טאבו (סוציולוגיה) – הבדלי גרסאות
הוספתי קישור לנורמה חברתית |
הוספתי מקור לטאבו בתקשורת ההמונים |
||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
== טאבו בתקשורת ההמונים == |
== טאבו בתקשורת ההמונים == |
||
גורמי מדיה שונים למדו לאורך השנים להתאים עצמם לציפיות הערכיות של החברה בה הן מתקיימות. בהתאם, נוטים פרסומאים, עיתונאים, מוסיקאים ואנשי תקשורת אחרים להימנע מהצגת תכנים מסוימים או מעשיית שימוש באופני העברת מסרים אשר נוגדים את עקרונות הטאבו המקומיים. אלו שאינם עושים זאת בעצמם, עשויים לפעול תחת מערכות אשר כבר מכילות מנגנונים מערכתיים חיצוניים – הכוללים גם רגולציה הנוגעת לנושאים אסורים חברתית. |
גורמי מדיה שונים למדו לאורך השנים להתאים עצמם לציפיות הערכיות של החברה בה הן מתקיימות. בהתאם, נוטים פרסומאים, עיתונאים, מוסיקאים ואנשי תקשורת אחרים להימנע מהצגת תכנים מסוימים או מעשיית שימוש באופני העברת מסרים אשר נוגדים את עקרונות הטאבו המקומיים. אלו שאינם עושים זאת בעצמם, עשויים לפעול תחת מערכות אשר כבר מכילות מנגנונים מערכתיים חיצוניים – הכוללים גם רגולציה הנוגעת לנושאים אסורים חברתית.<ref>{{צ-ספר|מחבר=Walter Gantz|שם=The Movement of Taboos: A Message-Oriented Approach|מקום הוצאה=NY: University at Buffalo|שנת הוצאה=1978}}</ref> |
||
על סוגיות העוסקות בחולי, מוות, קללות, קטינים ומין קיים קונצנזוס רחב באשר לשאיפה להדירן מהשיח התקשורתי – בעוד שטווח הקבלה של העיסוק בביקורת על ענייני גזע ודת משתנה בהתאם לאמצעי, המקור והמיקום. במדינות מערביות רבות נהוגה הקמה של וועדות מיוחדות שונות, שתפקידן לבחון את מידות ההתאמה של טקסטים תקשורתיים ל[[נורמה|נורמות]] וכללי השיח המקובלים באותה הקהילה. |
על סוגיות העוסקות בחולי, מוות, קללות, קטינים ומין קיים קונצנזוס רחב באשר לשאיפה להדירן מהשיח התקשורתי – בעוד שטווח הקבלה של העיסוק בביקורת על ענייני גזע ודת משתנה בהתאם לאמצעי, המקור והמיקום. במדינות מערביות רבות נהוגה הקמה של וועדות מיוחדות שונות, שתפקידן לבחון את מידות ההתאמה של טקסטים תקשורתיים ל[[נורמה|נורמות]] וכללי השיח המקובלים באותה הקהילה. |
||
גרסה מ־09:34, 30 באפריל 2019
טַאבּוּ (מפולינזית "טאפו" = המסומן, הלא רגיל, הלא ניתן למגע) או איסור חברתי, תרבותי או דתי. בעיקר כנגד שמות, חפצים, פעולות, אנשים ונושאי שיחה מסוימים, אשר נחשבים כלא-תקינים בחברה או בתרבות מסוימת. מערכת איסורים אלה קשורה למושג הקדושה והטומאה החברתיים, כך שהעבירה עליהם נחשבת כגורמת תוצאות חמורות, משום כך עבירה על טאבו נחשבת למעשה שלא יעשה ואף למעשה נתעב.
מקור המילה
מקור המונח באי טהיטי, אליו הגיע ג'יימס קוק במסעותיו, במחצית השנייה של המאה ה-18. ג'יימס קוק נתקל שם במונח טאפו בהקשר לאיסור שהוטל על נשים לאכול בנוכחות גברים שהיה נהוג באי. בקרב ילידי פולינזיה שימש המונח לציון חפצים, מעשים, יישים רוחניים ובני אדם שהם אסורים במגע, בעשיה או בשימוש על פי מנהג או מטעמים דתיים-מאגיים. בדומה למקור זה, למילה טאבו יש מקור נוסף מאזור האוקיינוס השקט, והוא מהאי איווקי (Eueiki) וקשור לפולחן צמח הקאבה. המקור בשפה הוא דו-ערכי והוא קדוש וטמא בו זמנית. אצל עמים פולינזיים שונים היה הטאבו מוטל על ידי כהן מקומי, והוא יכול היה להיות מוטל על כל דבר. הטלת טאבו הפכה את מושא ההטלה לטמא. הטלת טאבו נעשתה הן מסיבות דתיות-אמוניות (כגון טאבו שהוטל על קברים), והן מסיבות מעשיות - דרך משל, אם כתוצאה מדיג מופרז הייתה סכנה שכל הדגים באזור יושמדו ולא יהיה יותר מה לדוג, היה הכהן מטיל טאבו על דגים.
כיום
כיום קיבל המושג "טאבו" משמעות משנית: טאבו פירושו עניין שקיימת הסכמה כללית שלא לעסוק בו. ככל הנראה, לא קיים טאבו אוניברסלי, עם זאת, קיימים כמה נושאים שהם טאבו במרבית החברות. לעיתים הטאבו נשאר גם לאחר שפג תוקפה של הסיבה הראשונית להיווצרותו. מהסיבה הזאת, יש טיעונים כי אפשר לחשוף את ההיסטוריה של תרבויות שונות על פי נושאי הטאבו שלהם, בהיעדר אמצעים אחרים.
זיגמונד פרויד בספרו קישר את הטאבו לתפיסה הפסיכואנליטית ואיסורים חברתיים הקשורים לגילוי עריות המצויים בתרבויות רבות.
דוגמה לטאבו מילולי, הלקוח מעולם היהדות, הוא הגיית השם המפורש של האל. בארצות הברית ובשאר מדינות דוברות אנגלית, קיים טאבו מילולי על שימוש במילה "Nigger" לתיאור אנשים ממוצא אפריקאי.
טאבו בתקשורת ההמונים
גורמי מדיה שונים למדו לאורך השנים להתאים עצמם לציפיות הערכיות של החברה בה הן מתקיימות. בהתאם, נוטים פרסומאים, עיתונאים, מוסיקאים ואנשי תקשורת אחרים להימנע מהצגת תכנים מסוימים או מעשיית שימוש באופני העברת מסרים אשר נוגדים את עקרונות הטאבו המקומיים. אלו שאינם עושים זאת בעצמם, עשויים לפעול תחת מערכות אשר כבר מכילות מנגנונים מערכתיים חיצוניים – הכוללים גם רגולציה הנוגעת לנושאים אסורים חברתית.[1]
על סוגיות העוסקות בחולי, מוות, קללות, קטינים ומין קיים קונצנזוס רחב באשר לשאיפה להדירן מהשיח התקשורתי – בעוד שטווח הקבלה של העיסוק בביקורת על ענייני גזע ודת משתנה בהתאם לאמצעי, המקור והמיקום. במדינות מערביות רבות נהוגה הקמה של וועדות מיוחדות שונות, שתפקידן לבחון את מידות ההתאמה של טקסטים תקשורתיים לנורמות וכללי השיח המקובלים באותה הקהילה.
על אף האיסורים החוקיים המלווים בהימנעות או צנזורה עצמית מרובה, יוצרי התכנים (פרסומות, תכניות, סרטים, סדרות, שירים וכו') נמצאים במשא ומתן מתמיד על מידת החופש אשר הם מבקשים לממש. מולם נאבקים ארגונים ומוסדות חברתיים, מדיניים ודתיים המבקשים למתן את השפה והעיסוק בנושאים רגישים העלולים להיחשב כ"טאבו" בתרבות הרלוונטית. על כן, הוגדרו נסיבות בהן יותר לשדר או לפרסם תכנים מן הסוג – בשעות ספציפיות, במקורות נבחרים ובאמצעים שאינם מאפשרים גישה ישירה לילדים או לציבור נבחר מסוים.
ראו גם
- ^ Walter Gantz, The Movement of Taboos: A Message-Oriented Approach, 1978