שמעון בן יצחק – הבדלי גרסאות
| שורה 16: | שורה 16: | ||
בפירוש הקדום מלפני שלש מאות שנה, "'''מטה יהודה'''" על זמירות שבת, כתב שרבי שמעון הגדול מוזכר ב'''מדרש''' (...) שהיה פייטני. |
בפירוש הקדום מלפני שלש מאות שנה, "'''מטה יהודה'''" על זמירות שבת, כתב שרבי שמעון הגדול מוזכר ב'''מדרש''' (...) שהיה פייטני. |
||
אחד מפיוטיו הוא [[זמירות שבת|זמר]] ל[[שבת]] העוסק בארבע הגלויות וב[[גאולה]], בו הוא מבכּה גם את מצב העם באותן שנים: |
אחד מפיוטיו הוא [[זמירות שבת|זמר]] ל[[שבת]] המתחיל במלים "ברוך ה' יום יום", העוסק בארבע הגלויות וב[[גאולה]], בו הוא מבכּה גם את מצב העם באותן שנים: |
||
{{ציטוט|תוכן=נסגרתי לאדום ביד רעי מדני, |
{{ציטוט|תוכן=נסגרתי לאדום ביד רעי מדני, |
||
גרסה מ־12:26, 18 באפריל 2019
רבי שמעון בן יצחק בן אבון ממגנצא (רבי שמעון הגדול, 950~ - 1020~) היה רב, מקובל ופייטן. חברו של רבנו גרשום מאור הגולה. כונה "הגדול" בשל גדולתו בכל תחומי התורה.
חייו
רבי שמעון הגדול היה מאחת המשפחות המיוחסות שבאשכנז, נכדו של רבי אבון הגדול, והיה תלמיד של רבי משולם בר קלונימוס. בספר אור זרוע מופיע כי רבי משולם הפנה אליו דין תורה, אך רבי שמעון לא רצה להכריע בו מפאת גילו הצעיר. ככל הנראה, היה עניו גדול. הן בפיוטיו הוא דן רבות במידת הענווה, וניתן לראות זאת גם מהעובדה, שלמרות שהיה מבוגר מרבינו גרשום, כאשר התמנה רבינו גרשום לרבה של מגנצא, לא הקפיד על כך, וביניהם שררה ידידות, עד כמה שניתן ללמוד מן המקורות. מכל קדמוני אשכנז, נקשרו לו הכתרים הרבים ביותר, כצדיק, מלומד בנסים, קדוש ועוד.
רבי שמעון הצטיין בתורת הנגלה וכן בתורת הסוד. צהר לידיעותיו בחכמה זו ניתן לראות בפיוטיו.
על פי אגדה עממית, בנו אלחנן שנחטף בגיל קטן והושם במנזר, הוא האפיפיור ויקטור השלישי[1], שלאחר שגילה את זהותו האמיתית, נטש את הנצרות ולאחר כמה שנים נרצח על ידי הצלבנים. אגדה זו ככל הנראה אין לה מקורות ברורים, וגם הכרונולוגיה לא מתאימה - מסע הצלב הראשון היה למעלה משבעים שנה לאחר פטירתו של רבי שמעון.
מתלמידיו היה ככל הנראה רבי יקר, אביו של רבי יעקב בר יקר,[2] וכן רבי אליעזר הגדול בן יצחק.[3]
פיוטיו
רבי שמעון היה ממניחי היסוד לפייטנות האשכנזית, והפייטן האשכנזי היחיד שכתב קדושתאות, הסוג הנכבד ביותר בפיוט. פיוטים רבים שלו הוכנסו למחזור האשכנזי, ביניהן קרובות מקיפות לראש השנה,[4] לשבועות,[5] ולשביעי של פסח.[6] בנוסף, כתב מספר רב של סליחות, בהם פיוטים שהושפעו מהקבלה. מפיוטיו לימים הנוראים - הוא חיבר את הקרובה - כלומר, כל הפיוטים לחזרת הש"ץ של שחרית - ליום שני של ראש השנה. קרובה זו כוללת "מלך עליון אמיץ המנשא", וכן "שמו מפארים עדת חבלו, ונערץ באראלי קדש הלולו" שבו חתם את שמו בכל שורה ושורה (פזמונים לפיוט "אדר והוד").
בפירוש הקדום מלפני שלש מאות שנה, "מטה יהודה" על זמירות שבת, כתב שרבי שמעון הגדול מוזכר במדרש (...) שהיה פייטני.
אחד מפיוטיו הוא זמר לשבת המתחיל במלים "ברוך ה' יום יום", העוסק בארבע הגלויות ובגאולה, בו הוא מבכּה גם את מצב העם באותן שנים:
נסגרתי לאדום ביד רעי מדני,
שבכל יום ויום ממלאים כרסם מעדני,
עזרתו עמי לסמוך את אדני...
וציפיה לגאולה קרובה:
בבאו מאדום חמוץ בגדים,
זבח לו בבצרה וטבח לו בבוגדים,
ויז נצחם על מלבושו להאדים...
גם לאחר מותו נשמר זכרו בקרב גדולי אשכנז ביניהם ר' יצחק בן משה והמהרש"ל המזכירים אותו בכתביהם.
סליחה שכתב רבי שמעון[7] היוותה חלק מהמלים לשיר "תורה הקדושה" של הזמר החסידי מרדכי בן דוד.
לקריאה נוספת
- אברהם גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים (ירושלים: הוצאת מאגנס, תשמ"ט), עמ' 86-102.
קישורים חיצוניים
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "שמעון בן יצחק", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1362-1359, באתר היברובוקס
- שמעון בן יצחק, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- א.מ. הברמן, 'פיוטי רבי שמעון ב"ר יצחק', ברלין וירושלים תרצ"ח, באתר היברובוקס.
הערות שוליים
- ^ ד"ר ערן הכהן, מאמר אורח, היהודי שהפך לאפיפיור: הסיפורים מאחורי הסליחות
- ^ אברהם גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים (ירושלים: הוצאת מאגנס, תשמ"ט), עמ' 96, ע"פ רש"י דף פ', עמוד ב' ד"ה עד כאן.
- ^ גרוסמן, עמ' 94.
- ^ דניאל גולדשמידט, מחזור לימים נוראים, ירושלים תש"ל, חלק א (ראש השנה), עמ' 87 ואילך.
- ^ יונה פרנקל, מחזור שבועות, ירושלים תש"ס, עמ' 230 ואילך.
- ^ יונה פרנקל, מחזור פסח, ירושלים תשנ"ג, עמ' 479 ואילך.
- ^ [1]
בקרת זהויות  |
|
|---|
