יצחק לומברוזו – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏משפחתו: - לפי המסופר.
שורה 28: שורה 28:


== משפחתו ==
== משפחתו ==
סביו היה רבי מאיר לומברוזו שהיה רב גדול בתוניס (ככל הנראה דיין או רב ראשי{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=אברהם בן יצחק יצחקי|שם=משמרות כהונה|מו"ל=דפוס ליוורנו|שנת הוצאה=1862}}}}), חי בסוף [[המאה ה-17]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.tunisia.co.il/?p=4710|כותרת=משפחת לומברוזו/לומברוסו {{!}} תוניסיה מורשת|אתר=www.tunisia.co.il|תאריך_וידוא=2016-11-21}}}}.
סבו היה רבי מאיר לומברוזו שהיה רב גדול בתוניס (ככל הנראה דיין או רב ראשי{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=אברהם בן יצחק יצחקי|שם=משמרות כהונה|מו"ל=דפוס ליוורנו|שנת הוצאה=1862}}}}), חי בסוף [[המאה ה-17]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.tunisia.co.il/?p=4710|כותרת=משפחת לומברוזו/לומברוסו {{!}} תוניסיה מורשת|אתר=www.tunisia.co.il|תאריך_וידוא=2016-11-21}}}}.


אביו רבי יעקב לומברוזו, היה רב בתוניס, נפטר ב- [[4 ביוני]] [[1723]] (ר"ח [[סיוון]] [[ה'תפ"ג]]){{הערה|{{צ-ספר|מחבר=יצחק לומברוזו|שם=זרע יצחק|מו"ל=בהוצאת ישועה הכהן טנוגי|שנת הוצאה=1768}}}}.
אביו רבי יעקב לומברוזו, היה רב בתוניס, נפטר ב-[[4 ביוני]] [[1723]] (ר"ח [[סיוון]] [[ה'תפ"ג]]){{הערה|{{צ-ספר|מחבר=יצחק לומברוזו|שם=זרע יצחק|מו"ל=בהוצאת ישועה הכהן טנוגי|שנת הוצאה=1768}}}}.


אחיו רבי אברהם (הראשון), נפטר בסביבות שנת [[1770]] ונכתב עליו בספר "פרי קדש" כי נקרא אברהם החסיד, מפני שנגלה אליו אליהו{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=צמח בן נתן הלוי|שם=פרי קדש|מו"ל=דפוס וזאן וכאסתרו, תוניס|שנת הוצאה=1891}}}}.
אחיו רבי אברהם (הראשון), נפטר בסביבות שנת [[1770]] ונכתב עליו בספר "פרי קדש" כי נקרא אברהם החסיד, מפני שלפי המסופר, נגלה אליו אליהו{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=צמח בן נתן הלוי|שם=פרי קדש|מו"ל=דפוס וזאן וכאסתרו, תוניס|שנת הוצאה=1891}}}}.


בנו, רבי אברהם (ג'אקומו) (השני). על פי ספר "חיים וחסד" היה תלמיד חכם וחסיד גדול{{הערה|שם=:0|{{צ-ספר|מחבר=עוזיאל אלחאייך|שם=חיים וחסד|מו"ל=דפוס ווארשא|שנת הוצאה=1876}}}}. חתום בהקדמה לספר "זרע יצחק" ובהסכמות לספרים נוספים. נפטר ב- [[14 בנובמבר]] [[1782]] (ח' כסלו תקמ"ג).
בנו, רבי אברהם (ג'אקומו) (השני). על פי ספר "חיים וחסד" היה תלמיד חכם וחסיד גדול{{הערה|שם=:0|{{צ-ספר|מחבר=עוזיאל אלחאייך|שם=חיים וחסד|מו"ל=דפוס ווארשא|שנת הוצאה=1876}}}}. חתום בהקדמה לספר "זרע יצחק" ובהסכמות לספרים נוספים. נפטר ב- [[14 בנובמבר]] [[1782]] (ח' כסלו תקמ"ג).


מוצא המשפחה הוא מאיטליה וככל הנראה הם מ[[מגורשי ספרד]] שעברו ל[[איטליה]]. בהמשך הגרה המשפחה לתוניס, כחלק מקהילת [[גראנה]].
מוצא המשפחה הוא מאיטליה וככל הנראה הם מ[[מגורשי ספרד]] שעברו ל[[איטליה]]. בהמשך הגרה המשפחה לתוניסיה, כחלק מקהילת [[גראנה]].


==ספריו==
==ספריו==

גרסה מ־01:32, 30 באפריל 2019

תבנית:רב ר' יצחק (ויטה) בן יעקב לומברוזו, (16801752[1]), מכונה גם בראשי תיבות המהרי"ל, מגדולי רבני תוניסיה ואבי שושלת לומברוזו. כיהן בתפקיד הרב הראשי של יהדות תוניסיה.

תולדות חייו

בשנת תע"ח (1718) שימש כדיין קהילת גראנה. בשנת תצ"ח (1738) מונה לתפקיד הרב הראשי של קהילה זו, אב בית הדין וראש הישיבה. בשנת תק"א (1741), לאחר פטירתו של רבי אברהם טייב, אשר שימש כרב הראשי של יהדות תוניסיה כולה, נתמנה רבי יצחק למלא את מקומו ולכהן כרבה הראשי גם של הקהילה ה"תוניסאית", ונחשב למורם ורבם של רוב רבני תוניסיה.

רבי יצחק נפטר בשנת תקי"ב (1752).

משפחתו

סבו היה רבי מאיר לומברוזו שהיה רב גדול בתוניס (ככל הנראה דיין או רב ראשי[2]), חי בסוף המאה ה-17[3].

אביו רבי יעקב לומברוזו, היה רב בתוניס, נפטר ב-4 ביוני 1723 (ר"ח סיוון ה'תפ"ג)[4].

אחיו רבי אברהם (הראשון), נפטר בסביבות שנת 1770 ונכתב עליו בספר "פרי קדש" כי נקרא אברהם החסיד, מפני שלפי המסופר, נגלה אליו אליהו[5].

בנו, רבי אברהם (ג'אקומו) (השני). על פי ספר "חיים וחסד" היה תלמיד חכם וחסיד גדול[6]. חתום בהקדמה לספר "זרע יצחק" ובהסכמות לספרים נוספים. נפטר ב- 14 בנובמבר 1782 (ח' כסלו תקמ"ג).

מוצא המשפחה הוא מאיטליה וככל הנראה הם ממגורשי ספרד שעברו לאיטליה. בהמשך הגרה המשפחה לתוניסיה, כחלק מקהילת גראנה.

ספריו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על פי ספר "תולדות חכמי תוניס" עמ' רי"ט, תאריך פטירתו היה ב-31 בינואר 1754 (ח' שבט ה'תקי"ד)
  2. ^ אברהם בן יצחק יצחקי, משמרות כהונה, דפוס ליוורנו, 1862
  3. ^ משפחת לומברוזו/לומברוסו | תוניסיה מורשת, באתר www.tunisia.co.il
  4. ^ יצחק לומברוזו, זרע יצחק, בהוצאת ישועה הכהן טנוגי, 1768
  5. ^ צמח בן נתן הלוי, פרי קדש, דפוס וזאן וכאסתרו, תוניס, 1891
  6. ^ עוזיאל אלחאייך, חיים וחסד, דפוס ווארשא, 1876