שלוש הממלכות של קוריאה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־06:52, 2 במרץ 2019

שלוש הממלכות של קוריאה
מפה של שלוש הממלכות של קוריאה בסוף המאה ה-5.
שם קוריאני
תרגום פונטי	סאמגוק
הנגול	삼국
הנג'ה	三國

שלוש הממלכות של קוריאה היו הממלכות: קוֹגוּריוֹ, פֶּקְצֶ'ה ושׁילָה ששלטו על חצי האי הקוריאני ומנצ'וריה בין המאה ה-1 לפנה"ס והמאה ה-7 לספירה. ממלכות ומדינות שבטיות קטנות היו קיימות לפני ובזמן תקופת שלוש הממלכות והן כללו את גָאיָה, טונג-יֶה, אוֹקְגּ'ה, פּוּיאוֹ, אוּסָאן, טַמְנָה (או פונטית, "טַמְרָה", האי ג'ג'ו כיום), ועוד.

התקופה החלה על פי המסורת בשנת 57 לפנה"ס, כשממלכת סארו (לימים שילה) בדרום-מזרח חצי האי קיבלה אוטונומיה מהאימפריה הסינית (שושלת האן). קוגוריו בצפון ודרומית לנהר יאלו (נהר אמנוק בקוריאנית) קיבלה עצמאות מהסינים ב-37 לפנה"ס. ב-18 לפנה"ס, נמלטו שני נסיכים מקוגוריו בשל קרב ירושה והקימו את פקצ'ה בדרום מערב חצי האי (כיום סיאול), שבירתה הייתה בהתחלה אוּנְג־גִ'ין (כיום גוּנְג־צ'וּ), ואחר כך סאבי מדרום מערב לסיאול. ממלכת גאיה נפרדה מפקצ'ה במאה ה-1 לספירה.

סוף שושלת האן בתחילת המאה ה-3 לספירה איפשר את התפתחות שלוש הממלכות. שלוש הממלכות חלקו תרבות משותפת. הקונפוציאניזם התפשט בחברה הקוריאנית הגבוהה מהמאה ה-1 לספירה. מאוחר יותר הוא הוחלף לחלוטין על ידי בודהיזם.

לקוגוריו, הגדולה מבין שלוש הממלכות, היו שתי ערי בירה. נאנגנאנג (כיום פיונגיאנג) וקוּנגנה על הנהר יָאלוּ. בתחילה המדינה השתרעה עד גבול סין, היא כבשה בהדרגה שטחים נרחבים ממנצ'וריה. לבסוף גרשה את הסינים מנאנגנאנג (313). ההשפעה התרבותית של הסינים נמשכה עד שהבודהיזם אומץ כדת רשמית ב-372.

במאה ה-4 ממלכת פקצ'ה שגשגה ושלטה כמעט על כל חציו הדרומי של חצי האי הקוריאני.

ב-503 שונה שמה של ממלכת סארו ל"ממלכת שילה". ידוע כי ממלכת שילה השתלטה על ממלכת גאיה במחצית הראשונה של המאה ה-4. בירת שילה הייתה גוּמסוֹנג (כיום קִיַאנְגְג'ו). בודהיזם הפכה לדת רשמית ב-528. בתקופת ממלכת שילה פעל מסדר אבירי העילית- הווארנג, ונוסדה אמנות הלחימה הקוריאנית הווארנג דו.

בעזרת הקיסרים משושלת טאנג הסינית כבני ברית, כבשה ממלכת שילה את פקצ'ה ב-660 ואחר כך את ממלכת קוגוריו (668), ובכך החלה תקופת ממלכת שילה המאוחדת שהביאה לקיצה את תקופת "שלוש הממלכות".

בשם הקוריאני "סאמגוּק" או "שלוש הממלכות" נעשה שימוש בספרים קוריאנים קלאסיים "סאמגוק סאגי" ו"סאמגוק יוּסה".

ראו גם

מערך הקברים של קוגוריו

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שלוש הממלכות של קוריאה בוויקישיתוף

@@ שורה 18: / שורה 18: @@
 '''שלוש הממלכות של קוריאה''' היו הממלכות: [[קוגוריו (ממלכה)|קוֹגוּריוֹ]], [[פקצ'ה|פֶּקְצֶ'ה]] ו[[שילה (ממלכה)|שׁילָה]] ששלטו על [[חצי האי הקוריאני]] ו[[מנצ'וריה]] בין [[המאה ה-1 לפנה"ס]] ו[[המאה ה-7]] לספירה. ממלכות ומדינות שבטיות קטנות היו קיימות לפני ובזמן תקופת שלוש הממלכות והן כללו את [[גאיה (ממלכה)|גָאיָה]], [[טונג-יה|טונג-יֶה]], [[אוקצ'ה|אוֹקְגּ'ה]], [[פויה|פּוּיאוֹ]], [[אוסאן|אוּסָאן]], [[טהאמנה|טַמְנָה]] (או פונטית, "טַמְרָה", האי [[ג'ג'ו]] כיום), ועוד.
-התקופה החלה על פי המסורת בשנת [[57 לפנה"ס]], כשממלכת סארו (לימים שילה) בדרום-מזרח חצי האי קיבלה [[אוטונומיה]] מ[[האימפריה הסינית]] ([[שושלת האן]]). קוגוריו  בצפון ודרומית לנהר [[יאלו]] (נהר אמנוק ב[[קוריאנית]]) קיבלה עצמאות מהסינים ב-[[37 לפנה"ס]]. ב-[[18 לפנה"ס]], נמלטו שני נסיכים מקוגוריו בשל קרב ירושה והקימו את פקצ'ה בדרום מערב חצי האי (כיום [[סיאול]]), שבירתה הייתה בהתחלה אוּנְג־גִ'ין (כיום גוּנְג־צ'וּ), ואחר כך סאבי מדרום מערב לסיאול. ממלכת גאיה נפרדה מפקצ'ה ב[[המאה ה-1|מאה ה-1]] לספירה.
+התקופה החלה על פי המסורת בשנת [[57 לפנה"ס]], כשממלכת סארו (לימים שילה) בדרום-מזרח חצי האי קיבלה [[אוטונומיה]] מ[[האימפריה הסינית]] ([[שושלת האן]]). קוגוריו  בצפון ודרומית ל[[נהר יאלו]] (נהר אמנוק ב[[קוריאנית]]) קיבלה עצמאות מהסינים ב-[[37 לפנה"ס]]. ב-[[18 לפנה"ס]], נמלטו שני נסיכים מקוגוריו בשל קרב ירושה והקימו את פקצ'ה בדרום מערב חצי האי (כיום [[סיאול]]), שבירתה הייתה בהתחלה אוּנְג־גִ'ין (כיום גוּנְג־צ'וּ), ואחר כך סאבי מדרום מערב לסיאול. ממלכת גאיה נפרדה מפקצ'ה ב[[המאה ה-1|מאה ה-1]] לספירה.
 סוף שושלת האן בתחילת ה[[המאה ה-3|מאה ה-3]] לספירה איפשר את התפתחות שלוש הממלכות. שלוש הממלכות חלקו [[תרבות]] משותפת. ה[[קונפוציאניזם]] התפשט בחברה הקוריאנית הגבוהה מ[[המאה ה-1 לספירה]]. מאוחר יותר הוא הוחלף לחלוטין על ידי [[בודהיזם]].