סיסיניוס – הבדלי גרסאות
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג) |
מ בקרת זהויות |
||
| שורה 25: | שורה 25: | ||
==הערות שוליים== |
==הערות שוליים== |
||
{{הערות שוליים}} |
{{הערות שוליים}} |
||
{{בקרת זהויות}} |
|||
[[קטגוריה:אפיפיורים]] |
[[קטגוריה:אפיפיורים]] |
||
גרסה מ־21:15, 11 ביוני 2019
 | |||||
| לידה |
650?  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
4 בפברואר 708 (בגיל 58 בערך) רומא, האימפריה הביזנטית | ||||
| מדינה |
האימפריה הביזנטית | ||||
| מקום קבורה |
בזיליקת פטרוס הקדוש | ||||
| דת |
הכנסייה הקתולית | ||||
| |||||
  | |||||
סיסיניוס (בלטינית: Sisinnius; 650 - 4 בפברואר 708) היה האפיפיור, שכיהן במשך תקופה של 3 שבועות, מ-15 בינואר 708 עד מותו 4 בפברואר 708.[1]
ביוגרפיה
סיסיניוס היה סורי במקורו,[2] ושם אביו של סיסיניוס היה יוחנן.[1] מיעוט התרומות לאפיפיורות בתקופת שלטונו (42 ק"ג זהב ו-300 ק"ג כסף, המהווים חלק קטן מהתרומות האישיות של האפיפיורים האחרים) מעידים על כך שהוא כנראה לא היה מן האצולה.[3]
סיסיניוס נבחר לאפיפיור בתקופת האפיפיורות הביזנטית, לאחר מותו של יוחנן השביעי לאחר סבב בחירות שנערך במשך שלושה חודשים,[4] וקודש לאפיפיור ב-15 בינואר 708.[1]
סיסיניוס כיהן כאפיפיור רק עשרים יום.[4] על פי האנציקלופדיה הקתולית, "אף על פי שהוא כל כך סבל משיגדון שהוא לא היה מסוגל אפילו להאכיל את עצמו, הוא היה בכל זאת אדם בעל אופי חזק, והשקיע את המחשבה לטובת העיר".[1] בין מעשיו המעטים כאפיפיור היה קידוש הבישוף של קורסיקה.[1] הוא גם הורה "על שריפת סיד לצורך שיקומם" של חומות רומא.[5] שיקום החומות שתוכנן על ידי סיסיניוס בוצע לבסוף על ידי גרגוריוס השני.[6]
סיסיניוס נקבר בזיליקת פטרוס הקדוש העתיקה.[1] כעבור פחות מחודשיים נבחר קונסטנטינוס לאפיפיור.[4] קונסטנטינוס, גם הוא סורי במקורו, היה ככל הנראה אחיו של סיסיניוס.[7]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 4 5 6 Herbermann, Charles, ed. (1913). "Pope Sisinnius" . Catholic Encyclopedia. New York: Robert Appleton Company.
- ^ יוסף ס. ברושר, אפיפיורים בימי הביניים, (Neff-Kane, 1980), 174.
- ^ ג'פרי ריצ'רדס. 1979. האפיפיורים והאפיפיורות בימי הביניים המוקדמים, 476-752. עמ' 245.
- ^ 1 2 3 Ekonomou, 2007, p. 246.
- ^ Ekonomou, 2007, p. 248.
- ^ צ'ארלס איזידור Hemans. 1874. רומא ההיסטורית והמונומנטלית. עמ ' 100.
- ^ Williams, George L. 2004. Papal Genealogy: The Families and Descendants of the Popes. McFarland. ISBN 0-7864-2071-5. p. 10.