אנדריי מרקוב – הבדלי גרסאות
בוט סדר הפרקים (שיחה | תרומות) מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים) |
מ החלפת פרמטרים לשמות פרמטרים אחידים בתבניות (תג) |
||
שורה 9: | שורה 9: | ||
|ענף מדעי=[[מתמטיקה]] |
|ענף מדעי=[[מתמטיקה]] |
||
|ארצות מגורים=[[ברית המועצות]] |
|ארצות מגורים=[[ברית המועצות]] |
||
|פרסים והנצחה= |
|||
|הערות= |
|הערות= |
||
}} |
}} |
גרסה מ־12:04, 20 במאי 2019
שגיאות פרמטריות בתבנית:מדען
פרמטרים [ ארצות מגורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
אנדריי מרקוב | |
לידה |
14 ביוני 1856 ריאזאן, האימפריה הרוסית |
---|---|
פטירה |
20 ביולי 1922 (בגיל 66) סנקט פטרבורג, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית |
שם לידה | Андре́й Андре́евич Ма́рков |
ענף מדעי | מתמטיקה |
מקום קבורה | ליטרטורסקיה מוסטקי |
מקום לימודים |
|
מנחה לדוקטורט | פפנוטי צ'בישב |
מוסדות |
|
תלמידי דוקטורט | אברהם בסיקוביץ', יעקב טמרקין, J. V. Uspensky, גאורגי וורונוי, וניאמין קגן, אלכסנדר פרידמן, Nikolai Maximovich Günther, איוואן וינוגרדוב |
פרסים והוקרה | |
צאצאים | Andrei Markov |
תרומות עיקריות | |
מחקרים בהסתברות בעיקר תהליכים אקראיים. | |
אנדריי אנדרייביץ' מרקוב (ברוסית: Андрей Андреевич Марков ; 14 ביוני 1856 – 22 ביולי 1922) היה מתמטיקאי רוסי. ידוע בעיקר בזכות עבודתו על תהליכים אקראיים. על שמו קרואים שרשראות מרקוב ותהליכי החלטה מרקוביים.
ביוגרפיה
מרקוב נולד ב-1856 בריאזן, רוסיה. בילדותו סבל ממגבלות בריאותיות שחייבו אותו להלך בקביים עד לגיל 10. ב-1874 התקבל לאוניברסיטת סנקט פטרבורג לפקולטה לפיזיקה ומתמטיקה, שם השלים תואר ראשון (1878), תואר שני (1880) ודוקטורט בשנת 1884. בשנת 1883 נשא לאישה את אהובת נעוריו. ב-1886 נתמנה לפרופסור באוניברסיטת סנקט פטרבורג וב-1896 לחבר באקדמיה הרוסית למדעים. ב-1903 נולד אנדריי מרקוב הבן שהיה גם הוא מתמטיקאי נודע כשלעצמו. ב-1905 פרש מהוראה אקדמית באופן רשמי, אולם המשיך ללמד קורסים בתורת ההסתברות כמעט עד ליום מותו.
תרומתו
ראשית מחקרו של מרקוב הוקדש לתורת המספרים ולאנליזה נומרית. לאחר שנת 1900 עסק בעיקר בתורת ההסתברות. ב 1909 ניסח הרחבה של משפט הגבול המרכזי בעזרת שיטת צ'בישב (Chebyshev) שהיה גם מורהו עבור רצפים המורכבים ממשתנים מקריים תלויים - מה שנודע לימים בתור "שרשראות מרקוב" ולהן שימושים בפיזיקה המודרנית ובמודלים כלכליים לחיזוי. אחד השימושים הראשונים של שרשראות מרקוב היה לנסח באופן מתמטי תנועה רנדומלית של חלקיקים בתמיסה מימית (תנועה בראונית), מאוחר יותר נעשה במודל זה שימוש לחיזוי מגמות בשוק המניות.
בשנות החמישים של המאה ה-20 הורחב המודל של שרשראות מרקוב לתהליכי החלטה מרקוביים אשר מהווים מודל מרכזי בתורת הבקרה האופטימלית.