חטיבה 399

שגיאות פרמטריות בתבנית:יחידה צבאית
פרמטרים ריקים [ פירוק היחידה, הקמת היחידה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ סוג היחידה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

חטיבה 399

תג היחידה של החטיבה
תג היחידה של החטיבה
פרטים
כינוי	הצבאים
מדינה
שיוך	חיל השריון הישראלי
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	1978–2003 (כ־25 שנים)
מלחמות	מלחמת לבנון
נתוני היחידה
ציוד עיקרי	M48 פטון ("מגח")
פיקוד
יחידת אם	עוצבת אתגר

חטיבה 399 (כונתה גם חטיבה 734, חטיבה 213) המכונה גם "עוצבת הצבאים", הייתה חטיבת שריון בצה"ל, שלחמה במלחמת לבנון תחת פיקוד אוגדה 90, והסתבכה בקרב סולטאן יעקוב.

היסטוריה

מלחמת לבנון

במלחמת לבנון לחמה החטיבה שצוידה בטנקי M48 פטון ("מגח"), וכללה 3 גדודים: 360 (בפיקודו של דורון שטרנגר), 362 (בפיקודו של עירא עפרון), ו-363 (בפיקודו של אייל שריג) בגזרה המזרחית בפיקודו של המח"ט מיקי שחר, במסגרת אוגדה 90 בפיקודו של גיורא לב.

ב-6 ביוני גויסה החטיבה למילואים, הצטיידה במחנה נעורה ועלתה לגבול הצפון, שם התמקמה במושב בית הלל והמתינה לפקודה להיכנס.

ב-10 ביוני בערב קיבלה החטיבה פקודה להיכנס ללבנון, לתפוס את משולש דרכים מדרום לכפר סולטאן יעקוב (משולש טובלנו), ולהיות בכוננות לקראת תפיסת כביש ביירות דמשק. בחוד החטיבה הועמד גדוד 362. סמוך לשעה 20:00 החל הגדוד בתנועה צפונה. אף על פי שניתנה פקודה לנוע במהירות בחסות החשיכה, מתוך ההנחה המוטעית שהמערך הסורי במקום התמוטט כליל, החל הכוח הישראלי בתנועה איטית בשטח ולא על הציר המרכזי (רק בסביבות 24:00 עלה הכוח הישראלי על הכביש). הכוח קיבל שתי הנחיות נוספות: לא לפתוח באש על כוחות סורים נסוגים ולא לפתוח באש ללא זיהוי מדויק, עקב המצאות חטיבה ישראלית שכנה. שני טנקים נתקעו עקב תקלות בדרך, וסמוך לשעה 23:00 הגיע יתר הגדוד לצומת ליד כפר דניס והחל בירידה למשולש הדרכים המצוי כ-7 קילומטר צפונה. לאחר כקילומטר נוסף, קצת לפני הכפר א-רפיד, דיווח הכוח על זיהוי חניון לילה סורי הכולל טנקים ונגמ"שים, אך קיבל פקודה להמשיך בתנועה צפונה ולא לפתוח באש. לאחר מספר דקות נוספות נתקל גדוד הטנקים הישראלי בכח בלתי מזוהה שהתגלה כגדוד תותחנים ישראלי (שכלל אף שני אוטובוסים) שטעה בדרכו ונע לעבר הכוחות הסורים, ועצר אותו ללא שנורתה אש.

בסביבות שעה 24:00, מפקד הגיס, אביגדור בן גל, שסיים את הישיבה במטה פיקוד צפון בשעה זו, עלה על רשת הקשר הגדודית וגער במפקד הגדוד על ההתקדמות האיטית. על פי גירסת קצין המודיעין של אוגדה 90 היו מילותיו: "אני במקומך עם ג'יפ הייתי מבצע את זה לבד לפני 4 שעות". הכוח החל להתקדם במהירות רבה יותר ובמקביל, נשתנתה במקצת משימתו: בתחילה הורו לגדוד ליצור שלוש חסימות פלוגתיות על צירים באזור "משולש טובלנו", עתה, הורו למפקד הגדוד לרכז את כל הגדוד במשולש עצמו. מאחר ש"המשולש" נמצא בשטח נחות, סבר מפקד הגדוד כי עדיף להמשיך לרכס הנמצא כקילומטר וחצי מצפון למשולש ולהתמקם בשטח שולט. לאחר כחצי שעה (בין 24:30 ל-01:00) נפתחה עליהם אש מטנקים ישראלים מחטיבה 943 (באזור ג'בל ערבה, ליד א-רפיד) שסברו כי מדובר בכוח סורי. מהאש נפגעו שני טנקים של גדוד 362 ו-5 שיריונאים נהרגו. בעקבות הפגיעה, נעצר תחילה הכוח הישראלי, אך ניתנה הוראה בקשר להשאיר את הטיפול בנפגעים לדרגי הרפואה ולהמשיך בתנועה קדימה.

הכוח הישראלי נע מזרחית לציר העיקרי באזור הציר המוביל מזרחה אל מדוחה (ציר טונשקה במפת הקוד הצה"לית) דרומית מ"משולש טובלנו". לפתע נפתחה עליו אש נ"ט מבין הבתים שלאורך הכביש. נראה שהייתה זו יחידת נ"ט סורית מצוידת בטילי סאגר על גבי נגמ"שי BMP. נראה שבתחילה גם הסורים הופתעו מהימצאות הכוח הישראלי בתוך המתחם שלהם וייתכן כי אף סברו כי מדובר בטנקים סורים נסוגים. חלק גדול מהטילים הסוריים החטיאו שכן הטווח היה קרוב מדי.

מפקד הגדוד פקד על תנועה מהירה קדימה ליציאה מטווח האש, שכן לא ידע שהוא נמצא במתחם אויב גדול. אולם, פקודה זו החמירה את המצב וגרמה לבלבול וקושי בזיהוי מקורות הירי. ציר התנועה נחסם בטנקים שנפגעו וטנקים אחרים שניסו לעקוף איבדו קשר האחד עם השני. מפקדי פלוגות לא ידעו היכן נמצאים חייליהם. לאחר זמן מה התברר כי שתי פלוגות (פלוגה ו' בפיקוד ניר ניצן, ופלוגה ח' בפיקוד ניר חדד), יחד עם מפקד הגדוד (עירא עפרון) וסגנו (מיכה ליבנה) היו בכוח הישראלי שחילץ קדימה ופלוגה אחת (פלוגה ז' בפיקוד ערן טל) שנותרה מדרום לצומת והייתה נתונה לאש משני אגפים. לאחר השעה 01:15 (ב-11 ביוני) נכשלו שני ניסיונות של הפלוגה האחורית ושל פלוגת הסמג"ד (פלוגה ו') לחלץ לאחור לאחר שנתקלו באש סורית. לאחר כישלון ניסיונות אלו פנה מפקד הגדוד אל מפקדת החטיבה וביקש סיוע בחילוץ כוחותיו. אולם, מפקד החטיבה חשש לשלוח כוחות נוספים למה שנראה לו כמלכודת סורית, מה גם, שלטענתו, שני הגדודים האחרים שבפיקודו לא היו מוכנים לקרב עקב מחסור בדלק ובתחמושת. בשעות אלו ולאחריהן, עדיין לא היה ברור למפקדת האוגדה והגיס המצב לאשורו ועדות לכך ניתן לראות בפקודה שניתנה על ידי הגיס להעביר את הגזרה לפקודת אוגדה 880 שעמדה לתקוף עם שחר.

היחידות הסוריות תקפו במשך כל הלילה מטווח קרוב את טנקי הגדוד, אולם אש המקלעים והמרגמות שנורתה על ידי צוותי הטנקים וצוותי המרגמות הפלוגתיים הרתיעה אותם והם לא הסתערו על הטנקים הישראלים. חלק מצוותי הטנקים הישראלים שנפגעו מצאו מחסה בבתים סמוכים. הכוח הישראלי ספג פגיעות במשך הלילה אולם אלו לא היו קשות מאוד. מלבד בידודו, היוותה עייפות הצוותים שנלחמו כל הלילה, בעיה קשה של הכוח הישראלי. לאחר השעה 04:00, לקראת אור ראשון החל להתברר המצב הקשה שבו נתון הגדוד, תוך שהכוחות הסוריים משגרים טילי נ"ט, אש תותחים וטנקים מהרכסים עליהם היו ממוקמים. פלוגה מגדוד 363 (פלוגה כ' בפיקודו של שוקי ברוק) מהחטיבה שנשלחה לחלץ את הגדוד נתקלה באש סורית כבדה, נעצרה ולא הצליחה לבצע את משימתה. עם עלות השחר התחוור לעירא אפרון, מפקד גדוד 362, כי אין לרמה הממונה תוכנית ברורה לחילוצו. רק לאחר שהכוח הנצור ירה פגז זרחן לזיהוי התברר כי חלק מהכלים הצפינו עד תל אל-חמרה המצוי כ-2 קילומטרים ממזרח לכפר סולטאן יעקוב. למרות פניית אהוד ברק, סגן מפקד הגיס, אל מטה פיקוד צפון, לקבלת סיוע אווירי, ניתן הסיוע האווירי רק בגזרות דרומיות יותר. על פי גרסה אחרת, השתהה חיל האוויר בסיוע כיוון שאזור הקרב נחשב כאזור מוכה טילים. אולם, בעקבות דרישה מפורשת של אביגדור בן-גל לסיוע, ניתן הסיוע האווירי בשעה 08:30. במקביל הופנו עוד ועוד יחידות ארטילריה של הגיס לסיוע לכוח הנצור. הסיוע הארטילרי מנע הסתערות על הכוח הישראלי הנצור אך לא מנע המשך ירי טילי נ"ט סוריים על הטנקים הישראלים. בעיה נוספת שהכבידה על התפקוד של הכוחות הישראלים הייתה החלפת הפיקוד על הגזרה. זו עברה מידי אוגדה 90 אל אוגדה 880 ומפקדה, יום-טוב תמיר. הכוח הנצור, שהשתייך לאוגדה 90, התקשה להבין מה היא שרשרת הפיקוד החדשה ואילו למפקדת אוגדה 880 לקח פרק זמן ארוך יחסית לתפוס את חומרת המצב ולתכנן את חילוץ הכוח.

מפקד הגדוד התייעץ עם קציניו ובלשון סגן מפקד הגדוד, הגיע למסקנה כי יש שלוש אפשרויות: "להילחם עד לכדור האחרון, להיכנע או לנסות לעוף אחורה". קצין המבצעים של הגדוד (עמי זגגי) דיווח לאוגדה בזו הלשון את מצבו ואת החלטת מפקד הגדוד לנסות לחלץ לאחור בחסות הארטילריה. סמוך לשעת תחילת הנסיגה נפגע טנק דחפור של צה"ל וניסיון של אנשי הגדוד הנצור לפוצץ אותו נכשל. בשעה 08:45 ניתן האות וכל הכלים הישראלים הנצורים פתחו בנסיעה מהירה דרומה תוך שהארטילריה של צה"ל הנחיתה הרעשה כבדה על המתחם כולו, במהלכה קרוב למאתיים קנים יצרו "ארגז אש" באורך כ-4 קילומטרים וירו כ-8,000 פגזים במשך 20 דקות הנסיגה. בשעה 09:06 הודיע מפקד הגדוד בקשר "אני בחוץ". מתוך כ-20 כלים של הכוח הנצור שהחלו בנסיגה (טנקים ונגמ"שים), כ-10 יצאו ללא פגע בעוד ש-10 כלים נפגעו במסע הנסיגה ברמות חומרה שונות. במהלך מסע הנסיגה נהרגו ארבעה לוחמי צה"ל ושישה נפצעו. כמו כן, אנשי הטנק של חזי שי שסטה מהכוח הנסוג ונותר בשטח הסורי, הוכרזו כנעדרים, (חזי שי ואריק ליברמן הוחזרו מאוחר יותר בחילופי שבויים, ואילו זכריה באומל וצבי פלדמן לא נודע עד היום גורלם), וכן מהטנק של זוהר ליפשיץ שנפגע הוכרזו כנעדרים מפקד הטנק זוהר ליפשיץ (שגופתו הוחזרה מאוחר יותר על ידי הסורים), והתותחן יהודה כץ.

פירוק החטיבה

בשנת 2003 שונה שם החטיבה, וניתן לה שמה של חטיבת הראל שפורקה באותה שנה.

ראו גם

• קרב סולטאן יעקוב

לקריאה נוספת

• זאב שיף ואהוד יערי, "מלחמת שולל", הוצאת שוקן, 1984, פרק תשיעי "המלחמה בסורים", עמ' 222-183

קישורים חיצוניים

• ד"ר אורי מילשטיין, סגן מפקד גיס מנוטרל במלחמה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 12 באפריל 2013.
• ד"ר אורי מילשטיין, חרפת קרב סולטאן יעקב, באתר News1 מחלקה ראשונה, 26 באפריל 2013