זמר עברי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Orna miller (שיחה | תרומות)
←‏לקריאה נוספת: הוספת מקור
מ הוספת קישור לפזמונאית
שורה 129: שורה 129:
* הלחנתו של [[סשה ארגוב]] מאופיינת במקוריות וחדשנות, דבר שהוביל לקושי בקליטת השיר בשמיעה ראשונה, אך בהמשך הפכו השירים לנכסי צאן ברזל של הזמר העברי. ארגוב הלחין רבים משירי [[נתן אלתרמן]], ביניהם "[[שיר ערש (אלתרמן)|שיר ערש]]" ו"[[שמרי נפשך]]" שאלתרמן כתב לבתו [[תרצה אתר]].
* הלחנתו של [[סשה ארגוב]] מאופיינת במקוריות וחדשנות, דבר שהוביל לקושי בקליטת השיר בשמיעה ראשונה, אך בהמשך הפכו השירים לנכסי צאן ברזל של הזמר העברי. ארגוב הלחין רבים משירי [[נתן אלתרמן]], ביניהם "[[שיר ערש (אלתרמן)|שיר ערש]]" ו"[[שמרי נפשך]]" שאלתרמן כתב לבתו [[תרצה אתר]].
* ל[[משה וילנסקי]], מלחין ו[[מעבד מוזיקלי|מעבד]], היה הכישרון להלחין בכל סגנון, כשהוא מתאים את עצמו לאופי השיר. בין לחניו הרבים: "פלאפל" ללהקת " איילון", "רחל רחל" ו"אני מצפת" הם בעלי גוון מזרחי וכן שירים רבים של הזמרת שושנה דמארי. לחנים בעלי אופי שונה לגמרי הלחין ללהקות הצבאיות: "הורה ממטרה", ו"כתה אלמונית". רבים מלחניו של וילנסקי הם למילותיו של [[יחיאל מוהר]].
* ל[[משה וילנסקי]], מלחין ו[[מעבד מוזיקלי|מעבד]], היה הכישרון להלחין בכל סגנון, כשהוא מתאים את עצמו לאופי השיר. בין לחניו הרבים: "פלאפל" ללהקת " איילון", "רחל רחל" ו"אני מצפת" הם בעלי גוון מזרחי וכן שירים רבים של הזמרת שושנה דמארי. לחנים בעלי אופי שונה לגמרי הלחין ללהקות הצבאיות: "הורה ממטרה", ו"כתה אלמונית". רבים מלחניו של וילנסקי הם למילותיו של [[יחיאל מוהר]].
* [[יאיר רוזנבלום]] ([[1944]]-[[1996]]) הלחין ועיבד שירים רבים ללהקות הצבאיות ובין שיריו הידועים היו "ישנן בנות", "קרנבל בנח"ל", "[[בשמלה אדומה]]", "[[שיר לשלום]]". רוזנבלום הרבה להלחין את פזמוניו של [[יורם טהרלב]], בהם: "היֵה חבר היֵה לי אח", "[[גבעת התחמושת (שיר)|גבעת התחמושת]]", "על כפיו יביא". הוא אף גילה את הפזמונאית [[רחל שפירא]] והלחין את שירה הראשון, "[[מה אברך]]". שיר זה נכתב לזכר בן כיתתה שנהרג בקרב שנערך בשועפאט באזור ירושלים.
* [[יאיר רוזנבלום]] ([[1944]]-[[1996]]) הלחין ועיבד שירים רבים ללהקות הצבאיות ובין שיריו הידועים היו "ישנן בנות", "קרנבל בנח"ל", "[[בשמלה אדומה]]", "[[שיר לשלום]]". רוזנבלום הרבה להלחין את פזמוניו של [[יורם טהרלב]], בהם: "היֵה חבר היֵה לי אח", "[[גבעת התחמושת (שיר)|גבעת התחמושת]]", "על כפיו יביא". הוא אף גילה את ה[[פזמונאית]] [[רחל שפירא]] והלחין את שירה הראשון, "[[מה אברך]]". שיר זה נכתב לזכר בן כיתתה שנהרג בקרב שנערך בשועפאט באזור ירושלים.
* [[נעמי שמר]] היא מהיוצרות הפעילות ביותר בזמר העברי. לחניה, שלרובם כתבה את המלים, ליוו את קורות המדינה למעלה משני דורות, החל משנות החמישים. שמר כתבה את קורת הארץ בשירים קליטים ופשוטים לכאורה אך איכותיים ובעלי עומק. שיריה עוסקים בנופי הארץ, בחברה הישראלית על כל גווניה ובמאורעות שונים שקרו במדינה. שמר כתבה גם שירי ילדים רבים והלחינה שירי משוררים. שירה "[[ירושלים של זהב (שיר)|ירושלים של זהב]]", שהושמע לראשונה במוצאי [[יום העצמאות]], [[15 במאי]] [[1967]], נחשב עד היום לאחד מהשירים הפופולריים ביותר בזמר הישראלי ומוכר היטב גם ברחבי העולם.
* [[נעמי שמר]] היא מהיוצרות הפעילות ביותר בזמר העברי. לחניה, שלרובם כתבה את המלים, ליוו את קורות המדינה למעלה משני דורות, החל משנות החמישים. שמר כתבה את קורת הארץ בשירים קליטים ופשוטים לכאורה אך איכותיים ובעלי עומק. שיריה עוסקים בנופי הארץ, בחברה הישראלית על כל גווניה ובמאורעות שונים שקרו במדינה. שמר כתבה גם שירי ילדים רבים והלחינה שירי משוררים. שירה "[[ירושלים של זהב (שיר)|ירושלים של זהב]]", שהושמע לראשונה במוצאי [[יום העצמאות]], [[15 במאי]] [[1967]], נחשב עד היום לאחד מהשירים הפופולריים ביותר בזמר הישראלי ומוכר היטב גם ברחבי העולם.
* פזמונאי נוסף שהיה פורה מאוד בזמר הישראלי החל משנות השבעים ולמעלה משלושים שנה הוא [[אהוד מנור]]. מנור כתב פזמונים לטובי הזמרים וההרכבים, עסק בתרגום שירים ומחזות זמר והצליח להיות תמיד מעורה ומעודכן במוזיקה הישראלית. מנור כתב בסגנונות רבים, החל משירים קלילים לתחרויות ה[[אירוויזיון]] ועד שירים מורכבים, כמו השיר "ברית עולם". הוא היה אחד האחראים למעבר של הזמר העברי משירי המולדת של הרבים (שירי ה"אנחנו") לטובת שירים אישיים יותר (שירת ה"אני"). אהוד מנור כתב ותרגם למעלה מ-600 שירים בעברית.
* פזמונאי נוסף שהיה פורה מאוד בזמר הישראלי החל משנות השבעים ולמעלה משלושים שנה הוא [[אהוד מנור]]. מנור כתב פזמונים לטובי הזמרים וההרכבים, עסק בתרגום שירים ומחזות זמר והצליח להיות תמיד מעורה ומעודכן במוזיקה הישראלית. מנור כתב בסגנונות רבים, החל משירים קלילים לתחרויות ה[[אירוויזיון]] ועד שירים מורכבים, כמו השיר "ברית עולם". הוא היה אחד האחראים למעבר של הזמר העברי משירי המולדת של הרבים (שירי ה"אנחנו") לטובת שירים אישיים יותר (שירת ה"אני"). אהוד מנור כתב ותרגם למעלה מ-600 שירים בעברית.

גרסה מ־09:09, 12 בפברואר 2019

המונח זמר עברי מתייחס למכלול הפזמונים (שירי הזמר) שנכתבו בעברית. יש המצמצמים הגדרה זו לפזמונים בעלי אופי ותכנים מסוימים (חלקם מכונים לעיתים "שירי ארץ ישראל" או "שירי מולדת") וכמו כן לאמנים ושירים שהשתייכותם לז'אנר הזמר העברי אינה שנויה במחלוקת.

היסטוריה

בתקופת היישוב

ניתן לציין את ראשית הזמר העברי בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20, בפעילותם של המלחינים מרדכי זעירא, עמנואל עמירן וידידיה אדמון, להם תפקיד חשוב בעיצוב התרבות העברית החדשה, תוך התבססות על יצירת קודמיהם בגולה, מרק ורשבסקי, אליקום צונזר ואברהם גולדפדן. הם שאבו ביצירתם מוטיבים ממנגינות רוסיות, מהמנגינות החסידיות והפיוטים ששמעו בבתי הכנסת בגולה ושילבו בהם גם סגנון ים תיכוני-מזרחי ששמעו בכפרים הערביים בארץ ישראל.

לומדים לשיר בגן שמואל

יסודות של הזמר העברי בארץ הונחו ב"גימנסיה הרצליה", שהיוותה מרכז תרבותי חשוב בתל אביב הקטנה. דמות מרכזית בהתפתחות הזמר העברי הוא חנינא קַרְצֶ'בְסקי (1877–1925), שעם עלייתו ארצה ב-1908 (בתקופת העלייה השנייה) קיבל משרת הוראה ב"גימנסיה הרצליה". קרצ'בסקי הלחין את מילותיהם של חבריו לעבודה, סופרים ומורים לספרות. משום שהיו מעט שירים עבריים באותה התקופה, הרי שכמעט כל שיר חדש נודע תוך זמן קצר בארץ כולה. בנוסף הקים קרצ'בסקי מקהלות ששרו שירי עם ויצירות קלאסיות, ובכך הפיץ את העשייה המוזיקלית.

אחד השירים המפורסמים שהפיץ קרצ'בסקי על פי לחן ישן הוא "פה בארץ חמדת אבות", לפי מילותיו של ישראל דושמן, שהיה גם הוא מורה בגימנסיה. ראשיתו של השיר בטיול שערכה הגימנסיה. לימים הפך שיר זה להמנון הגימנסיה.[1]

המלחין יואל אנגל (1868–1927), שעלה מברית המועצות בשנת 1924 (העלייה הרביעית), היה מוזיקאי בעל השכלה רחבה, שבתקופה הקצרה מעלייתו עד לפטירתו הספיק לתרום רבות למוזיקה בארץ. בין השירים המוכרים שהלחין: שירי הילדים "נומי נומי ילדתי", ו"היורה" ("גשם גשם משמים, קול המון טיפות המים"). שני השירים נכתבו למילותיו של יחיאל היילפרין.

נהוג לראות במרדכי זעירא (1905–1968), שכונה "הטרובדור של הזמר העברי", את ממשיך דרכו של אנגל. זעירא עלה ארצה מברית המועצות בשלהי העלייה השלישית. הוא לא קיבל חינוך מוזיקלי, ורק בגיל מבוגר החל לקחת שיעורי פסנתר. שירו הראשון שהתפרסם היה "שיר הרשת", על תחנת הכוח בנהריים. בשנת 1931 חיבר זעירא את שירו הידוע "הבו לבנים" לנשף פורים של תיאטרון אֹהל. זעירא הלחין למילותיהם של בכירי המשוררים באותה התקופה, ביניהם עמנואל הרוסי, אלכסנדר פן, אהרון אשמן, יעקב אורלנד, אברהם שלונסקי ונתן אלתרמן. מאחר שהתקשה להתפרנס מיצירותיו המוזיקליות, הוא עבד כפקיד בחברת החשמל, ואת זמנו הפנוי הקדיש להלחנה ולהפצת שיריו, באמצעות ערבי "שירה בציבור", שבהם היה מלמד את שיריו, ומשם הם התגלגלו מפה לאוזן. זעירא חיבר שירים בעקבות מאורעות התקופה. השירים "הורה טוב" ("סובבוני") ו"חניתה", לדוגמה, הולחנו בימי תקופת "חומה ומגדל", ולאחר הירצחם של חמישה בחורים יהודים ליד ירושלים חיבר את השיר "חמישה יצאו מולדת לבנות". זעירא הוא נקודת הקישור בין הזמר העברי של שנות ה-20 לבין הזמר הישראלי החדש. את פועלו הרחיבו עמנואל עמירן (1909–1993) שעם לחניו נמנים "ושאבתם מים", וידידיה אדמון, שבין לחניו "עץ הרימון" ו"הפלא ופלא" ("ומשה הכה בסלע").

יהודה שרת הרבה להלחין לשיריה של רחל המשוררת, למשל, הלחן לשיר "ואולי לא היו הדברים...".

מלחין חשוב נוסף שתבניותיו ניכרות בזמר העברי הוא נחום נַרדי (1901–1977). נרדי הושפע מלחנים מזרחיים, ובשיריו הרבים של חיים נחמן ביאליק שהלחין נרדי ניכר השילוב בין מזרח ומערב. מי שביצעה את מרבית שיריו של נרדי היא הזמרת ברכה צפירה, שנחשבה לזמרת הראשונה בארץ-ישראל המתחדשת.

דוד זהבי (1910–1977) קנה לו אף הוא מקום מכובד בזמר העברי בזכות לחניו: "החליל" למלים של לאה גולדברג ו"הליכה לקיסריה" ("אלי, אלי") למלים של חנה סנש.

מתתיהו שֶׁלֶם תרם את חלקו בשירי הרועים שנכתבו לחגיגות קיבוצו רמת יוחנן. שלם כתב מילים ומנגינה לרב שיריו, משיריו המפורסמים: "שיבולת בשדה" ו"הבו לנו יין".

התיאטרונים הסאטיריים הקומקום והמטאטא, שאותם ייסד אביגדור המאירי, הרבו גם הם להשמיע שירים מקוריים שהפכו לפופולריים מאוד. לתיאטרון המוזיקלי לי לה לו כתבו נתן אלתרמן ומשה וילנסקי שירים רבים, כמו השיר "כלניות", שפרסם את הזמרת שושנה דמארי.

חלוצת הלהקות הצבאיות בארץ נוסדה עוד לפני קום המדינה. זוהי הצ'יזבטרון, להקת הבידור של הפלמ"ח, שייסד הפזמונאי חיים חפר (1925–2012) בתקופת מלחמת העצמאות, והוא שכתב את מרבית פזמוניה. ידועים ביותר היו פזמוני הלהקה ההומוריסטיים כמו "מוטי" ו"הי הג'יפ" ושירים נוגים כמו "הן אפשר" ו"הרעות". את שירי הזמר נהגו בפלמ"ח לשיר מסביב למדורה. כך הופצו עשרות שירים שהפכו לידועים מאוד כמו "הפִינְגָ'אן" ("הרוח נושבת קרירה") ו"צִ'יזְבָּט". חפר בלט כפזמונאי פורה גם שנים רבות לאחר מכן, ושיריו זכו לפופולריות מפי להקות וזמרים רבים.

בתקופת מלחמת העצמאות בלטו הזמרות שושנה דמארי ויפה ירקוני, עם שירים שנהפכו להיות סמלי המלחמה, כמו "האמיני יום יבוא" של ירקוני ו"בת שבע" של דמארי.

ישראל הצעירה

עם קום המדינה גדל מספר התורמים לזמר העברי ובהתאם חל גיוון בסגנונות ההלחנה, כפי שהדבר מתבטא בלחניהם של משה וילנסקי וסשה ארגוב, ולאחר מכן בלחניהם של נעמי שמר, יאיר רוזנבלום, דובי זלצר, מוני אמריליו, נחום הימן, יוחנן זראי, נורית הירש ועוזי חיטמן ובכתיבתם של שמר, יורם טהרלב, רחל שפירא, נתן יונתן ואהוד מנור.

שירי ארץ ישראל המשיכו להיות פופולריים בערש ימי הקמת המדינה, בשנות ה-50 וה-60. תוכני הפזמונים עסקו בנושאי תקוות ציוניות וחלומות ציוניים והיללו את חייהם של בני הנוער היהודי האידיאליסטים המתכוונים לבנות את ביתם ולהגן על ארץ מולדתם. חלק גדול מהשירים הפטריוטים הללו עסקו במלחמות ישראל, והתייחסו לחברות בין חיילים ועצב המוות בזמן המלחמה.

חבורות הזמר ושירה בציבור

חבורות הזמר שקמו כמעט בכל יישוב בארץ תרמו תרומה נכבדת להפצת שירי ארץ ישראל. חבורות הזמר שרות בעיקר שירי ארץ ישראל ידועים ולחלקן גם חומר מקורי. החשובה והמוכרת בקרב חבורות-הזמר היא להקת הגבעטרון שלה רפרטואר עשיר ומגוון.

מופעי השירה בציבור הפכו גם הם לנפוצים מאוד בארץ. מי שבולטים מאוד בפעילות זאת ונחשבים למתווי-דרך בה הם שרה'לה שרון ואפי נצר והחל משנות האלפיים, גם עינת שרוף.

הלהקות הצבאיות והשפעתן

הלהקות הצבאיות תרמו רבות לעיצוב הזמר העברי המתחדש. לאחר קום המדינה התבלטה מאוד להקת הנח"ל עם שלל להיטים חדשים באווירה צעירה ו"שובבה". לאחר מלחמת ששת הימים התבלטו להקות נוספות, בהן להקת חיל הים, להקות פיקוד צפון ומרכז, ועוד. ללהקות הצבאיות תרמו מיטב יוצרי הזמר העברי והן הצמיחו עם השנים עשרות זמרים ובדרנים ידועים.

בשנות השישים בלטו מספר להקות של זמרים צעירים, רובם הגדול יוצאי להקות צבאיות, שהמשיכו באזרחות את אותו סגנון מוזיקלי מהלהקה הצבאית: שירים ישראליים קלילים, שירי פופ, שירים משעשעים ברוח צעירה לאותה תקופה ושירי ארץ ישראל. הבולטים שבהם היו בצל ירוק, התרנגולים ושלישיית גשר הירקון. בשירי ארץ-ישראל בלטו גם נחמה הנדל ושני צמדים מצליחים: "הדודאים" (בני אמדורסקי וישראל גוריון) ו"הפרברים".

הלהקות הצבאיות השפיעו רבות על הבידור ועולם הזמר העברי במשך כשלושה עשורים. החל משנות השמונים השתנה הסגנון המוזיקלי הישראלי והתרחק מזה של הלהקות הצבאיות, וכיום אין להן השפעה מיוחדת.

מחזות הזמר ותחרויות זמר

מחזות הזמר הישראליים הצמיחו גם הם שירים מוכרים, שאותם כתבו מיטב היוצרים. במחזמר העברי הראשון, "שולמית", כיכבה שושנה דמארי. למחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" שעלה בשנות השישים, כתבו נתן אלתרמן וסשה ארגוב פזמונים שזכו להצלחה רבה. בסוף שנות השישים כיכב הזמר יהורם גאון במחזמר "קזבלן" עם הלהיטים "כל הכבוד" ו"יש מקום". גאון המשיך להיות זמר פופולרי עוד שנים רבות, עם שירים המשלבים בין מזרח ומערב.

פסטיבלי הזמר שאירגנה רשות השידור בימי העצמאות בשנים 19601980 הצמיחו פזמונים חדשים שחלקם הפכו לפופולריים מאוד ולהם תרמו מיטב היוצרים והזמרים בארץ. את פסטיבל הזמר החליפה תחרות הקדם אירוויזיון.

סוגות

מוזיקה מזרחית

ערך מורחב – מוזיקה מזרחית

הזמר הישראלי המזרחי והים תיכוני תרם תרומה חשובה לגוון המוזיקלי מאז השירים בעלי הניחוח התימני של ברכה צפירה ושושנה דמארי. המוזיקה המזרחית נפוצה כיום בכל סוגי האוכלוסייה, אך מקורותיה נמצאים בעיקר אצל יוצאי מדינות ערב. עד שנות השמונים, מוזיקה זאת הייתה מוזיקה מחתרתית ולא התקבלה כתרבות לגיטימית על ידי, מי שכונו בידי הזמרים המזרחיים, האליטה האשכנזית. זמריה כונו בזלזול "זמרי קסטות" (על שום דרך ההפצה העיקרית של יצירתם, בקלטות), והושמעו רק בתוכניות ספציפיות.

הפריצה הגדולה החלה עם עלייתו של זוהר ארגוב, זמר שהפך את סוג המוזיקה הזה לפופולרי בקרב הציבור הרחב (אף על פי ששנים רבות לפניו השמיעו ג'ו עמר ופלפל אל מצרי שירים מזרחיים כמו "ברצלונה" ו"בתשלומים"). בין מלחיניו המוכשרים של הז'אנר נמנה אביהו מדינה, עם שירים כמו "הפרח בגני" ו"אל תשליכני לעת זקנה". מדינה הוביל גם מאבק למען לגיטימציה תקשורתית לזמר המזרחי.

המוזיקה היוונית החלה לבלוט בארץ מאז שנות השבעים. ניתן לראותה כחלק מהזמר המזרחי וגם כנבדלת ממנו. בסגנון זה בלט הזמר אריס סאן בשיריו "נערה ממש אוצר" ו"תל אביב". הזמר והיוצר יהודה פוליקר שילב בשיריו מנגינות יווניות עם מוזיקת רוק.

זמר בולט נוסף הוא אייל גולן, אשר החל את דרכו בסוף שנות התשעים בסצנת המוזיקה המזרחית, אך מאוחר יותר התקרב למיינסטרים של המוזיקה הישראלית, תוך שהוא משתף פעולה עם להקת הפופ הישראלית אתניקס, וזכה להצלחה גדולה מאוד בקרב הקהל המזרחי והאשכנזי כאחד.

בניגוד לזמרים כמו אייל גולן, המשלבים מוזיקה מזרחית ומיינסטרים, צמח בתוך המוזיקה המזרחית תת-סגנון המכונה מוזיקת דיכאון, אשר פונה אל הקהל המזרחי ה"כבד" ומאופיינת בתכנים דיכאוניים, ויש אף המכנים אותה "מוזיקת בכי", בשל אופן השירה היללני המאפיין את זמריה והמלים, בהן הדובר לרוב מציג את עצמו כקורבן. הזמר עופר לוי היה אחד מהזמרים המאפיינים מוזיקה זו.

פופ

החל משנות השבעים החל הזמר העברי להיות מושפע מהפופ והרוק. הרוק הישראלי מושפע מהרוק אנד רול הבריטי והאמריקאי, אך מאופיין בצליל פופ אקוסטי.

במהפכת הרוק של המוזיקה הישראלית החלו להקות הקצב שפעלו מסוף שנות השישים, כשהבולטת בהם היא להקת הצ'רצ'ילים. מי שהעלו את הפופ והרוק ללב התודעה הם שלישיית החלונות הגבוהים בהנהגתו של חלוץ הפופ הישראלי שמוליק קראוס ולאחר מכן המשיכו במהלך אריק איינשטיין ושלום חנוך. תקליטיהם מסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים, "פוזי", "פלסטלינה" ו"שבלול" נחשבים כפורצי דרך בלחנם ובעיבודם המוזיקלי (שהיה רוק עם גיטרות חשמליות) וסימלו לראשונה את המעבר לשירים האישיים במוזיקה הישראלית. יוצרים נוספים שעבדו עמם ותרמו רבות לעיצוב הרוק והפופ הישראלי היו שמוליק קראוס, להקת כוורת (וכל חברייה בנפרד), מיקי גבריאלוב, יעקב רוטבליט ויהונתן גפן. בזירת הפופ והרוק הנשי בלטו בשיריהן האישיים חוה אלברשטיין, יהודית רביץ וקורין אלאל. בשנות השבעים והשמונים בלטו הזמרים עפרה חזה, ירדנה ארזי, אילנית, יגאל בשן, וצביקה פיק, ולאחר מכן הצטרפה גם ריטה.

שלמה ארצי, שלום חנוך ויהודה פוליקר, שהחלו לפעול גם הם באותן שנים, זוכים להצלחה רבה עד היום ונחשבים למיינסטרים של הרוק הישראלי. הם מאופיינים בכתיבה אישית של שיריהם, לא נרתעים מלעסוק ברגשות, מחשבות ופחדים אישיים וגם בשירי מחאה ותיאור מצבים אקטואליים. זמר נוסף מאותה תקופה הוא בועז שרעבי, אשר רבים משיריו היו לקלאסיקות במוזיקה הישראלית: "לתת", "הלוואי", "אצלי הכול בסדר", ואחרים.

אחד הזמרים שהתחילו לפעול בשנות השמונים הוא שלומי שבת. בין שיריו המפורסמים: "בחוף של טרמפטוני", "בגלל הרוח", "חתיכת שמים".

בתחילת שנות התשעים התפרסמה בארץ להקת אתניקס אשר יצרה שירים בעלי אופי עממי, אשר הפכו ללהיטים, כגון "ב.מ.ו. שחורה", "ציפור מדבר", "ג'סיקה" ו"תותים". להקה בולטת נוספת מאותן שנים היא טיפקס משדרות, בהנהגת הזמר קובי אוז, אשר יצרה אף היא שירים שמחים בעלי אופי עממי. בין להיטיה של טיפקס יש למנות את "איזה עולם" (אשר שימש כשיר הפתיחה של הסדרה הקומית "שמש"), "התחנה הישנה" ו"יושבים בבית קפה". עם זאת, תחת מסווה "שירי החאפלות" של טיפקס, מסתתרת לעיתים גם ביקורת חברתית נוקבת, כמו למשל השיר "הורה נדל"נים".

אחד הזמרים הבולטים של שנות האלפיים הוא מוקי, יוצא להקת הראפ שב"ק ס, אשר שר שירים מלודיים קלילים מלווים בגיטרה אקוסטית.

במהלך שנות האלפיים זוכים אמני פופ צעירים, יוצאי התחרות הטלוויזיונית כוכב נולד, להצלחה גדולה מאוד. הצלחתם גוררת לפעמים ביקורת שלילית מצד אמנים ותיקים יותר, למשל בראיון מפורסם שהתפרסם בעיתון ידיעות אחרונות ב-2006 בו התבטאה הזמרת חוה אלברשטיין בחריפות כנגד התופעה. בנוסף זכו וזוכים להצלחה גדולה אמני פופ המושפעים מאלילי בני הנוער מחוץ לארץ, כמו טייק דאת ובריטני ספירס. הבולטים ביותר הם להקת הבנים היי פייב (סוף שנות התשעים) והזמרת רוני (שנות האלפיים).

רוק

ערך מורחב – רוק ישראלי

בראשית הדרך, היה הרוק תרבות מוקצה בישראל, שבשנות ה-60 הייתה עדיין חברה מגויסת וסגורה יחסית להשפעות תרבותיות מערביות. חלוץ הרוק הישראלי והראשון שהקליט רוק בעברית היה בצלאל יונגרייז, שבשנת 1962 הקליט את השיר "ילדונת".

להקות הרוק הראשונות בישראל היו "להקות הקצב", שהחלו לפעול באמצע העשור במועדוני לילה ודיסקוטקים. בין הלהקות הבולטות בגל הראשון של להקות הקצב נמצאות "האריות" של האחים שוקי וחיים אלגרנטי, "הצ'רצ'ילים" עם חיים רומנו ומיקי גבריאלוב, "השמנים והרזים" עם הסולן עוזי פוקס, "הסגנונות" עם הגיטריסט אבי קרפל, "הבמה החשמלית" עם הגיטריסט שלמה מזרחי, "זהר השביעי" עם המתופף והמלחין זהר לוי, וכן להקות נוספות כמו "הגולדסטארים", "הסינג-סינג", "הכוכבים הכחולים" עם גרי אקשטיין, "העכבישים" ורבות אחרות.

לקראת סוף העשור השתכללה סצנת להקות הקצב ואף זכתה למעט לגיטימציה, בעיקר לאחר מלחמת ששת הימים כאשר מוזיקאים מערביים החלו להגיע לישראל והשפעות מהפכת הפופ החלו לחלחל לתרבות המקומית. בגל השני של להקות הקצב התבלטו שלוש להקות עיקריות כמובילות סצנת הרוק המקומית: הצ'רצ'ילים שפעלו עתה כהרכב של חמישה נגנים עם הזמר הקנדי סטן סולומון והגיטריסט הבריטי יוצא הטורנדוס רוב הקסלי, היוו את הצלע ההרפתקנית ביותר של הרוק הישראלי עם שילובים חדשניים בין רוק פסיכדלי לבין מרכיבים של מוזיקה ים-תיכונית וערבית. האריות יצרו לרוב פופ מצעדים, אף על פי שגם להקה זו הייתה חדשנית מאוד לזמנה, ובין היתר הייתה הלהקה הישראלית הראשונה שהתנסתה ברגאיי ("Give me"). את משולש הקצב הישראלי של אותן שנים משלימה הסופרגרופ עוזי והסגנונות שנוצרה כשסולן השמנים והרזים עוזי פוקס הצטרף ללהקת הסגנונות בהנהגתו של אבי קרפל. סגנונה היה המגוון ביותר ונשען, מלבד פופ בריטי בנוסח הביטלס גם על סול אמריקני והתאפיין בעיבודים מורכבים ועשירים לכלי נשיפה בנוסח דם, יזע ודמעות, שיקגו ואחרים.

בתפר שבין שנות ה-60' וה-70' החלה התעניינות ברוק מצד האמנים המצליחים של הממסד המוזיקלי ורבים מהם השתעשעו בהקלטת שירים בסגנון הרוק ובעבודה משותפת עם להקות הקצב. מי שעשה את הצעד המשמעותי ביותר לקראת אימוץ הרוק כאסתטיקה דומיננטית במוזיקה הישראלית היה אריק איינשטיין, שבשנת 1969 הפך את הצ'רצ'ילים ללהקת הליווי הקבועה שלו בהופעות ובתקליטים. תקליטיו של איינשטיין מאותן שנים נחשבים לפורצי דרך באופן שבו מיזגו לחנים ועיבודים של רוק עם טקסטים בעברית, והיו מהפכניים הן בתפיסה המוזיקלית הרעננה שהציגו והן במעבר שייצגו משירה לאומית מגוייסת כפי שהתבטאה בלהיטי הלהקות הצבאיות ששלטו בכיפה בעשור הקודם לשירים אישיים.

להקת הרוק המצליחה הראשונה ששרה בעברית, הייתה להקת כוורת, אשר החלה את דרכה בשנות השבעים. כוורת נחשבת כפורצת דרך במוזיקה הישראלית כשהצליחה לשלב בין מוזיקת פופ להומור והעלתה את הפופ והרוק ללב הקונצנזוס. במיוחד אחראי לכך הזמר והיוצר דני סנדרסון. להקות בולטות נוספות משנות השבעים הן תמוז שזכתה להצלחה ואת אחרית הימים ושמיים. זמרים רבים החלו להתבלט ולהצליח בסוף העשור: שלום חנוך, אריאל זילבר, צביקה פיק (בשילוב עם מוזיקת פופ), אפרים שמיר, יצחק קלפטר וגרי אקשטיין.

בתחילת שנות השבעים החלה להתפתח סצנת הרוק המתקדם הישראלי. אחד האמנים הראשונים היה שלמה גרוניך, שבשנת 1971 הוציא את אלבומו "למה לא סיפרת לי?". להקת רוק מתקדם נוספת בשנות השבעים הייתה ששת.

להקות רוק בולטות שבאו אחריה בשנות השמונים היו תיסלם, בנזין, משינה והחברים של נטאשה, שם בלט היוצר ארקדי דוכין.

ברי סחרוף, כונה "נסיך הרוק הישראלי"

שנת 1991 הייתה שנת הפריצה של להקות וזמרי הרוק האלטרנטיבי, בראשותם של רמי פורטיס, ברי סחרוף ואביב גפן, ולהקות צעירות כמו איפה הילד?, זקני צפת, רוקפור ומופע הארנבות של ד"ר קספר זכו לפופולריות רבה. תפקיד מהותי בדרכן של להקות ואמנים אלו מילא מועדון רוקסן, שנתן במה לאמני רוק, ורוק אלטרנטיבי, מוכרים, וכאלו שבתחילת דרכם, וכך איפשר חשיפה מהירה ללהקות חדשות, וטיפח קהל מאזינים לסגנונות אלו. מאז התפרקו רבות מהלהקות של דור זה, אך חבריהן ממשיכים לפעול במסגרות שונות ומהווים את קהילת המוזיקה הישראלית בת ימינו.

בתחום הרוק הכבד בלטה להקת סטלה מאריס מחיפה, אשר החלה את דרכה בתחילת שנות התשעים ופרסמה, בין היתר, את הבלדה "שימי נר על החלון", שהפך ללהיט ואת השיר "אשתר" שאף הופיע ב-MTV. יותר מאוחר, השתלבה סטלה מאריס במיינסטרים של המוזיקה הישראלית, כמו גם סולנה שיצא לקריירת סולו, פבלו רוזנברג.

למרות משברים ותקופות שפל בעולם הרוק הישראלי (כמו אסון פסטיבל ערד ב-1995, אחריו ירדה הפופולריות של אירוע זה), במשך העשור הבא הפך הרוק בישראל ליצירה מרכזית ומקובלת, וקמו להקות חשובות כמו המכשפות ומוניקה סקס.

בין הלהקות הבולטות של שנות האלפיים היו בית הבובות, המנגנת רוק מלודי עם דגש על גיטרה אקוסטית וסינרגיה, הנוטה לכיוון של ניו מטאל מלודי.

בסוף שנות השמונים התפתח בארץ ז'אנר מקומי בשם אוריינטל מטאל, ז'אנר זה שילב הבי מטאל עם השפעה ממסורות יהודיות ומהתרבות המזרחית, במילים ובמנגינה. הלהקות סיילם ואורפנד לנד אף משלבות שירים בעברית ביצירתן, דוגמה בולטת היא השיר העיירה בוערת של סיילם.

ראפ והיפ-הופ

ערך מורחב – ראפ והיפ-הופ ישראלי

מתחילת שנות התשעים, דרך שב"ק ס', נייג'ל האדמו"ר והדג נחש, התחילו סגנונות הראפ והיפ הופ לחדור באיטיות לרדיו הישראלי, שנטה עד אז לשדר רוק, פופ ומוזיקה עגמומית. כיום, להקת הדג נחש נחשבת ללהקה המצליחה ביותר בישראל וסאבלימינל והצל (קובי שמעוני ויואב אליאסי), חנן בן ארי, הם מהאמנים המוכרים ביותר. אמני היפ הופ ישראלים אחרים הם סגול 59, מוקי (יוצא שבק ס) וכלא 6.

שירי ילדים

קטגוריה חשובה בזמר העברי היא שירי ילדים. בתקופה שלפני קום המדינה יצרו נחום נרדי ולוין קיפניס שירי ילדים רבים, בהם שירים לחגים ולמועדים. לאחר קום המדינה החלה הזמרת יפה ירקוני להקליט שירי ילדים רבים של נעמי שמר ושל יוצרים נוספים. לאחר מכן הקליטו אריק איינשטיין וחוה אלברשטיין שירי ילדים. בשנות השבעים החל פסטיבל שירי הילדים, לו תרמו שירים מיטב היוצרים כמו עוזי חיטמן, אהוד מנור ושייקה פייקוב והמשיך אותו הפסטיגל. האלבומים "לבד ביחד ולבד לבד" של שמוליק קראוס וג'וזי כץ מ-1975 שהורכב משיריה של מרים ילן שטקליס ו"הכבש השישה עשר" של יהונתן גפן ויוני רכטר מ-1978, נחשבים כפורצי דרך בתחום שירי הילדים עם מילים הנוגעות ברגישות בעולם הילד, ועם זאת מתאימים גם למבוגרים.

רבים משירי הילדים נוצרו על ידי גננות ומורים לגיל הרך. ברב המקרים נלקחו מנגינות מרפרטוארים רבים שידעו המורות ועליהם נכתבו מילים שהתאימו לילדי הארץ. שירים רבים נלקחו מיידיש, מניגונים חסידיים, ממנגינות של יהודי תימן , יהודי ארצת ארצות האסלאם וכן מנגינות עממיות ערביות שנפוצו בתקופת היישוב בארץ.[2]

בשנים האחרונות טושטשו מאוד ההבדלים בין שירים הפונים לילדים ונוער לבין שירים לקהל בוגר יותר. קהל הילדים והנוער החל להעריץ זמרים ומנחים צעירים (למשל מערוץ הילדים ומתחרות "כוכב נולד"), ששיריהם לא נכתבו ספציפית לקהל יעד זה.

אמני מפתח

יוצרים מרכזיים של שירי העם

  • הלחנתו של סשה ארגוב מאופיינת במקוריות וחדשנות, דבר שהוביל לקושי בקליטת השיר בשמיעה ראשונה, אך בהמשך הפכו השירים לנכסי צאן ברזל של הזמר העברי. ארגוב הלחין רבים משירי נתן אלתרמן, ביניהם "שיר ערש" ו"שמרי נפשך" שאלתרמן כתב לבתו תרצה אתר.
  • למשה וילנסקי, מלחין ומעבד, היה הכישרון להלחין בכל סגנון, כשהוא מתאים את עצמו לאופי השיר. בין לחניו הרבים: "פלאפל" ללהקת " איילון", "רחל רחל" ו"אני מצפת" הם בעלי גוון מזרחי וכן שירים רבים של הזמרת שושנה דמארי. לחנים בעלי אופי שונה לגמרי הלחין ללהקות הצבאיות: "הורה ממטרה", ו"כתה אלמונית". רבים מלחניו של וילנסקי הם למילותיו של יחיאל מוהר.
  • יאיר רוזנבלום (1944-1996) הלחין ועיבד שירים רבים ללהקות הצבאיות ובין שיריו הידועים היו "ישנן בנות", "קרנבל בנח"ל", "בשמלה אדומה", "שיר לשלום". רוזנבלום הרבה להלחין את פזמוניו של יורם טהרלב, בהם: "היֵה חבר היֵה לי אח", "גבעת התחמושת", "על כפיו יביא". הוא אף גילה את הפזמונאית רחל שפירא והלחין את שירה הראשון, "מה אברך". שיר זה נכתב לזכר בן כיתתה שנהרג בקרב שנערך בשועפאט באזור ירושלים.
  • נעמי שמר היא מהיוצרות הפעילות ביותר בזמר העברי. לחניה, שלרובם כתבה את המלים, ליוו את קורות המדינה למעלה משני דורות, החל משנות החמישים. שמר כתבה את קורת הארץ בשירים קליטים ופשוטים לכאורה אך איכותיים ובעלי עומק. שיריה עוסקים בנופי הארץ, בחברה הישראלית על כל גווניה ובמאורעות שונים שקרו במדינה. שמר כתבה גם שירי ילדים רבים והלחינה שירי משוררים. שירה "ירושלים של זהב", שהושמע לראשונה במוצאי יום העצמאות, 15 במאי 1967, נחשב עד היום לאחד מהשירים הפופולריים ביותר בזמר הישראלי ומוכר היטב גם ברחבי העולם.
  • פזמונאי נוסף שהיה פורה מאוד בזמר הישראלי החל משנות השבעים ולמעלה משלושים שנה הוא אהוד מנור. מנור כתב פזמונים לטובי הזמרים וההרכבים, עסק בתרגום שירים ומחזות זמר והצליח להיות תמיד מעורה ומעודכן במוזיקה הישראלית. מנור כתב בסגנונות רבים, החל משירים קלילים לתחרויות האירוויזיון ועד שירים מורכבים, כמו השיר "ברית עולם". הוא היה אחד האחראים למעבר של הזמר העברי משירי המולדת של הרבים (שירי ה"אנחנו") לטובת שירים אישיים יותר (שירת ה"אני"). אהוד מנור כתב ותרגם למעלה מ-600 שירים בעברית.
  • בולט בגיוון הסגנוני לאורך השנים, היה גם עוזי חיטמן, פזמונאי ומלחין שיצר בסגנונות מוזיקליים רבים החל מסוף שנות השבעים, המהווים יחדיו את ה"סגנון הישראלי": שירים מזרחיים וחסידיים, שירי פופ, שירי ילדים ו"שירי ארץ-ישראל".
  • עמנואל זמיר תרם הרבה שירי רועים, שהיו מבוססים על לחנים מזרחיים עממיים בעיקר של בדווים, וכן דאג להפיץ את הזמר העברי ברחבי הארץ.
  • יוסף הדר נחשב גם הוא לאחד המלחינים הבולטים בזמר העברי החל משנות ה-50. בין לחניו (בעיקר עבור המשורר משה דור): "תפוח חינני", "שיר הנוקדים", "לבב אנוש" ועוד פזמונים רבים.
  • גיוון ומקוריות מאפיינים גם את לחניו של נחום היימן, המשלבים מזרח ומערב. היימן הלחין עבור טובי המשוררים והפזמונאים: נתן אלתרמן, יורם טהרלב, רחל שפירא ואהוד מנור. קשר מיוחד היה להיימן עם המשורר נתן יונתן והוא הלחין רבים משיריו, כמו "חופים" ו"שיר אהבה ישן" ("אניטה וחואן").
  • בולטת בלחניה הרבים שהפכו להיות נכס צאן ברזל של הזמר העברי, המלחינה נורית הירש, שכבר לחנה הראשון "פרח הלילך" הפך ללהיט בביצועה של הזמרת חוה אלברשטיין, ומאז כתבה מאות לחנים למלותיהם של בכירי המשוררים והפזמונאים.
  • מלחין נוסף שתרם נכסי צאן ברזל רבים לזמר העברי הוא המלחין והמעבד מוני אמריליו שזכה לכינוי גדול מלחיני פסטיבל הזמר והפזמון ונודע גם כמי שגילה וטיפח בעבודתו עם הלהקות הצבאיות את הסולניות דורית ראובני ורוחמה רז שאיתן עבד רבות כמו גם עם חוה אלברשטיין ורבים אחרים. אמריליו הלחין גם שירי משוררים כמו רחל שפירא, לאה גולדברג, דודו ברק ועוד רבים וטובים.
  • גיל אלדמע התקין עיבודים רבים למקהלות, וכן הפיק פסטיבלי זמר וארגן ערבי שירה בציבור. אוסף מעיבודיו למקהלות כונס בספר "מניפה קולית".

השפעות

נראה שעתידו של הזמר העברי נקבע עוד בתקופתו של נרדי. אם עד אז היה הזמר העברי מבוסס רבות על מלודיות רוסיות הרי שהתבנית שנקבעה עובדתית הוא מיזוג בין מזרח למערב כביטוי למיזוג הגלויות שמתחולל בארץ, שכן אי אפשר להפריד בין הזמר שהוא ביטוי צלילי למה שמתרחש בפועל בהווית החיים בישראל.

לאחרונה הכיר הממסד בחשיבות הזמר העברי מהאספקט החינוכי ומורשתי וקבע את "חודש הזמר העברי" כחג המוזיקה הישראלית בין יום העצמאות לחג השבועות. החודש מצוין גם בכנסת.

הפופולריות של הזמר העברי באה לידי ביטוי בין היתר גם במסורת של קיום חגיגות ופסטיבלי זמר. הראשון היה פסטיבל ערד שהחלה באמצע שנות השמונים. לאחר מכן צמחו חגיגות זמר נוספות בעיקר בתקופות החגים (כמו "ימי זמר בחולון"), שמפגישות את הקהל עם אמנים ויוצרים בזמר העברי ומשמשות חממה לניסיונות ולהרכבים חדשים וגם במה לחבורות הזמר בארץ. אמצעי נוסף המעיד על הפופולריות של הזמר העברי הוא הפיכת תחנת הרדיו רשת ג' לתחנת מוזיקה ישראלית בלבד בכל הסגנונות ומכל התקופות, שגם זוכה לאחוזי האזנה גבוהים.

לעומת זאת, מוזיקה ישראלית כמעט ואינה זוכה להצלחה מחוץ לישראל מחוץ לקהילות היהודיות, ונראה שאחת הסיבות היא מחסום השפה. זמרות ישראליות שזכו להצלחה גם מחוץ לישראל הן אסתר עופרים, חוה אלברשטיין, ריקה זראי, עופרה חזה ששילבה מוזיקה תימנית עם מקצבים מערביים, ואחינועם ניני שיצירתה משויכת לסגנוני הפופ ומוזיקת העולם. הצלחות אחרות היו בתחום המוזיקה האלקטרונית נטולת המילים (אסטרל פרוג'קשן, אינפקטד משרום, סקאזי, עופר ניסים, ביזאר קונטקט, אסטריקס). בתחום הרוק בשפה האנגלית (מינימל קומפקט, אביב גפן בבלקפילד, אסף אבידן, רוקפור, בלקן ביט בוקס, יוסלס איי.די ומספר להקות מטאל). ובתחום מוזיקת עולם הפרויקט של עידן רייכל.

חוקרי הזמר העברי

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זמר עברי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ סיפור צמיחתו של השיר סופר בהופעתו של ברוך בן יהודה, שהיה מנהל הגימנסיה, בתוכנית "שרתי לך ארצי" של דן אלמגור ואליהו הכהן בטלוויזיה הישראלית.
  2. ^ פלם, גילה, השיר היידי ושלובו בשיר הישראלי או מדוע נעלם שיר האהבה, בתוך "העגלה המלאה : מאה ועשרים שנות תרבות ישראל", עורך: ישראל ברטל, מאגנס, ירושלים, 1998, עמ' 251-260