הרצח במצעד הגאווה בירושלים – הבדלי גרסאות
טעות כתיב |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פיגוע טרור |
|||
| ⚫ | |||
|תמונה=Gay Flag Leyada 2015 (cropped).jpg |
|||
| ⚫ | |||
}} |
|||
'''הרצח במצעד הגאווה בירושלים''' התרחש ב-[[30 ביולי]] [[2015]] ב[[מצעד הגאווה בירושלים]] כאשר '''ישי שליסל''', [[חרדי]] [[ישראלי]], רצח בדקירות סכין את '''שירה בנקי''', בת 15 שנה ו-9 חודשים, שהשתתפה במצעד ופצע שישה צועדים אחרים. שליסל ביצע את הרצח חודש לאחר שסיים לרצות עונש של 10 שנות מאסר בגין הרשעה קודמת בנושא דומה של תקיפה וניסיון לרצח במצעד גאווה אחר בירושלים שנערך ב-[[2005]]. שליסל נידון ל[[מאסר עולם]] על מעשה הרצח. |
'''הרצח במצעד הגאווה בירושלים''' התרחש ב-[[30 ביולי]] [[2015]] ב[[מצעד הגאווה בירושלים]] כאשר '''ישי שליסל''', [[חרדי]] [[ישראלי]], רצח בדקירות סכין את '''שירה בנקי''', בת 15 שנה ו-9 חודשים, שהשתתפה במצעד ופצע שישה צועדים אחרים. שליסל ביצע את הרצח חודש לאחר שסיים לרצות עונש של 10 שנות מאסר בגין הרשעה קודמת בנושא דומה של תקיפה וניסיון לרצח במצעד גאווה אחר בירושלים שנערך ב-[[2005]]. שליסל נידון ל[[מאסר עולם]] על מעשה הרצח. |
||
גרסה מ־16:20, 25 במרץ 2019
| חלק מאלימות נגד להט"ב | |
|---|---|
.jpg) | |
| דגל הגאווה מתנוסס מעל בית הספר התיכון שליד האוניברסיטה בירושלים, בעת השבעה על רצח תלמידתו שירה בנקי במצעד הגאווה 2015 | |
| תאריך |
30 ביולי 2015  |
| סוג |
פיגוע, רצח, פשע שנאה |
| נשק |
סכין |
| הרוגים |
1 |
| פצועים |
6 |
| מבצע |
ישי שליסל, שירה בנקי |
  | |
הרצח במצעד הגאווה בירושלים התרחש ב-30 ביולי 2015 במצעד הגאווה בירושלים כאשר ישי שליסל, חרדי ישראלי, רצח בדקירות סכין את שירה בנקי, בת 15 שנה ו-9 חודשים, שהשתתפה במצעד ופצע שישה צועדים אחרים. שליסל ביצע את הרצח חודש לאחר שסיים לרצות עונש של 10 שנות מאסר בגין הרשעה קודמת בנושא דומה של תקיפה וניסיון לרצח במצעד גאווה אחר בירושלים שנערך ב-2005. שליסל נידון למאסר עולם על מעשה הרצח.
רקע
בציבור החרדי, שאליו משתייך שליסל, מתייחסים לרוב להומוסקסואליות כחטא חמור, בשל איסור משכב זכר. גם לסביות נחשבת לחטא, אם כי חמור פחות. מצעד המביע גאווה פומבית במה שנחשב לעבירה נתפס בקרב גורמים חרדים ודתיים כחילול קדושת העיר, וגורמים אלו מביעים התנגדות חריפה לקיומו של מצעד הגאווה בירושלים. במצעדי גאווה בירושלים אירעו פעמים אחדות תקיפות של הצועדים בידי מתנגדים למצעד.
ישי שליסל נולד כבן הבכור מתוך עשרה ילדים, וגדל ביד בנימין. הוא למד בישיבה קטנה ברחובות[1] ובישיבת 'ברכת משה' בשכונת גבעת שאול בירושלים.[1] הוא נישא ונולדו לו ארבעה ילדים. התגורר במודיעין עילית והיה תלמיד בכולל בשכונת רמות בירושלים.
ב-30 ביוני 2005 יצא שליסל לעצרת תפילה בכיכר ציון נגד מצעד הגאווה בירושלים, שאותו ראה כ"מלחמה נגד הקדוש ברוך הוא". הוא קיבל סכין מטבח משמואל אירנשטיין, לדברי אירנשטיין לתכלית של פגיעה ברכוש, כדי להפריע למהלך המצעד. שליסל דקר בסכין שלושה מהצועדים, שנפצעו פצעים בינוניים.[2] הוא הורשע בעבירות של ניסיון לרצח, חבלה בכוונה מחמירה ופציעה,[3] ובפברואר 2006 נידון ל-12 שנות מאסר ולתשלום פיצוי בסך 280,000 ש"ח לשלושת הקורבנות. בגזר דינו כתבו השופטים:
- ”בהגיעו לתהלוכה, היה הנאשם נחוש בדעתו שלא לאפשר את המשך התנהלותה ולמנוע את סיומה בשלום. מעשיו, שבאו בעקבות כך, לא באו מתוך אהבת האל אלא מתוך שנאת האדם והם נבעו מתוך קנאות עיוורת שאינה מסוגלת להבחין באחר. בשם אמונתו הדתית עצם הנאשם את עיניו ואטם את אוזניו בכל מה שנוגע וקשור לכבודם ולגופם של אחרים אשר דעתם אינה כדעתו, אורח חייהם אינו כאורח חייו והשקפת עולמם שונה. כל אשר הפגין הנאשם היה שנאה ואטימות לב. הנאשם קם באלימות ובפנאטיות לפגוע בגופם ובנפשם של בני אדם ובמעשיו אלו גילה אֶרֶס ולא חסד, ונפש אטומה לכל דעה שונה ולכבוד האדם באשר הוא אדם.”[4]
בערעור לבית המשפט העליון בפני השופטים מרים נאור, אליקים רובינשטיין ויוסף אלון הופחת עונש המאסר ל-10 שנים, לאחר שנקבעה עבירה קלה יותר ביחס לאחת משלושת הקורבנות, בנימוק שלא הוכחה מחשבה פלילית בדקירתה.[5][6]
התקיפה שביצע שליסל הייתה ביטוי קיצוני של העוינות והטינה שהופגנו כלפי הצועדים במצעד, שהתקבלו לאורך מסלולו בחרפות ובגידופים ובהשלכת שקיות שתן.[7]
זמן קצר לאחר מעצרו התגרש שליסל, לבקשת אשתו.[8] במהלך מאסרו אושפז בשנת 2009 למשך כחודש וחצי לאחר שאובחן כסובל ממצב פסיכוטי פרנואידלי.[9]
לאחר שהשלים לרצות את מלוא עונש המאסר שנגזר עליו שוחרר שליסל מבית הכלא ב-29 ביוני 2015 וחזר להתגורר בבית הוריו ביד בנימין.[1][10] בראיון בן 25 דקות שנערך לו בקו נייעס בשם "הנייעס החרדי" אמר כי יש לעשות הכל כדי לשבש את מצעד הגאווה.[11]
הרצח
ב-30 ביולי 2015, חודש לאחר שחרורו מהכלא, תקף שליסל בסכין צועדים במצעד הגאווה בירושלים ופצע שישה מהם, כולל שירה בנקי, בת 15 שנה ו-9 חודשים, שנפצעה אנושות ונפטרה כעבור כמה ימים מפצעיה.[12] שליסל נעצר על ידי כוחות המשטרה שהיו במקום.
בעקבות הרצח נמתחה ביקורת על תפקוד משטרת ישראל, בטענה שהמשטרה ידעה על שחרורו מהכלא והייתה צריכה למנוע ממנו להתקרב לאזור המצעד.[13][14]
משפטו של שליסל
ב-24 באוגוסט 2015 הוגש נגדו בבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום באשמת רצח, שישה ניסיונות רצח ופציעה בנסיבות מחמירות.[15] הוא סירב להיות מיוצג על ידי עו"ד ולא שיתף פעולה עם הסניגוריה הציבורית בטענה כי לבית המשפט אין כל סמכות עליו על פי "דיני התורה". ב-19 באפריל 2016 הוא הורשע בכל הסעיפים.[16] ב-26 ביוני נגזרו עליו מאסר עולם בגין רצח, 31 שנות מאסר נוספות בגין שישה ניסיונות רצח ופציעה בנסיבות מחמירות, שנת מאסר על הפרת תנאי שחרורו ופיצוי לנפגע עבירה, לכל אחד משבעת הנפגעים, בסכום המרבי בחוק, העולה יחד לסכום של 2,064,000 שקל.[17]
התייחסות ציבורית
מעשהו של שליסל ספג גינויים מכל קצות הקשת, מחרדים ומחילונים, אך נמצאו לו גם תומכים. בשכונות החרדיות בירושלים ובבית שמש נתלו פשקווילים המשבחים את שליסל,[18] ובעקבותיהם נתלו גם פשקווילים המגנים את מעשהו.[19]
גלעד קליינר הועמד לדין על שהביע שמחה על מותה של שירה בנקי. הוא נידון לקנס של 180 ש"ח והתחייב לא לחזור על עבירה זו.[20]
הנצחתה של שירה בנקי
ב-21 ביולי 2016 התקיים שוב מצעד הגאווה בירושלים בסימן שנה לרצח, תחת הכותרת "כאן כדי להשאר!". הצועדים הניחו פרחים לזכר שירה בנקי בסמוך למקום הירצחה. הוריה של בנקי נשאו דברים בעצרת הסיום בגן העצמאות. במצעד השתתפו כ-25,000 אנשים ובכך הפכו אותו למצעד הגאווה הגדול ביותר שנערך בירושלים.[21][22] במצעד השתתפו כ-30 חברי כנסת ממגוון מפלגות. בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, פרסם ביום המצעד סרטון המביע תמיכה עקרונית בצעידה באומרו "נצעד באחדות לאור זכרה של שירה, נזכור אותה באהבה ובגעגוע, לא ניתן לאחרים לזרוע פירוד בתוכנו".[23]
בנובמבר 2015 נקראה על שמה קבוצת הנערות של מועדון הכדורגל הפועל קטמון ירושלים, המשחקת בליגת נערות דרום, "הפועל קטמון ירושלים שירה בנקי".[24]
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל להט"ב | ||
קישורים חיצוניים
- רועי ינובסקי ורותם אליזרע, נפטרה הנערה שנפצעה בפיגוע במצעד הגאווה, באתר ynet, 2 באוגוסט 2015
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 משה ויסברג, משדר חצות בקו "הנייעס החרדי", 30 ביולי 2015
- ^ הלה בר חיים, שקשקנו מפחד: אדם רוסו משחזר את הדקירה במצעד הגאווה, באתר nrg, 19 באוגוסט 2009
- ^ פ"ח 843/05 מדינת ישראל נגד ישי שליסל, ניתן ב-31 בינואר 2006
- ^ פ"ח 843/05 מדינת ישראל נגד ישי שליסל, ניתן ב-8 בפברואר 2006
- ^ ע"פ 2625/06 ישי שליסל נ' מדינת ישראל, ניתן ב־17 בנובמבר 2007
- ^ יהושע בריינר ואבי אשכנזי, נשיאת העליון הפחיתה עונשו של הדוקר מהמצעד: לא התכוון לפגוע, באתר וואלה!, 31 ביולי 2015
- ^ טל ימין-וולבוביץ' ויריב מוהר, מצעד הגאווה ומצעד הבושה, באתר nrg, 1 ביולי 2005
- ^ משה הרמן, השכנה שכנעה שתשאר – האשה התגרשה, באתר "קוקר", 31 ביולי 2015
- ^ אביעד גליקמן, פרסום ראשון: שליסל אושפז במהלך שהותו בכלא בשל מצב פסיכוטי, באתר nana10, 5 באוגוסט 2015
- ^ משה ויסברג, מוזר ומופנם, או איש עקרונות קנאי - מי אתה ישי שליסל?, באתר בחדרי חרדים, 31 ביולי 2015
- ^ האזינו לשליסל: "חייבים לעשות הכל לשבש", באתר בחדרי חרדים, 30 ביולי 2015
- ^ יעל פרידסון, נפטרה שירה בנקי, הנערה שנדקרה במצעד הגאווה, באתר nrg, 2 באוגוסט 2015
- ^ מתן חצרוני ומשה נוסבאום, "המחדל זועק, היה ברור ששליסל יפעל שוב", באתר מאקו, 31 ביולי 2015
- ^
ניר חסון, הוארך מעצר ישי שליסל במתקפת הדקירות במצעד הגאווה: "לא מכיר בסמכות בית המשפט", באתר הארץ, 31 ביולי 2015
- ^ ניר חסון, כתב אישום בגין רצח נגד ישי שליסל: ניסה להיכנס למצעד הגאווה, הורחק בידי שוטרות ונכנס מרחוב אחר, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2015
- ^ גלי גינת, "הכתובת הייתה על הקיר":ישי שליסל הורשע ברצח במצעד הגאווה, באתר וואלה!, 19 באפריל 2016
תפ"ח (י-ם) 44503-08-15 מדינת ישראל נגד ישי שליסל, ניתן ב-19 באפריל 2016 - ^ אמרי סדן, מאסר עולם ו-31 שנים נגזרו על הרוצח במצעד הגאווה ישי שליסל, באתר וואלה!, 26 ביוני 2016
- ^ טלי פרקש, מודעות תמיכה בשליסל: "הלוואי ונזכה למסירות הנפש שלך", באתר ynet, 5 באוגוסט 2015
- ^ טלי פרקש, מלחמת הפשקווילים: מודעות "יהודי לא רוצח!" בריכוזים החרדיים, באתר ynet, 6 באוגוסט 2015
מנדי גרוזמן, קרב פשקווילים: בעד ונגד הרוצח במצעד הגאווה, באתר nrg, 6 באוגוסט 2015 - ^ תמיר סטיינמן, שמח על מותה של שירה בנקי - ונקנס, החדשות, 14 ביוני 2018
- ^ רועי ינובסקי ויעל פרידסון, מצעד הגאווה הגדול בהיסטוריה של ירושלים: "האהבה מנצחת", באתר ynet, 21 ביולי 2016
- ^ יהונתן ליס, יותר מ-25 אלף משתתפים במצעד הגאווה בירושלים, באתר הארץ, 21 ביולי 2016
- ^ Benjamin Netanyahu - בנימין נתניהו, באתר פייסבוק
- ^ ג'ורג' אבני, קבוצת כדורגל שינתה את שמה לזכרה של שירה בנקי, mako, 24 בנובמבר 2015
