ביסמוט – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
png -> svg
שורה 6: שורה 6:
|שכן מלמעלה=[[אנטימון|Sb]]
|שכן מלמעלה=[[אנטימון|Sb]]
|שכן מלמטה=[[Ununpentium|Mc]]
|שכן מלמטה=[[Ununpentium|Mc]]
|תמונת טבלה מחזורית=[[קובץ:Bi-TableImage.png|250px|]]
|תמונת טבלה מחזורית=[[קובץ:Bi-TableImage.svg|250px|]]
|צבע רקע=#cccccc
|צבע רקע=#cccccc
|מספר אטומי=83
|מספר אטומי=83

גרסה מ־06:57, 25 במאי 2019

ביסמוט
פולוניום - ביסמוט - עופרת
Sb
Bi
Mc
   
 
83
Bi
 
               
               
                                   
                                   
                                                               
                                                               
     
                                         
נתונים בסיסיים
מספר אטומי 83
סמל כימי Bi
סדרה כימית מתכות
מראה
לבן אדמדם מבריק
תכונות אטומיות
משקל אטומי 208.98038 u
רדיוס ואן דר ואלס 155 pm
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה 2, 8, 18, 32, 18, 5
תכונות פיזיקליות
צפיפות 9780 kg/m3
מצב צבירה בטמפ' החדר מוצק
נקודת רתיחה 1837.15K (1564°C)
נקודת התכה 544.35K (271.2°C)
לחץ אדים 0.000627Pa ב-544K
מהירות הקול 1790 מטר לשנייה ב-293.15K
שונות
אלקטרושליליות 2.02
קיבול חום סגולי 122 J/(kg·K)
מוליכות חשמלית 0.867 /m·Ω
מוליכות חום 7.87 W/(m·K)
אנרגיית יינון ראשונה 703 kJ/mol
מבנה גבישי המערכת הגבישית הטריגונלית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בּיסְמוּט (נכתב גם ביסמות; בכתב לטיני: Bismuth), הוא יסוד כימי מסדרת מתכות המעבר העמידות שסמלו הכימי Bi ומספרו האטומי 83. כבד, שביר וצבעו לבן עם גוון ורוד, ודומה מבחינה כימית לארסן ולאנטימון.

תכונות

הביסמוט הוא מתכת כבדה עם גוון ורדרד, ובניגוד לשכניו בטור ובשורה בטבלה המחזורית (עופרת, תליום, כספית, אנטימון, ארסן ופולוניום), אינו רעיל במיוחד. לביסמוט דיאמגנטיות גבוהה, ומוליכות תרמית וחשמלית נמוכות; צבע הלהבה שלו כחול והוא פולט אדים צהובים. הביסמוט מתפשט כאשר הוא קופא.

באופן מסורתי הוא נחשב לכבד ביותר מבין היסודות הלא-רדיואקטיביים, אך כיום יש המתייחסים אליו כאל רדיואקטיבי לאחר שהתגלה כי הוא אינו בעל יציבות מוחלטת אלא רק כמעט מוחלטת. זמן מחצית החיים שלו הוא מסדר גודל של ‎2×1019‎ שנים; עם זאת, מכיוון שזהו זמן מחצית חיים חריג באורכו (הוא גדול פי 1.38 מיליארד מגיל היקום), ההתייחסות היישומית אליו היא כאל יסוד יציב שאינו רדיואקטיבי. הביסמוט אינו רעיל.

שימושים

בביסמוט בצורתו הטהורה משתמשים בייצור פלדות רכות וכזרז, וכן כתחליף לעופרת, בשל רעילותו הנמוכה.

במסגים של הביסמוט, שלהם טמפרטורת התכה נמוכה, משתמשים במתקנים לגילוי ולכיבוי אוטומטי של שריפות, ובמסג של הביסמוט עם מנגן משתמשים בייצור מגנטים.

בביסמוט אוקסיכלוריד משתמשים בתעשיית האיפור למתן מרקם ומראה משיי למוצרי איפור מינרלי שונים.

הוא משמש ברפואה כמרשם להקלה על כיבי קיבה.

היסטוריה

גביש ביסמוט ולצדו קוביית ביסמוט טהור

הביסמוט היה ידוע עוד מימי קדם, אך לרוב חשבו אותו לעופרת או לבדיל, בשל דמיונו הרב להם. בשנת 1556, תיאר גאורגיוס אגריקולה לראשונה את המתכת החדשה בספרו De Re Metallica (על המתכות) אותה זיהה על פי הצבע האופייני הנותר בשריטה על ידי אבן שחורה ("אבן בוחן"). הביסמוט הוגדר כיסוד עצמאי על ידי קלוד ז'ופרואה הבן בשנת 1753. מקור השם הוא בצירוף הגרמני weiße Masse, שפירושו "חומר לבן".

קישורים חיצוניים