שמרנות – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
מ שוחזר מעריכות של 2804:431:D729:B4E4:2469:27C8:176D:7539 (שיחה) לעריכה האחרונה של אילון אבנרי
שורה 1: שורה 1:
{{לשכתוב|נושא=מדעי החברה}}
{{לשכתוב|נושא=מדעי החברה}}
[[קובץChurchill V sign HU 55521.jpg]]

'''שמרנות''' היא תפיסת עולם שמהותה התנגדות ל[[שינוי חברתי|שינויים חברתיים]] יזומים, מתוכננים ורדיקליים ולמהפכנות כערך. פעמים רבות משתמשים במונח זה על מנת לציין כל סוג של התנגדות לשינוי [[פוליטיקה|פוליטי]], גם אם אין מאחוריו אידאולוגיה שמרנית סדורה.
'''שמרנות''' היא תפיסת עולם שמהותה התנגדות ל[[שינוי חברתי|שינויים חברתיים]] יזומים, מתוכננים ורדיקליים ולמהפכנות כערך. פעמים רבות משתמשים במונח זה על מנת לציין כל סוג של התנגדות לשינוי [[פוליטיקה|פוליטי]], גם אם אין מאחוריו אידאולוגיה שמרנית סדורה.



גרסה מ־05:49, 18 באפריל 2019

שמרנות היא תפיסת עולם שמהותה התנגדות לשינויים חברתיים יזומים, מתוכננים ורדיקליים ולמהפכנות כערך. פעמים רבות משתמשים במונח זה על מנת לציין כל סוג של התנגדות לשינוי פוליטי, גם אם אין מאחוריו אידאולוגיה שמרנית סדורה.

שמרנות כאידאולוגיה

השמרנות ביסודה מתנגדת לגישות רדיקליות (ליברליות או סוציאליסטיות) שלפיהן ניתן להביא לשיפור חברתי על ידי שינויים מהירים ומרחיקי לכת. אחד מההוגים השמרניים המרכזיים הוא המדינאי הליברלי-שמרני אדמונד ברק.

הגישה השמרנית כפי שבאה לידי ביטוי בהגותו של אדמונד ברק, תופסת את המציאות כתוצר מורכב של תהליך דיאלקטי היסטורי. בתהליך זה נוצר איזון בין הצרכים, הכוחות והרצונות השונים בקהילה, איזון המיוצג באמצעות הפרקטיקות, המוסכמות וההסדרים החברתיים. אלו ממלאים תפקידים פורמליים ובלתי פורמליים כאחד (גם אם לפעמים שונים מייעודם המקורי). אדמונד ברק מזהיר כי סך התפקידים כה מורכב עד כי האדם מוגבל ביכולתו להבינם. יוצא שהניסיון ההיסטורי, להבדיל מקריטריונים רציונליים מופשטים או דגמים אוניברסליים, הוא המתאים מוסד חברתי לקהילה נתונה בזמן נתון. לפיכך, ככל שחברה ותיקה יותר, כך מתרבים התחומים שבהם הושגו מוסכמות ונוצרו פרקטיקות. הודות לכך פוחתים אזורי החיכוך. זאת ועוד, מוסכמות ופרקטיקות אלו מהוות מבנה רב עוצמה, המגביל את היכולת לשנותן.

מהאמור לעיל נובעת מסקנה שמרנית מרכזית. אף שהתנהגות פוליטית מושפעת מתבונה והגיון, היא גם מושפעת מרגש, דמיון ומסורת. לפי התפיסה השמרנית האדם ובאופן מודגש יותר חברה, מתקשים לשנות תפיסות "עצמי" ו"האחר". האדם מעצב תפיסות ודימויים בצעירותו. אלו ילווהו בהמשך. בעיצוב התפיסות והדימויים הפרט מאמץ תפיסות הרווחות בסביבתו. לאחר מכן, תפיסות אלו ימנעו ממנו להשתנות. גם כאשר הוא עובר תהליך של שינוי, התפיסות הרווחות בחברה לא השתנו. עקב זאת, לרוב יאמץ בחזרה את דעותיו הקודמות. תובנה מוקדמת זו זוכה לחיזוק במחקרים מודרניים בסוציולוגיה ופסיכולוגיה פוליטית.

על כן, שינוי יכול להתבצע רק לאורך זמן ובהדרגה. שינוי מהותי יכול להתרחש רק במהלך של כמה דורות. להבדיל מהאדם, המוגבל ביכולת הלימוד שלו, המדינה המתקיימת דורות רבים יכולה לצבור שינויים הדרגתיים לכלל שינוי מהותי. שינוי מהותי יוגדר כשינוי של תפיסות יסוד כגון תפיסות זהות וכיוצא בזה. על כן, טוען אדמונד ברק, כי עד כמה שהתאוריות על תיקון החברה נכונות באופן מטפיזי, כך הן שגויות מוסרית ופוליטית.

ניתן להגדיר את הפוליטיקה של ברק, כ"פרגמטיזם בעל עקרונות". לטענתו, מטרת המוסדות וההסדרים היא מילוי צרכים ולא מימוש זכויות. על כן, הוא מבחין בין קביעת מטרות ארוכות טווח, לבין הוצאתן לפועל. משמע, הפעולה הפוליטית היא אמצעי ותיבחן לפי קנה מידה של תועלת. המטרה היא הקריטריון לפיו נקבע האם הפעולה הייתה מוצדקת או מוטעית. רוצה לומר, תבונה פוליטית היא התאמת מטרות לאמצעים (ולא רק להפך) והבנת הטוב הפרקטי, המוגבל ובר ההשגה, של קהילה בזמן ומקום נתון. כל זאת, להבדיל מטוב אידיאלי אשר ניסיון להשיגו יביא סבל גדול יותר.

הפוליטיקאי השמרן נדרש להפיק את המרב מהקיים, אולם הוא גם מחויב להתאים עצמו למציאות המשתנה. ההיסטוריה אינה קופאת על שמריה ובמציאות של צרכים ויחסי כוחות משתנים, המוסדות והפרקטיקות מתאימים את עצמם. פער ואי התאמה בין הכוחות והצרכים בחברה מחד והמוסדות והפרקטיקות מאידך, עלולים להוביל למלחמות ומשברים. לאור זאת מייעץ אדמונד ברק, כי הרוצה לשמר את היתרונות שבמצב הקיים, חייב לשנות.

שביל הזהב טמון בשינוי הדרגתי. כיוון שאין דרך להבין את כלל הכוחות הפועלים במערכת, מעצב המדיניות עלול להשמיט נושאים חשובים וליצור בעיות אחרות תוך ניסיון לפתור את הקיימות. הוא ממליץ על שינוי במסגרת 'הכלת תכנים חדשים למסגרות ישנות', הפוגע במינימום יתרונות והישגים קיימים. לפיכך, יש ליצור מנגנונים לבחינת שינוי מדורג הלוקח בחשבון את שיקולי העבר, כמו, לדוגמה, בשיטת הכרעת הרוב ה"אל-זמני".

על רקע זה התנגד ברק למהפכה הצרפתית. לטענתו, היה צורך להמתין עד שוך ההתרגשות, אז יראו פני הדברים על דיוקם. אמנם בחיסול סדר קיים הורסים גם פגמים רבים, אך משום שהסדר החדש אינו מגובה במסורת ולגיטימציה, הוא יישען על שימוש בכוח (תוך הפרת זכויות למען המטרה). רק בהדרגה יתעצבו סדרי ממשל, תיבנה לגיטימציה ויחל תהליך 'רכישת' הזכויות.

השמרנות היא גישה פילוסופית נורמטיבית ופרקטית כאחד. היא נורמטיבית, כיוון שהיא מבדילה בין "טוב" ו"רע". שינוי מתוך יציבות ושימור זה "טוב". ערעור על הסדר הקיים, במובן של שינויים גדולים מדי באורחות החיים (ולא המשך טבעי של דברים), זה "רע". הקריטריון המרכזי בגישה זו הוא חייו התקינים של אדם וזכויותיו. השמרנות היא פרקטית כיוון שהיא מכתיבה כללים לניהול מדיניות. יישום סדר "צודק" אשר מנוגד לחלוקת הכוח בחברה יצור רק מאבק על מקורות הכוח החדשים והגברת האי צדק. למרות, שלשמרן יש רעיונות ברורים למדי מהי המדינה ה"אידיאלית" אליה הוא חותר ומהם העקרונות ה"מוסריים" – רציונלים המנחים אותו, השמרן מודע כל הזמן לגבולות האפשרי, לגבולות שמציבים יחסי הכוחות בתוך החברה ויכולת האדם להשתנות.

שמרנות פוליטית

על אף העובדה שכל שמרן אידאולוגי לעולם יתנגד לתוכנית לשינוי פוליטי, לא כל מתנגד לשינוי כזה הוא בהכרח שמרן אידאולוגי. פעמים רבות ליברלים מתנגדים לשינויים בכיוון הסוציאליסטי ולהפך. לכן, נמצא הביטוי שמרן בשימוש פעמים רבות כדי לציין אדם המבקש לשמר מצב נתון כלשהו, ואינו תומך דווקא במניעת שינוי פוליטי תמיד, באופן עקרוני.

חשוב להבחין כי שמרנות פוליטית אינה אידאולוגית - היא מותנית במשטר הקיים באותו רגע. כך, בברית המועצות הקומוניסטים, שנחשבים לרדיקלים בחברות מערביות, תפסו את תפקיד השמרנים הפוליטיים.

שמרנות תרבותית וערכית

פן נוסף של השמרנות הוא שמרנות תרבותית וערכית, דהיינו, התנגדות לשינויים בערכים, במנהגים ובדפוסי ההתנהגות המקובלים. במחצית המאה ה-18, הופיעה באירופה התנועה הליברלית שהביאה עמה תמורות חברתיות גדולות בתחום התרבות והערכים ובמהלך השנים הובילה את העולם המערבי לכיוון של מתירנות. המתנגדים לתהליך זה, אשר הואץ במיוחד במחצית השנייה של המאה ה-20, הם הם השמרנים התרבותיים.

במחצית המאה ה-20 החלו מהפכות תרבותיות בארצות הברית, אשר הגיעו גם לאירופה. במרכזה של המהפכה התרבותית עמדה, בין היתר, המהפכה המוזיקלית – מהפכת הרוק'נ'רול, אשר עודדה מתירנות, התנהגות פרובוקטיביות, אורח חיים ראוותני, ריקודי זוגות של בנים ובנות ביחד, ובראש ובראשונה - חופש מיני. רבים רואים את שיאן של מהפכות אלה בשנות השישים, כאשר דור ילדי הפרחים בארצות הברית מרד במבוגרים ובמוסכמות שלהם, והציג שינויים בכל תחומי החיים: הופעה חיצונית - שיער ארוך (לבנים), תרבות הפנאי - עישון סמים והאזנה למוזיקת רוק, ערכים - חופש מיני במקום צניעות, ערכים אוניברסליים במקום ערכים לאומיים ודתיים, התנגדות למלחמה באשר היא. אופנת ילדי הפרחים חלפה בשנות השבעים, אך במקומה צצו וממשיכות לצוץ עד היום אופנות חדשות אחרות, לעיתים ליברליות ומתירניות אף יותר. ככל שעוברות השנים, רמת החופש המיני בעולם המערבי עולה ורמת הצניעות יורדת. חופש זה מתבטא הן בדיבורים חופשיים וללא עכבות על נושאי המין, בקיום יחסי מין עם בני זוג רבים וללא נישואין, ואף בלבוש בגדים חושפניים (רלוונטי בדרך כלל בעיקר לנשים). כל אלה נחשבו בעבר לטאבו (ונחשבים עד היום ברוב מדינות העולם), אך כיום הם נחשבים למקובלים יותר ויותר בחברה. מאפיין נוסף של הליברליזם ההולך ומתחזק בעולם המערבי הוא הירידה במשמעת בקרב הדור הצעיר וחוסר כבוד כלפי הורים, מורים ומבוגרים בכלליות.

רבים בעולם המערבי מתנגדים לשינויים אלה מטעמים דתיים ו/או מוסריים. אנשים אלה נקראים שמרנים. לדת יש תפקיד חשוב בהשפעה על היותו של אדם שמרן: כל דת היא מטבעה שמרנית, כיוון שהיא דוגלת בערכיה ושואפת לשמר אותם; על כן, היא תתנגד לשינויים אשר מנוגדים לרוחה. השמרנים בעולם המערבי מזוהים לרוב עם הימין הפוליטי, כיוון שדת, לאום ואדמה הם ערכיו של הימין, והם נחשבים לערכים "ישנים" יותר מערכיו של השמאל. הליברלים, לעומת זאת, מזוהים לרוב עם מחנה השמאל, אשר מאמין בחופש דתי, בחופש מיני ובשלום, מסוף שנות ה-90 ואילך מתחלפת בהדרגה האידאולוגיה הליברלית מערכים אוניברסליים לערכים אינדיבידואליים - פוסט מודרניזם וקץ האידאולוגיה.

שמרנות בארצות הברית

לארצות הברית מקום מיוחד בשל המאבק החברתי-תרבותי שמתחולל בתוכה בין שמרנים לליברלים, אשר יחס הכוחות הפוליטי ביניהם נוטה לשוויון. במדינה זו, השמרנים, המזוהים עם המפלגה הרפובליקנית האמריקאית, דוגלים בכך שתהיה השפעה חזקה של הדת הנוצרית וערכיה, במיוחד של ערכי המשפחה, על החברה והמדינה. לעומתם, הליברלים, אשר מזוהים עם המפלגה הדמוקרטית האמריקאית, שואפים לכך שארצות הברית תהיה מדינה פלורליסטית כמה שיותר, עם השפעה דתית מינימלית. שני נושאי המחלוקת הבולטים בין המחנות הם נישואים חד מיניים והפלות. בשנת 2006 אנדרו שלפלי (שמרן אמריקאי), הקים את קונסרבפדיה, שהיא אנציקלופדיה מקוונת המיועדת לציבור השמרני בארצות הברית[1].
התנגדות הדת לליברליזציה של החברה הביאה לברית פוליטית בין המחנה הנוצרי-דתי-שמרני והנהגת היהדות החרדית במדינה כנגד הזרם הליברלי, אשר לדידם של השמרנים-דתיים, מאיים למעשה על שתי הדתות כאחד. למעשה, היהודים החרדים בארצות הברית הם מתומכיה המובהקים של המפלגה הרפובליקנית.

ההבדל בין רדיקלים לשמרנים

ההבדל בין מהפכנים לשמרנים הוא שהשמרנים רוצים להתמודד עם האתגרים הניצבים בפניהם תוך שימוש במוסדות הקיימים ומבלי לשנות את הסדר הקיים, בעוד שהמהפכנים מבקשים להקים מוסדות חדשים ולשנות את הסדר הקיים. דוגמה לשמרנים: הכוחות הלבנים. דוגמה למהפכנים: הכוחות האדומים והכוחות השחורים.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שמרנות בוויקישיתוף

הערות שוליים