מירי רגב – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
Matanyabot (שיחה | תרומות)
475,756 עריכות
עריכה
שורה 72: שורה 72:


הייתה דוברת צה"ל גם במהלך [[מלחמת לבנון השנייה]]. על תפקודה במלחמה זו כתב פרופ' [[גבי וימן]]:
הייתה דוברת צה"ל גם במהלך [[מלחמת לבנון השנייה]]. על תפקודה במלחמה זו כתב פרופ' [[גבי וימן]]:
:לדעת רבים כשלה בתפקיד, לא רק בגלל מגבלות אישיות אלא בעיקר כי נתפשה כ"יחצ"נית של הצבא ושל הרמטכ"ל". ואכן גם במחקרי וגם במחקרו של לבל עוררו הופעותיה של דוברת צה"ל ביקורת ואף אנטגוניזם רב: יכולתה התקשורתית דורגה לרוב כבינונית והיו שטענו שהיא מעוררת [[אנטגוניזם]].{{הערה|גבי וימן, [http://www.tau.ac.il/institutes/herzog/commschool/Lebanon1.pdf הביקורת הציבורית על התקשורת במלחמת לבנון 2006], החוג לתקשורת - אוניברסיטת חיפה, דצמבר 2006 }}
:"לדעת רבים כשלה בתפקיד, לא רק בגלל מגבלות אישיות אלא בעיקר כי נתפשה כ"יחצ"נית של הצבא ושל הרמטכ"ל". ואכן גם במחקרי וגם במחקרו של לבל עוררו הופעותיה של דוברת צה"ל ביקורת ואף אנטגוניזם רב: יכולתה התקשורתית דורגה לרוב כבינונית והיו שטענו שהיא מעוררת [[אנטגוניזם]]."{{הערה|גבי וימן, [http://www.tau.ac.il/institutes/herzog/commschool/Lebanon1.pdf הביקורת הציבורית על התקשורת במלחמת לבנון 2006], החוג לתקשורת - אוניברסיטת חיפה, דצמבר 2006 }}


רגב סיימה את תפקידה כדוברת צה"ל באוגוסט 2007. באוקטובר 2007 מינה אותה הרמטכ"ל [[גבי אשכנזי]] לרכזת אירועי צה"ל לציון [[חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל]], תפקיד שאותו מילאה עד לסיום שירותה בשנת 2008.
רגב סיימה את תפקידה כדוברת צה"ל באוגוסט 2007. באוקטובר 2007 מינה אותה הרמטכ"ל [[גבי אשכנזי]] לרכזת אירועי צה"ל לציון [[חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל]], תפקיד שאותו מילאה עד לסיום שירותה בשנת 2008.

גרסה מ־17:57, 8 באפריל 2019

מירי רגב
לידה 26 במאי 1965 (בת 58)
כ"ד באייר ה'תשכ"ה
קריית גת, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
מפלגה הליכוד


שגיאות פרמטריות בתבנית:תפקיד מנהיג
פרמטרים [ תפקיד מעל, תחת תפקיד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

שרת התרבות והספורט
14 במאי 2015 – מכהנת
(9 שנים)


שגיאות פרמטריות בתבנית:תפקיד מנהיג
פרמטרים ריקים [ תפקיד מעל, תחת תפקיד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

חברת הכנסת
24 בפברואר 2009 – מכהנת
(15 שנים)
כנסות 18 – 20
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מירי (מרים) רגב (נולדה ב-26 במאי 1965) היא שרת התרבות והספורט, חברת הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. שימשה כצנזורית הצבאית הראשית וכדוברת צה"ל בדרגת תת-אלוף (בתקופת ההתנתקות ובמלחמת לבנון השנייה).

ביוגרפיה

נולדה בשם מרים סיבוני בקריית גת. אביה פליקס עלה ממרוקו, ואמה מרסל (מרסדס) עלתה מספרד בשנות ה-50.[1] גדלה בבית דובר ספרדית.[2] למדה בתיכון רוגוזין שבקריית גת. בגיל 17, זכתה בתואר "צברית השנה" של השבועון "מעריב לנוער". בצעירותה התנדבה במשך מספר שנים במד"א ואף מונתה שם לתפקיד מזכירת מחוז השפלה. הייתה פעילה במועצת הנוער של קריית גת וארגנה מבצעי התנדבות למען עולים חדשים.[3]

בעלת תואר ראשון בחינוך בלתי פורמלי מבית ברל, ותואר שני במנהל עסקים עם התמחות במימון ושוק ההון מהקריה האקדמית אונו.[4] בוגרת המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה.[5]

קריירה צבאית

תבנית:חייל רגב התגייסה לצה"ל בשנת 1983 ושירתה כמדריכת נוער. יצאה לקורס קצינות ולאחר מכן שימשה כמפקדת מחלקה בבסיס גדנ"ע. בשנת 1986 עברה לחטיבת דובר צה"ל, תחילה בתפקיד דוברת פיקוד הדרום תחת אלוף הפיקוד יצחק מרדכי. בשנת 1988 מונתה לראש לשכת דובר צה"ל אפרים לפיד. בשנת 1989 הקימה את מדור יחסי ציבור במפקדת חילות השדה (מפח"ש) ושימשה כראש המדור, ולאחר מכן שימשה ראש מדור תקשורת מקומית, ראש ענף תכנון וייזום וראש ענף תקשורת.

בשנת 2002 הועלתה לדרגת אלוף-משנה ומונתה לסגנית דוברת צה"ל, לאחר שלושה חודשים מונתה למרכזת מערך ההסברה בלשכת ראש הממשלה במסגרת ההיערכות לקראת מלחמת עיראק, לאחר מכן יצאה לחופשה ארוכה, שבסיומה, בשנת 2004, מונתה לצנזורית הראשית לעיתונות ולתקשורת. עם מינויו של רב-אלוף דן חלוץ לרמטכ"ל, מונתה לדוברת צה"ל (ב-2 ביוני 2005).[6] רגב הייתה האישה השנייה שמילאה את התפקיד ברציפות (החליפה את תת-אלוף רות ירון), והראשונה מדוברי צה"ל שצמחה מתוך חטיבת דובר צה"ל עצמה.

רגב הייתה דוברת צה"ל בזמן יישום תוכנית ההתנתקות, שבמהלכה ניתן חופש פעולה רב לעיתונאים, שהיו רשאים להצטרף לצוותי הפינוי ולראיין מפקדים בכירים וחיילים ללא צורך בקבלת אישור.

הייתה דוברת צה"ל גם במהלך מלחמת לבנון השנייה. על תפקודה במלחמה זו כתב פרופ' גבי וימן:

"לדעת רבים כשלה בתפקיד, לא רק בגלל מגבלות אישיות אלא בעיקר כי נתפשה כ"יחצ"נית של הצבא ושל הרמטכ"ל". ואכן גם במחקרי וגם במחקרו של לבל עוררו הופעותיה של דוברת צה"ל ביקורת ואף אנטגוניזם רב: יכולתה התקשורתית דורגה לרוב כבינונית והיו שטענו שהיא מעוררת אנטגוניזם."[7]

רגב סיימה את תפקידה כדוברת צה"ל באוגוסט 2007. באוקטובר 2007 מינה אותה הרמטכ"ל גבי אשכנזי לרכזת אירועי צה"ל לציון חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל, תפקיד שאותו מילאה עד לסיום שירותה בשנת 2008.

קריירה פוליטית

חברת הכנסת

ב-2 בנובמבר 2008 הודיעה על הצטרפותה למפלגת הליכוד לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה. לאחר הבחירות המקדימות דורגה בתחילה במקום ה-34 ברשימה, ולאחר קבלת ערעור, שהוגש בנוגע להצבעה, הוצבה במקום ה-27 ברשימת הליכוד לכנסת. רגב נבחרה לכנסת ה-18 ומאז מכהנת כחברת כנסת מטעם הליכוד. בכנסת ה-18 הייתה יושבת ראש ועדת המשנה לפריפריה וכחברה בוועדת הכספים, בוועדת החוץ והביטחון בוועדת הפנים והגנת הסביבה ובוועדה משותפת לתקציב הביטחון. בכנסת ה-19 הייתה יושבת ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה וכחברה בוועדות הכספים והחוץ והביטחון.

בהפגנה שנערכה בתל אביב נגד המסתננים מאפריקה, אמרה כי "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו - נעשה הכול להחזיר אותם בחזרה למקום מוצאם. לא נאפשר לאנשים לבוא לחפש עבודה בארץ ישראל". עם זאת, היא הדגישה בראיון לאחר מכן כי היא אינה מעודדת אלימות.[8] רגב כינסה דיון מיוחד של ועדת הפנים בנושא מקורות המימון של ארגוני הסיוע לפליטים שלדבריה מעוניינים לשנות את האופי היהודי של מדינת ישראל.[9][10]

בזמן המחאה החברתית רגב באה לשדרות רוטשילד בתל אביב כדי להביע הזדהות. אף על פי כן, המוחים גירשו אותה מהמתחם ואף הושלך לעברה בקבוק מים. בעקבות המקרה אמרה שמי שגירשו אותה היו אנרכיסטים עם ריח של אלכוהול.[11]

שרת התרבות והספורט

לאחר הבחירות המקדימות במפלגת הליכוד, הוצבה במקום ה-5 ברשימת המפלגה לכנסת ונבחרה לכנסת ה-20. עם הקמת ממשלת ישראל ה-34 בראשות בנימין נתניהו מונתה לשרת התרבות והספורט ונכנסה לתפקידה במאי 2015.

מינויה גרם לחיכוכים עם אמנים, כשחלקם טענו שרגב תמנע מימון ליצירות שלא יהיו לרוחה. במפגש עם אמנים, טענה רגב שהליכוד קיבל "שלושים מנדטים ואתם עשרים" ולכן ההחלטה מי ומה יהנה מתקציבי תרבות בידיה.[12] רגב התעמתה עם השחקן נורמן עיסא שסירב להופיע בבקעת הירדן. בעקבות זאת התפרסמה עצומה שנחתמה על ידי מאות נגד רגב, ואורגן כנס ביפו. בכנס זה נשא בין היתר עודד קוטלר נאום שבו רמז כי מצביעי הליכוד הם "עדר של בהמות". הדברים גררו גינויים מימין ומשמאל.[13] ברקע העימות עמדה החלטת שר החינוך נפתלי בנט להוציא מסל תרבות ארצי את ההצגה "הזמן המקביל" המבוססת על כתבי המחבל וליד דקה שהיה חבר בחוליה שרצחה את החייל משה תמם, ושהוצגה בתיאטרון אל-מידאן בחיפה. ב-16 ביוני קיבלה רגב את המלצתה של ועדה בראשות ד"ר חיים פרלוק והורתה על הקפאת העברת התקציבים לתיאטרון אל-מידאן, עקב אי-סדרים כספיים שנתגלו בו והחשיפה שהמחזאי של ההצגה "הזמן המקביל" מזדהה עם המחבל ושדקה עצמו מעורב בשיווק ההצגה מהכלא.[14] באותו יום פעלה לביטול הקרנתו בפסטיבל הקולנוע ירושלים של הסרט "אל סף הפחד" העוסק ביגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין. מארגני הפסטיבל הודיעו שהסרט יוקרן לפני טקס הפתיחה וישתתף בתחרות.[15] בראיון שנתנה רגב לכתב העת "את", אמרה בתגובה ש"עולם האמנות הוא כפוי טובה, ולא בא לי לעבוד בשביל כפויי טובה".[16]

באוגוסט 2015 חשף כתב ערוץ 10, ספי עובדיה, הקלטות של שיחת ועידה בה נשמעים רגב ויועציה כשהם מתאמים לכאורה גרסאות לגבי מסירת תקציב פרסום בסך של כשני מיליון וחצי שקלים חדשים למשרד הפרסום יהושע\TBWA של רמי יהושע ללא מכרז.[17] באוקטובר הגישה רגב תביעת דיבה על סך מיליון ש"ח נגד הערוץ.[18]

בספטמבר 2015 פרסמה רגב את הקריטריונים של משרד התרבות והספורט לתקצוב מוסדות תרבות. בין הקריטריונים לשלילת תקציב: שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות לאלימות ולטרור, תמיכה במעשה טרור נגד ישראל, ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל, מעשה השחתה הפוגע בסמל המדינה ומי שמחרים או קורא להטלת חרם על ישראל.[19]

במאי 2017 הודיעה למנהל פסטיבל ישראל שתמנע מימון מתקציב המדינה למופעים בפסטיבל שיש בהם עירום, בנימוק שמופע כזה פוגע ברגשותיהן של אוכלוסיות רחבות ובערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.[20] ב-4 ביוני ביקש היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מרגב לחדול מהתבטאויות מסוג זה, בנימוק שסוגיות התקצוב אינן בסמכותה.[21]

החל מיוני 2017, מונתה מספר פעמים לממלאת מקום ראש הממשלה.[22][23]

בשנת 2018 הובילה את היערכות הממשלה לחגיגות שנת ה-70 למדינת ישראל. במהלך ההכנות לטקס הדלקת המשואות התגלעה מחלוקת בינה לבין יושב ראש הכנסת, יולי אדלשטיין, לאחר שרגב ביקשה לשלב בטקס נאום של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אדלשטיין התנגד בנימוק שיש לשמור על המתכונת הקבועה של הטקס, שבה הנואם המרכזי היחיד הוא יו"ר הכנסת, וראש הממשלה איננו נוכח[24][25] לקראת יום העצמאות הסתמנה פשרה שלפיה ראש הממשלה ידליק משואה בשם ראשי הממשלה לדורותיהם ויישא דברי ברכה קצרים, בדומה למתכונת שהתקיימה בטקס ביום העצמאות ה-50.[26] בפועל, נתניהו התעלם מהדרישות ונשא נאום ארוך.[27]

לאחר שאמרגן פרטי סיכם על משחק ידידות בין נבחרת ארגנטינה בכדורגל לנבחרת ישראל, שיערך בחיפה, פעלה רגב להעברת המשחק לירושלים, והקצתה לכך 2.7 מיליון ש"ח מתקציב חגיגות ה-70 למדינה.[28] לאחר קמפיין BDS נגד קיום המשחק בישראל, שכלל איומים ברצח על כוכב ארגנטינה ליונל מסי,[29] החליטה נבחרת ארגנטינה לבטל את המשחק.[30] שר החוץ של ארגנטינה אמר שהעברת המשחק לירושלים היא שגרמה לביטול.[31] בעקבות הביטול ספגה רגב ביקורת בישראל.[32]

בתפקידה כיושבת ראש הוועדה למקומות הקדושים סירבה לאשר את מתווה הכותל.[33] בדירוג פעילות חברי הליכוד למען היהדות בכנסת העשרים, הגיעה למקום השני.[34]

קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

בשנת 2018 פעלה לקידום חקיקתו של תיקון לחוק התרבות והאמנות, שיאפשר לשר התרבות והספורט לשלול תקציב ממשלתי מגוף שביצע פעילות שיש בה: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; הסתה לגזענות, לאלימות ולטרור; תמיכה במאבק מזוין או במעשה טרור של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל; ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל; מעשה של השחתה או ביזוי פיזי הפוגע בכבוד דגל המדינה או סמל המדינה).[35] תיקון החוק עורר מחאה.[36]

חיים אישיים

נשואה לדרור רגב, מהנדס בתעשייה האווירית ואם לשלושה. מתגוררת בראש העין.[37]

קישורים חיצוניים

ויקימילון ציטוטים בנושא מירי רגב בוויקיציטוט
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מירי רגב בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "Miri Regev's Culture War". New York Times. 20 באוקטובר 2016. נבדק ב-20 באוקטובר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ ראיון בערוץ הכנסת 2014
  3. ^ היא עוד תגיע רחוק, באתר ‏מאקו‏, 22 במרץ 2016.
  4. ^ עלון הבוגרים של הקריה האקדמית אונו
  5. ^ מירי רגב, באתר מפלגת הליכוד
  6. ^ ענבל אביב, תת-אלוף מירי רגב מונתה לדוברת צה"ל, באתר News1 מחלקה ראשונה, 2 ביוני 2005
  7. ^ גבי וימן, הביקורת הציבורית על התקשורת במלחמת לבנון 2006, החוג לתקשורת - אוניברסיטת חיפה, דצמבר 2006
  8. ^ מורן אזולאי ועומרי אפרים, רגב קראה למסתננים סרטן: 'המצב מעודד אלימות', באתר ynet, 24 במאי 2012
  9. ^ כתבה מתוך "המשמר החברתי" על הדיון בוועדת הפנים
  10. ^ פרוטוקול הדיון בוועדת הפנים
  11. ^ עמרי נחמיאס ודה מרקר, מירי רגב גורשה ממאהל המחאה: "היו להם ראסטות וריח של אלכוהול", באתר nana10‏, 15 ביולי 2011
  12. ^ שרת המשפטים בגלצ: המשפט שאמרה מירי רגב לא היה צריך להיאמר באתר גלי צה"ל
  13. ^ עזרי עמרם, ‏צפו: "נאום הבהמות" של עודד קוטלר נגד השרה רגב, באתר ‏מאקו‏, 14 ביוני 2015
    רן בוקר, השרה רגב מגיבה לקוטלר: "חושף את הפנים המכוערות והמתנשאות", באתר ynet, 14 ביוני 2015
    חדשות 2, ‏סערת "נאום הבהמות" של עודד קוטלר: "חושך תרבותי", באתר ‏מאקו‏, 14 ביוני 2015.
  14. ^ רן בוקר, מירי רגב: מקפיאה את התקציבים לתיאטרון אל מידאן, באתר ynet, 16 ביוני 2015.
  15. ^ רן בוקר, הסרט על יגאל עמיר לא יוקרן בפסטיבל ירושלים, באתר ynet, 16 ביוני 2015.
  16. ^ אתר חדשות ערוץ 2, ‏רגב: "האמנים קפוצי תחת וכפויי-טובה - לא בא לי לדאוג להם", באתר גלובס, 18 ביוני 2015
  17. ^ רגב מסתבכת: מיליונים ללא מכרז ושיחת תיאום גרסאות, באתר ynet, 31 באוגוסט 2015
  18. ^ כתב התביעה שהגישה, וכתב ההגנה שהגיש הערוץ., באתר העין השביעית
  19. ^ יונתן ריגר, ‏חשיפה: הקריטריונים החדשים לתקצוב מוסדות התרבות, באתר ‏מאקו‏, 2 בספטמבר 2015
    מאיה נחום שחל, משרד התרבות משנה את חוקי המשחק: רוצים מימון? חתמו על טופס נאמנות, באתר כלכליסט, 14 ביוני 2016
  20. ^ חזקי ברוך, מירי רגב: לא נממן מופעי עירום, באתר ערוץ 7, 30 במאי 2017,
    רן בוקר, קריאות בוז למירי רגב בפסטיבל ישראל: "אף אחד לא יסתום לי את הפה", באתר ynet, 1 ביוני 2017.
  21. ^ טל שלו וגלי גינת‏, עימות סוער בין רגב למשנה ליועמ"ש - "אלחם על חופש הביטוי שלי", באתר וואלה!‏, 4 ביוני 2017,
    טובה צימוקי ורן בוקר, היועמ"ש: "לא לצאת באמירות בחוסר סמכות", רגב: "אמשיך להביע עמדתי", באתר ynet, 4 ביוני 2017
    ,גלעד מורג וטובה צימוקי, היועמ"ש נגד רגב: "ההנחיות לגבי מופעי עירום חסרות תוקף משפטי", באתר ynet, 11 ביוני 2017.
  22. ^ מורן אזולאי, לראשונה: מירי רגב ממלאת את מקום ראש הממשלה, באתר ynet, 14.06.17
  23. ^ נתניהו יעבור בדיקה רפואית, מירי רגב תמלא את מקומו, באתר ישראל היום, 26.10.2017
    קביעת ממלא מקום לראש הממשלה, החלטה מספר 3090 של ממשלת ישראל ה-34, משנת 2017, באתר משרד ראש הממשלה
  24. ^ בשנים 2015–2017 הוצגה ברכה מוקלטת קצרה של ראש הממשלה נתניהו במסגרת הטקס.
  25. ^ אורלי וגיא, סערת טקס המשואות: "רגב טועה - אסור למשרד התרבות לקבוע תכנים", באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 2 באפריל 2018.
  26. ^ עוזי ברוך, נתניהו ידליק משואה, באתר ערוץ 7, 10 באפריל 2018.
  27. ^ מערכת וואלה! חדשות‏, יולי אדלשטיין על סערת המשואות: "אני נוהג לקיים הסכמים", באתר וואלה!‏, 19 באפריל 2018
  28. ^ אתר למנויים בלבד סמי פרץ, כך השתלטה מירי רגב על מסי תמורת 2.7 מיליון שקל מהכסף שלנו, באתר TheMarker‏, 22 במאי 2018.
  29. ^ רות אגלש, נבחרת הכדורגל הארגנטינאית מבטלת את ההתחרות בישראל ברקע איומים ברצח נגד מסי (באנגלית), באתר וושינגטון פוסט, 6 ביוני 2018.
    אתר למנויים בלבד עוזי דן, דיווחים בארגנטינה: איומים על מסי ומשפחתו זירזו את ביטול המשחק, באתר הארץ, 6 ביוני 2018
  30. ^ מירי רגב הציגה תמונות: "כך איימו על ליאונל מסי ומשפחתו", באתר וואלה!‏, 6 ביוני 2018.
  31. ^ שר החוץ של ארגנטינה: "המשחק בוטל כי עבר לירושלים", באתר ynet, 7 ביוני 2018.
  32. ^ אריאל כהנא, המשחק מול ארגנטינה בוטל; בסביבתו של נתניהו מאשימים את השרה רגב, באתר ישראל היום, 5 ביוני 2018 23:10;
    אוריאל דסקל, מירי רגב הפסידה ל-BDS מגול עצמי, באתר כלכליסט, 6 ביוני 2018.
  33. ^ רגב: לא אאשר את מתווה הכותל הרפורמי - מטעמי מצפון, באתר כיכר השבת, י"ד בתמוז תשעח 27.06.18
  34. ^ משה ויסטוך, ‏רגב בראש, גליק משתרך: דירוג חברי הליכוד בנושאי דת, באתר כיפה, ל בשבט התשעט, 05 בפברואר 2019
  35. ^ הצעת חוק התרבות והאמנות (תיקון מס' 2), התשע"ט-2018, באתר הכנסת
    דרור ליבה ומורן אזולאי, חוק "נאמנות בתרבות" יעלה להצבעה: "ממשלת הצנזורה ממשיכה לדהור", באתר ynet, 20 בנובמבר 2018
  36. ^ שגיא בן נון‏, רבקה מיכאלי נגד מירי רגב: "אנו בחושך גדול, בשלב הבא ישללו אזרחות", באתר וואלה!‏, 22 באוקטובר 2018
  37. ^ השרה רגב: "גם על בעלי אני צועקת שהוא שמאלן"
חברי ממשלת ישראל המכהנים ישראלישראל
ראש הממשלה בנימין נתניהו

השר גדי איזנקוט • שר המורשת עמיחי אליהו • שר במשרד המשפטים, השר לשיתוף פעולה אזורי והשר המקשר בין הממשלה לכנסת דודי אמסלם • שר הפנים משה ארבל • שר הבריאות אוריאל בוסו • שר במשרד החינוך חיים ביטון • השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר • שר העבודה יואב בן צור • שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת • שר הבינוי והשיכון ושר במשרד ראש הממשלה יצחק גולדקנופף • השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן • שר הביטחון יואב גלנט • שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל • השר בני גנץ • שר החקלאות ופיתוח הכפר אבי דיכטר • השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר • שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק וסרלאוף • שר התרבות והספורט מיקי זוהר • השר חילי טרופר • שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן • שר התיירות חיים כץ • שר החוץ ישראל כ"ץ • סגן ראש הממשלה ושר המשפטים יריב לוין • השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי • שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי • שר העלייה והקליטה אופיר סופר • שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק • השרה להגנת הסביבה עידית סילמן • שר האוצר ושר נוסף במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ' • שר ירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש • שר החינוך יואב קיש • שר התקשורת שלמה קרעי • שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי רגב • שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי

תבנית:שרי התרבות

יושבי ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת
יושבי ראש ועדת הפנים (1949–1974): בנימין מינץ • יוסף ספיר • נחום חת • יעקב ריפתין • מרדכי סורקיס
יושבי ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה (1974–2006): יוסף תמיר • יורם ארידור • שלמה הלל • שושנה ארבלי-אלמוזלינו • דב שילנסקי • יהושע מצא • סאלח טריף • מיכה גולדמן • דוד אזולאי • משה גפני • יורי שטרן • ראלב מג'אדלה
יושבי ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה (מ־2006): ראלב מג'אדלה • אופיר פינס-פז • דוד אזולאי • אמנון כהן • מירי רגב • דודי אמסלם • יואב קיש • מיקי חיימוביץ' • סעיד אלחרומי • וליד טאהא • יעקב אשר
דוברי צה"ל
משה פרלמן • עמינדב פרי • נחמן קרני • נחמיה ברוש • שאול רמתי • דב סיני • אריה שלו • רפאל אפרת • יוסף כלב • פנחס להב • אפרים פורן • דב שיאון • יואל בן-פורת • יצחק גולן • יעקב אבן • אפרים לפיד • נחמן שי • אילן טל • עמוס גלעד • עודד בן-עמי • רון כתרי • רות ירון • מירי רגב • אבי בניהו • יואב מרדכי • מוטי אלמוז • רונן מנליס • הדי זילברמן • רן כוכב • דניאל הגרי
הצנזור הצבאי הראשי
גרשון דרור • אבנר בר-און • אורי וולש • אבנר בר-און • יצחק שני • רחל דולב • מירי רגב • סימה וואקנין-גיל • אריאלה בן-אברהם • אייל סמואלוב (ממלא מקום) • דורון בן ברק • קובי מנדלבליט
חברי הכנסת המכהנים בכנסת העשרים וחמש
(חברי הכנסת ששמותיהם מודגשים מכהנים גם כשרים או כסגני שרים בממשלת ישראל השלושים ושבע)
סיעות הקואליציה של ממשלת ישראל השלושים ושבע (72 חברי הכנסת)
הליכוד (32) נתניהו • לוין • גלנט • אוחנה • ברקת • דיכטר • ישראל כ"ץ • קרעי • דנון • ביטן • אדלשטיין • רביבו • דיסטל-אטבריאן • ואטורי • דנינו • גוטליב • מילביצקי • ביסמוט • סעדה • דלל • גמליאל • אופיר כץ • גולן • אילוז • קלנר • עטייה • הלוי • מלקו • שקלים • שטרית • פסל • גואטה
ש"ס (11) דרעי • מלכיאלי • ארבל • אזולאי • אבוטבול • בוסו • טייב • בצלאל • מישרקי • מלול • מושיאשוילי
המחנה הממלכתי (8) גנץ • איזנקוט • תמנו • טרופר • מיכאל ביטון • כהנא • פרקש-הכהן • שוסטר
הציונות הדתית (7) סופר • סטרוק • רוטמן • וולדיגר • טל • סולומון • סוכות
יהדות התורה (7) גפני • טסלר • אשר • אייכלר • פינדרוס • רוט • ברוכי
עוצמה יהודית (6) בן גביר • וסרלאוף • אלמוג כהן • פוגל • סון הר-מלך • קרויזר
נעם (1) מעוז
סיעות האופוזיציה (48 חברי הכנסת)
יש עתיד (24) לפיד • מאיר כהן • אלהרר • מירב כהן • שטרן • מיקי לוי • בן ארי • בן ברק • סגלוביץ • טופורובסקי • שיר • רול • להב-הרצנו • בליאק • רון כץ • צרפתי הרכבי • מזרסקי • סאקס פרידמן • דבורה ביטון • טור-פז • דוידסון • שירי • מירון • ירון לוי
ישראל ביתנו (6) ליברמן • פורר • סובה • ניר • מלינובסקי • עמאר
רע"מ (5) עבאס • טאהא • אל-הואשלה • ח'טיב-יאסין • חוג'יראת
חד"ש-תע"ל (5) עודה • טיבי • תומא סלימאן • כסיף • עטאונה
הימין הממלכתי (4) סער • שאשא-ביטון • אלקין • השכל
העבודה (4) מיכאלי • לזימי • קריב • רייטן
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מירי_רגב&oldid=25253704"