זה נחנך קו הטיסה תל אביב-חיפה-ביירות של חברת "נתיבי אוויר לארץ ישראל". הקו נועד לפעול בתדירות יומית לחיפה ושלוש פעמים בשבוע לביירות. בשנת 1940 נהרג בתאונת דרכים דב הוז, סגן ראש עיריית תל אביב, מראשוני התעופה בארץ ישראל וממקימי חברת "אווירון", ולזכרו שונה שם השדה לשדה דב הוז ומאוחר יותר לשדה דב. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה סגרו שלטונות המנדט את השדה והפקיעו את מטוסיה של חברת "נתיבי אוויר לארץ ישראל" לטובת חיל האוויר המלכותי.

בנובמבר 1947 הקימה "ההגנה" את "שירות האוויר" ועקב הקושי ביישוב להשתמש בשירותי נמל התעופה בסמוך לעיר הערבית לוד הגישה חברת "אווירון", שהייתה חברת התעופה של ההגנה במסווה של חברה מסחרית, בקשה לשלטונות המנדט להשתמש בשדה דב. הבקשה אושרה ו-6 מטוסים הועברו מלוד לשדה דב. במקביל הוכשר בשדה מסלול נוסף באורך 300 מטרים לקליטת מטוסי תובלה קלים. בסוף דצמבר חנכה חברת אווירון קו מוניות-אוויר משדה דב ללוד.

השדה במלחמת העצמאות

לאחר ההחלטה באו"ם על תוכנית החלוקה הפך שדה דב לבסיס המרכזי של שירות האוויר של ההגנה, שהיווה את הבסיס לחיל האוויר הישראלי. ההגנה קיבלה את רשות שלטונות המנדט להפעיל את השדה תחת המסווה של חברת "אווירון". בשדה, שהפך בעצם לבסיס של חיל האוויר שבדרך, התארגה "טייסת הנמר", שבה היו 21 כלי טיס - הגדול שבהם היה מטוס DC-3 דקוטה. בחודש דצמבר 1947 המריאה מהשדה הטיסה המבצעית הראשונה: הטייס פנחס בן פורת המריא במטוס RWD13 לבית אשל, כשהוא נושא עמו רופא, כדי לחלץ פצוע מבית אשל. בחודש אפריל 1948 הצטרפה "טייסת האריה" לסדר הכוחות של הבסיס הצבאי שבשדה, ועסקה בצילום אווירי. עם ההכרזה על הקמת המדינה גויסו מטוסי חברת אווירון שבשדה לטובת פעילות חיל האוויר. השדה הפך לבסיס של טייסת א', הטייסת הראשונה של "שירות האוויר". למטוסים שבשדה צורפו בחודשים מרץ ואפריל מטוסים קלים מסוג אוסטר אוטוקרט, שנרכשו מפורקים מעודפי הצבא הבריטי, והורכבו בשרונה, שהפכה אחר כך לקריה בתל אביב. מטוסים אלו כונו בשם "פרימוסים" בשל הרעש האופייני להם, שהזכיר את רעשה של כירת הגז בשם זה. ה"פרימוסים" ביצעו טיסות קישור ליישובים מבודדים, הובילו מזון, תחמושת וציוד רפואי ואף ביצעו גיחות סיור, צילום והפצצה. ב-15 במאי 1948, מיד לאחר הכרזת המדינה וראשית הפלישה המצרית, תקפו ארבעה מטוסי ספיטפייר מצריים את השדה וגרמו נזק למטוסים ולמבנים. אחד מהמטוסים התוקפים הופל באש נ"מ וטייסו נלקח בשבי (חלקים מהמטוס שהופל שמשו לשם הרכבת מטוסי הספיטפייר של חיל האוויר הישראלי). בהתקפה נהרגו חמישה אנשים ונפצעו תשעה. עם תום המלחמה הוקמה בשדה "טייסת 100", שהועברה אחר כך לשדה התעופה רמלה.

לאחר קום המדינה

בשנות החמישים הפך שדה דב לשדה אזרחי שבו עיקר הפעילות היא של מטוסים פרטיים מסוג סטירמן ופייפר סופר-קאב. השדה שימש גם כבסיס למטוסי הפייפר של משטרת ישראל ששמשו למטרות סיור, כמו גם לצי מטוסי הריסוס של חברת כימאוויר. עוד פעל בשדה קלוב התעופה לישראל שביצע בשדה פעילות הדרכה וגרירת דאונים. בשנת 1958 הועברה מפקדת חיל האוויר מרמלה לקריה בתל אביב, ובחודש מרץ 1959 שבה טייסת 100 לשדה דב.

בשנות השישים קיבל השדה צביון מסחרי יותר ונפח הפעילות בו גדל. באוגוסט 1959 חברת ארקיע העבירה אליו את מטוסי הDC-3 דקוטה שלה, ורכשה מטוסי הנדלי פייג' דארט הראלד, שקיצרו את זמן הטיסה לאילת לכ-50 דקות בלבד. ארקיע עברה לשדה דב על מנת לחסוך לנוסעים לאילת את הצורך לנסוע לנמל התעופה בלוד, למרות ההוצאות שנדרשו לצורך הכשרת שדה דב לפעילותה.

משלב זה התבססה הפעילות האווירית בשדה דב על שני נדבכים עיקריים: חברת ארקיע וחיל האוויר. זה האחרון הגביר מאוד את פעילותו ואת כמות המטוסים והטייסות בשדה, ודחק את המפעילים הפרטיים משדה דב. רובם של מפעילים אלה, כולל חברת כימאוויר, עברו לשדה התעופה הרצליה.

טייסת הסיור של המשטרה התאחדה עם טייסת 100. בשדה החלה לפעול חברה חדשה, חברת "אויתור", שהפעילה מטוסי דה הבילנד הרון בטיסות שכר ובשירות מונית אווירית לחיפה ולאילת. בשנת 1966 חנכה חברת ארקיע את הקו למנחת ליד מצדה. לאחר תום מלחמת ששת הימים התגברה הפעילות האווירית בשמי ישראל וגדל נפח הפעילות של חברת ארקיע, שהפעילה מהשדה טיסות לשדה התעופה עטרות שבקלנדיה, מצפון לירושלים, ולאילת. עם הגדלת הדרישה לטיסות החלה חברת ארקיע להפעיל מטוסי ויקרס ויקאונט שלהם שמונים מושבים. בשנות השבעים החלו להופיע בשדה מטוסי הדאש 7 החדשים של חברת ארקיע, שהחליפו את מטוסי ההראלד והויקאונט.

בשנת 1985 הצטרפה חברת "שחף" לחברות המפעילות שירות משדה דב והציעה, במשך שלוש שנים, טיסות שכר לאילת בשני מטוסי אמבראר 110 בנדירנטה, מתוצרת ברזיל. בשנת 1986 החלה חברה נוספת, חברת "סנונית", להפעיל טיסות שכר למנחת בקריית שמונה, בתחילה במטוסי דאש 6 ולאחר מכן במטוסי ערבה. בשנת 1987 הצטרפו גם חברות נוספות: "אלרום", שהציעה טיסות לבאר שבע, עין יהב ואילת במטוסים קטנים, ו"כנפי העמק" שהציעה טיסות ממגידו לערד דרך שדה דב במטוסי שורט 330, ומאוחר יותר במטוסי שורט 360.

בשנות ה-90 הורחבה הפעילות בשדה התעופה ומסוף הנוסעים בשדה הוגדל כדי להתמודד עם תנועת הנוסעים המתגברת. חברת "ישראייר" שקמה מתוך חברת "כנפי העמק" החלה להפעיל מטוסי ATR-42 בקו לאילת. בשנת 1999 נחנכה רחבת המטוסים הצפונית שנסללה על ידי מנהל התעופה האזרחית. בעשור השני של המאה ה-21 חל צמצום משמעותי במספר יעדי הטיסה משדה דב וכך, יוצאות ממנו טיסות יומיות סדירות רק ליעדים אילת, נמל התעופה חיפה, שדה התעופה ראש פינה ומנחת ספיר ליד עין יהב.

מערכת תאורת המסלולים של השדה שופצה בסוף שנת 2008, ולשם כך הושבתה פעילותו משך כמעט חודשיים.

השדה האזרחי

מבנה

בשדה אולם לנוסעים נכנסים ולנוסעים יוצאים. טרמינל 2 של השדה משמש לטיסות הנוחתות מחו"ל של עד 30 נוסעים. בשנת 2003 נבנה במקום מגדל פיקוח חדש (במתחם הצבאי של השדה), שהחליף את המגדל הישן שנבנה כשישים שנה לפני כן. במגדל החדש 13 עמדות לפקחי טיסה שיכולים להתמודד עם כ-80,000 ההמראות והנחיתות המתבצעות בשדה מדי שנה, בחודש יוני 2006 (3 שנים לאחר מכן) נחנך מגדל בקרה חדש, המגדל הקודם היה נמוך יחסית (דבר שמאפשר זווית ראיה טובה יותר לפקחי המגדל ולהעלאת רמת הבטיחות בתחום האווירי של השדה). פיקוח הטיסה בשדה דב מבוצע על ידי חיל האוויר ובאחריותו.

בשדה דב מסלול טיסה בודד (03/21), ולצידו משטחי חנייה ותדלוק שמשמשים את ארקיע וישראייר. מסלול הסעה מוליך לקצה הדרומי של המסלול. המסלול בשדה דב אינו שטוח לגמרי, כך שמצד אחד של המסלול לא ניתן לראות מטוס שיעמוד בצד השני. בעבר כמעט ואירעה התנגשות כשמטוס שהמריא ניצב פנים אל פנים מול מטוס אחר.

חברות תעופה הפועלות בנמל בקביעות

• ישראייר - קו לאילת, לחיפה ולנמל התעופה לרנקה.
• ארקיע - קו לאילת, קו עונתי לנמל התעופה הבינלאומי בלרנקה.
• עיט שירותי תעופה ותיירות - קו לשדה התעופה ראש פינה ולנמל התעופה הבינלאומי פאפוס.
• איה תעופה - קו למנחת ספיר, מוניות אוויר, מיפוי וניסויי טיסה.
• להק שפרירית תעופה - מוניות אוויר.
• כים ניר - שירותי תעופה מיוחדים.
• Tus Airways - קו עונתי חורפי ללרנקה.

סטטיסטיקה

תנועת הנוסעים והמטוסים נותרת יציבה לאורך השנים. להלן נתוני התעבורה בנמל בין השנים 2006-2011:

שנה	2006	2007	2008	2009	2010	2011
נוסעים (פנים)	624,539	697,774	640,657	658,287	652,119	653,055
תנועות מטוסים (פנים)	30,799	34,991	33,266	30,979	31,985	30,238
נוסעים (בינ"ל)	4,349	5,875	6,132	3,543	3,653	5,686
תנועות מטוסים (בינ"ל)	1,159	1,436	1,422	907	1,005	1,583

בסיס חיל האוויר

שדה דב משמש גם כבסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי (כנף 15).

הפעילות המבצעית העיקרית של הבסיס מתמקדת סביב איסוף מודיעין ותובלה. זהו בסיס האם של שתי טייסות התובלה הקלה של חיל האוויר:

• טייסת 100 ("טייסת הגמל המעופף"). הטייסת מפעילה כיום את מטוסי הקינג אייר B-200 ("צופית").
• טייסת 135 ("טייסת מלכי האוויר"). הטייסת מפעילה כיום את מטוסי הקינג אייר ("צופית" ו"קוקיה"), והבוננזה A36 ("חופית").

טייסות עבר בבסיס:

• טייסת 125 ("טייסת המסוקים הקלים"). הטייסת הפעילה מסוקי בל 206 ("סייפן" ו"סייפנית") ומוקדם יותר גם מסוקי בל 212 ("אנפה"), עד סגירתה בסוף שנות ה-90.
• טייסת 249 ("יחידת הכיבוי האווירי"). הטייסת מפעילה מטוסי אייר טרקטור AT-802. הטייסת נפתחה בשנת 2011, כתוצאה מלקחי אסון הכרמל. הטייסת הייתה במקור חלק מחיל האוויר והועברה ב-2016 לאחריות היחידה האווירית של משטרת ישראל.

שדה דב מהווה, בנוסף, גם "שער כניסה לחיל האוויר". בבסיס נמצאת יחידת הימ"מ (יחידת מיון ומעבר), יחידה המקבילה באופיה לבקו"ם חיילי, אליה מגיעים חיילים חדשים המתגייסים לחיל.

הבסיס זכה בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות לשנת 2004 ולשנת 2017.

כחלק ממהלך כולל לפינוי מחנות צה"ל מאזורי ביקוש, הבסיס צפוי להתפנות לבסיס חצור (כנף 4) במהלך שנת 2019.

מפקדי הכנף

שם מפקד הכנף	תקופת כהונה	הערות
בוריס סניור
מישה קנר
דניאל בוקשטיין
בנימין אימברג
בנימין בונה (בוניסלבסקי)
יוסף קרופינסקי	1948–1949
מאיר רוף	1959–1962
מאיר שפר	1962–1963
אלי איל (פיינגרש)	1963–1965
אורי ירום	1965–1967
מתי כספית	1967–1969
אמיתי חסון	1969–1973
משה סער (סימי)	1973–1974
עודד שגיא	1974–1977
שאול כהן	1977–1978
ראובן איל	1978–1980
שאול כהן	1980–1983	כהונה שנייה
יוסף (יוסי) טרון	1983–1985
נתן דביר	1985–1987
אסף אגמון	1987–1989
ישראל בן חיים	1989–1991
יצחק ברנדט	1991–1993
נחמיה שלם	1993–1995
אמיר השכל	1995–1997
נתן ברזיאלי	1997–1999
אייל בבלי	1999–2002
אודי בר-עוז	2002–2004
עדן אטיאס	2004–2007
יהוא עופר	2007–2010
ליהוא הכהן	2010–2013
יהל פטישי	2013–2015
אמיר גת	2015–2018
עמירם יקירה	2018–

התוכניות לפינוי השדה

מטוס נוחת בשדה דב. בימין התמונה ניתן לראות את מגדלור תל אביב ואת תל כודאדי

כבר בשנת 1961, בעקבות הגדלת הפעילות בשדה והתפתחות רמת אביב, דרשה עיריית תל אביב את העברת השדה למקום אחר. באותה שנה הוקמה ועדה לבחינת האפשרות להעתיק את השדה ללוד, תוך סלילת כביש מהיר שיחבר את תל אביב לנמל התעופה לוד. הוחלט לסגור את שדה דב עם תום סלילת הכביש המהיר. במרץ 1965 הוחלט להאיץ בניית טרמינל חדש בנמל תעופה בן-גוריון על מנת לאפשר את חיסול שדה דב. המדינה אף מכרה קרקעות עליהן נמצא שדה דב ליזמים שבקשו לבנות עליהן עם פינוי השדה. במרץ 1967 הועלה נושא העברת השדה בפני ועדת שרים לענייני כלכלה. בין השאר נדרשה העתקת השדה לצורך הקמת תחנת הכוח רדינג ד'. בתחילת מאי 1967 קבע מנכ"ל משרד התחבורה את 1 בספטמבר 1967 כתאריך סגירת שדה דב, ולאחר מכן נקבעו תאריכי יעד מאוחרים יותר. לקראת סוף 1969 התחלפו הדיבורים על פינוי שדה דב לדיבורים על פיתוחו והרחבתו.

זה שנים מתנהלים דיונים על סגירתו של שדה דב או העתקתו אל שטח שייובש בים, שכן הוא תופס חלק ניכר מהשטח הפתוח הגדול היחיד שנותר בתל אביב, ומונע את התפתחות העיר באופן רציף צפונה. במהלך שנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 תכנן משרדה של האדריכלית אילנה אלרוד עבור רשות שדות התעופה את העתקת שדה דב לאי מלאכותי כשני קילומטרים מהחוף, אך תוכנית זאת מעולם לא קודמה.

תכנון שדה דב בים, על אי מלאכותי

בשנת 2007 נחתם הסכם בין המדינה לבעלי השטח, בהם התחייבה המדינה לפנות את שדה דב. ב-7 בפברואר 2010 החליטו שר התחבורה ושר השיכון לפעול בהקדם לסגירת השדה כדי לפנות מקום לבניית 12,000 יחידות דיור בשטחו, במסגרת תוכנית "מנהטן על הים" של עיריית תל אביב-יפו. ההחלטה נתקלה בהתנגדות חברות התעופה הפועלות בשדה, הטוענות לחשיבותו ולתנועת הנוסעים השנתית הערה העוברת דרכו, אך היא אושרה על ידי הממשלה ב-28 באוקטובר 2012. לפי התוכנית, צו רשות שדות התעופה בשדה דב המסתיים ב-30 ביוני 2016 לא יוארך, ופינויו של שדה דב יסתיים עד לשנת 2018. עם זאת על פי החלטת בג"ץ הוחלט להאריך את רישיון ההפעלה של השדה עד לאפריל 2017. פעילות המטוסים הקלים תועתק לשדה תעופה חדש שיוקם במנחת עין שמר, ואילו פעילות מטוסי החברות המסחריות תועבר לנמל התעופה בן-גוריון. מאז קבלת ההחלטה, פועלות עיריית אילת, ועד שכונת למד וחברות התעופה ארקיע וישראייר לביטולה ולהמשך פעילות השדה. ההתנגדות העיקרית נובעת בשל היות נתב"ג נמל תעופה שמשרת בעיקר טיסות חוץ (נכון ל-2015 יש מדי יום 26 טיסות פנים ארציות מאילת אל שדה דב לעומת 6 לנתב"ג). בתור חלופות למהלך הוצע להסתפק בפינוי המחנה הצבאי (המחנה נמצא ממזרח לשדה האזרחי) או דחיית סגירת שדה דב למועד פינוי המחנה.

ב-3 ביולי 2016 הועלתה לדיון הצעת חוק פרטית לדחיית פינוי השדה לשנת 2019, הצעה שקיבלה תמיכה של למעלה מ-80 חברי כנסת, אך ועדת השרים לענייני חקיקה דחתה את ההחלטה בנושא בשלושה שבועות. כעבור מספר ימים פורסם כי התקבלה החלטת פשרה מטעם שר האוצר לפיה השדה האזרחי יפונה כמתוכנן ב-2017, ולאחר הריסת המבנים ובדיקת רעילות הקרקע וטיהורה בעת הצורך תופשר הקרקע לבניית כ-4,000 יחידות דיור. אך פעילות התעופה האזרחית לאילת תימשך כשנתיים נוספות מהחלק הצבאי בשדה עד 2019 על ידי הקמת ביתנים זמניים בעלות של כ2 מיליון שקלים שישמשו כמבני הטרמינל. לאחר סגירת השדה הצבאי שמתוכננת ליולי 2019 תתאפשר בניית עוד 12,000 דירות במתחם והכנסות המדינה משיווק הקרקע לבנייה תממן פינוי מחנות צבא נוספים ממרכז הארץ לנגב כשבשטחם יש עתודות קרקע לבניית 60,000 יחידות דיור בסך הכל.

בתחילת 2017 הוגשה מטעם המדינה בקשה (בהסכמת עיריית תל אביב) להארכת השימוש בשטח השדה האזרחי עד אוקטובר 2017 במקום לפנותו כמתוכנן באפריל 2017. אך התנגדות בעלי הקרקעות הביאה את בג"ץ להכריע ב-8 במרץ בהתאם לפסיקתו הקודמת כי יש לבצע את הפינוי כמתוכנן באפריל 2017.

עוד בטרם פורסמה פסיקת בג"ץ שבה הכנסת להליך חקיקה של הצעת החוק הפרטית שהועלתה בקיץ 2016 להארכת השימוש בשדה האזרחי עד תחילת 2019, מועד פינויו המתוכנן של הבסיס הצבאי. הצעת החוק הזו אושרה סופית בכנסת במרץ 2017, ולפיכך נקבע שפינוי נמל התעופה האזרחי יתבצע רק עם פינוי הבסיס הצבאי ב-2019 או לפחות לא יבוצע לפני ינואר 2019.

שדה התעופה האזרחי נועד להתפנות עד 1 בדצמבר 2017. אך לאחר שהובהר כי עלות הקמת מבנים זמניים לתפעול טרמינל אזרחי בשטח הבסיס הצבאי תעלה כ-50 מיליון שקלים, וייקח כ-8 חודשים לביצוע מכרז, תכנון והקמה, החליט השר משה כחלון ב-27 בנובמבר 2017, להאריך את פעילות הטרמינל האזרחי לכל הפחות עד חודש יולי 2018. בהמשך הוחלט להצמיד אותו לפינוי הבסיס הצבאי. ביוני 2018 פורסם כי משרד הביטחון ביקש להאריך את הפעילות הצבאית עד יולי 2019 ובקשה זאת אושרה. בנוסף, החליט ראש עיריית ת"א עצמה להציע אלטרנטיבה תכנונית לפיה שטח השדה יצומצם ויוקם טרמינל חדש סמוך למסלול, אך יוכל להמשיך לפעול כשדה תעופה אזרחי בשנים הבאות ולא להתפנות. כתוצאה מזאת במקום התוכנית לבניית שכונה בצפון תל אביב עם כ-16,000 דירות, תוקם שכונה מצומצמת עם כ-8,000 דירות בלבד. לתוכנית זאת מתנגדים בתוקף בעלי השטח, רשות מקרקעי ישראל, מהנדס עיריית תל אביב והמדינה. התוכנית האלטרנטיבית אושרה להפקדה בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בתל אביב ב-20 ביוני 2018, בעוד התוכנית לפינוי כולל נידונה כבר בוועדה המחוזית של גוש דן ו.

ב-30 בדצמבר 2018 הוחלט בוועדת הפנים בכנסת לתת לשר הביטחון סמכות לבחון מחדש את ההחלטה לפנות את הבסיס הצבאי משדה דב ואת ההשלכות הביטחוניות לכך, החלטה זאת אושרה בכנסת יומיים לאחר מכן.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נמל התעופה דב הוז בוויקישיתוף

• שדה דב - באתר רשות שדות התעופה
• בסיס שדה דב, באתר חיל האוויר הישראלי
• חנוכת שדה דב באתר עיריית תל אביב
• צבי אלגת, שדה דב עשה שלו - הוא יכול ללכת, מעריב, 8 בספטמבר 1961
• ערן אלדר, אפשר לבנות על שדה דב, הארץ, 29 באוגוסט 2013
• יונתן גת, חסרי מעוף: האם סגירת שדה דב תפגע בתנועה האווירית בישראל?, Time Out תל אביב, 14 במרץ 2016
• נמרוד בוסו, מקורקעים | תיירים לאילת או דירות לת"א? מי עוצר את פינוי שדה דב, באתר TheMarker‏, 15 ביולי 2016