אורפאוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־23:34, 26 בינואר 2019

אורפאוס מקסים את החיות בנגינתו, פסיפס מעתיקות ציפורי

אוֹרפֶאוּס (ביוונית עתיקה: Ὀρφεύς) הוא דמות מהמיתולוגיה היוונית, אל למחצה, בנם של אויגרוס מלך תרקיה (לפי גרסה אחרת, של אפולו) ושל המוזה קאליופה, ראש למשוררים ולמוזיקאים.

דמותו

אורפאוס קיבל במתנה מאפולו כלי נגינה - "לירה". בנגינתו היפה על הלירה הוא הצליח להפנט את כל שומעיו. האגדה מספרת שגם עצים ואבנים הקשיבו לזמרתו, ושלשמעה סטו נהרות ממסלולם וחיות היער נאלמו דום. הארגונאוטים (חבורת הגיבורים שהשתתפו במסע החיפוש של יאסון אחר גיזת הזהב בספינה ארגו) צירפו אותו אליהם במסעם כדי שישקיט בשירתו את גלי הים ויחזק את רוחם של הספנים.

בשובו נשא אורפאוס לאישה את הנימפה אאורידיקה, אותה אהב אהבה עזה. כשאאורידיקה נסה מפני סאטיר זר שרדף אחריה בשדה, היא דרכה מבלי משים על נחש ארסי שהכישהּ, ומתה. אורפאוס, בעודו ממתין לה ביום חתונתו, קיבל את ההודעה המרה על מותה מפי שליח. הוא סירב להתנחם וחדל לשיר. בהחליטו לחפשה הוא החל לנגן והאדמה שהייתה שבויה בקסם נגינתו פתחה פתח שדרכו הגיע לשאול, ושם פגש את כארון, הספן המעביר את המתים מעולם החיים לעולם המתים. הוא ריכך את לבו בשירתו הענוגה, וכארון הניח לו לעבור את סטיקס. הוא הרדים בנגינתו את קרברוס, הכלב התלת-ראשי השומר על הכניסה לשאול. רוחות הרפאים בשאול הוקסמו אף הן משירתו, ושליטי השאול, האדס ופרספונה, העניקו לו חסד חד-פעמי - הוא יוכל להחזיר את רעייתו אל ארץ החיים בתנאי שיילך לפניה ולא יסב את ראשו אליה, עד צאתם כליל מהשאול. כאשר אורפאוס עלה ויצא מן המחילה החוצה, פנה לאחור כדי לראות את אאורידיקה, שהייתה עדיין בפנים. הוא ראה את דמותה מתקרבת ופשט את זרועותיו כדי לחבק אותה. בו ברגע נעלמה וכל ששמע היה לחישה 'היה שלום!'.

סופו של אורפאוס היה שנשים העובדות את דיוניסוס רצחו אותו.

על פי המסופר היה אורפאוס מייסד האורפיזם - כת דתית מסתורית שחבריה כונו "האורפים".

אורפאוס בתרבות

אורפאוס באופרה

סיפורו של אורפאוס שימש כבסיס לאופרות רבות, שהידועות שבהן הן "אורפאו ואֶוּרידיקה" מאת כריסטוף ויליבלד גלוק, "אורפאו" מאת קלאודיו מונטוורדי, "אורפאוס" (1726) של טלמן, "אורפאוס בשאול" מאת ז'אק אופנבך ו"אֶוּרידיקה" מאת יאקופו פרי.

בקולנוע

הסרט הברזילאי אורפאו נגרו משנת 1959 המבוסס על מחזה של ויניסיוס דה מוראיס הוא עיבוד מודרני לסיפור אורפיאוס ואאורידיקה המתרחש בריו דה ז'ניירו בתקופת הקרנבל. הסרט זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ובפרס גלובוס הזהב לשנת 1960.

לקריאה נוספת

גוסטאב שוואב, אלים וגיבורים, (מגרמנית: חנה לבנת), אור יהודה: דביר,2007. עמ' 56–58.

קישורים חיצוניים

הסבר באנגלית על אורפאוס
הסיפור בגרסת פלאש
איש הכמעט: אורפאוס ואורידיקה (תוכניתם של עופר חזות ורועי אוניקובסקי), גלי צה"ל, 20 ביוני 2012

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 [[קובץ:Orpheuszipori.jpg|ממוזער|שמאל|250px|אורפאוס מקסים את החיות בנגינתו, [[פסיפס]] מ[[ציפורי (יישוב עתיק)|עתיקות ציפורי]]]]
 [[קובץ:Life of Orpheus Greek Mythology (Extra Details).svg|ממוזער|שמאל|200px|אורפאוס]]
-'''אוֹרפֶאוּס''' (ב[[יוונית עתיקה]]: '''Ὀρφεύς''') הוא דמות מ[[מיתולוגיה יוונית|המיתולוגיה היוונית]], [[אל למחצה]], בנם של [[אויגרוס מלך תרקיה]] (לפי גרסה אחרת, של [[אפולו]]) ושל ה[[מוזה]] [[קאליופה]], ראש [[משורר|למשוררים]] ול[[מוזיקאי]]ם.
+'''אוֹרפֶאוּס''' (ב[[יוונית עתיקה]]: '''Ὀρφεύς''') הוא דמות מ[[מיתולוגיה יוונית|המיתולוגיה היוונית]], [[אל למחצה]], בנם של [[אויגרוס מלך תרקיה]] (לפי גרסה אחרת, של [[אפולו]]) ושל ה[[מוזה]] [[קאליופה]], ראש ל[[משורר]]ים ול[[מוזיקאי]]ם.
 ==דמותו==
@@ שורה 21: / שורה 21: @@
 ==לקריאה נוספת==
-* [[גוסטאב שוואב]], אלים וגיבורים, (מגרמנית: [[חנה לבנת]]), [[אור יהודה]]: דביר,2007. עמ' 58-56.
+* [[גוסטאב שוואב]], אלים וגיבורים, (מגרמנית: [[חנה לבנת]]), [[אור יהודה]]: דביר,2007. עמ' 56–58.
 ==קישורים חיצוניים==