נווה שלום (שכונה) – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־07:18, 6 במאי 2019

ערך זה עוסק בשכונה שקדמה לתל אביב. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו נווה שלום (פירושונים).

נווה שלום

(למפת תל אביב רגילה)

נווה שלום

נווה שלום היא בין השכונות הראשונות מחוץ לחומות יפו אשר היו לימים לעיר תל אביב-יפו. נבנתה בשנת 1890 מדרום-מערב לשכונת נווה צדק, בין רחוב ברנט לרחוב שלוש, כדוגמת השכונות הירושלמיות, שיזמיהן דיברו אודותן במונחים של "לצאת מן החומות" במחיר זול ותנאי תשלום נוחים. הוקמה על ידי זרח ברנט, אחד ממייסדי פתח תקווה.

היסטוריה

חברת "עזרת ישראל" מיפו שהוקמה על ידי אלעזר רוקח, הייתה היוזמת הראשונה להקמת נווה שלום. פייבל כהנוב שהיה מזכיר החברה, כתב כי באחת האסיפות של מנהלי עזרת ישראל הוחלט לבנות שכונה יהודית מיוחדת על גבול יפו. הם קנו מגרש בין הפרדסים בדרך לירושלים, סמוך למושבה האמריקאית-גרמנית ביפו, וחילקו ומכרו אותו לתושבי יפו. בהשראת ישעיהו הנביא קראו לשכונה "נוה שלום":

"וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת."

— ישעיהו ל"ב, י"ח

אך כאשר ניגשו היזמים לבנייה, הגיעו למסקנה כי על מנת להגיע לבאר מים יידרש מהם סכום כסף שאינו ברשותם. התוכנית לא יצאה אל הפועל והמתיישבים הקימו את נווה צדק.

בשנת 1890 החליט זרח ברנט לבנות את השכונה בכל זאת. הוא החליט כי בגיל 47 שוב אין ביכולתו לחזור לעבודת האדמה בפתח תקווה שנמנה עם מקימיה, ושב לארץ ישראל לאחר שלוש שנות שהות בלונדון. ברנט היה ער לבעיית התרחבותו של היישוב היהודי ביפו שגרמה למחסור בדירות, ועל כן החליט לקנות שטח של 15,000 אמות רבועות בפרברי העיר יפו ובמחיר פרנק אחד לדונם. את הסכום במזומן קיבל מבנק ולירו בירושלים תמורת המחאה שמשך.

ברנט הזמין מהנדס שיסמן את השטח שקנה, וביום 1 באוגוסט 1890 הוא הזמין לטקס הנחת אבן הפינה את נכבדי יפו ואת סוחרי האתרוגים מירושלים שהיו עמו בקשרי מסחר. עבור אלה שהתקשו בהליכה בחול ברנט אף שכר חמורים. למרות זאת חלק מהמוזמנים לא בא והיו מבני יפו שלעגו לו.

ברנט בנה בשכונה החדשה שורה של בתים והציע אותם למכירה לתושבי יפו בתנאי תשלום נוחים שלא יעלו על שכר הדירה המקובל, וגם הוא עצמו עבר להתיישב בשכונה החדשה. איכלוס השכונה התגבר בעיקר לאחר שאשת רבה של יפו, הרב נפתלי הרץ הלוי, חלתה, והרופאים המליצו לה לעבור דירה. הרב ומשפחתו התארחו בקיץ באחד מבתי נווה שלום, האוויר הועיל לרבנית והרב החליט לקנות את הבית. בעקבות רבה של יפו התווספו תושבים נוספים לשכונה. השכונה נטמעה עם השנים בשכונת נווה צדק.

נווה שלום ומנשייה שכונה אחת זהות כפולה

משנות התשעים של המאה התשע-עשרה ועד שלהי שנות העשרים של המאה העשרים נתפס המרחב העירוני שבצפון יפו בקרב דוברי העברית כמורכב משני אזורים נבדלים – פרוור דרומי שנקרא "נווה שלום" ואזור עוני צפוני שכונה "חארת אלתנכּ" ("שכונת הפחים" בערבית)^[1]. הערבים הכירו את שני החלקים, הצפוני והדרומי כמנשייה. יהודים וערבים התגוררו זה לצד זה בשני האזורים. כלומר, נווה שלום ומנשייה חלקו את אותו המרחב הפיזי ורק שמן השונה בפי האוכלוסיות הערבית והיהודית הבדיל ביניהן וכך מעידות גם שתי המפות האחת המנדטורית מ-1918 והשנייה מטעם חברת הכשרת היישוב מ-1923. קו הגבול שסורטט על ידי הבריטים בין יפו לתל אביב בשנת 1921, היה "גבול של נייר" ולא קיבל ביטוי פיזי עד מלחמת העצמאות. ולמרות זאת, מסוף שנות ה-20 חל מהפך עמוק בדימוי הציבורי היהודי של המרחב המשותף נווה שלום/מנשייה שלא לווה בשינויים פיזיים או דמוגרפיים מהותיים. במקום הבחנות מרחביות המבוססות על הבדלים מורפולוגיים, חברתיים וכלכליים התקבלה בתודעה העברית חלוקה "לאומית" של המרחב, בין רקמה עירונית מודרנית ויהודית בתחומה של תל אביב (בגבולות הסרטוט הבריטי) לבין רקמה עירונית מדורדרת וערבית שנקראה בשם "מנשייה". נקודת המבט החדשה, האנכרוניסטית, עוותה ההיסטוריה של נווה שלום. היא התעלמה מחלקיה של השכונה שנותרו לאחר סרטוט הגבול בתחומה של יפו, וגרמה לשכונה להיראות כ"שכונת סְפר" יהודית מרגע הקמתה, עמדה קדומנית בעימות מדומיין עם השכונה ה"ערבית" מנשייה. תפיסה קוגניטיבית זו התקבלה שלא בצדק כאמת לאמיתה גם במחקר הביקורתי של השנים האחרונות. ^[2]

לקריאה נוספת

פייבל כהנוב, התרחבות היישוב ביפו הקמת שכונת נוה צדק, 1888-1887, אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - כרך א' - פרק נ"ו
זרח ברנט, התרחבות היישוב ביפו: יסוד השכונה "נוה-שלום" 1890, אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - כרך א' - פרק נ"ז
אור אלכסנדרוביץ', גבולות של נייר: ההיסטוריה המחוקה של שכונת נווה שלום, תיאוריה וביקורת, גיליון 41, קיץ 2013
יעקב רמון, '"נווה שלום" שכונת ילדותי', הצופה, 9 באוקטובר 1969, עמ' 3 ו-5

^ שכונת פחים (חארת א-טאנק), אתר tlv100 האנציקלופדיה העירונית
^ אור אלכסנדרוביץ', גבולות של נייר: ההיסטוריה המחוקה של שכונת נווה שלום, תיאוריה וביקורת, גיליון 41, קיץ 2013

[1] שכונת פחים (חארת א-טאנק), אתר tlv100 האנציקלופדיה העירונית

[2] אור אלכסנדרוביץ', גבולות של נייר: ההיסטוריה המחוקה של שכונת נווה שלום, תיאוריה וביקורת, גיליון 41, קיץ 2013

[1]

[2]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{פירוש נוסף|נוכחי=שכונה שקדמה לתל אביב|אחר=|ראו=[[נווה שלום (פירושונים)]]}}
 {{מיקום מפורט בישראל|שם=נווה שלום|רוחב=32.061264|אורך=34.765592|כותרת=כן}}
-[[קובץ:נווה שלום מנשיה.PNG|250px|ממוזער|שמאל|רחוב מנשיה במבט מצפון דרומה בגלויה של האחים אליהו. הבתים בצד ימין שייכים ליפו (מנשיה), הבתים בצד שמאל שייכים לתל אביב (נווה שלום)]]
+[[קובץ:נווה שלום מנשיה.PNG|250px|ממוזער|שמאל|רחוב מנשיה במבט מצפון דרומה בגלויה של האחים אליהו. הבתים לימין הרחוב ועד לקו החוף, משלמים מסי עירייה ליפו (רובע [[מנשייה (יפו)|מנשייה]]), הבתים לשמאל הרחוב משלמים מסי עירייה לתל אביב (נווה שלום), האוכלוסיות היהודית והערבית מעורבות זו בזו, ולכן מדובר ב'גבול על נייר' בעקבות סרטוט הגבול בין יפו לתל אביב על ידי הבריטים שנכנס לתוקפו ב-1923 ולא קיבל ביטוי פיזי עד פרוץ [[מלחמת העצמאות]]]]
-'''נווה שלום''' היא שכונה ב[[תל אביב]] שנבנתה בשנת [[1890]], שלוש שנים לאחר [[נווה צדק]]. היא הוקמה על ידי [[זרח ברנט]], אחד ממייסדי [[פתח תקווה]]. נווה שלום הייתה בין השכונות הראשונות אשר היו לימים לעיר תל אביב. שכונות אלה נבנו כדוגמת השכונות הירושלמיות, ויוזמיהן דיברו אודותיהן במונחים של "לצאת מן החומות". הדוגמה הירושלמית הראתה לבוני השכונות החדשות שניתן להקים שכונות במרחק מה מהעיר, במחיר זול ואגב תנאי תשלום נוחים. שכונת נווה שלום שוכנת מדרום-מערב לשכונת נוה צדק, בין רחוב ברנט לרחוב שלוש.
+'''נווה שלום''' היא בין השכונות הראשונות מחוץ ל[[חומות יפו]] אשר היו לימים לעיר [[תל אביב-יפו]]. נבנתה בשנת [[1890]] מדרום-מערב ל[[שכונת נווה צדק]], בין רחוב ברנט ל[[רחוב שלוש]], כדוגמת השכונות הירושלמיות, שיזמיהן דיברו אודותן במונחים של "לצאת מן החומות" במחיר זול ותנאי תשלום נוחים. הוקמה על ידי [[זרח ברנט]], אחד ממייסדי [[פתח תקווה]].
 ==היסטוריה==
@@ שורה 13: / שורה 13: @@
 ברנט הזמין [[מהנדס]] שיסמן את השטח שקנה, וביום [[1 באוגוסט]] [[1890]] הוא הזמין לטקס הנחת [[אבן הפינה]] את נכבדי יפו ואת סוחרי ה[[אתרוג|אתרוגים]] מירושלים שהיו עמו בקשרי מסחר. עבור אלה שהתקשו בהליכה בחול ברנט אף שכר [[חמור|חמורים]]. למרות זאת חלק מהמוזמנים לא בא והיו מבני יפו שלעגו לו.
-ברנט בנה בשכונה החדשה שורה של בתים והציע אותם למכירה לתושבי יפו בתנאי תשלום נוחים שלא יעלו על [[שכר דירה|שכר הדירה]] המקובל, וגם הוא עצמו עבר להתיישב בשכונה החדשה. איכלוס השכונה התגבר בעיקר לאחר שאשת רבה של יפו, הרב [[נפתלי הרץ הלוי]], חלתה, והרופאים המליצו לה לעבור דירה. הרב ומשפחתו התארחו בקיץ באחד מבתי נווה שלום, האוויר הועיל לרבנית והרב החליט לקנות את הבית. בעקבות רבה של יפו התווספו תושבים נוספים לשכונה. השכונה נטמעה עם השנים ב[[נווה צדק]].
+ברנט בנה בשכונה החדשה שורה של בתים והציע אותם למכירה לתושבי יפו בתנאי תשלום נוחים שלא יעלו על [[שכר דירה|שכר הדירה]] המקובל, וגם הוא עצמו עבר להתיישב בשכונה החדשה. איכלוס השכונה התגבר בעיקר לאחר שאשת רבה של יפו, הרב [[נפתלי הרץ הלוי]], חלתה, והרופאים המליצו לה לעבור דירה. הרב ומשפחתו התארחו בקיץ באחד מבתי נווה שלום, האוויר הועיל לרבנית והרב החליט לקנות את הבית. בעקבות רבה של יפו התווספו תושבים נוספים לשכונה. השכונה נטמעה עם השנים בשכונת נווה צדק.
 ==נווה שלום ומנשייה שכונה אחת זהות כפולה==