תרופות אנטי-פסיכוטיות – הבדלי גרסאות
מ ←תופעות לוואי: תקלדה |
מ קישורים פנימיים |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''תרופות אנטי-פסיכוטיות''' הן קבוצה של תכשירים פסיכוטרופיים המשמשים בעיקר לטיפול ב[[הפרעות נפשיות]] המלוות ב[[פסיכוזה]], כדוגמת [[סכיזופרניה]] ו[[הפרעה דו-קוטבית]]. בדומה לרוב הטיפולים התרופתיים במחלות הממושכות הידועות בכל ענפי הרפואה, התרופות אינן מרפאות את ההפרעה אלא מקלות בדרגות שונות על חלק מ[[תסמין|תסמיניה]] ומונעות התלקחויות חוזרות שלה וסיבוכים. |
'''תרופות אנטי-פסיכוטיות''' הן קבוצה של תכשירים פסיכוטרופיים המשמשים בעיקר לטיפול ב[[הפרעות נפשיות]] המלוות ב[[פסיכוזה]], כדוגמת [[סכיזופרניה]] ו[[הפרעה דו-קוטבית]]. בדומה לרוב הטיפולים התרופתיים במחלות הממושכות הידועות בכל ענפי הרפואה, התרופות אינן מרפאות את ההפרעה אלא מקלות בדרגות שונות על חלק מ[[תסמין|תסמיניה]] ומונעות התלקחויות חוזרות שלה וסיבוכים. התרופות האנטי-פסיכוטיות מחולקות ל[[תרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות]] ול[[תרופות אנטי-פסיכוטיות לא טיפוסיות]]. |
||
==היסטוריה== |
==היסטוריה== |
||
גרסה מ־17:14, 7 בפברואר 2019
תרופות אנטי-פסיכוטיות הן קבוצה של תכשירים פסיכוטרופיים המשמשים בעיקר לטיפול בהפרעות נפשיות המלוות בפסיכוזה, כדוגמת סכיזופרניה והפרעה דו-קוטבית. בדומה לרוב הטיפולים התרופתיים במחלות הממושכות הידועות בכל ענפי הרפואה, התרופות אינן מרפאות את ההפרעה אלא מקלות בדרגות שונות על חלק מתסמיניה ומונעות התלקחויות חוזרות שלה וסיבוכים. התרופות האנטי-פסיכוטיות מחולקות לתרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות ולתרופות אנטי-פסיכוטיות לא טיפוסיות.
היסטוריה
בשנת 1952 שווקה לראשונה התרופה כלורפרומאזין, התרופה שנחשבת לאנטי-פסיכוטית הראשונה. התרופה, שפותחה במקור כחומר הרדמה לשימוש בניתוחים, נוסתה לראשונה על חולים פסיכיאטריים במחלקות אשפוז שונות בעקבות השפעתה המרדימה החזקה. התרופה היוותה באותה התקופה תחליף חדשני ללובוטומיה, ואף כונתה מספר פעמים בשם "לובוטומיה פרמקולוגית"[1] - הניסויים שנערכו בכלורפרומאזין הראו שהשפעתו על המטופלים נשלטת יותר וספציפית יותר לתסמינים הפסיכוטיים מזו של הלובוטומיה, תוך שמירה על האפקט המרדים החזק המבוקש. באותה התקופה המנגנונים הנוירוכימיים שמעורבים בפעולתה של התרופה לא היו ברורים לחלוטין, אך מאז נערכו מחקרים וניסויים רבים בתחומי הביוכימיה והפרמקולוגיה שהובילו להבנה מלאה יותר של פעולת התרופה.
גילויו של הכלורפרומאזין והמיפוי של השפעותיו המרגיעות הובילו לירידה משמעותית בשימוש בקשירה, בבידוד ובהרדמה של מטופלים פסיכיאטריים פסיכוטיים ואלימים. התרופה פתחה אפיק מחקר חדש שהוביל בתורו לפיתוחן של אינספור תרופות אנטי-פסיכוטיות חדשות ושל תרופות נוספות מתחום הפסיכיאטריה כדוגמת התרופות נוגדות הדיכאון. גם חסרונן העיקרי של התרופות האנטי-פסיכוטיות, תופעות הלוואי הרבות שכרוכות בהן, הוטב עם פיתוחן של תרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות חדשות ולאחר מכן גם של התרופות האנטי-פסיכוטיות הלא-טיפוסיות כדוגמת קלוזאפין, התרופה הלא-טיפוסית הראשונה, וקווטיאפין.
שימושים רפואיים
סכיזופרניה
השימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות הוא אחד מהאלמנטים החשובים ביותר בטיפול בסכיזופרניה. השפעתן העיקרית של התרופות האנטי-פסיכוטיות היא הקלה בתסמינים ה"חיוביים" של המחלה, כדוגמת הזיות ומחשבות שווא. ברבים מן המטופלים נצפית במידה מסוימת גם הקלה בתסמינים ה"שליליים" של הסכיזופרניה (למשל אפאתיה, חוסר עניין חברתי ואנהדוניה) בעקבות מתן תרופות אנטי-פסיכוטיות. ככלל, הטיפול בסכיזופרניה באמצעות תרופות אנטי-פסיכוטיות נחשב בעולם הפסיכיאטריה ליעיל ולמוצלח.[2]
הפרעות אחרות
- מאניה: תרופות אנטי-פסיכוטיות משמשות כטיפול במקרים של מאניה חריפה. מאחר שברוב המקרים השפעתן של התרופות המייצבות (כגון ליתיום או חומצה ולפרואית) מושגת באופן הדרגתי ואיטי מקובל לשלב תרופות אנטי-פסיכוטיות יחד איתן בטיפול במאניה.
- דיכאון פסיכוטי: במצבים של דיכאון המלווה בתסמינים פסיכוטיים נהוג לטפל באמצעות שילוב של תרופות אנטי-פסיכוטיות ותרופות נוגדות דיכאון, או לחלופין בטיפול בנזעי חשמל.
- הפרעה דלוזיונלית: מטופלים הסובלים מהפרעה זו בדרך כלל מגיבים היטב לטיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות.
- אגיטציה חריפה והתנהגות אלימה: במקרים מסוימים נהוג לטפל במצבים אלו באמצעות תרופות אנטי-פסיכוטיות.
- תסמונת טורט: תרופות אנטי-פסיכוטיות משמשות לעיתים בטיפול בתסמונת טורט, בעיקר הלופרידול ופימוזיד.
- הפרעת אישיות גבולית: מטופלים הסובלים מהפרעת אישיות גבולית אשר חווים סימפטומים פסיכוטיים זמניים מטופלים לעיתים בתרופות אנטי-פסיכוטיות.
- דמנציה ודליריום: כשני שלישים מהחולים המבוגרים הסובלים מדמנציה או דליריום מגיבים היטב לטיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות.
תופעות לוואי
חסרונן העיקרי של התרופות האנטי-פסיכוטיות הוא תופעות הלוואי הרבות שלהן. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר הן הפרעות תנועה (נוירולוגיות) כגון פרקינסוניזם, דיסטוניה, אקתיזיה ודיסקינזיה מאוחרת. ככלל, התרופות הטיפוסיות שהן בעלות פוטנטיות גבוהה יותר או ניתנות במינון גבוה יותר גורמות לתופעות לוואי נוירולוגיות חמורות יותר.
תופעות הלוואי השכיחות ביותר של התרופות האנטי-פסיכוטיות כוללות בין השאר:
- פרקינסוניזם: פרקינסוניזם היא תופעת לוואי נפוצה מאוד של שימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות. התופעה מתבטאת בנוקשות שרירים, רעד, תסמונת הארנב ועוד. פרקינסוניזם מופיע אצל כ- 15% מן המטופלים בתרופות האנטי-פסיכוטיות הטיפוסיות, בדרך כלל תוך כ-5 עד כ-90 ימים ממועד תחילת השימוש בתרופה. מטופלים מבוגרים ונשים הם בעלי סיכון גבוה יותר לפיתוח פרקינסוניזם. ניתן לטפל בתופעת לוואי זו באמצעות מתן תרופות אנטי-כולינרגיות כדוגמת ביפרידן.
- דיסטוניה: דיסטוניה, תופעה המתבטאת בהתכווצויות קצרות או ארוכות של שרירים המביאות לתנועות בלתי-רצוניות כגון דחיקת הלשון החוצה, טריזמוס, טורטיקוליס ותנוחות דיסטוניות, היא תופעת לוואי נפוצה נוספת של התרופות האנטי-פסיכוטיות. של הגפיים. הדיסטוניה עלולה להיות כואבת ומפחידה, והיא גורמת פעמים רבות לחוסר רצון להמשיך ליטול את התרופה. דיסטוניה מתרחשת יותר אצל גברים צעירים בגילאי 30, בדרך כלל במינון גבוה של תרופות. הטיפול בדיסטוניה הוא טיפול בתרופות אנטיכולינרגיות כדוגמת ביפרידן או מתן של בנזודיאזפינים כגון דיאזפאם.
- אקתיזיה: אקתיזיה מאופיינת בתחושה סובייקטיבית של אי-שקט, בסימנים של חוסר-רוגע, או בשניהם. דוגמאות נפוצות לאקתיזיה הן תחושת חרדה, חוסר יכולת להירגע, מעבר מהיר ותדיר מעמידה לישיבה, הליכה חסרת מטרה הלוך חזור וכדומה. אקתיזיה מקושרת למגוון רחב של תרופות פסיכיאטריות, וכאשר היא מאובחנת נהוג להוריד את מינון התרופה. הסיכון לפיתוח אקתיזיה גבוה יותר בנשים בגילאי העמידה. הטיפול באקתיזיה כולל שלושה שלבים - הפחתת מינון התרופה, מתן תרופות אשר נוגדות את האקתיזיה, ולעיתים החלפת התרופה אשר הביאה לאקתיזיה מלכתחילה.
- דיסקינזיה מאוחרת: דיסקנזיה מאוחרת (טרדיב דיסקנזיה) היא תופעת לוואי מאוחרת של שימוש בתרופות אנטי פסיכוטיות. התופעה מופיעה בדרך כלל לאחר מספר חודשים ממועד התחלת הטיפול. ההפרעה כוללת תנועות משונות ולא-רצוניות של שרירי הראש, הגפיים והגוף כולו. חומרת התנועות נעה מתנועות מינימליות ועד לתנועות חמורות. התנועות השכיחות ביותר קשורות לפה וכוללות הזזת הלשון במהירות והוצאתה החוצה, סיבוב הלשון, תנועות לעיסה, תנועות שפתיים שונות וכן העוויות פנים. תנועות ידיים ואצבעות לא-רצוניות שכיחות אף הן. במקרים חמורים יותר, ייתכן קושי בבליעה ובנשימה. נשים מושפעות יותר מהתופעה מאשר גברים, וילדים או אנשים מבוגרים מושפעים יותר מאוכלוסייה בגילאי אמצע. נזק מוחי קודם והפרעות מצב רוח מגדילים אף הם את הסיכוי לפיתוח תופעת לוואי זו. רק כמחצית ממקרי הדיסקנזיה המאוחרת נפתרים בסופו של דבר, ולכן תופעת לוואי זו נחשבת לחמורה יחסית. הטיפול בתופעה כולל הפחתה של מינון התרופה, מתן תרופות אנטי-כולינרגיות ולעיתים אף החלפת התרופה או הפסקת הטיפול התרופתי.
- תת לחץ דם אורתוסטטי: מצב זה, המאופיין בירידה חדה בלחץ הדם במעבר מישיבה או שכיבה לעמידה, הוא תופעת לוואי נפוצה של נטילת תרופות אנטי-פסיכוטיות. עם הזמן מתפתחת סבילות לתופעה זו. המטופלים מונחים לעבור באטיות ממצב של שכיבה לעמידה, לשתות מספיק נוזלים ביום ולהמעיט בצריכת קפה ואלכוהול. מתן של אדרנלין לטיפול בתת-לחץ דם במקרים כאלו אינו מומלץ מאחר שבאופן פרדוקסלי הוא עלול להביא להחמרה של תת-לחץ הדם.
- תופעות לוואי אנטיכולינרגיות שונות: תופעות לוואי אנטיכולינרגיות כדוגמת יובש בפה, טשטוש ראייה, אצירת שתן, עצירות, הזעה מוגברת ואישונים מורחבים שכיחות מאוד בחולים הנוטלים תרופות אנטי-פסיכוטיות, בעיקר בתרופות מהסוג הטיפוסי.
- עלייה במשקל: תופעת לוואי שכיחה מאוד של חלק מהתרופות האנטי-פסיכוטיות הלא-טיפוסיות, למשל אולנזאפין, היא שינויים מטבוליים ועלייה מהירה במשקל.
- ישנוניות: אחת מתופעות הלוואי הנפוצות והמרכזיות ביותר המיוחסות לנטילת תרופות אנטי-פסיכוטיות היא עייפות מוגברת ותחושת נמנום. עם הזמן מתפתחת סבילות מסוימת לתופעה זו.
- תופעות לוואי מיניות: פגיעה בתפקוד המיני, אנארוגזמיה, בעיות זיקפה ואובדן היצר המיני הן תופעות לוואי שכיחות של שימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות.
- הורדת סף פרכוס.
תופעות הלוואי הנפוצות פחות של התרופות האנטי-פסיכוטיות כוללות בין השאר:
- תסמונת נוירולפטית ממארת: זהו מצב נדיר מאוד ומסכן חיים אשר עלול להתרחש בעקבות טיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות, בעיקר מן הדור הישן. התסמונת כוללת נוקשות שרירים קיצונית, דיסטוניה, אקינזיה, אגיטציה ועוד מספר תופעות נוירולוגיות. התסמינים האוטונומיים כוללים חום גבוה, הזעה, עלייה בדופק ועלייה בלחץ הדם. נוסף על אלו ישנה עלייה בספירת תאי הדם הלבנים וברמות אנזימי הכבד, ובמקרים נדירים יותר תופיע אי-ספיקת כליות עם הופעה של מיוגלובין בשתן. גברים מושפעים יותר מנשים, ומטופלים צעירים יותר מאשר מטופלים מבוגרים. במרבית המקרים הטיפול כולל מתן דנטרולן או ברומוקריפטין.
- הפרעות המטולוגיות: שימוש ממושך בתרופות אנטי-פסיכוטיות עלול להוביל ללויקופניה בדרגות חומרה שונות ולעיתים רחוקות אף לאגרנולוציטוזיס. במידה ומופיעות תופעות המטולוגיות חמורות נהוג להפסיק את הטיפול בתרופה במהירות האפשרית.
- תופעות לוואי עוריות: דרמטיטיס, פריחה ועוד. בדרך כלל הפריחה מתחילה בשבועות הראשונים לשימוש ולאחר מכן נעלמת מעצמה. לעיתים מתפתחת פוטוסנסטיביות.
- תופעות לוואי קרדיאליות: ירידה בעוצמת ההתכווצות של שריר הלב ותופעות קרדיאליות אחרות עלולות להופיע במקרים נדירים יחסית בעקבות שימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות.
- תופעות לוואי שונות הקשורות בראייה ובמקרים נדירים מאוד אף עיוורון בלתי-הפיך.
- צהבת (במקרים נדירים מאוד).
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Pieters T, Majerus B (December 2011). "The introduction of chlorpromazine in Belgium and the Netherlands (1951-1968); tango between old and new treatment features". Studies in History and Philosophy of Biological and Biomedical Sciences. 42 (4): 443–52.
- ^ פסיכוזה וסכיזופרניה במבוגרים באתר NICE