חיבוט ערבה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת תבנית
היהודי (שיחה | תרומות)
טיפול קצת מקיף
שורה 1: שורה 1:
'''חיבוט ערבה''' כיום הוא מנהג המתקיים ב[[הושענא רבא]] כ"[[זכר למקדש]]".
'''חיבוט ערבה''' הוא מנהג נביאים המתקיים ב[[הושענא רבא]]. כיום במנהג נותר בחלקו כ"[[זכר למקדש]]".

על פי ה[[משנה]] ב[[מסכת סוכה]], נטילת [[לולב]] ב[[חג הסוכות]] הייתה נהוגה הן בבית מקדש והן מחוצה לו, אולם נטילת [[ערבה]] הייתה נהוגה במקדש בלבד. בבית המקדש היו זוקפים עץ ערבה גדול בכל אחת מארבע קרנות ה[[מזבח החיצון]] וכל אדם היה נוטל בדי ערבה ומכה בקרקע, וכמו שכותב הרמב"ם (הלכות סוכה ולולב, פ"ז, הלכות כ'-כ"א): "כיצד הייתה מצותה, בכל יום ויום משבעת הימים היו מביאין מורביות של ערבה, וזוקפין אותן על צדדי המזבח, וראשיהן כפופין על גבי המזבח; ובעת שהיו מביאין אותה וסודרין אותה, תוקעין ומריעין ותוקעין... וערבה זו, הואיל ואינה בפירוש בתורה אין נוטלין אותה כל שבעת ימי החג זכר למקדש, אלא ביום השביעי בלבד הוא שנוטלין אותה בזמן הזה; כיצד עושה, לוקח בד אחד או בדין הרבה, חוץ מערבה שבלולב, וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלוש, בלא ברכה - שדבר זה מנהג נביאים הוא".

כאמור, זכר למקדש נהגו ליטול ערבה ביום השביעי של חג הסוכות ([[הושענא רבא]]). מאחר ונטילת ערבה הינה מנהג נביאים מאוחר, לא ניתקנה לה ברכה.


על פי ה[[משנה]] ב[[מסכת סוכה]], נטילת [[לולב]] ב[[חג הסוכות]] הייתה נהוגה הן בבית מקדש והן מחוצה לו, אולם נטילת [[ערבה]] הייתה נהוגה במקדש בלבד.
זכר למקדש נהגו ליטול ערבה ביום השביעי של חג הסוכות ([[הושענא רבא]]).
על פי [[חז"ל]], מאחר ונטילת ערבה הינה מנהג נביאים מאוחר, לא ניתקנה לה ברכה.
עם זאת, ישנם נוסחים של בקשות ותפילות הנאמרות לפני ואחרי חיבוט הערבה.
עם זאת, ישנם נוסחים של בקשות ותפילות הנאמרות לפני ואחרי חיבוט הערבה.
במהלך החיבוט נוהגים לומר את המשפט ה[[ארמית|ארמי]] "חביט חביט ולא בריך", שמוזכר בגמרא, המשמש כתזכורת לכך שיש לחבוט ללא ברכה.
במהלך החיבוט יש מעטים הנוהגים לומר את המשפט ה[[ארמית|ארמי]] "חביט חביט ולא בריך", שמוזכר בגמרא, המשמש כתזכורת לכך שיש לחבוט ללא ברכה.
מבחינת ה[[הלכה]], די בענף אחד עם עלה אחד לטובת חיבוט הערבה אולם בשל הרצון להדר במצווה נתקן שיש לקחת לפחות שלשה ענפים. המנהג הנפוץ כיום, בהשפעת ה[[קבלה]] הוא לחבוט חמישה ענפים.
מבחינת ה[[הלכה]], די בענף אחד עם עלה אחד לטובת חיבוט הערבה אולם בשל הרצון להדר במצווה נתקן שיש לקחת לפחות שלשה ענפים. המנהג הנפוץ כיום, בהשפעת ה[[קבלה]] הוא לחבוט חמישה ענפים.
את הערבות אוגדים בקשר ובסיום התפילה של הושענה רבא, מבצעים את חיבוט הערבה.
את הערבות אוגדים בקשר ובסיום התפילה של הושענה רבא, מבצעים את חיבוט הערבה.


את הענפים שנותרים לאחר החיבוט נהגו לשומרם כ[[סגולה]] ולהשתמש בהם לתשמיש מצווה כגון חומר בעירה לאפיית ה[[מצה|מצות]] ב[[פסח]], בדומה לנעשה עם ה[[אתרוג]] (ריבות ל[[ט"ו בשבט]] או כסגולה לאישה לפני [[לידה]]) או עם הלולב (סגולה כנגד גנבים וכן לשימוש כחומר בעירה לשריפת [[חמץ]] לפני הפסח).
את הענפים שנותרים לאחר החיבוט נהגו לשומרם כ[[סגולה]] ולהשתמש בהם לתשמיש מצווה כגון חומר בעירה לאפיית ה[[מצה|מצות]] ב[[פסח]], בדומה לנעשה עם שאר המינים ([[אתרוג]] ל[[מרקחת]] או [[סגולה]] ל[[לידה]] קלה; [[לולב]] ל[[ביעור חמץ]] או סגולה נגד גנבים ו[[הדס]] להריח ב[[הבדלה]] ב[[מוצאי שבת]]).


[[קטגוריה:סוכות]]
[[קטגוריה:סוכות]]

גרסה מ־22:52, 28 בינואר 2007

חיבוט ערבה הוא מנהג נביאים המתקיים בהושענא רבא. כיום במנהג נותר בחלקו כ"זכר למקדש".

על פי המשנה במסכת סוכה, נטילת לולב בחג הסוכות הייתה נהוגה הן בבית מקדש והן מחוצה לו, אולם נטילת ערבה הייתה נהוגה במקדש בלבד. בבית המקדש היו זוקפים עץ ערבה גדול בכל אחת מארבע קרנות המזבח החיצון וכל אדם היה נוטל בדי ערבה ומכה בקרקע, וכמו שכותב הרמב"ם (הלכות סוכה ולולב, פ"ז, הלכות כ'-כ"א): "כיצד הייתה מצותה, בכל יום ויום משבעת הימים היו מביאין מורביות של ערבה, וזוקפין אותן על צדדי המזבח, וראשיהן כפופין על גבי המזבח; ובעת שהיו מביאין אותה וסודרין אותה, תוקעין ומריעין ותוקעין... וערבה זו, הואיל ואינה בפירוש בתורה אין נוטלין אותה כל שבעת ימי החג זכר למקדש, אלא ביום השביעי בלבד הוא שנוטלין אותה בזמן הזה; כיצד עושה, לוקח בד אחד או בדין הרבה, חוץ מערבה שבלולב, וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמיים או שלוש, בלא ברכה - שדבר זה מנהג נביאים הוא".

כאמור, זכר למקדש נהגו ליטול ערבה ביום השביעי של חג הסוכות (הושענא רבא). מאחר ונטילת ערבה הינה מנהג נביאים מאוחר, לא ניתקנה לה ברכה.

עם זאת, ישנם נוסחים של בקשות ותפילות הנאמרות לפני ואחרי חיבוט הערבה. במהלך החיבוט יש מעטים הנוהגים לומר את המשפט הארמי "חביט חביט ולא בריך", שמוזכר בגמרא, המשמש כתזכורת לכך שיש לחבוט ללא ברכה. מבחינת ההלכה, די בענף אחד עם עלה אחד לטובת חיבוט הערבה אולם בשל הרצון להדר במצווה נתקן שיש לקחת לפחות שלשה ענפים. המנהג הנפוץ כיום, בהשפעת הקבלה הוא לחבוט חמישה ענפים. את הערבות אוגדים בקשר ובסיום התפילה של הושענה רבא, מבצעים את חיבוט הערבה.

את הענפים שנותרים לאחר החיבוט נהגו לשומרם כסגולה ולהשתמש בהם לתשמיש מצווה כגון חומר בעירה לאפיית המצות בפסח, בדומה לנעשה עם שאר המינים (אתרוג למרקחת או סגולה ללידה קלה; לולב לביעור חמץ או סגולה נגד גנבים והדס להריח בהבדלה במוצאי שבת).