רב סעדיה גאון

תבנית:רב רב סעדיה בן יוסף אלפיומי גאון (יולי 882 - 21 במאי 942) שנקרא סעדיה הפיומי (מהעיר פיום) ובקיצור רס"ג היה איש אשכולות, מגאוני בבל, ושימש כראש ישיבת סורא.

הרס"ג הצטיין בבקיאות במרבית כתבי הקודש היהודיים וגם במרבית ענפי המדע שהיו בתקופתו. היקף מפעלו הספרותי היה גדול ביותר: הוא כתב ספרים בענייני הלשון העברית ודקדוקה, פיוטים, וכן על נושאים תאולוגיים ופילוסופיים. רס"ג הוא גם הראשון שעסק בדקדוק של השפה העברית בצורה מסודרת, כהשפעה מן המדקדקים של הערבית שפעלו באותה תקופה. לפיכך הוא נחשב לראשון מבין מדקדקי ימי הביניים. על תלמידיו בתחום זה נמנים המדקדקים החשובים דונש בן לברט ומנחם בן סרוק. שפת כתיבתו הייתה ערבית-יהודית.

תולדות חייו

מקום הולדתו של הרס"ג לא ברור. יש הסבורים כי נולד בכפר דילץ שבמחוז פיום במצרים העילית בחודש תמוז ד'תרמ"ב, ויש הסבורים כי נולד בתימן. הכינוי פיומי מעיד על כך שהגיע לבבל ממצרים.

אביו של רס"ג, רב יוסף אלפיומי (הפיומי), היה מצאצאיו של התנא רבי חנינא בן דוסא, אולם ספג גינוי מבעלי ריביו שהתייחס מקהל גרים. ויש הטוענים כי היה כהן עבד כבעל מלאכה פשוט ועני.

רבותיו

לפי עדותו של הסופר אל-מסעודי, נמנה רב סעדיה בין תלמידי אבו כתיר יחיי בן זכריה הסופר מטבריא, מסעודי חישבם בין קהל ה"אשמעתיים" (כמקביל לכת הקראים)). כאשר היה רס"ג עדיין נער, רכש ידיעות רבות בנושאי הלשון העברית ודקדוקה, מקרא משנה תלמוד והלכה. הוא עסק גם ב"מדעים וחכמות הגויים", כלומר מדע ופילוסופיה כלליים. באותן שנים החלה התרבות הערבית לפרוח במצרים ובסביבתה, והמדע היווני פרח עוד לפני כן, ואלו השפיעו על רס"ג בצעירותו.

כתיבתו ומלחמותיו הדתיות

כתביו של רס"ג מגוונים ורבים מאוד ובמידה רבה ניתן לומר עליו כי היה המייסד של כמעט כל סוגי הספרות התורנית. להלן רשימה מכתביו המגוונים של רס"ג: רס"ג היה הראשון שכתב ספר פירוש לתנ"ך, כתב גם תרגום לתורה לשפה הערבית (בזה קדמו לו תרגומים רבים בשפות אחרות), ראשון שכתב פירוש למשנה, ראשון שכתב פירוש לתלמוד והשני שכתב סידור תפילה (קדם לו רב עמרם גאון), ראשון שכתב ספרי דקדוק, כמו כן כתב גם ספרי פסק, כתב ספרי פיוט, השני שכתב את "מניין המצוות", פירוש לספר יצירה (אחד מספרי היסוד של הקבלה), כתב את אחד הספרים הראשונים השייכים לתחום "הפילוסופיה היהודית" כלומר אחד החיבורים המרכזיים בהגות מחשבת ישראל - "ספר האמונות והדעות". בספר הזה רס"ג מתמודד כמעט עם כל השיטות הפילוסופיות והדתיות שהיו ידועות באותה תקופה. לפרק העשירי של הספר הוא הוסיף "מאמר הפרישות השלימה", אשר נחשב למעשה לחיבור הראשון בספרות המוסר. רס"ג כתב גם ספרי ויכוח כגון - פולמוס עם ראש הישיבה הארץ-ישראלית הרב אהרן בן מאיר, תשובות לחיוי הבלכי, ספר התשובות נגד ענן בן דוד ועוד.

עוד כשהיה צעיר לימים, החל רס"ג לכתוב. הוא כתב בתחילה פיוטים, במתכונת פיוטיו של אלעזר הקליר. לאחר מכן כתב ספר עזר לכתיבת פיוטים, אשר הכיל את כל שורשי המילים העבריות. זה היה המילון העברי הראשון, ורס"ג, שהיה אז בסך הכול בן 20, קרא לו בשם "אגרון". ספרו "אגרון" הכיל שתי רשימות מילים: הראשונה ערוכה לפי סדר אלפביתי של ראשי המילים, והשנייה לפי סדר אלפביתי של סופי המילים (לפי חרוזיהן). בתחילת הספר, כתב רס"ג הקדמה, בלשון תנ"כית צחה וברורה, ובה כללי הדקדוק העברי. בהקדמה ל"אגרון", הוסיף רס"ג בדבר החייאת לשון הקודש, ובמקום לדבר פרסית, יוונית, ערבית ושאר השפות אשר היו נהוגות באותם הימים, לדבר בלשון העברית. הוא קרא שם ללשון העברית בשם "לשון מלאכי הקודש". הוא המשיך לכתוב בהקדמה לגבי הלשון העברית כך: "למלאכות מלכינו, לשירות לווינו, לנגינת כהנינו, ביד נביאנו לחיזיון, בפי שרנו להיגיון".

רס"ג הרבה להילחם ביהדות הקראית, שהשפעתה גדלה במצרים באותם הימים. רס"ג סבר שצפויה סכנה ליהדות הרבנית מהקראים, אשר נאבקו נגד התורה שבעל פה. כשראה רס"ג שאף אחד מבין סביבתו לא יכול לגבור על טענות הקראים, חרף גילו הצעיר בגיל 23 הוא החל במלחמה נגדם. הוא חיבר הרבה חיבורים פולמוסיים, בהם "ספר התשובות נגד ענן". חיבור זה קומם נגדו את חכמי הקראים, שראו בו איום על עמדתם; בתגובה לרס"ג נכתבו לא מעט חיבורים קראיים פולמוסיים, כגון ספר "מלחמות ה'" של סלמון בן ירוחם המתפלמס עם טענות הרס"ג.

רס"ג המשיך להילחם בקראים ביתר עוז. בגיל 33 הוא עבר לטבריה כדי להרחיב^{[דרוש מקור]} את ידיעותיו, במטרה להצליח ביתר שאת במלחמתו בקראים. במשך שש שנות שהותו בטבריה, משכו את רס"ג בעיקר חכמיה וחוקרי הדקדוק והפייטנים הנודעים שהתרכזו בה. אולם, אף על פי שהציבור הטברייני ראה בו כאחד מגדולי הדור, נמשך רס"ג יותר אל מרכזי בבל.

המחלוקת עם ראש ישיבת גאון יעקב

ערך מורחב – מחלוקת קביעת לוח השנה (ד'תרפ"ב)

רס"ג היה מעורב במחלוקת בין חכמי בבל ובין חכמי ארץ ישראל, ובראשם גאון ארץ ישראל הרב אהרן בן מאיר, בעניין קביעות שנת ד'תרפ"ב 921-922. עד לזמנו של רס"ג, קביעות השנה נמסרה מארץ ישראל ונתקבלה בכל תפוצות ישראל ללא סייג. אולם בשנת 921 התגלעה מחלוקת בין חכמי בבל לחכמי ארץ ישראל על אודות קביעת לוח השנה. המחלוקת נסבה אודות שנת ד'תרפ"ב; לפי בן-מאיר הייתה זו שנה חסרה ולפי חכמי בבל הייתה זו שנה שלמה; בן-מאיר הורה לתלמידיו לחגוג את המועדים כפי הוראתו, אך חכמי בבל, ובראשם דוד בן זכאי ורב סעדיה גאון כתבו לו כי טעות בידו. כתוצאה מכך חג הפסח נחגג בארץ ישראל ביום ראשון, ובבבל ביום שלישי. בתגובה לטענת חכמי בבל, קבע בן-מאיר כי הסמכות לקבוע מועדים ולעבר את השנה נתונה לחכמי ארץ ישראל בלבד, ועל כן פסיקתו מוסמכת יותר משל בן-זכאי ורס"ג. בעקבות המצב שנוצר בו יהודים באזורים שונים חגגו מועדים בזמנים שונים, הזדעזעו חכמי בבל מהפילוג וניסו לשכנע את בן-מאיר לחזור בו והפיצו בקהילות שונות מכתבים המזהירים שלא לנהוג כשיטת בן-מאיר, אך הוא התעקש ואף פרסם את לוח "ארבעה שערים" (של חכמי בבל) בגרסה שלו. מצב בלתי-אפשרי זה הוביל את רב מבשר ותומכיו, שצידדו עד אז בשיטת בן-מאיר, לעבור לצד של רב סעדיה גאון וחכמי בבל.

חליפות המכתבים בין הצדדים הניצים לא פסקו, וחכמי בבל כתבו לבן-מאיר וניסו לפייסו לחזור בו ("נעשינו חרפה בגויים וקלסה בין המינים"; "אבלים נזופים בבכי תמרורים ואנחה" ועוד), אך בן-מאיר לא חזר בו, והשיב להם במכתב כי "אילו נהרגנו ואלף כמותנו, לא נשנה מנהג אבותינו ולא נחליף חוק... יש הרשות לחבורת ארץ ישראל על חכמי בני הגולה, ואין לבני הגולה רשות על בני ארץ ישראל..." בהמשך מכתבו טוען בן-מאיר כי רב סעדיה גאון אשם במחלוקת שפרצה.

לא ידוע כיצד מחלוקת זו הסתיימה, אך ידוע כי בשנת ד'תרפ"ג עוד היה הבדל בין מועדי החגים, אך בשנת ד'תרפ"ד החגים נחוגו באותו זמן.

מינויו לראשות ישיבת סורא

עקב מסירותו של רס"ג לעמו, ובעיקר בגלל חכמתו הרבה בכל מדעי היהדות ואף בכל חכמות העולם, מונה רס"ג לראש ישיבת סורא.

רס"ג עשה באותו זמן את אחד ממפעליו הגדולים ביותר - תרגום כתבי הקודש היהודיים לערבית בצירוף פירוש מפורט ובהיר. רס"ג עשה זאת, משום שבאותו הזמן יהודים רבים ידעו ערבית, שהייתה שפת המקום, טוב יותר מאשר עברית, ולכן היה שער התורה סגור בפניהם.

רס"ג ראה את שפל לימודי המקרא והלשון העברית בקרב ישיבות בבל, ולכן החל בראש ובראשונה להקנות לתלמידים בישיבות בבל את הבנת כתבי הקודש היהודיים וידיעת הלשון העברית ודקדוקיה. יחד עם עבודתו בכתיבת תרגום כתבי הקודש היהודיים לערבית, הוא כתב ספר נוסף, שמטרתו הייתה להפיץ את הלשון העברית. ספרו בנוי מ-12 פרקים על הלשון העברית ודקדוקה. ספרו זה של רס"ג היווה את הספר הדקדוקי העברי הראשון בספרות העברית.

בנוסף רס״ג נהג לכתוב פיוטים, אם כי כעת לא כתב את פיוטיו בשפה של אלעזר הקליר שהייתה שפה קשה ומסובכת, אלא בלשון עברית תנ"כית צחה וטהורה, אשר העידה על שליטתו הרחבה בלשון, בדקדוק ובספרות העברית.

רס"ג כתב באותו זמן ספר תפילות משלו (רס"ג קרא לספרו - "ספר מאסף לכל התפילות והברכות"), אליו הכניס חלק מפיוטיו. ספרו זכה לתשואות בקרב הציבור היהודי, והיה ידוע כמעט לכל. אף על פי שנוסחי התפילות היו ידועים ומסודרים לכל עדה ועדה עוד לפני כן, היו כל הזמן שינויים שהוכנסו בספרי התפילות. רס"ג, שידע את השינויים וסדרי התפילות, רצה להנהיג נוסח תפילה קבוע לכל היהודים בכל התפוצות (כזכור, רס"ג שהה בהרבה ארצות, ולכן הכיר נוסחי עדות רבות). הוא כתב בספר התפילות שלו נוסח תפילה, אשר היווה מעין "סיכום" או פשרה בין כל הנוסחים והמנהגים אשר היו מקובלים בימיו. במבוא לסידורו הוא מתאר "והיו להם (לאבותינו) שני סדרים אחד לזמן המלוכה ואחד לזמן הגלות... ולא היו זקוקים אבותינו לומר מקבץ נדחי עמו מפני שהיו מקובצים" דבר המסביר כמה הבדלים בין נוסח ארץ ישראל לבין נוסחאות הגלות.

בזמן שרס"ג היה אלוף ישיבת סורא, הוא המשיך להתפלמס עם הקראים. הוא החל שוב להתעניין בבעיות שמקורן בלוח השנה ובזמני העיבור, אם כי הפעם לא נגד חכמי ארץ ישראל, אלא נגד הקראים. הוא כתב "ספר המבחן", אשר בו פורך את טענות הקראים בדבר העיבור ומציין את הסיבות לנכונות החשבון של חכמי התלמוד.

רס"ג נאלץ באותו הזמן להלחם נגד מלומד יהודי אפגני שהצביע על סתירות-לכאורה בתורה, והטיל ספק בסיפורי נסים ואירועים על-טבעיים המהווים חלק מהאמונה היהודית המסורתית. שמו של האיש היה חיוי אל-בלכי, ומתנגדיו קראו לו חיוי אל-כלבי. חיוי אל-בלכי חיבר טקסט ובו למעלה מ-200 שאלות ותהיות על סתירות בסיפורי המקרא, שם ללעג ולקלס סיפורי נסים ומצביע על אמונות שלא מתיישבות לכאורה עם ההגיון. הוא התבסס בדבריו על הפילוסופיה היוונית, וקרא לציבור היהודי להתכחש לתנ"ך ולשאר כתבי הקודש היהודיים ולא לתת בהם אמון^{[דרוש מקור]}. רס"ג חשש מסכנת ההשתמדות של עם ישראל בעקבות דברים אלו, ולכן החל ללחום במלחמות פולמוסיות נגד חיוי אל-בלכי, הכוללות הוכחות הגיוניות על פי מסורת ישראל ועל פי הפילוסופיה היוונית.

באותו זמן, נפטר ראש ישיבת סורא. לפי החוק היהודי של ישיבות בבל, הגאון הבא מתמנה מבין תלמידי החכמים של אותה הישיבה. כשנפטר גאון סורא, רב יעקב בר נטרונאי, ובישיבה לא היה מועמד בולט מלבדו, נאלצו למנות את בנו רב יום טוב כהנא בר יעקב. לאחר שרב יום טוב נפטר (לאחר ארבע שנים בתפקיד), ביקשו להביא מפומבדיתא - נגד חוק הישיבות בבבל - את רב נתן אלוף, בנו של רב יהודה גאון. אך הוא נפטר בדרכו לסורא. האיש היחיד שהיה ראוי להיות גאון סורא היה רס"ג, אך הוא לא היה מסורא, ואף לא מבבל. למרות זאת, החליט ראש הגולה למנות את רס"ג לגאון סורא. אמנם אחד מראשי הגולה, רב נסי נהוראני (נקרא כך כיוון שהיה עיוור) נמלך בדעתו, והוא הלך לראש הגולה, דוד בן זכאי, ואמר לו שלא למנות את רס"ג, כי הוא תקיף בדעותיו, ויעשה כל מה שהוא ירצה. אך דוד בן זכאי לא התרצה לדבריו של רב נסי נהוראני, ובשנת 928, בגיל 46, התמנה רס"ג לגאון וראש ישיבת סורא.

כשהגיע רס"ג לישיבת סורא, החלה הישיבה להתרומם משפלותה, ותלמידים רבים מכל קצוות בבל, ואף מחוצה לה, באו לישיבתו. תרומות רבות התקבלו מכל קהילות בבל, והישיבה החלה לתפקד, עד שהייתה שוב למרכז התורה הגדול ביותר בבבל.

רס"ג חיבר סדרת ספרי הלכה, אשר כל אחד מהם הוקדש לנושא הלכתי אחר. הסדרה מויינה לפי שיטה ברורה ובניסוח קל, מדויק ומובן. מבין ספריו בסדרה היו:

• "ספר השטרות והעדיות"
• "ספר הירושות"
• "ספר הפקדון"
• "מאמר על הריבית"
• "ספר המתנות" (יש מייחסים ספר זה לרבינו אשר הכהן)
• "ספר הטרפות" ועוד רבים אחרים.

הסדרה נכתבה בערבית, כדי שכל הדיינים יוכלו לעיין בה ולפסוק לפיה.

המחלוקת עם ראש הגולה ונידויו

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לאחר שישב בישיבת סורא כשנתיים, והישיבה גדלה מאוד, התרגז דוד בן זכאי ה"ריש גלותא" על רס"ג, ופעילותו הופסקה. בכלל, ראש הגולה דוד בן זכאי, היה אדם שואף מדנים וריבים ורודף בצע; ולעומתו, היה רס"ג רודף אמת וצדק, ומוכן ללחום על הערכים המוסריים שלו. רק רב נסי נהוראני (העיוור), הצליח לעמוד על ההבדל בין השניים, ועל אף הזהרתו, המשיך ראש הגולה דוד בן זכאי בריבו עם רס"ג. ריבם של רס"ג וראש הגולה דוד בן זכאי החל, בסיפור הבא: פעם באו לפני ראש הגולה דוד בן זכאי שני אחים, שנפלה להם ירושה במות אביהם, ורצו לדעת למי מגיעה הירושה. אחד מהאחים הקדים לבוא אל בית הדין, ונתן שוחד לדוד בן זכאי. דוד בן זכאי, אשר היה חמדן ותאב בצע, הצדיק אותו. לפי הדין של אותה התקופה בבבל, כדי שהדין יהיה תקף, צריכים לחתום עליו שני גאונים. האח שנתן שוחד לדוד בן זכאי, הוא האיש שהוצדק, הלך גם לרס"ג כדי לקבל ממנו חתימה. רס"ג ראה שהדין לא נעשה ביושר, ולכן נמנע מלחתום, אך כדי שלא יווצר בינו לבין ראש הגולה דוד בן זכאי ריב, הוא שלח את האיש לרב כהן צדק, גאון פומבדיתא, שהיה אחד ממתנגדיו הנמרצים של דוד בן זכאי, ולכן קיווה רס"ג שהוא יגלה את השקר שבדין, ולא יחתום עליו. אך רב כהן צדק לא רצה לעורר ריב מחודש בינו לבין דוד בן זכאי, וחתם על פסק הדין. אך האיש ששתי חתימות היו בידיו, לא הסתפק ורצה גם את חתימתו של רס"ג. רס"ג לא רצה לשלוח את ידו במעל, וניסה בתחילה לשכנע אותו שלא דרושה לו חתימתו, כי יש לו כבר שתי חתימות. אך האיש התעקש, ורס"ג נאלץ שלא לתת לו את חתימתו. לאחר שהאיש סיפר את זה לדוד בן זכאי, נתלקחה חמתו. הוא שלח את בנו, יהודה, כדי שילך לרס"ג וידרוש ממנו לחתום על פסק הדין. אך גם לאחר דרישתו של יהודה, לא רצה רס"ג לחתום על פסק הדין. יהודה, אשר חזר ריקם לאביו, נתבקש ללכת שוב אל רס"ג, והפעם להזהירו כי אם הוא לא יחתום, ישלחו יד בנפשו. כאשר יצאו מילים אלו מפיו של יהודה, התנפלו כמה מתלמידיו וידידיו של רס"ג על יהודה, היכוהו ופצעוהו קשה, ושילחו אותו מן הישיבה בביזיון ובהשפלה. לאחר מעשה זה, החליט ראש הגולה דוד בן זכאי להוריד את רס"ג מגאונותו, ולמנות במקומו כאלוף ישיבת סורא את רב יוסף בן רב יעקוב, אחיו של רב טוב כהנא.

אך רס"ג לא שתק, הכריז חרם על דוד בן זכאי ובחר תחתיו ראש גולה אחר. המחלוקת ביניהם הרקיעה שחקים ויצרה קרע. בסופו של דבר, גבר דוד בן זכאי על רס"ג, ורס"ג נאלץ לברוח מפניו ולהתחבא 7 שנים. אך למרות הכל, רוחו לא נשברה, אם כי היה עצוב, נדכא ומיוסר, ולשם כך כתב חיבור מליצי בסגנון המקרא (בשם "ספר הגילוי"), ובו תיאר את המחלוקת ביניהם להוכיח את העוול שנעשה לו.

למרות נידויו של רס"ג על ידי דוד בן זכאי, הלך כבודו בציבור ועלה במשך 7 השנים בהם נודה, וכמו שנידויו בא לו על ידי שני בעלי ריב, כך גם באה התפייסותו. שני בעלי ריב באו שידונו את דינם, וכל אחד מהם היה צריך לקחת מישהו לבוררות. האחד לקח את דוד בן זכאי, ואילו השני את רס"ג. דוד בן זכאי קרא לאיש שבחר כבוררו את רס"ג, והיכהו עד שכמעט ומת, והאיש ההוא התלונן על דוד בן זכאי בכל העיר. נכבדי העיר מיהרו לעשות שלום בין דוד בן זכאי לרס"ג. השלום הצליח וגרם להתפייסות רבת משמעות. ההתפייסות נעשתה בתענית אסתר, והם עשו הגרלה מי יאכל אצל מי בסיום התענית. הפור נפל על רס"ג, והוא הלך לאכול את סעודת סיום התענית אצל דוד בן זכאי.

שלוש שנים לאחר שנתפייסו דוד בן זכאי ורס"ג, גסס דוד בן זכאי עד שמת. כמה חודשים לאחר מותו של דוד בן זכאי, מת גם בנו, יהודה. בנו של יהודה, אשר היה בסך הכול בן 12, נשאר יתום, ורס"ג לקחו לביתו ודאג לו. אך בריאותו של רס"ג לא הייתה טובה כל כך, ושנתיים לאחר מותו של דוד בן זכאי, גם הוא מת.

רס"ג נפטר בגיל 59, בכ"ו באייר ד'תש"ב {21 במאי 942}. אבל כבד שרר על כל תפוצות ישראל במותו של רס"ג.

במפעליו הספרותיים והפילוסופים, ביסס רס"ג את היהדות הרבנית. אברהם אבן עזרא, פילוסוף יהודי שחי לאחר רס"ג, כינה את רס"ג "ראש המדברים בכל מקום", כשכוונתו לשבח את בקיאותו של רס"ג בכל המקצועות ובמיוחד בפילוסופיה; הרמב"ם שיבח בעקיפין את רס"ג כשהסביר מדוע עסק בחישוב קצין האסור: "לפי שהיו בני דורו בעלי סברות נשחתות, וכמעט שתאבד תורת ה', לולא הוא, עליו השלום, לפי שהוא גילה מן התורה מה שהיה נעלם, וחיזק ממנה מה שנתדלדל".

יהודי תימן קיבלו עליהם את הוראותיו "כמרא דאתרא" ובסידור התכלאל ישנם נוסחאות של רב סעדיה גאון המשולבות בתוך הברכות.

הגותו הפילוסופית

לאחר שראה רס"ג שדבר אינו עוזר, ודברי התנצלותו לא מועילים, הוא הסתגר בביתו ושקע בעבודה ספרותית גדולה מאוד, אשר הגדול ביניהם הוא ספרו הפילוסופי - "ספר האמונות והדעות".

ספר זה עוסק בנושאים הבאים: בריאת העולם, מציאות ה', טעמי המצוות, ההשגחה, הגאולה, התורה שבכתב והתורה שבע"פ, הדתות, הפילוסופיות, העולם הבא, שכר ועונש, מוסר ועוד.

רס"ג יוצא בספר כנגד אמונות הסותרות את היהדות הרבנית: האסלאם, הנצרות, אמונת זרטוסטרא וסנסואליזם, וכן תפיסות קוסמולוגיות ופסיכולוגיות שאינן עומדות בקנה אחד עם היהדות.

הוא קיבל את שיטת המועתזילה לגבי חירות הרצון, אחדות האל, דחה את תורת האטומים של הכלאם, ובפסיכולוגיה הוא ממזג בין אריסטו לאפלטון. האמת הדתית היא ההתגלות ותוכנה של ההתגלות זהה עם השכל, השכל יכול להכיר את תוכנה ואמיתותה של ההתגלות. יש מצווה דתית להשיג בשכלנו את מה שבא לנו בנבואה. וכל זה אחר שנקבל את תוכנה האמיתי של ההתגלות כבסיס לאמונה.

מקורות הידיעה הם: החושים, השכל, ההכרח והמסורת. הרס"ג הלך בדרכי ה"כלאם" להוכיח את מציאות הבורא מתוך חידוש העולם. וזה מתוך שהוא העולם, סופי, מורכב, נושא מקרים, ועובר בזמן (ההוכחה מהזמן היא במקורה מ הנקרא יוחנן המדקדק).

הרס"ג דוחה את מציאותו של "חומר קדמון" כשורש למורכבותו של העולם. הוא מייחס לבורא את התארים "חי חכם יכול" כמבטאים דבר אחד ומוכרחים הם אחד לשני. כל תורה נבואית עליה לעמוד במבחן השכל האנושי עוד טרם נבקש הוכחות של ניסים.

הוא הראשון שמחלק בפירוש בין מצוות שכליות לשמעיות. הרס"ג דחה את תורת הגזרה הקדומה - הפרדסטינציה - מטעמי הצדק והיושר האלוהי שמשלם שכר ומעניש (תיאודיציה). לשיטתו, הנפש אינה תכונה מקרית (קונטינגנטית) של הגוף, אלא עצם (סובסטאנציה) קרוב לגלגלי השמים.

רס"ג תרגם את כל המקרא לערבית; תרגומו נקרא 'התפסיר' (=הפירוש). למרות הידיעות ההיסטוריות על תרגום ערבי שנעשה על ידי חכם מוסלמי בתחילת המאה ה-9, הרי תרגומו של רס"ג נעשה על כל ספרי המקרא, ובשל תפוצתו הרבה נבחר כתרגום הערבי החשוב ביותר. מטרתו של רס"ג הייתה לקרב את התנ"ך על ידי תרגומו, הן ליהודים דוברי ערבית והן לבני הדתות האחרות.

על אף שכיום התפסיר קיים בתעתיק עברי (שפה ערבית באותיות עבריות), על-פי עדותו של ר' אברהם אבן עזרא בבראשית (פרק ב', פסוק י"א) רס"ג כתב את התרגום באותיות ערביות ("בעבור שתרגם התורה בלשון ישמעאל ובכתיבתם"). לשונו של התפסיר ספרותית וכמו תרגום אונקלוס, הוא מרחיק הגשמה ומזהה מקומות גאוגרפיים עם אתרים בני זמנו.

עיקרי האמונה

רס"ג היה הראשון שקבע עיקרי אמונה יהודיים. זאת, בנספח שכתב לפירושו על ספר שמות. שם הוא קובע עשרה עיקרים, הנוגעים בעיקר למציאות האל, קיום המצוות ואמונה בגאולה. עם זאת, נראה שבניגוד לרמב"ם נושא עיקרי האמונה לא היה מרכזי בהגותו, והוא לא הזכירו בספרו המרכזי "הנבחר באמונות ודעות". במקומות אחרים הוא קובע רשימה נרחבת יותר של דברים שחייב המתפלל להאמין בהם ביחס לאל, שאם לא כן, הוא אינו מתפלל לה'.

פיוט ודקדוק

רס"ג נחשב לראשון מבין מדקדקי העברית בימי הביניים; הוא החל לעסוק בדקדוק ובמילון של לשון המקרא, וכן ערך מהפכה בתחום לשון הפיוטים. הוא פיתח לראשונה תפיסה דקדוקית מסודרת של העברית (לאחר שנפגש בצעירותו עם עולמם של בעלי המסורה הטברנית, ועל רקע התפתחות מקבילה אצל המדקדקים הערביים). לתועלת מחברי הפיוטים כתב את "ספר צחות הלשון", ובו כללים דקדוקיים עבור המשוררים, את החיבור "שבעים מלים בודדות" שבו פירש מילים יחידאיות במקרא וכן את "האגרון", מילון עברי מצומצם. הוא בעצמו חיבר מספר רב של פיוטים ובהם המחיש את תפיסתו הלשונית.

לשון הפיוט של רס"ג מתאפיינת בראש ובראשונה במקום הבלעדי שתופסת בה לשון המקרא. כל תופעה דקדוקית של לשון המקרא, נדירה וחריגה ככל שתהיה, נחשבה אצל רס"ג כראויה ללשון השירה. בעיקר העדיף את הצורות המאורכות לסוגיהן, שנחשבו אצלו "מפוארות", כגון "כולמו" במקום כולם, "חכמתהו" במקום חכמתו, "ישועתה" במקום ישועה, "יהושיע" במקום יושיע, "הקימותה" במקום הֵקַמְתָ - הכול על סמך צורות מקראיות. גם בבחירת אוצר המילים העדיף את הצורות הנדירות והחריגות שבמקרא והשתמש ככל האפשר במילים יחידאיות. במקביל נמשכות אצלו תופעות הלשון של הסגנון הקלירי, כגון שינוי זכר לנקבה ולהפך והחלפת המשקלים והבניינים. במיוחד היו חביבים עליו משקלי פִּעְלוֹן, מִפְעָל ותִפְעוּל והמשקלים הסֶגוֹלִיִּים. את המשקלים הסגוליים תפס כצורה הסטנדרטית לשם פעולה, בדומה לערבית.

לשונו המיוחדת והקשה להבנה של רס"ג מהווה מעין שלב מעבר בין סגנון הפיוט הקלירי לבין סגנונה של שירת ספרד, שמחבריה (ובהם תלמידו דונש בן לברט) היו ממשיכי דרכו של רס"ג בשטח הדקדוק והשירה. הכללים שקבע, המעמד המיוחד שנתן ללשון המקרא והתפיסה הדקדוקית שפיתח התקבלו ושוכללו בידי משוררי ספרד, שהתקשו לקבל את הסגנון הקלירי החופשי ורב התנופה. אברהם אבן עזרא, שמבקר בחריפות בפירושו למגילת קהלת את לשון הפיוטים הקליריים, משבח ומפאר את רס"ג על פיוטיו "שלא חיבר מחבר כמוהם, והם על לשון המקרא ודקדוק הלשון באין חידות ומשלים ולא דרש".

מספריו

• אמונות ודעות (או: הנבחר באמונות ובדעות)
• ספר המועדים
• ספר התשובות נגד ענן
• ספר הגילוי
• צחות לשון העברים, יצא לאור עם כרך מבוא אצל: דותן, אהרן, אור ראשון בחכמת הלשון, האיגוד העולמי למדעי היהדות, תשנ"ז
• ביאור ספר יצירה
• קובץ שטרות הקדום שהגיע אלינו.
• סידור רס"ג. אחד הסידורים הראשונים שנכתבו. הוא כולל גם חומר הלכתי, וחומר משירת רס"ג.
• ספר המצוות הגיע לידינו בכתב יד אחד בערבית, שעדיין לא יצא לאור, בנוסף, רס"ג גם כתב פיוט לשבועות שכלל את תרי"ג המצוות ("אזהרות"). פיוט זה יצא לאור על ידי הרב ירוחם פישל פרלא בשם "ספר המצוות לרס"ג", עם דיון נרחב בשיטתו ביחס לשאר שיטות הראשונים במניין המצוות.
• "ספר אגרון" שחיבר רס"ג בגיל 20, הוא מילון הכולל גם לקסיקון של מילים חורזות, וגם חלק העוסק בדקדוק ומנתח את השורש, וחלק העוסק במבנה השיר. ספר זה הוא המילון העברי-ערבי הראשון. אחר כך כתב רס"ג ספר על תשעים מילים יחידאיות בתנ"ך ("HAPAX LEGOMENA"). לספר ישנה גם מגמה פולמוסית נגד הקראים. נטען בו שמי שלא מחזיק בפרשנות המקראית אינו מבין את המילים הללו.
• ספר המילים היחידאיות היה גם ספר תשתית לתרגומו ופירושו של רס"ג לתנ"ך. לפירוש זה שתי מהדורות. העממית - תפסיר, בו משולבים מאמרים בנושאים מדעיים שונים, כגון מעשה בראשית – האסטרונומיה. הדבר משקף את הלך הרוח המדעי שלו. רס"ג גם התרחק מהאנשה במקרא. התפסיר משקף גם היבטים אנטי-קראיים. התפסיר, והעיסוק בלשון העברית, מלמדים כי לרס"ג היה עניין רחב בצרכי הציבור הרחב, ולא רק בצרכי האליטה הבגדדית שאליה הוא לא השתייך, מבחינת ייחוסו; אף שהיו לו קשרים עם מעמד הבורגנים העולה, שהיה מעמד חשוב.
• רס"ג כתב פיוטים, ולדעת פרופ' עזרא פליישר, חוקר הליטורגיה היהודית, היה המקורי והמעניין מבין כל הפייטנים בארצות המזרח. הפיוטים הגיעו אלינו בסידורו. כתיבתו היא בסגנון קלסי, מתוך ניסיון לחזור לסגנון המקראי – כגון סיומות ("פימו" במקום "פיהם"), וזאת בניגוד לסגנון הארצישראלי של הקליר באותה תקופה. הוא הראשון שחרז בסגנון החריזה המסורגת. הוא גם הראשון שנהג לפתוח ולסיים בתים באותה מילה – סגנון השרשור המהופך. הוא מביא בפיוטיו מלבד שבח גם רעיונות הגותיים. רבים ייחסו לו גם את הפיוט אהל מכון בניני המונה את מספר האותיות בתורה.
• המונוגרפיות ההלכתיות הן חידוש של רס"ג. הם חיבורים בערבית יהודית המאורגנים באופן שיטתי – חלוקה לשערים, הקדמת מבוא וכדומה. הדבר משקף את השפעת התרבות המוסלמית הרווחת באותה תקופה. בין המונוגרפיות שחיבר: הלכות מתנות, הלכות עסקאות, ספר הירושות (כתאב אלמוארית'), ספר הפקדון, ספר העדות והשטרות, הלכות נידה, הלכות טומאה וטהרה, "הראיה לתפילה" ועוד. רובם המוחלט לא שרד עד ימינו. ירחמיאל ברודי ליקט את החיבורים ששרדו, והדפיסם בשם "חיבורים הלכתיים של רב סעדיה גאון". מנחם בן-ששון פרסם שרידים מ"ספר העדות והשטרות".
• לרס"ג מיוחס חיבור של הפיוטים לשמיני עצרת בנוסח יהדות עדן.
• רס"ג פירש בתרגום קצר, מילה מול מילה, את כל התנ"ך באותיות ערבית יהודית. כתבי יד אלו נשמרו בחלקם בגניזות. בספריית סן פטרבורג נמצא כתב יד של רס"ג על חמישה חומשי התורה שנכתב בשנת 995 על ידי הסופר שמואל בן יעקב. יהודי תימן השתמשו בתרגומו הקצר באופן קבוע כתוספת ללימוד שניים מקרא ואחד תרגום, מתוך כתבי יד של רס"ג על התורה בערבית יהודית שנקראו בפיהם "תפסיר" (=תרגום), ובכך השתמר פירוש זה בשלמותו. בשנת 2015 יצא לאור בירושלים ספר המכיל את פירוש התורה של רס"ג באותיות ערבית תיקניות.

תקופת חייו של הרב רב סעדיה גאון על ציר הזמן
ציר הזמן

לקריאה נוספת

• יצחק בן אשר, רב סעדיה גאון - פרשה בתקופת הגאונים, הוצאת דביר, תל אביב, תשי"א
• ירחמיאל ברודי, רב סעדיה גאון, ירושלים: מרכז זלמן שזר, 2006
• חגי בן שמאי, מפעלו של מנהיג — עיונים במשנתו ההגותית והפרשנית של רב סעדיה גאון, מוסד ביאליק, תשע"ה
• משה רובני, רבנו סעדיה גאון
• עקיבא הולנדר, סעדיה בן יוסף גאון סורא, תשי"ח
• ספר האגרון לרב סעדיה גאון, הוצאת האקדמיה ללשון, 1969

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רב סעדיה גאון בוויקישיתוף

• נחם אילן, רב סעדיה גאון – ביבליוגרפיה נבחרת
• מאמרים על הרב סעדיה גאון באתר רמב"י

אודותיו

• ירחמיאל ברודי, רב סעדיה, מהפכן ושמרן, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
• רס"ג, באתר מכון המוזיקה ביהדות
• שמחה בונם אורבאך, רבנו סעדיה גאון - האיש ומפעלו הספרותי, באתר דעת
• יהודה איזנברג, ‏הדרך לשלמות במשנתו של רב סעדיה גאון, באתר "דעת"
• יחזקאל איזידור אפשטיין, ‏רב סעדיה גאון ודורנו, באתר "דעת"
• שמעון ראבידוביץ, ‏משנת האדם לרב סעדיה גאון, באתר "דעת"
• היום לפני 1,067 שנים, נלב"ע רבנו סעדיה - הרס"ג - דיון בפורום עצור כאן חושבים
• ירחמיאל ברודי, ‏מפעלו ההלכתי של ר' סעדיה גאון, פעמים 54, חורף תשנ"ג, עמ' 92-82
• יוסף טובי, ‏רב סעדיה גאון והשירה הערבית - תרבות הגותית ושירה הגותית, פעמים 54, חורף תשנ"ג, עמ' 48-18
• עזרא פליישר, ‏מקומו של רב סעדיה גאון בתולדות השירה העברית, פעמים 54, חורף תשנ"ג, עמ' 17-4
• חגי בן-שמאי, ‏יצירתו הפרשנית וההגותית של רס"ג - מפעלו של מנהיג, פעמים 54, חורף תשנ"ג, עמ' 81-63
• יהושע בלאו, ‏דקויות בניתוח הסגנון הערבי בכתבי רב סעדיה גאון ושמואל בן חפני, פעמים 23, תשמ"ה 1985, עמ' 41-38
• אהרן דותן, ‏סעדיה גאון - בלשן מחדש, פעמים 54, חורף תשנ"ג, עמ' 62-49
• "סָעַדִיָה, רב", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ז, עמודים 231–236, באתר היברובוקס
• סעדיה בן יוסף, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• מנחם ברונפמן, אחד הגאונים הבולטים, החדשנים והמקוריים ביותר: הכירו את רבי סעדיה גאון, סקירה באתר בית חב"ד
• רשימת מאמרים על רב סעדיה גאון באתר רמב"י
• יובל מלחי, פרק 237: הרב שלא הפסיק לריב – סעדיה גאון – לילדים ולמבוגרים, באתר "קטעים בהיסטוריה", 26 בדצמבר 2017
• נעם אשכולי, פרק 2: רב סעדיה גאון, מתוך הפודקאסט קדמא להיסטוריה יהודית

קטעי וידאו

• תקופת הגאונים הקראות ורבינו סעדיה גאון, שעור מפי הרב אורי שרקי, מתוך הסדרה מבוא לתורה שבעל פה, באתר מכון מאיר
• רבינו סעדיה גאון סוף תקופת הגאונים ראשית הראשונים, שעור מפי הרב אורי שרקי, מתוך הסדרה מבוא לתורה שבעל פה, באתר מכון מאיר
• רבינו סעדיה גאון, בעל חובות הלבבות, רבי שלמה אבן גבירול בעל הכוזרי ועוד, שעור מפי הרב אורי שרקי, מתוך הסדרה מבוא לתורה שבעל פה, באתר מכון מאיר
• משה הלברטל, רב סעדיה גאון - חלק א: עיקרי הגותו, חלק ב: טעמי המצוות

ספריו

• סידור רס"ג, שמחה אסף ישראל דוידזון
• סעדיה גאון, באור תשעים מלות בודדות בתנ"ך, באתר היברובוקס
• ספר הנבחר באמונות ודעות - הטקסט המלא באתר דעת
• הוויכוח על פירושו של רס"ג, באתר הפקולטה למדעי היהדות של אוניברסיטת בר-אילן
• יהושע בלאו, ‏אור ראשון בחכמת הלשון, פעמים 72, עמ' 124–138, על ספר צחות לשון העברים לרב סעדיה גאון, מהדורת אהרן דותן
• שרה סטרומזה, ‏מילון לתפסיר רב סעדיה גאון, פעמים 29, התשמ"ז 1986, עמ' 146–148 - על הספר 'אוצר הלשון הערבית בתפסיר ר' סעדיה גאון' מאת יהודה רצהבי
• אליעזר שלוסברג, לקראת מהדורה ביקורתית של תרגום רב סעדיה גאון לתורה, טללי אורות כרך יג