מעמדה המשפטי והבין-לאומי של רמת הגולן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־12:13, 22 במרץ 2019

יישוב אלוני הבשן. ברקע הר שיפון, והר יוסיפון

רמת הגולן כאזור גאופוליטי היא השטח שנמצא בידי ישראל מאז 1967, והוחל עליו החוק הישראלי ב-1981 בחקיקת חוק רמת הגולן. שטח זה שייך מנהלית לנפת גולן ומונה 1,154 קמ"ר. הוא כולל כשני שלישים מרמת הגולן הגאולוגית, וכן את חלקו הישראלי של החרמון.

מעמדה החוקי של רמת הגולן, על פי חוק רמת הגולן, הוא שרמת הגולן היא חלק ממדינת ישראל. מבחינה בינלאומית מעמדה של רמת הגלן מורכב, ונתון במחלוקת.

המעמד החוקי במשפט הישראלי

ערכים מורחבים – חוק רמת הגולן, חוק יסוד: משאל עם

החוק היחיד הנאכף ברמת הגולן הוא החוק הישראלי.

ב-14 בדצמבר 1981 חוקקה הכנסת את "חוק רמת הגולן, התשמ"ב-1981" ובו נקבע כי "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בשטח רמת הגולן". החוק שהביא לסיומן 14 שנים של ממשל צבאי ברמת הגולן.

ב-1999 התקבל בכנסת "חוק סדרי השלטון והמשפט (ביטול החלת המשפט, השיפוט והמינהל), התשנ"ט-1999" שזכה לכינוי "חוק שריון רמת הגולן", אשר לפיו החלטת ממשלה לוותר על שטח של המדינה תדרוש אישור של רוב חברי הכנסת (61 או יותר) וכמו כן אישור הוויתור על ידי רוב המצביעים במשאל עם, אך נקבע שסעיף זה יחול רק כאשר יחוקק חוק יסוד המסדיר משאל העם בישראל.

במהלך כהונת הכנסת השבע עשרה הציעו חברי כנסת רבים תיקון לחוק זה, ולפיו ועדת הבחירות המרכזית היא שתתקין תקנות לעניין עריכת משאל עם, ובכך תתייתר חקיקתו של חוק יסוד. ההצעה עברה בקריאה טרומית ב-16 במאי 2007 והכנסת הקימה ועדה משותפת לוועדת הכנסת ולוועדת חוקה, חוק ומשפט. הוועדה קיימה דיונים רבים בסעיפי החוק והחליטה להגיש אותו לקריאה ראשונה ולכלול בחוק עצמו את ההוראות לקיום משאל העם. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ב-30 ביוני 2008 והוועדה המשותפת קיימה מספר דיונים נוספים בנושא, אך לא סיימה את דיוניה עד התפזרות הכנסת לקראת עריכת הבחירות לכנסת השמונה עשרה. ממשלת ישראל השלושים ושתיים, שקמה לאחר הבחירות, החליטה לתמוך בהחלת דין רציפות על הצעת החוק, והדיון בהצעת החוק בוועדה המשותפת נמשך גם בכנסת השמונה עשרה. לבסוף החליטה הממשלה לתמוך בהצעת החוק בכפוף לארבע הסתייגויות שהציעה (בין היתר דרשה הממשלה שאם הוויתור יאושר ברוב של 80 חברי כנסת, לא יהיה צורך במשאל עם), וב-22 בנובמבר 2010 אישרה הכנסת את "חוק משאל העם",^[1] ברוב של 65 תומכים לעומת 33 מתנגדים, עם ההסתייגויות של הממשלה.^[2] ב-12 במרץ 2014 אישרה הכנסת את חוק יסוד: משאל עם.

המעמד החוקי במשפט הבינלאומי

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נימוקים בעד זכותה של ישראל על רמת הגולן

הקשר היהודי לרמת הגולן מתחיל בתקופת המקרא וממשיך עד ימינו אנו. מכניסת עם ישראל לארץ כנען, תקופת המלך שאול, המרד היהודי בגמלא, תקופת התלמוד, ייסוד התנועה הציונית והקמת מדינת ישראל.

בשנת 67 לספירה, התרחש בגולן הקרב בגמלא, שהיה חלק מהמרד היהודי באימפריה הרומית. בקרב, שדמה במאפייניו לקרב על מצדה, נפלו כ-9,000 לוחמים יהודים.

במהלך חפירות ארכאולוגיות התגלו בגולן כ-40 בתי כנסת.

הגולן מוזכר בספרו המפורסם של הרצל "אלטנוילנד".

בסוף המאה ה-19 רכש הברון רוטשילד כ-150,000 דונם באזור הגולן.
על בסיס ההחלטה שהתקבלה בועידת סן רמו בנוגע לארץ ישראל. ההחלטה אשר איחדה, הלכה למעשה, את הצהרת בלפור עם משטר המנדטים, כללה חלק ניכר משטחי רמת הגולן בגבולות הבית הלאומי היהודי^[3] ולמעשה היא מסמך היסוד שכונן את המנדט הבריטי - אמנה בינלאומית מחייבת, שזכתה לאשרור חבר הלאומים והאו"ם.
התביעה להכללתה בשטח המדינה היהודית העתידית משום היותה משך דורות רבים חלק בלתי נפרד מארץ ישראל, אסם תבואתה ומקור מימיה הונחה כבר בפני ועידת השלום בפריז (1919) על ידי ועד המשלחות היהודיות ימים ספורים לאחר הסכם ויצמן-פייסל עוד בטרם קמה הממלכה הערבית של סוריה.
מדינה יכולה לכבוש שטח לשם הגנה עצמית כל עוד שטח זה הכרחי להגנתה ולהחזיק בו כל עוד יש חשש שהשטח יחזור לשמש מקור איום לנוכח תוקפנות העבר - החזית הסורית במלחמת ששת הימים ולפניה בתקופת המלחמה על המים ולפניה התקפות הפת"ח משטח סוריה וההפגזות הסוריות מאז הסכמי שביתת הנשק של 1949 והתוקפנות הסורית במלחמת העצמאות שנסתיימה שהסורים כובשים ומחזיקים בשטח ממערב לגבול הבין לאומי של שנת 1923 שטח שעל פי החלטת החלוקה יועד למדינה היהודית וביתר שאת העתיד העגום הצפוי לאזור.^[4]
הגולן היה בידי סוריה 21 שנים בלבד, מהקמת סוריה ב-1946 ועד מלחמת ששת הימים ב-1967 והוא בידי ישראל למעלה מ-51 שנה.

נימוקים נגד זכותה של ישראל על רמת הגולן

ההסכם הבריטי-צרפתי מ-1923 הידוע כגבול הבינלאומי בין סוריה לישראל, שהוציא אל מחוץ לגבולות המנדט הבריטי והמדינה היהודית המיועדת, תוך שהוא סותר את החלטות ועידת סן רמו את רמת הגולן. במלחמת העצמאות התעלמו הסורים מהגבול הבינלאומי ומהחלטת החלוקה וריבונות מדינת ישראל וכבשו שטח בתחום מדינת ישראל שיועד למדינה היהודית על פי החלטת החלוקה, שטח בו החזיקו עד למלחמת שת הימים.
העובדה שרמת הגולן עברה לידי ישראל בפעולה לוחמתית.

היחס הבינלאומי לנושא

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מועצת הביטחון קיבלה את החלטה 497 ששללה הכרה בהחלטת ישראל על סיפוח רמת הגולן.

ב-21 במרץ 2019 הצהיר נשיא ארצות הברית כי "כי "לאחר 52 שנים הגיע הזמן שארצות הברית תכיר באופן מלא בריבונות הישראלית ברמת הגולן, דבר חשוב מבחינה אסטרטגית וביטחונית לישראל וליציבות האזורית"."^[5]

ראו גם

מעמדה החוקי והבינלאומי של ירושלים

הערות שוליים

^ חוק משאל העם
^ ההצבעה בקריאה שלישית באתר הכנסת(הקישור אינו פעיל, 22.3.2019)
^ היחדה למען הגולן
^ פרשנות קונסטרוקטיבית של נשיא בית הדין הבינלאומי לשעבר, השופט סטיבן שוויבל (אנ') המגשרת בין עקרונות משפטיים תאורטיים לבין עקרונות יסוד אחרים
^ "הצהרה היסטורית של הנשיא טראמפ: "הגיע הזמן שארה"ב תכיר בריבונות ישראל בגולן"

[1] חוק משאל העם

[2] ההצבעה בקריאה שלישית באתר הכנסת(הקישור אינו פעיל, 22.3.2019)

[3] היחדה למען הגולן

[4] פרשנות קונסטרוקטיבית של נשיא בית הדין הבינלאומי לשעבר, השופט סטיבן שוויבל (אנ') המגשרת בין עקרונות משפטיים תאורטיים לבין עקרונות יסוד אחרים

[5] "הצהרה היסטורית של הנשיא טראמפ: "הגיע הזמן שארה"ב תכיר בריבונות ישראל בגולן"

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

@@ שורה 13: / שורה 13: @@
 ב-[[1999]] התקבל בכנסת "[http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/law/1703/1703_All.html חוק סדרי השלטון והמשפט (ביטול החלת המשפט, השיפוט והמינהל), התשנ"ט-1999]" שזכה לכינוי "חוק שריון רמת הגולן", אשר לפיו החלטת ממשלה לוותר על שטח של המדינה תדרוש אישור של רוב חברי הכנסת (61 או יותר) וכמו כן אישור הוויתור על ידי רוב המצביעים ב[[משאל עם]], אך נקבע שסעיף זה יחול רק כאשר יחוקק [[חוק יסוד]] המסדיר משאל העם בישראל.
-במהלך כהונת [[הכנסת השבע עשרה]] הציעו חברי כנסת רבים תיקון לחוק זה, ולפיו [[ועדת הבחירות המרכזית]] היא שתתקין תקנות לעניין עריכת משאל עם, ובכך תתייתר חקיקתו של חוק יסוד. ההצעה עברה בקריאה טרומית ב-[[16 במאי]] [[2007]] והכנסת הקימה ועדה משותפת לו[[ועדת הכנסת]] ולו[[ועדת חוקה, חוק ומשפט]]. הוועדה קיימה דיונים רבים בסעיפי החוק והחליטה להגיש אותו לקריאה ראשונה ולכלול בחוק עצמו את ההוראות לקיום משאל העם. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ב-[[30 ביוני]] [[2008]] והוועדה המשותפת קיימה מספר דיונים נוספים בנושא, אך לא סיימה את דיוניה עד התפזרות הכנסת לקראת עריכת [[הבחירות לכנסת השמונה עשרה]]. [[ממשלת ישראל השלושים ושתיים]], שקמה לאחר הבחירות, החליטה לתמוך בהחלת [[דין רציפות]] על הצעת החוק, והדיון בהצעת החוק בוועדה המשותפת נמשך גם ב[[הכנסת השמונה עשרה|כנסת השמונה עשרה]]. לבסוף החליטה הממשלה לתמוך בהצעת החוק בכפוף לארבע הסתייגויות שהציעה (בין היתר דרשה הממשלה שאם הוויתור יאושר ברוב של 80 חברי כנסת, לא יהיה צורך במשאל עם), וב-[[22 בנובמבר]] [[2010]] אישרה הכנסת את "חוק משאל העם",{{הערה|[http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/law/2263/2263.pdf חוק משאל העם]}} ברוב של 65 תומכים לעומת 33 מתנגדים, עם ההסתייגויות של הממשלה.{{הערה|1=[http://www.knesset.gov.il/vote/heb/Vote_Res_Map.asp?vote_id_t=14611 ההצבעה בקריאה שלישית באתר הכנסת]}} ב-[[12 במרץ]] [[2014]] אישרה הכנסת את [[חוק יסוד: משאל עם]].
+במהלך כהונת [[הכנסת השבע עשרה]] הציעו חברי כנסת רבים תיקון לחוק זה, ולפיו [[ועדת הבחירות המרכזית]] היא שתתקין תקנות לעניין עריכת משאל עם, ובכך תתייתר חקיקתו של חוק יסוד. ההצעה עברה בקריאה טרומית ב-[[16 במאי]] [[2007]] והכנסת הקימה ועדה משותפת לו[[ועדת הכנסת]] ולו[[ועדת חוקה, חוק ומשפט]]. הוועדה קיימה דיונים רבים בסעיפי החוק והחליטה להגיש אותו לקריאה ראשונה ולכלול בחוק עצמו את ההוראות לקיום משאל העם. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ב-[[30 ביוני]] [[2008]] והוועדה המשותפת קיימה מספר דיונים נוספים בנושא, אך לא סיימה את דיוניה עד התפזרות הכנסת לקראת עריכת [[הבחירות לכנסת השמונה עשרה]]. [[ממשלת ישראל השלושים ושתיים]], שקמה לאחר הבחירות, החליטה לתמוך בהחלת [[דין רציפות]] על הצעת החוק, והדיון בהצעת החוק בוועדה המשותפת נמשך גם ב[[הכנסת השמונה עשרה|כנסת השמונה עשרה]]. לבסוף החליטה הממשלה לתמוך בהצעת החוק בכפוף לארבע הסתייגויות שהציעה (בין היתר דרשה הממשלה שאם הוויתור יאושר ברוב של 80 חברי כנסת, לא יהיה צורך במשאל עם), וב-[[22 בנובמבר]] [[2010]] אישרה הכנסת את "חוק משאל העם",{{הערה|[http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/law/2263/2263.pdf חוק משאל העם]}} ברוב של 65 תומכים לעומת 33 מתנגדים, עם ההסתייגויות של הממשלה.{{הערה|1=[http://www.knesset.gov.il/vote/heb/Vote_Res_Map.asp?vote_id_t=14611 ההצבעה בקריאה שלישית באתר הכנסת]{{קישור שבור|22.3.2019}}}} ב-[[12 במרץ]] [[2014]] אישרה הכנסת את [[חוק יסוד: משאל עם]].
 {{ש}}