מלווה קצר מועד

מִלווה קְצר מועד (בראשי תיבות: מק"ם) הוא איגרת חוב ממשלתית שאינה נושאת ריבית המונפקת על ידי בנק ישראל לציבור לתקופה של עד שנה אחת.

היסטוריה

השימוש במק"ם החל בשנות ה-60 של המאה ה-20. המק"ם הונפק על ידי הממשלה (בניהולו של בנק ישראל) לשם מימון הוצאותיה. ב-1984 הוסדרה הנפקת המק"ם בחקיקה חדשה, כך שבין היתר היקף ההנפקות בפועל נקבע על ידי בנק ישראל בלבד, כחלק מיישום המדיניות המוניטרית, אולם היקפי הנפקות המק"ם היו נמוכים וכך גם מחזורי המסחר. רק ב-1995, עם הצמדת היקף יתרות המק"ם לשיעור עליית המדד או שיעור עליית אמצעי התשלום - הגבוה מבין השניים (תיקון מספר 6 לחוק) החל המסחר במק"ם להתרחב ולהפוך למשמעותי.

המק"ם מונפק לציבור על ידי בנק ישראל אולם המילווה הוא אגרת חוב של הממשלה למחזיק בה. הממשלה מוכרת את המק"ם לבנק ישראל, וזה מנפיק את המק"ם לציבור. את תמורת ההנפקה הממשלה מחויבת להפקיד בחשבון בבנק ישראל אשר יכול לשמש לפירעון המק"ם או לתשלום הריבית עליו.

המכרז להנפקת מק"ם

בתחילת כל חודש מנפיק בנק ישראל סדרה חדשה של מק"ם לטווח של שנה ולטווח של שלושה חודשים. הנפקת המק"ם מבוצעת בדרך של מכרז מחיר מפלה. הערך הנקוב לפדיון של המק"ם הוא 100 אג' (1 שקל) והוא מונפק ונסחר בניכיון. כלומר המק"ם אינו מחלק ריבית ולכן מחירו תמיד נמוך או שווה לערכו הנקוב. בדרך כלל סכום ההנפקה לסדרות לשנה הם 10 מיליארד ש"ח ולשלושה חודשים 3 מיליארד ש"ח והם מפורסמים מראש לציבור.

המכרז מתבצע כעסקה מחוץ לבורסה דרך מערכות שב"א ולאחר יום עסקים אחד עוברים אגרות החוב לרישום באמצעות מסלקת הבורסה לניירות ערך בתל אביב. כל אדם יכול לגשת למכרז באמצעות אחד מחברי הבורסה, או כל תאגיד אחר שמחובר למערכות שב"א. תשואת המכרז נקבעת בחיתוך של עקומת הביקוש במכרז עם הכמות המוצעת. הזוכים הם אלו שהגישו את ההצעות הנמוכות או השוות לתשואת המכרז והם ישלמו את המחיר הנגזר מהתשואה שהציעו במכרז (כלומר משתתפים שונים ישלמו מחיר שונה עבור המק"ם). ככל שזוכה במכרז הציע תשואה נמוכה יותר כך יש לו זכות קדימה על פני זוכים אחרים בחלוקת הכמות הנמכרת במכרז. לעומת הזוכים שהציעו תשואה הנמוכה מתשואת המכרז אשר יקבלו את מלוא הכמות אותה ביקשו, הזוכים שהציעו תשואה השווה לתשואת המכרז יקבלו באופן יחסי להיקף הזמנותיהם מהכמות שנותרה מחלוקת המק"ם לזוכים בתשואות נמוכות יותר.

המסחר הרציף במק"ם

לאחר הנפקתו נסחר המק"ם בבורסה לניירות ערך כנייר ערך לכל דבר וניתן לקנותו או למוכרו בכל עת בהתאם לביקוש ולהיצע. שער המק"ם מצוטט באגורות לערך נקוב אחד כך לדוגמה שער יחידה אחת לפרעון בתאריך ינואר 2015 הוא 99.05 אג'.

המק"ם על סדרותיו השונות מהווה את אחד הנכסים הנזילים והסחירים ביותר בבורסה, ונמכר בדרך כלל במרווח מחירים צר מאוד בין מחיר הקנייה למחיר המכירה. ככל שקרב מועד הפדיון, נסחר המק"ם במחיר הולך וקרב לערך הפדיון מה שמשקף את התשואה המצטברת על ההחזקה בו, כך למשל קניה של מק"ם לשנה בעת הנפקתו ומכירתו לאחר חצי שנה, עשויה להניב כמחצית מהתשואה לפדיון, תחת ההנחה שתשואת המק"ם נותרה ללא שינוי.

בשל מגבלת המינימום לעסקה במסחר בבורסה הסכום המינמלי לפעולה במסחר הרציף הוא 30 אלף ש"ח, בסכומים נמוכים יותר ניתן לקנות אך ורק בשלבי הפתיחה והנעילה של המסחר. המק"ם אינו צמוד למדד המחירים לצרכן.

שמות המק"ם במסחר

סדרות המק"ם השונות ממוספרות באופן המצביע על מועד פדיונן. כך שהמספר הראשון מסמל את חודש הפדיון המספר השני את שבוע הפדיון באותו חודש והמספר השלישי את שנת הפדיון. לדוגמה מק"ם מספר 915 יפדה בחודש ספטמבר (9) בשבוע הראשון (1) בשנת 2015 (5).

עמלות ומיסוי מק"ם

המק"ם הוא נייר ערך לכל דבר וניתן לקנות אותו דרך חבר בורסה בדרך כלל בנק או בית השקעות, מכיוון שכך על קניה וכן על מכירה של מק"ם יש עמלה (לרוב של כ-0.1%). עם זאת, החל מינואר 2013 ביטל המפקח על הבנקים את תשלום דמי המשמרת על החזקת מק"ם. בזמן פדיון המק"ם צריך לשלם מס רווחי הון בשיעור של 15% על הרווח (ללא התחשבות באינפלציה), לעומת מס בשיעור של 25% על רוב רווחי ההון האחרים (המתחשבים באינפלציה) בבורסה. המק"ם אינו צמוד למדד, ולכן, אם בתקופת האחזקה במק"ם שיעור האינפלציה גבוה מהתשואה על האחזקה, ייתכן הפסד ריאלי. כמו כן, במידה והריבית עלתה ייתכן הפסד של הרווח החליפי שניתן היה לקבל כתוצאה מהשקעה באפיק אחר.

מק"ם לעומת פָּקָ"ם

ערך מורחב – פיקדון קצר מועד

הדמיון בצליל גורם לרבים לבלבל בין מק"ם ופָקָ"ם, אך מלבד היות שניהם הלוואות נושאות ריבית, אין להם הרבה במשותף. הפק"ם (פיקָדון קְצר מועד) הוא שמו השיווקי של מוצר אותו משווקים הבנקים ללקוחותיהם להפקדת כסף נושאת ריבית בתקופות שונות. הפק"ם נבדל מהמק"ם במספר גורמים עיקריים - ראשית, הריבית שהוא נותן לאותה תקופת זמן נמוכה לרוב משמעותית מהתשואה על מק"ם לאותה תקופת זמן. שנית, זהות הלווה שונה בשני המקרים: במק"ם, המדינה לווה את הכסף מהאזרח, ואילו בפק"ם הלווה הוא הבנק (אשר נחשב לרוב כלווה אמין פחות מהמדינה). שלישית, פק"ם אינו נייר ערך, וככזה לא ניתן לקזז רווחים ממנו מול הפסדים בניירות אחרים לטובת מס רווח הון. רביעית, מק"ם, כנייר ערך סחיר בבורסה, נזיל ברמה היומית, לרוב ללא איבוד ערך משמעותי, בעוד שפק"ם אינו ניתן לפירעון לפני המועד (מלבד בהיתר מיוחד מהבנק או בתחנת יציאה). חמישית, מק"ם חייב בעמלות קנייה ומכירה, בעוד פק"ם פטור מעמלות.

המק"ם ככלי מוניטרי

תבנית:השלמה בנק ישראל משתמש במק"ם ככלי במדיניות מוניטרית. באמצעות שליטה על היקף הסדרה המונפקת, הוא יכול להזרים או לספוג כספים מהשוק בהתאם לצורכי הנזילות. אם בנק ישראל מעוניין לספוג עודפי כספים במשק, הוא יכול לצמצם או להרחיב את היקף סדרת המק"ם שהוא מנפיק.

ראו גם

• איגרות חוב ממשלתיות בישראל
• קרן כספית
• בנק ישראל

לקריאה נוספת

• חוק מילווה קצר מועד, התשמ"ד–1984

קישורים חיצוניים

• מכרז למכירת מילווה קצר מועד (לא צמוד וללא ריבית), באתר בנק ישראל, המחלקה המוניטרית
• מכרזים חדשים להנפקה באתר בנק ישראל
• שערי מק"ם מעודכנים באתר הבורסה בתל אביב
• מק"ם או פק"מ כתבה מאתר דה מרקר אונליין