אינוקנטיוס השביעי – הבדלי גרסאות
מ ←חייו עד שמונה לאפיפיור: קישורים פנימיים |
מ החלפת אפיפיורים ==> רשימת האפיפיורים, על פי תוצאות הצבעת המחלוקת (תג) |
||
| שורה 45: | שורה 45: | ||
|הקודם=[[בוניפקיוס התשיעי]] |
|הקודם=[[בוניפקיוס התשיעי]] |
||
|הבא=[[גרגוריוס השנים עשר]] |
|הבא=[[גרגוריוס השנים עשר]] |
||
|רשימה=[[אפיפיור]]{{ש}} ([[ |
|רשימה=[[אפיפיור]]{{ש}} ([[רשימת האפיפיורים]]) |
||
}} |
}} |
||
{{בקרת זהויות}} |
{{בקרת זהויות}} |
||
גרסה מ־10:41, 14 ביוני 2019
.jpg) | |||||
| לידה |
1339 סולמונה במחוז אברוצו  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
6 בנובמבר 1406 (בגיל 67 בערך) רומא, מדינת האפיפיור  | ||||
| שם מלא | קוזימו דה מיורטי | ||||
| שם לידה |
Cosimo de' Migliorati  | ||||
| מקום קבורה |
מערת הוותיקן | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת פרוג'ה | ||||
| דת |
הכנסייה הקתולית | ||||
| |||||
  | |||||
אינוקנטיוס השביעי (בלטינית: Innocentius VII; 1339 - 6 בנובמבר 1406; נולד בשם קוזימו דה מיורטי (Cosimo de' Migliorati) היה אפיפיור כשנתיים - מ-17 באוקטובר 1404 ועד מותו בשת 1406. שלטונו היה בתקופת הקרע המערבי בכנסייה הקתולית ובמקביל לכהונתו ברומא, כיהן באביניון האנטי-אפיפיור בנדיקטוס השלושה עשר.
חייו עד שמונה לאפיפיור
נולד בעיר סולמונה (אנ') במחוז אברוצו (אברוצי). הצטיין בלימודי משפט אזרחי וקאנוני ולימד באוניברסיטת פדובה ואוניברסיטת פרוג'ה. בהמלצת מורו, נטל אותו האפיפיור אורבנוס השביעי תחת חסותו, צירף אותו לקוריה הרומאית ומינה אותו לגובה חובות הוותיקן באנגליה, שם שהה כעשר שנים. ב-1386 מינה אותו אורבנוס השביעי לבישוף בולוניה. שנה לאחר מכן התמנה לארכיבישוף רוונה.
ב-1389 מינה אותו בוניפקיוס התשיעי לחשמן ולתפקיד כומר בזיליקת סנטה קרוצ'ה אין ג'רוסלמה ברובע אסקווילינו שברומא. ב-1390 מונה לשליח אפיפיורי (לגאט) ללומברדיה וטוסקנה.
בחירתו וכהונתו
דה מיורטי נבחר לאפיפיור פה אחד בקונקלווה קצרה שמנתה שמונה חשמנים בלבד, לאחר שנציגי בנדיקטוס השלושה עשר לא הסכימו לקחת חלק בתהליך בחירה או מינוי מועמד מוסכם בתמורה לפרישת מועמדם מאביניון. מלך נאפולי, לדיסלאוס, מלך נאפולי הבטיח את התקבלותו של האפיפיור החדש לאחר שדיכא התקוממות של אנשי המפלגה הגיבלינית ברומא. כך הפך למעשה האפיפיור לבעל-חובו של לדיסלאוס וכלי שרת בידיו.
אינוקנטיוס השביעי נטה לנפוטיזם (מינוי קרובי משפחה) ומינה את אחיינו לודביקו, שהיה מצביא-שכיר (קונדוטיירי) ששירת את ג'אן גלאצו ויסקונטי למפקד מיליציית מדינת האפיפיור. בתפקידו זה עיקב לודביקו מספר מתנגדים רומאים נודעים של האפיפיור, כאשר יצאו מפגישה עמו. הוא הזמין מתנקשים שיירצחו אותם והשליך את גופותיהם מחלונות בית החולים סנטו ספיריטו (Ospedale di Santo Spirito in Sassia) אל הרחוב. הדבר עורר התקוממות בעיר. האפיפיור, משפחתו, תומכיהם וחברי הקוריה נאלצו לנוס לויטרבו. לדיסלאוס שלח כוחות על מנת לדכא את ההתפרעויות, שעלו בחייהם של שלושים מאנשי האפיפיור. בינואר 1406 שקטו הרוחות בעיר והאפיפיור חש שהוא יכול לחזור אליה. במרץ אותה שנה הפך האפיפיור את לודביקו אחיינו למרקיז ורוזן פרמו.
עם זאת, לדיסלאוס לא הסיג את כוחותיו מהעיר לאחר שהאפיפיור שב אליה, והתבצר במבצר סנט אנג'לו החולש על הוותיקן. לאחר שהתגלה שלדיסלאוס טרח לשמר תסיסה אנטי-אפיפיורית בעיר, על-מנת לשמר את חיוניותו בעיני האפיפיור (למשל תוך סיוע לאנשי משפחת קולונה מן המפלגה הגיבלינית), הוא נודה מהכנסייה וגורש מהעיר.
בשל ההתכתשויות בעיר רומא, לא הצליח אינוקנטיוס השביעי לפעול לסיום הקרע המערבי. שארל השישי, מלך צרפת ורופרכט, מלך גרמניה הצליחו ב-1405 לארגן ועידה בהשתתפות תאולוגים מאוניברסיטת פריז, שתפעל לפתרון המצוקה המרכזית של הכנסייה, אולם בשל הסתבכות המצב ברומא טען האפיפיור שלא יוכל להבטיח ליריבו, בנדיקטוס השלושה עשר, מעבר בטוח אם יגיע הלה לרומא. בנדיקטוס השלושה עשר טען מנגד, שהסיבה היחידה שקרע לא הגיע לידי סיום הייתה חוסר רצונו של האפיפיור בפתרונה.
מותו היה פתאומי, ועורר שמועות על רצח, התנקשות או הרעלה, אף שלא נמצאו להאשמות אלה כל ראיות.
קישורים חיצוניים
| הקודם: בוניפקיוס התשיעי |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: גרגוריוס השנים עשר |