אהוד ברק – הבדלי גרסאות

אהוד ברק
	אהוד ברק בכנס הרצליה, 2016
לידה	12 בפברואר 1942 (בן 82); משמר השרון, המנדט הבריטי
שם לידה	אהוד ברוג
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת סטנפורד; האוניברסיטה העברית בירושלים ;
מפלגה	העבודה; ישראל אחת; עבודה-מימד; מפלגת העצמאות;
בת זוג	נאוה ברק (1969–2003) ; נילי פריאל (מ-2007)
	6 ביולי 1999 – 7 במרץ 2001; (שנה ו־35 שבועות)
	→ בנימין נתניהו אריאל שרון ←
	בממשלות ה־31–32
	18 ביוני 2007 – 18 במרץ 2013; (5 שנים ו־39 שבועות)
	בממשלה ה־28
	6 ביולי 1999 – 7 במרץ 2001; (שנה ו־35 שבועות)
	→ משה ארנס בנימין בן אליעזר ←
	בממשלות ה־31–32
	18 ביוני 2007 – 18 במרץ 2013; (5 שנים ו־39 שבועות)
	→ עמיר פרץ משה יעלון ←
	בממשלה ה־26
	22 בנובמבר 1995 – 18 ביוני 1996; (30 שבועות)
	→ שמעון פרס דוד לוי ←
	ממלא מקום שר החוץ בממשלה ה־28
	4 באוגוסט 2000 – 2 בנובמבר 2000; (13 שבועות)
	→ דוד לוי שלמה בן עמי ←
	17 ביוני 1996 – 9 במרץ 2001; (4 שנים ו־38 שבועות)
	איתן כבל ←
	24 בפברואר 2009 – 5 בפברואר 2013; (4 שנים)
כנסות	14–15, 18
	שר הפנים בממשלה ה־25;
	שר הפנים בממשלה ה־25;
פרסים והוקרה
	עיטור המופת; לגיון ההצטיינות של ארצות הברית בדרגת לגיונר; מפקד בלגיון ההצטיינות; עיטור הכוכב של רומניה ;
חתימה

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־20:48, 19 ביוני 2019

אהוד ברק (במקור: ברוֹג; נולד ב-12 בפברואר 1942) הוא איש ביטחון ופוליטיקאי ישראלי, שכיהן כראש הממשלה העשירי של מדינת ישראל (בשנים 1999–2001), כשר הביטחון (בשנים 2007–2013) וכרמטכ"ל ה-14 של צה"ל (בשנים 1991–1995). ברק היה חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה ומפלגת העצמאות.

במהלך כהונתו בראשות ממשלת ישראל העשרים ושמונה, נסוג צה"ל מדרום לבנון, פרצה האינתיפאדה השנייה לאחר כישלון המשא ומתן המדיני עם הרשות הפלסטינית בוועידת קמפ דייוויד ובועידת טאבה, וישראל ניהלה שיחות שלום עם סוריה בוועידת שפרדסטאון. במהלך כהונתו כשר הביטחון תקף חיל האוויר את הכור הגרעיני בסוריה, והוצאו לפועל מבצע חורף חם, מבצע עופרת יצוקה ומבצע עמוד ענן.

הוא חולק, עם נחמיה כהן, את התואר (הלא רשמי) "החייל המעוטר ביותר בצה"ל".

קורות חיים

ברק נולד, גדל והתחנך בקיבוץ משמר השרון, הבכור מבין ארבעת ילדיהם^[1] של אסתר (לבית גודין) וישראל מנדל ברוג^[2]. הורי אביו נרצחו על ידי שודדים בליטא (אז חלק מהאימפריה הרוסית), ב-1912, וכך נותר אביו יתום בגיל שנתיים. אמו, אסתר ברוג, נולדה בפולין. הייתה חברה בתנועת הנוער "גורדוניה", עלתה לארץ ישראל עם בוגרי התנועה בתחילת שנות ה–30, והייתה ממקימי קיבוץ משמר השרון, יחד עם ישראל, בעלה לימים, אותו הכירה שם^[2]. הוריה נספו בשואה במחנה ההשמדה טרבלינקה. להוריו של ברק נולדו ארבעה ילדים. אחיו של ברק, אבינועם ברוג, הוא הבעלים והמנכ"ל של המכון למחקרי שווקים "Market Watch"^[3].

ברק בעל תואר ראשון בפיזיקה ובמתמטיקה מהאוניברסיטה העברית בירושלים (סיים לימודיו ב-1968) ותואר שני, משנת 1978, בניתוח מערכות מאוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה. בנוסף, בוגר קורס קומנדו שנערך בצרפת.

במהלך שירותו הצבאי, הכיר את אשתו נאוה לבית כהן, מורה לאנגלית^[4], הם התחתנו ונולדו להם שלוש בנות. באוגוסט 2003 התגרשו נאוה ואהוד ברק. ברק התגורר במשך שנים רבות בכוכב יאיר, ולאחר גירושיו עבר להתגורר בדירת פאר במגדלי אקירוב בתל אביב. בעקבות ביקורת ציבורית על הפאר שבו התגורר, מכר דירה זו.

ב-27 ביולי 2007 נשא את נילי פריאל לאישה^[5]. במרץ 2015 הורשעה פריאל באשמת העסקת עובדת זרה במשק ביתם^[6], והוטל עליה קנס.

בצבא

תבנית:חייל ב-8 בנובמבר 1959 התגייס לצה"ל והחל את שירותו בגדוד 9 של החרמ"ש^[7].

לאחר מספר חודשי שירות אותר על ידי אברהם ארנן שצירפו לסיירת מטכ"ל המתגבשת. ברק עבר ביחידה מסלול הכשרה כלוחם, ולאחר כשנה היה לראשון בסיירת שיצא לקורס קציני חי"ר^[8]. הוא סיים את הקורס בהצטיינות וקיבל את הדרגות מסגן הרמטכ"ל, יצחק רבין^[9]. בפעולותיה הראשונות של סיירת מטכ"ל פיקד על הטמנת ציוד האזנה בסוריה ובמצרים^[10]. באמצע שנות ה-60 השתחרר מצה"ל אחרי שהשלים את הבגרויות במהלך השירות, כדי ללמוד תואר ראשון בפיזיקה ובמתמטיקה. במהלך לימודיו באוניברסיטה עבד במשרד חקירות פרטי, במשרד פרסום מקומי כקופירייטר, וכן שירת באופן פעיל במילואים בפעילויות מבצעיות של סיירת מטכ"ל^[11]. לימודיו באוניברסיטה נקטעו כשהתגייס לשירות הצבאי במלחמת ששת הימים, לחם עם חטיבה 7 וחטיבה 60 בגזרת סיני ואחר כך ברמת הגולן. לאחר המלחמה השלים את לימודיו ועבד במכון ויצמן. גויס על ידי עוזי יאירי חזרה לשירות קבע בסיירת מטכ"ל, עבר קורס מפקדי פלוגות, הסבה לחיל השריון ושימש כמפקד פלוגת טנקים בגזרת תעלת סואץ לקראת סוף מלחמת ההתשה^[12]. שנים אחדות לפני מלחמת יום הכיפורים פיקד ברק על מבצע של סיירת מטכ"ל, שבו הותקנו "האמצעים המיוחדים" לאיסוף מודיעין אותות בעומק מצרים^[13].

בשנים 1971–1973 פיקד על סיירת מטכ"ל, ובעקבות זאת נאלץ לעברת את שם משפחתו לברק. כמפקד הסיירת פיקד על כוחות היחידה בפעולת ההשתלטות על מטוס סבנה במאי 1972, והיה מהלוחמים שהגיעו למטוס בסרבלים לבנים במסווה של טכנאים. ביוני 1972 פיקד על מבצע ארגז במהלכו חטפו לוחמי היחידה קציני צבא סוריים למטרת מיקוח. באפריל 1973, השתתף ב"מבצע אביב נעורים", שבו חוסלו מנהיגי הטרור הפלסטיני בלב ביירות^[14], במהלכו התחפש לאישה^[15].

במהלך שירותו הוענקו לברק מספר רב של עיטורים: הוא קיבל את עיטור המופת וכן ארבע פעמים את צל"ש הרמטכ"ל^[16]^[17]. עיטור המופת הוענק לו ב-1973 במקום אחד הצל"שים שקיבל על חלקו בהובלת המבצעים "חלוץ" ו"שרקרק" בשטח מצרים ב-1963 וב-1964^[18]. את הצל"ש הראשון קיבל על הנהגת חוליה של סיירת מטכ"ל במהלך פעילות איסוף מודיעין בסוריה^[19], נסיבות קבלת שאר העיטורים הן חסויות^[20]. בנוסף, עוטר ברק בהיותו רמטכ"ל באות לגיון ההצטיינות של ארצות הברית בדרגת מפקד^[21].

במלחמת יום הכיפורים שב ברק מלימודיו בארצות הברית ופיקד על גדוד טנקים מאולתר (גדוד 100), שבין השאר חילץ את גדוד הצנחנים 890 בפיקודו של איציק מרדכי בקרבות החווה הסינית^[22] לאחר המלחמה פיקד על חטיבה 401 ועל קורס מפקדי טנקים. בהמשך מונה לראש מחלקת מחקר באגף המודיעין וב-1975 מונה לעוזר ראש אמ"ן למבצעים, תפקיד שבמסגרתו היה ממתכנני מבצע אנטבה. עם שובו מלימודיו בארצות הברית ב-1979, קודם לדרגת תת-אלוף ומונה למפקד אוגדת המילואים המשוריינת עוצבת עמוד האש, ואחר כך למפקד עוצבת סיני. במקביל כיהן כמפקד קורס מג"דים.

בתחילת 1982 קודם לדרגת אלוף ומונה לראש אגף התכנון בצה"ל. במסגרת תפקידו ניסח ברק מסמך הממליץ על בחינת אפשרות למלחמה יזומה בלבנון, מעבר לגבולות תוכנית אורנים כדי לקיים מציאות אזורית טובה יותר^[23]. במלחמת לבנון הראשונה היה סגנו של מפקד הגיס 446, אביגדור בן גל. בשנת 1983 מונה לראש אגף המודיעין^[24], והיה מעורב בין היתר בתכנון מבצע רגל עץ^[25]. לאחר מכן, בינואר 1986 מונה למפקד פיקוד המרכז. בזמן כהונתו כמפקד פיקוד המרכז היה ברק אחראי על הקמת יחידה מיוחדת ללוחמה בטרור בשטחי יהודה ושומרון - יחידת דובדבן^[26]. בשנים 1987–1991 שימש בתפקיד סגן הרמטכ"ל. בתפקידו זה היה ברק מעורב בתכנון מבצע הצגת תכלית. ברק אף הצטרף לכוחות אשר הפליגו לתוניס ופיקד על המבצע מתוך חפ"ק שפעל באחת הספינות^[27]. לקראת סוף כהונתו פרצה מלחמת המפרץ. אף שצה"ל לא התערב בלחימה, היה עליו להתמודד עם התקפות טילי הסקאד מעיראק על העורף האזרחי, ולתכנן את המענה המבצעי של צה"ל. אף שברק המליץ לדרג המדיני לבצע את תוכנית התקיפה של צה"ל בעיראק, קיבל ראש הממשלה יצחק שמיר את המלצת הרמטכ"ל דן שומרון שלא לבצעה^[28].

כרמטכ"ל

ב-1 באפריל 1991 הועלה לדרגת רב-אלוף ומונה לרמטכ"ל ה-14 של צה"ל, תפקיד שמילא עד 1 בינואר 1995, עת פרש מצה"ל. כרמטכ"ל היה אחראי ליישום הסדרי הביטחון וליציאת כוחות צה"ל מעזה ומיריחו במסגרת מימוש הסכם אוסלו א'. כרמטכ"ל מילא תפקיד מכריע בהחלטה על ההתנקשות במזכ"ל חזבאללה ב-1992^[29], עבאס מוסאווי^[30].

בזמן כהונתו אירע אסון צאלים ב' ב-5 בנובמבר 1992, שבו נהרגו חמישה חיילים ועוד שישה נפצעו באימון של סיירת מטכ"ל לקראת מבצע שנועד לחסל את נשיא עיראק, סדאם חוסיין. ברק וקציני מטכ"ל נוספים, שבאו לצפות באימון, נכחו באזור. לאחר פרישתו מצה"ל ולפני תחילת הקריירה הפוליטית, התפרסם ב"ידיעות אחרונות" תחקיר בו נטען כי ברק נטש את המקום לפני הגשת עזרה לפצועים. הפרשה העיבה על כניסתו לחיים הפוליטיים, וברק נלחם על שמו הטוב בריאיון סוער עם ניסים משעל, שבו העיד על עצמו כי ראה לאויביו את "הלבן של העיניים". יריביו הפוליטיים ניסו להדביק לו את ההאשמה בהפקרת פצועים, וצחי הנגבי כינה אותו בנאום בכנסת "אהוד ברח". ב-15 במרץ 1999 פורסם דו"ח מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, שקיבל את טענות ברק וניקה אותו מכל אשמה בנימוק כי "הרמטכ"ל נשאר במקום 45 דקות לפחות אחרי האסון".

בשנת 1993 פיקד על מבצע דין וחשבון^[31], מבצע צבאי בדרום לבנון נגד ארגון חזבאללה. בשנת 1994 הורה על תכנון וביצוע מבצע עוקץ ארסי^[32], שבמהלכו ביצעה סיירת מטכ"ל פשיטה בפיקוד סא"ל דורון אביטל, בליל 21 במאי 1994, ובה חטפה את מוסטפא דיראני מביתו שבכפר קסר נבא שבעמק הבקאע בדרום לבנון^[33]. ב-14 באוקטובר אותה שנה, לאחר שהתקבל מידע על מקום הימצאו של החייל החטוף נחשון וקסמן, אישר ראש הממשלה יצחק רבין בהמלצת ברק את פעולת ההשתלטות של סיירת מטכ"ל בפיקודו של שחר ארגמן על הבית בכפר ביר נבאלא שבו הוחזק החטוף. כוח הסיירת נכשל בניסיון החילוץ של החייל, ובפעולה נהרג וקסמן וכן קצין היחידה ניר פורז ונפצעו מספר לוחמים בהם ארגמן עצמו, שנפגע מרסיסים בידו. לאחר כישלון הפעולה התייצב רבין אל מול התקשורת ולקח אחריות מלאה על האירוע ותוצאותיו^[34]. בשנה זו לקח גם חלק בגיבוש הצדדים הצבאיים של הסכם השלום עם ירדן, והיה גם שליחו של רבין לשיחות עם סוריה ולבנון באותה שנה^[35].

דרכו הפוליטית

לאחר פרישתו של ברק מצה"ל הוא פנה לעסקים פרטיים, אך כבר ביולי 1995 מינה אותו ראש הממשלה יצחק רבין לשר הפנים בממשלה ה־25. אחת הפעולות שהספיק לעשות כשר פנים היא ההחלטה על הענקת אזרחות ישראלית ליונתן פולארד. לאחר רצח רבין, ב-22 בנובמבר 1995 מונה לשר החוץ בממשלה ה־26 בראשות שמעון פרס. מספר ימים אחר כך, ב-27 בנובמבר, השתתף ב"ועידת ברצלונה" וחתם בשם מדינת ישראל על "הצהרת ברצלונה" שהובילה להקמתו של ארגון איחוד מדינות הים התיכון^[36].

בשנת 1996 נבחר ברק לכנסת ה-14 מטעם מפלגת העבודה, ומונה מטעמה לחבר בוועדת החוץ והביטחון. ביוני 1997 נבחר בבחירות המקדימות לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה כשהוא גובר על יוסי ביילין, שלמה בן עמי ואפרים סנה.

בספטמבר 1997 התנצל בשם מפלגת העבודה בפני עדות המזרח על הטעויות שנעשו בעבר לטענתו בתהליך קליטתם בישראל.

במרץ 1998 אמר בראיון לעיתונאי גדעון לוי ש"אם הייתי פלסטיני בגיל המתאים, הייתי נכנס בשלב מסוים לאחד מארגוני הסרוב", אך גם הוסיף שלדעתו "פעולות ארגוני הטרור הפלסטיני, הפוגעות בנשים וילדים הן חמורות, נבזיות ושפלות". ברק הותקף על אמירה זו על ידי יריביו הפוליטיים, במיוחד במהלך מסע הבחירות לראשות הממשלה.

כראש ממשלת ישראל

במאי 1999 התמודד ברק בבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה בראש תנועת ישראל אחת שהורכבה ממפלגת העבודה, ממפלגת גשר, וממפלגת מימד. ברק זכה בבחירות לראשות הממשלה ברוב של 56% מול בנימין נתניהו. ישראל אחת זכתה ב-26 מושבים בכנסת (מתוכם 23 מושבים למפלגת העבודה, התוצאה הנמוכה ביותר עד לאותה עת) והייתה הרשימה הגדולה ביותר בכנסת ה-15, אולם לגוש השמאל-מרכז לא היה רוב. בליל הבחירות נשא ברק את נאום "זהו שחר של יום חדש" המפורסם, שכתב משה גאון, לקול קריאות הקהל "רק לא ש"ס". ב-6 ביולי 1999 הושבעה בכנסת, הממשלה ה־28 בראשותו. בקואליציה שהרכיב ברק היו חברות ישראל אחת, ש"ס, מרצ, המפד"ל, יהדות התורה וישראל בעלייה. בנוסף לתפקיד ראש הממשלה, החזיק ברק גם בתיק הביטחון. שר האוצר היה אברהם בייגה שוחט ושר החוץ דוד לוי. כמנכ"ל משרד ראש הממשלה מינה ברק את יוסי קוצ'יק, כמנהל לשכת ראש הממשלה מינה את חיים מנדל שקד ולתפקיד יועץ התקשורת מינה את גדי בלטיאנסקי שהושאל ממשרד החוץ.

ניצחונו בבחירות היה כרוך ב"פרשת העמותות", כאשר במהלך הבחירות הקימו תומכי ברק עמותות אחדות, חלקן פיקטיביות, ודרכן מימנו את הקמפיין האישי שלו, תוך ניצול מה שהוא כינה, בעקבות אליקים רובינשטיין, "הלקונה בחוק". מבקר המדינה קנס את מפלגת העבודה בקנסות כבדים בגין עבירות על חוק מימון מפלגות. ברק נחקר באזהרה, אולם בשלב מוקדם הוחלט שלא להעמידו לדין. רבים מאנשיו של ברק שנחשדו בפרשה, בהם בלט מזכיר הממשלה יצחק הרצוג, שמרו על זכות השתיקה. לבסוף החליטה פרקליטות המדינה שלא להעמיד איש לדין, בשל קושי לגבש כתבי אישום.

מיד לאחר הבחירות הצליח ברק להקים ממשלה רחבה אולם עד מהרה התגלו קשיים ניכרים בקואליציה. ב-5 בספטמבר 1999 פרשה יהדות התורה מהקואליציה וזאת בשל פרשת העברת המשחן, חלק מטורבינה של חברת החשמל, בשבת. בעיה משמעותית יותר החלה במרץ 2000, כאשר הקואליציה התפוררה למעשה, תוך שרבים מחבריה הפורמליים מצביעים בניגוד למשמעת הקואליציונית.

שר התחבורה וסגן ראש הממשלה יצחק מרדכי הסתבך בתחילת 2000 בפרשה של עבירות מיניות, ונאלץ לפרוש בסוף מאי 2000, דבר שהאיץ את התפוררות מפלגת המרכז, אחת מהשותפות הבכירות בקואליציה. בנוסף על כך שורה של סכסוכים חמורים בנוגע לסמכויות המוענקות לסגן שר החינוך מש"ס, משולם נהרי, על ידי יוסי שריד הביאו לפרישה של מרצ בסוף יוני, לאחר שברק נטה לטובת ש"ס.

לקראת סוף כהונת ממשלתו, לאחר שפרשה ש"ס מן הקואליציה, ניסה ברק להוביל מהלך שכינה "מהפכה אזרחית", שהוא יישום חלקי של הפרדת הדת מהמדינה^[37], אולם לאור התנגדות שותפיו ממפלגת מימד ומישראל בעליה ולאחר שראה שאין בידו את הכוח הפוליטי להעביר מהלך שכזה, נקברה התוכנית.

במהלך כהונתו הוקמה ועדת טל שבעקבות פעולתה חוקק, בתקופת ממשלתו של אריאל שרון, "חוק טל" שעוסק בהסדרת הגיוס והפטור משירות צבאי של בני ישיבות. נושא גיוס בני הישיבות היה מרכזי במסע הבחירות של ברק.

שגשוג ענף ההיי טק בעולם ובישראל ("הבועה") גררו צמיחה כלכלית מהירה בישראל, תוך יציאה מהמיתון שישראל הייתה מצויה בו מאז ספטמבר 1997. גם חגיגות שנת 2000 סייעו לכלכלה, תוך שהן גורמות לצליינים רבים להגיע לישראל. שנת 2000 הייתה שנת התיירות הטובה ביותר עד אז במדינת ישראל, וביקרו בה כ-2.5 מיליון תיירים.

ניסיון ליישוב הסכסוך הישראלי-ערבי

סוריה

ב-3 בינואר 2000 החלה ועידת שפרדסטאון שבה התקיימו שיחות מרתוניות בין ישראל לסוריה בשפרדסטאון שבמערב וירג'יניה. ברק הוביל את המשלחת הישראלית, ושר החוץ הסורי, פארוק א-שרע, הוביל את המשלחת הסורית. הוועידה התקיימה בחסות אמריקאית, ונכחו בה נשיא ארצות הברית ביל קלינטון ומזכירת המדינה מדליין אולברייט. השיחות הגיעו למבוי סתום, וב-11 בינואר הופסקו עם כוונה לחדשן במועד אחר. למרות התקוות, השיחות לא חודשו לאחר שפרדסטאון. אף צד לא דיווח רשמית מה קרה בשיחות, אך העיתונות דיווחה שאף על פי שברק הסכים לחזור לגבול הבינלאומי המנדטורי, אשר משאיר בידי ישראל את כל הכנרת והירדן, כולל רצועה של עשרה מטרים ממזרח לכנרת (במפלס המרבי) ו-50 מטרים ממזרח לירדן, סירבה לכך סוריה ודרשה את חזרת ישראל לגבולות שקדמו למלחמת ששת הימים (קווי 4 ביוני) שכללו אזורים שסוריה השתלטה עליהם בתחילת שנות ה-50, ממערב לקו הגבול הבינלאומי בינה ובין ישראל, באזור חמת גדר, אלמגור והחוף המזרחי של הכנרת, ומאפשרים גישה וזכויות סוריות על הכנרת ועל נהר הירדן.

לאחר מותו של נשיא סוריה חאפז אל-אסד ב-10 ביוני 2000, עלה בנו בשאר לשלטון. ההערכה בעקבות חילופי ההנהגה בסוריה הייתה כי האפשרות להשיג שלום עם סוריה נדחתה לתקופה בלתי מוגבלת, מפני שבשאר אל-אסד היה צריך לבסס את מעמדו כנשיא, ולכן לא יכול היה להגיע לפשרות בשיחות עם ישראל.

לבנון

חלק מרכזי ממסע הבחירות של ברק היה הבטחה שבתום שנה לכהונתו כראש ממשלה, יוציא את צה"ל מרצועת הביטחון בדרום לבנון, תוך הנחה שהפתרון למשבר הביטחוני יוכל לבוא רק על ידי הסכם שלום עם סוריה. אף שהשיחות עם סוריה עלו על שרטון, כאמור לעיל, החליט ברק לקחת את הסיכון שבהוצאת צה"ל מלבנון ללא הסכם.

על-סמך ההבטחה לסגת מלבנון שנה לאחר הקמת ממשלתו, הציפיות היו שהנסיגה תתקיים ב-6 ביולי 2000. בסופו של דבר, התבצעה הנסיגה ב-24 במאי, שישה שבועות לפני המועד הצפוי. הסיבה העיקרית להקדמת מועד הנסיגה הייתה התפוררותו של צבא דרום לבנון. כחלק מהשיחות עם סוריה עמד ברק על כך שצד"ל ישולב בצבא לבנון לאחר נסיגת ישראל מלבנון. מכיוון שהשיחות עם סוריה נכשלו, הייתה תחושה בצד"ל שהארגון לא יוכל לשרוד לאחר הנסיגה. עם התקרבות מועד הנסיגה, מרבית חיילי צד"ל עזבו את עמדותיהם. חלקם העדיפו לברוח לישראל מאשר לסכן את גורלם בלבנון, וחלקם בחרו להישאר בלבנון ולתת לממשלת לבנון למצות איתם את הדין. באוקטובר 2000 התרחשה חטיפת החיילים בהר דב.

פלסטינים

ברק לוחץ את ידו של יאסר ערפאת בתיווכו של הנשיא ביל קלינטון, 1999

ביולי 2000 יצא ברק למשא ומתן אינטנסיבי עם יושב ראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת בקמפ דייוויד, בחסות נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון. יציאתו של ברק לקמפ דייוויד מוטטה למעשה את הקואליציה, כאשר המפד"ל, ש"ס וישראל בעליה פרשו ממנה ואילו בקואליציה נותרו רק ישראל אחת, שגשר פרשה ממנה לאחר השיחות, ומפלגת המרכז שהייתה בתהליכי התפוררות מתקדמים.

במהלך המשא ומתן בקמפ דייוויד הסכים ברק לכונן מדינה פלסטינית על שטח של יותר מ-90% משטחי רצועת עזה ויהודה והשומרון, ואף לוותר על ריבונות ישראל בשכונות הערביות שבמזרח ירושלים. כמו כן הציע ברק לפלסטינים ריבונות דתית בהר הבית ו"מסדרון בטוח" מהשכונות הערביות אליו. המשא ומתן נכשל. ברק האשים ערפאת בסירוב לבצע כל ויתור או להעלות הצעה נגדית להצעות שהעלו ברק וקלינטון. בגרסתו של ברק תמכו גם הנשיא קלינטון והנסיך הסעודי בנדר.

פרוץ האינתיפאדה השנייה והקדמת הבחירות

לאחר כישלון השיחות בקמפ-דייוויד, ולאחר עליית ראש האופוזיציה אריק שרון להר הבית, החלה האינתיפאדה השנייה. באוקטובר 2000 היו פרשת מדחת יוסף (בראש השנה) והלינץ' ברמאללה (לאחר יום כיפור) שעוררו ביקורת על צה"ל ובפרט על ברק. במקביל החלו אירועי אוקטובר 2000, שורת הפגנות אלימות ביישובים הערבים שכללו חסימות צירים מרכזיים, בעיקר בגליל ובמרכז הארץ. במרוצת דיכוי ההפגנות, נורו ונהרגו בהתפרעויות 13 ערבים, (12 אזרחים ושוהה בלתי חוקי) מאש המשטרה במחוז הצפון. אזרח יהודי אחד נהרג בכביש החוף ליד חדרה, כתוצאה מיידוי אבנים, וכן נפצעו אזרחים עוברי אורח יהודים רבים. בעקבות אופן טיפולו בהפגנות כולל הוראה לירי באש חיה, הודח מפקד מחוז הצפון במשטרה אליק רון והוקמה ועדת אור.

לנוכח הרוב שהסתמן בכנסת להקדמת הבחירות והעובדה, שלמעשה, מן הקואליציה הרחבה, שהקים אהוד ברק בראשית שלטונו, לא נותר כמעט דבר, הודיע ברק ב-10 בדצמבר על התפטרותו מראשות הממשלה ועל עריכת בחירות מיוחדות לראשות הממשלה עד סוף הקדנציה של הכנסת. בינואר 2001 יזם עם שר החוץ שלמה בן עמי, שהחליף את דוד לוי, את ועידת טאבה, שנועדה להשיג שלום עם הפלסטינים וספגה ביקורת רבה מהימין שהציג אותה כתעלול בחירות. הבחירות, בהן ראש הממשלה נבחר ישירות ובנפרד ממפלגתו, נערכו ב-6 בפברואר כאשר מולו התמודד אריאל שרון. רוב האזרחים הערבים החרימו את הבחירות ואחוז ההצבעה הכללי היה הנמוך ביותר מאז הקמת המדינה, ועמד על 62.28%. ברק זכה רק ב-37.4% מהקולות^[38].

משך כהונתו של אהוד ברק כראש ממשלה היה הקצר ביותר מבין כל ראשי הממשלה בישראל – שנה ו-245 ימים. לאחר ההפסד בבחירות הישירות, התפטר ברק מתפקידיו כיו"ר מפלגת העבודה וח"כ, והודיע על עזיבת החיים הפוליטיים.

ברק בעסקים

לאחר שהתפטר, פנה ברק לעולם העסקי, וחבר לאילי הון ואנשי עסקים בולטים בישראל ובעולם. הוא ערך הרצאות בתשלום ברחבי ארצות הברית ושימש מקדם מכירות, יועץ ושותף במספר חברות, בהן בעלות אופי ביטחוני כחברה לפיתוח שרוולי הצלה ממגדלים. הוא היה שותף בקרן ההשקעות SCP וכיהן כנשיא חברת גילת סאטקום שעוסקת בתקשורת לוויינים. בין החברות עמן היה קשור הייתה חברת המחשוב EDS וחברות הקשורות לעופר גלזר שמטרתן לנצל פצלי שמן בירדן ובנגב^[39]. עם שובו לפעילות פוליטית, העביר את עסקיו לבעלות בנותיו. מבקר המדינה ציין ב-2011 כי הליך ההעברה לקה בפגמים ושפעולות ברק לא עלו בקנה אחד עם הנורמות המצופות משר^[40].

בשנים 2004–2006 קיבל ברק כ-2 מיליון דולר מקרן וקסנרשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: '"`UNIQ--templatestyles-0000003A-QINU`"'<cite class="citation news cs1">"למה קיבל אהוד ברק מיליוני ד' מקרן אמריקנית?". ישראל היום. נבדק ב-2018-11-04.</cite><span title="ctx_ver=Z39.88-2004&rft_val_fmt=info%3Aofi%2Ffmt%3Akev%3Amtx%3Ajournal&rft.genre=article&rft.jtitle=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C+%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D&rft.atitle=%D7%9C%D7%9E%D7%94+%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%9C+%D7%90%D7%94%D7%95%D7%93+%D7%91%D7%A8%D7%A7+%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99+%D7%93%27+%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%9F+%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%AA%3F&rft_id=https%3A%2F%2Fwww.israelhayom.co.il%2Farticle%2F601955&rfr_id=info%3Asid%2Fhe.wikipedia.org%3A%D7%90%D7%94%D7%95%D7%93+%D7%91%D7%A8%D7%A7" class="Z3988"> וגם ימין=כן.. הקרן וברק סירבו לתת פרטים בעניין מהות העבודה. בתגובתו אמר ברק שקיבל את הכספים כשהיה אזרח פרטי תמורת מחקר שביצעשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: 103FM - אראל סג"ל - בעקבות החשיפה: "הנציבות בודקת את הכסף לאהוד ברק", באתר 103FM - האזנה לרדיו און ליין; אלי ציפורי,'"`UNIQ--nowiki-0000003C-QINU`"'‏השאלות הקשות על הכסף הגדול שקיבל אהוד ברק מקרן וקסנר, באתר גלובס, 17 בנובמבר 2018 וגם ימין=כן..

חזרה לראשות המפלגה ולממשלה

למרות ענייניו העסקיים הרבים לא זנח ברק לגמרי את הוויתו הפוליטית: הוא חבר להיסטוריון בני מוריס ויחד הם ענו (בצורת ראיון) למאמר של רוברט מאלי וחוסיין אגא שהאשים את ברק בכישלון שיחות קמפ-דייוויד^[41].

ברק נקרא להעיד בוועדת אור, שחקרה את אירועי אוקטובר 2000. במסקנות הביניים הוועדה "הזהירה" אותו בשישה סעיפים ולבסוף קבעה שהוא אחראי רק בשניים מהם, שנגעו להתייחסות כללית למצב לפני אירועי אוקטובר 2000 ולאי-מתן הוראה למתן את תגובת המשטרה. הוועדה מצאה שאיננו אחראי כלל לליקויים בארבעת הסעיפים האחרים. בסופו של דבר, בשל היותו נבחר ציבור לא התקבלו נגד ברק המלצות אישיות.

ב-5 בנובמבר 2004 הודיע ברק על שובו לחיים הפוליטיים ועל כוונתו להתמודד שוב על הנהגת מפלגת העבודה. לאחר בעיות עם מפקד העבודה ולאחר שנוכח כי אין לו סיכוי רב להיבחר לראשות העבודה קרא ברק ב-2 בספטמבר 2005 לכל המתמודדים להתייצב מאחורי שמעון פרס. אף שקריאתו לא נענתה, הודיע ברק על פרישתו מהמרוץ לראשות המפלגה ב-11 בספטמבר. בדצמבר של אותה שנה קיבל "תואר לשם כבוד" מטעם המכללה האקדמית נתניה^[42].

ב-2006, במהלך הרכבת הממשלה ה-31, עלתה האפשרות ששרי מפלגת העבודה ייבחרו על ידי מרכז המפלגה. ברק הודיע אז, כי יתמודד על כל תפקיד שר אפשרי. לפי ההערכות שנשמעו באותה תקופה, סיכויו להיבחר לתפקיד שר היו גבוהים, אך לבסוף, נבחרו השרים על ידי יו"ר המפלגה, עמיר פרץ, ולא על ידי המרכז, וברק נשאר מחוץ לממשלה.

ב-7 בינואר 2007 הודיע ברק על כוונתו להתמודד בבחירות לראשות מפלגת העבודה. בבחירות אלה נבחר ברק ליו"ר מפלגת העבודה, לאחר שניצח בסיבוב שני את עמי אילון, ברוב של 51.3% מקולות הבוחרים וזאת לאחר שהתחייב לפרוש מן הממשלה, מיד לאחר פרסום הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד לבדיקת אירועי מלחמת לבנון השנייה, אם אהוד אולמרט לא יקדים אותו ויתפטר מתפקידו^[43].

לאחר מכן הוזמן על ידי ראש הממשלה, אהוד אולמרט, להחליף את עמיר פרץ ולכהן כשר הביטחון. הוא הושבע כשר ביטחון וכסגן ראש הממשלה ב-18 ביוני 2007 על רקע עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה^[44].

כשר הביטחון

ב-3 בפברואר, לאחר פרסום הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד, הודיע ברק כי לא יפרוש מהממשלה בשל האתגרים בפניהם ניצבת ישראל, כאשר הוא התייחס ספציפית לרצועת עזה, לבנון וחזבאללה ואמר כי הוא "נשאר בממשלה כדי לתקן את הליקויים" כפי שהתבטאו בדו"ח הסופי ובשיקום צה"ל והדרג המדיני. עוד אמר כי "דו"ח וינוגרד הוא דו"ח קשה, ויש ממנו גם השלכות וגם מסקנות לא פשוטות במישור האישי והערכי. בכוונתי לחזור ולהתמודד עם מסקנות אלה בבוא העת ולקבוע מועד לבחירות"^[45]. ברק כיהן כשר הביטחון בעת תקיפת הכור הגרעיני בסוריה, מבצע חורף חם, מבצע עופרת יצוקה, ומבצע עמוד ענן. הוא סבר שישראל יכולה לדחות בחודשים אחדים את תקיפת הכור^[46].

בתחילת 2008 מינה את "ועדת שמגר", ועדה ציבורית בראשותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר, לקביעת עקרונות לניהול משא ומתן לפדיון שבויים ונעדרים.

בבחירות לכנסת השמונה עשרה שנערכו בפברואר 2009, נחלה מפלגת העבודה בראשות ברק תבוסה בקלפי: מ-19 מנדטים ירדה ל-13 מנדטים, ובפעם הראשונה הייתה למפלגה הרביעית בגודלה בכנסת (אחרי קדימה, הליכוד וישראל ביתנו). ברק הצהיר כי גזר דינו של הבוחר קבע שעל מפלגת העבודה להישאר באופוזיציה, אך החל להיפגש עם המיועד לראשות הממשלה, בנימין נתניהו, הגיע עמו להסכמות על הצטרפות של מפלגת העבודה לממשלתו, והתמנה לשר הביטחון בממשלת ישראל השלושים ושתיים.

בשנת 2009 פרסם מבקר המדינה, מיכאל לינדנשטראוס, דו"ח שהצביע על כשלים ארגוניים חמורים במשלחת מערכת הביטחון לסלון האווירי בפריז ביוני אותה שנה. המשלחת נדרשה לשלם הוצאות גבוהות, ובכלל זה סוויטה בה השתכן שר הביטחון, אהוד ברק, במלון אינטרקונטיננטל בעלות של 2,500 יורו ללילה^[47].

בין ברק לרמטכ"ל גבי אשכנזי שררה מערכת יחסים עכורה, שלימים תיאר אותה המבקר לינדנשטראוס כ"אווירת מלחמה"^[48]. בתחילת אפריל 2010 הודיע ברק כי לא יאריך את כהונתו של אשכנזי בשנה נוספת. מערכת יחסים עכורה זו הגיעה לשיא כאשר לאחר פרישת אשכנזי האשים אותו ברק בלקיחת שוחד, בסיוע במתן שוחד ובעבירות נוספות^[49]. ב-6 בינואר 2013 פרסם מבקר המדינה, יוסף שפירא, את הדו"ח הסופי שלו בפרשת "מסמך הרפז", ובו ביקורת על התנהלותם של גבי אשכנזי וברק.

ב-5 בספטמבר 2010 המליץ ברק למנות את יואב גלנט לרמטכ"ל והממשלה אישרה את המלצתו, אך בעקבות עתירה לבג"ץ נגד המינוי, נאלץ ברק לבטל את המינוי, ולמנות את בני גנץ לתפקיד.

ב-17 בינואר 2011 הביא ברק לפילוג מפלגת העבודה כאשר פרש ממנה עם ארבעה ח"כים נוספים כדי להקים את סיעת "העצמאות"^[50]^[51]. מפלגת העבודה נותרה עם 8 חברי כנסת.

סוגיה מרכזית שבה עסק ברק בכהונה זו היא סוגיית תקיפתם של מתקני הגרעין באיראן. הוא ציין כי: "על הגרעין האיראני מתנהל דיון ציבורי מזה שנים בישראל, ישנם אינסוף ראיונות ודיונים ציבוריים, אנחנו לא מסתירים את מחשבותינו. עם זאת, יש סוגיות מבצעיות שלא דנים בהן באופן ציבורי, כי אז לא ניתן יהיה לבצע אותן"^[52]. לדעת ברק, איראן גרעינית מסוכנת יותר מאשר תקיפה באיראן אך הערכות פרשנים לגבי עמדתו שונות מאד זו מזו^[53].

ב-26 בנובמבר 2012 הודיע ברק על פרישתו מהחיים הפוליטיים בשנית ועל כך שלא יתמודד בבחירות לכנסת התשע עשרה^[54] כעבור שלושה ימים, ב-29 בנובמבר, ביקר ברק בפנטגון. במהלך הביקור העניק לו מזכיר ההגנה לאון פנטה את מדליית מחלקת ההגנה לשירות ציבורי מצטיין^[55].

בעקבות פרישתו החליטה סיעת העצמאות לא להתמודד בבחירות לכנסת התשע עשרה שנערכו ב-22 בינואר 2013, וכהונתו של ברק הסתיימה עם השבעת ממשלת ישראל השלושים ושלוש ב-18 במרץ וכניסתו לתפקיד של משה יעלון.

אחרי פרישתו מהפוליטיקה

כחודשיים לאחר פרישתו הודיעה נציגות בנק יוליוס בר השווייצרי בישראל, כי שכרה את ברק לתפקיד יועץ מיוחד^[56]. בינואר 2014 מונה כדירקטור בחברת CIFC האמריקאית הנסחרת בנאסד"ק^[57].

בנובמבר 2014 הורה היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לבדוק טענה של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, לפיה ברק קיבל שוחד^[58], ובינואר 2016 החליט לגנוז את הבדיקה^[59].

במהלך 2016 מונה ליו"ר דירקטוריון חברת ההזנק REPORTY, לאחר שגם השקיע בה^[60].

ב-16 ביוני 2016, ברק נשא נאום בכנס הרצליה 2016 במכון למדיניות אסטרטגית במרכז הבינתחומי הרצליה בו ביקר את ממשלת ישראל השלושים וארבע ואמר: "אם הממשלה לא תתעשת - יש להפילה במחאה עממית"^[61].

במאי 2017 פרסם ברק במוסף "ספרים" של "הארץ" מאמר ביקורת ארוך ומקיף על ספרו של מיכה גודמן "מלכוד 67"^[62]. במאמר זה פרס ברק כמה מעמדות היסוד של השמאל הישראלי. בפרט טען ברק כי כל מומחי הביטחון תמימי דעים שלהחזקת השטחים אין כל יתרון ביטחוני. בניגוד לטענתו של גודמן, לפיה השמאל נשען על אמון בהסדרים בינלאומיים ועל כוחה של הקהילה הבינלאומית לערוב לביטחונה של ישראל במקרה של נסיגה, ציין ברק כי רובו ככולו של השמאל הציוני נשען על כוחה הצבאי והכלכלי של מדינת ישראל כערובה לביטחונה הן בהווה והן בעתיד ואינו מטיל את יהבו על הקהילה הבינלאומית.

במאי 2018 יצא ספרו: "ארצי, חיי: לחימה למען ישראל, חיפוש אחר שלום" (בארצות הברית)^[63].

בשנת 2018 נמנה ברק עם מייסדי חברת ההזנק Toka^[64]. בספטמבר 2018 מונה ליו"ר פעיל של חברת הקנאביס הרפואי אינטרקיור^[65].

לקריאה נוספת

חנן קריסטל ואילן כפיר, הצל"ש השישי, בחירות 99, כתר, מסת"ב 9650708553
רביב דרוקר, חרקירי - אהוד ברק במבחן התוצאה, משכל, 2002, מסת"ב 9655112152 (לקריאת הספר ברשת)
רן אדליסט, אהוד ברק - מלחמתו בשדים, אור יהודה: זמורה, 2003
בן כספית ואילן כפיר, "אהוד ברק: חייל מספר אחד", קוראים, 1998
בן כספית, "חמקן", זמורה ביתן, 2013
דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל, כנרת, זמורה-ביתן, 2011
משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000
עמוס הראל ואבי יששכרוף, "המלחמה השביעית", הוצאת ידיעות ספרים, 2004
עפר שלח ורביב דרוקר, "בומרנג", הוצאת כתר, 2005
גלעד שר, "במרחק נגיעה", ידיעות ספרים, 2001
עמרי אסנהיים, צאלים: הטראומה של סיירת מטכ"ל, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, תשע"ג 2012
אילן כפיר ודני דור, ברק: מלחמות חיי, זמורה ביתן, 2015

קישורים חיצוניים

אהוד ברק, באתר הכנסת
אהוד ברק, ברשת החברתית פייסבוק
אהוד ברק, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אהוד ברק, באתר כנסת פתוחה
אהוד ברק, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט
אהוד ברק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
שילה הטיס רולף, אהוד ברק, מתוך "הלקסיקון הפוליטי של מדינת ישראל", 1998
עיטור המופת שהוענק לאהוד ברק, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
יוסף ולטר, יש ברק, מעריב, 24 בינואר 1986, המשך
אהוד ברק - מהילדות במשמר השרון עד לראשות הממשלה, באתר ynet, 7 בינואר 2001
ארי שביט, אצלו הכל בסדר, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2002
אמנון ברזילי, אצל אהוד ברק העסקים משגשגים: שכר של 130 אלף דולר לחודש; טיסות במחלקה ראשונה; מלונות פאר, באתר TheMarker‏, 28 בדצמבר 2003
אורי בלאו, גידי וייץ ועומר נובינסקי, אהוד ברק בע"מ, באתר הארץ, 23 במאי 2007
גידי וייץ, עד 2026 אהוד ברק מתכוון לחזור להיות ראש ממשלה. ראיון מקיף ראשון מאז תבוסתו בבחירות, באתר הארץ, 1 במאי 2009
עמוס רגב וחמי שלו, "דה-לגיטימציה, זו הבעיה שלנו", באתר ישראל היום, 15.10.2010
גידי וייץ, אהוד ברק פשוט לא מבין למה אתם שונאים אותו. ראיון עם חידה, באתר הארץ, 6 במאי 2011
אמיר בוחבוט‏, מיוחד: שר הביטחון אהוד ברק מספר על מבצע "סבנה", באתר וואלה!‏, 11 במאי 2012
שלמה צזנה ויואב לימור, החלטות הנוגעות לגורלנו - לא נעביר גם לטובה שבידידותינו, באתר ישראל היום, 25 בספטמבר 2012
סמי פרץ, ברק: "יש דברים בסגנון החיים שלי שלא עוזרים לזהות אותנו עם הנושא החברתי", באתר TheMarker‏, 23 באוקטובר 2012
אורי בלאו, עמי גינזבורג, חשיפה - העסקים הביטחוניים של אהוד ברק, באתר הארץ, 7 במרץ 2013
שמעון איפרגן, אלינור פוקס, ‏טייקון בהתהוות, באתר ‏מאקו‏, 13 בפברואר 2014
גידי וייץ, אהוד ברק מזהיר שישראל תחת נתניהו בדרך לאסון. ראיון, באתר הארץ, 7 בינואר 2015
גידי וייץ, אהוד ברק על הפצצה האיראנית, האישיות ה"לא אפויה" של דיסקין והוויסקי בדיונים הרי גורל, באתר הארץ, 14 בינואר 2015
יעקב אילון‏, "האופוזיציה האמיתית בישראל היא אני, דרוקר ואלדד יניב". אהוד ברק יורה, באתר וואלה!‏, 26 בינואר 2017
נחום ברנע, למה לא הפצצנו באיראן, באתר "ידיעות אחרונות", 27 באפריל 2017
אריאל כהנא ושלום ירושלמי, מקור ראשון, אהוד ברק בריאיון: "הלוואי שלא נצטרך לצאת משום מקום, אך זה לא מעשי", באתר nrg‏, 28 באפריל 2017
אורי מילשטיין, ‏הפער בין כישוריו של ברק לבין התוצאות מעוררות המחלוקת, באתר מעריב אונליין, 12 באוגוסט 2017
ניב שטנדל, ‏"השמאל מתנהג כמו מועדון ויכוחים באוניברסיטה במקום לקחת את השלטון", באתר ‏מאקו‏, 19 בספטמבר 2017
עקיבא ביגמן, מה עשית בקיץ האחרון?, באתר ישראל היום, 19 ביולי 2018
בן כספית, ‏אהוד ברק יצא לקרב מאסף על דמותה של ישראל: "אני מוטרד, המדינה צועדת לתהום", באתר מעריב אונליין, 10 בספטמבר 2018
אהוד ברק מנהל את תחקיר מבצע "איזוטופ" בסיירת מטכ"ל, בערוץ ה-YouTube של ארכיון צה"ל
אבישי גרינצייג, ‏חשיפה: ברק נתן פקודה בלתי חוקית בעליל - מנדלבליט עצר בעדו, באתר מעריב אונליין, 7 בדצמבר 2018
צלי גרינברג ועמיר קורץ, "אני לא בר רפאלי של הקנאביס", באתר כלכליסט, 6 בפברואר 2019

מפרי עטו

אחיי גיבורי התהילה: פרויקט זיכרון מיוחד, באתר nrg‏, 20 באפריל 2012
בדידותי בעת ההכרעה, גאוותי עליה, ליברל, גיליון יוני 2015, עמ' 12–13
למה תרמתי לבוגרי סיירת מטכ"ל, באתר הארץ, 27 במרץ 2016
ההבדל בין שמאל לימין - כמו בין מאמצי האבולוציה למכחישיה, באתר הארץ, 11 במאי 2017
אהוד ברק מברך על התפנית המחשבתית של מיכה גודמן, באתר הארץ, 12 במרץ 2018
תהיו רותם סלע, באתר הארץ, 14 במרץ 2019

הערות שוליים

^ Ehud Barak באתר nndb(הקישור אינו פעיל, נובמבר 25 2018)
^ ¹ ² עופר אדרת, מתה אסתר ברוג, אמו של אהוד ברק, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2013
^ נעמה תורן, אבינועם ברוג לא מחשבן: עיתונאים לא מבינים בסקרים, מכוני מחקר לא אמינים, באתר אייס, 28 ביוני 2013
^ נילי מנדלר, ‏נאוה בבית?, באתר גלובס, 20 בינואר 2000
^ ליאורה גולדנברג-שטרן, קבלו את החתן והכלה, באתר nrg‏, 29 ביולי 2007
^ ת"פ 22473-03-11 מדינת ישראל נגד נילי ברק פריאל, ניתן ב-4 במרץ 2015
^ מתן חצרוני, ‏מיוחד ליום העצמאות: ברק מספר על גיוסו לצה"ל, באתר ‏מאקו‏, 26 באפריל 2012
^ בן כספית ואילן כפיר, "אהוד ברק: חייל מספר אחד",קוראים, 1998; עמ' 47
^ משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000; עמ' 55–56
^ אנשיל פפר, בספרו החדש, אהוד ברק מסיר את מעטה הסודיות מימיה הראשונים של סיירת מטכ"ל, באתר הארץ, 1 באפריל 2018
^ אילן כפיר, ברק - הביוגרפיה, הוצאת אלפא תקשורת, מהדורה עשירית 1999; עמ' 64-62
^ מעוזיה סגל, עדויות מגובה החול – קרב הצנחנים בחווה הסינית, הוצאת מודן, 2007; עמ' 279
^ אמנון לורד, האמצעים המיוחדים: אין סוד אבל המסמכים סודיים, באתר nrg‏, 3 ביוני 2017
^ עמרי אסנהיים, צאלים: הטראומה של סיירת מטכ"ל, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, תשע"ג 2012; עמ' 30
^ משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000; עמ' 54–63
^ עיטור המופת לסג"ם אהוד ברק, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח-אדם
^ צל"ש הרמטכ"ל לסא"ל אהוד ברק, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח-אדם
^ עפר דרורי, מבצע "חלוץ" ומבצע "שרקרק", באתר הגבורה
^ אהוד ברק, באתר הגבורה
^ המונח אינו מדויק: צל"ש הרמטכ"ל ניתן על "מעשה הצטיינות שאינו מגיע בדרגתו לדרגת עיטור". לפיכך, לברק (וגם לכהן) רק עיטור אחד, הוא עיטור המופת (השלישי בחשיבותו בסולם העיטורים). שלושה עשר חיילים זכו בשני עיטורים: המעוטרים שבהם יכולים להיחשב אמנון ליפקין-שחק ועובד לדיז'נסקי, שעוטרו פעמיים בעיטור העוז, השני בחשיבותו, או לחלופין אביגדור קהלני ושלמה ניצני, שעוטרו בעיטור הגבורה, העיטור הראשון בחשיבותו, ובעיטור המופת; ארבעה עוטרו הן בעיטור העוז והן בעיטור המופת, ושישה עוטרו פעמיים בעיטור המופת (שניים מתוכם עוטרו גם בצל"ש רמטכ"ל). איש לא עוטר פעמיים בעיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר. לפרטים ראו: עופר דרורי, גיבורי ישראל מרובי העיטורים – צדק היסטורי, באתר הגבורה
^ צילום של ברק בעת הענקת המדליה בתאריך 14 בינואר 1993 בפנטגון. על פי פקודות צה"ל עיטורים זרים אינם נענדים על מדי צה"ל
^ מלחמת יום הכיפורים – מילון מונחים ואירועים
^ אמיר אורן, כך הציע ברק לשרון לרמות את העולם, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2014
^ אהרן זאבי-פרקש ודב תמרי, "ואיך נדע? מודיעין, מבצעים, מדינאות", הוצאת ידיעות אחרונות, 2011, עמ' 75–76
^ בן כספית ואילן כפיר, "אהוד ברק: חייל מספר אחד", קוראים, 1998; עמ' 188
^ שגיא בן נון‏, אהוד ברק: "'פאודה' סדרה מבטיחה, יש בה לא מעט אמת", באתר וואלה!‏, 12 בפברואר 2015
^ אילנה דיין, גלעד טוקטלי ואמיר תיבון, ‏לילה בחוף תוניס: מבצע חיסולו של אבו-ג'יהאד, באתר ‏מאקו‏, 27 במאי 2013
^ אורי שגיא, "אורות בערפל". תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998; עמ' 105
^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012; עמ' 298-299
^ רונן ברגמן, מכירת חיסול, מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", 4 בספטמבר 2009
^ בן כספית, "חמקן", זמורה ביתן, 2013, עמ' 381
^ אורי שגיא, "אורות בערפל". תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998; עמ' 13-17
^ מוסטפא דיראני, שהיה בעבר מבכירי ארגון "אמל" בלבנון, נחטף והובא לישראל, דובר צה"ל, ‏ 21.05.1994
^ 20 שנה לחטיפת נחשון וקסמן, חוזרים למרוץ להשגת מידע על מיקומו, באתר IsraelDefense‏, 22 בדצמבר 2014
^ זאב שיף, רמטכ"ל בחזית השלום, מתוך "הארץ", ‏ 30.12.1994, כפי שהועלה באתר פרש
^ ים תיכון חדש, באתר גלובס, 7 בנובמבר 1999
^ המהפכה הרזה של ברק: מפלגת העבודה תתבקש לאשר רפורמה "מרוככת", באתר וואלה!‏, 21 בספטמבר 2000
^ השתתפות בבחירות והירידה בשיעור ההצבעה בישראל (אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה)
^ גידי וייץ ואורי בלאו, אהוד ברק בע"מ, באתר הארץ, 23 במאי 2007
^ נועם שרביט, פעולותיו של ברק לא עלו בקנה אחד עם נורמות שמצופות משר, באתר nrg‏, 17 במאי 2011
^ בני מוריס‏, Camp David and After: An Exchange (An Interview with Ehud Barak)‏, באתר The New-York Review of Books‏, 13 ביוני 2002
^ רשימת מקבלי תוארי כבוד במכללה האקדמית נתניה באתר המכללה
^ על אולמרט להתפטר עד פרסום הדוח הסופי, באתר nrg‏, 6 ביוני 2007
^ ברק הושבע לשר ביטחון, באתר nrg‏, 19 ביוני 2007
^ ברק נשאר בתפקיד בשל "האתגרים למדינה": אני נשאר כדי לתקן את הליקויים, באתר גלובס, 3 בפברואר 2008
^ יוסי מלמן, דן רביב, מלחמות הצללים, השמדת הכור הסורי: הסיפור שלא סופר, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2012
^ תומר זרחין, עלות הסוויטה של הביטחון אהוד ברק בסלון האווירי בפאריס: 2,500 אירו ללילה, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2009
^ אביעד גליקמן ואטילה שומפלבי, הטיוטה: אווירת מלחמה בין לשכת ברק לאשכנזי, באתר ynet, 4 במרץ 2012
^ אחיקם משה דוד, אהוד ברק מאשים: גבי אשכנזי לקח שוחד, באתר nrg‏, 6 במאי 2012
^ חשיפה: אהוד ברק מתפלג ומקים סיעה, באתר ynet, 17 בינואר 2011
^ אהוד ברק פורש ממפלגת מהעבודה, באתר הארץ, 17 בינואר 2011
^ ברק: לא מסתירים את מחשבותינו על איראן, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2011
^ שוקי בלס, אהוד ברק - לא סחבק, מיסיונר או משיח השמאל, לאטמה, 26 ביולי 2012
^ יובל קרני, אהוד ברק הודיע: פורש מהחיים הפוליטיים, באתר ynet, 26 בנובמבר 2012
^ "Photo of the Day: Nov. 30, 2012 (Panetta, Barak Hug it Out Edition)". Blogs.defensenews.com. 2012-11-30. נבדק ב-9 באפריל 2013. {{cite web}}: (עזרה)
^ סיון איזסקו, שכרו של אהוד ברק כיועץ בנק יוליוס בר: מאות אלפי דולרים בשנה, באתר TheMarker‏, 2 ביולי 2013
^ ערן סוקול, הג'וב החדש של אהוד ברק: דירקטור בחברת CIFC האמריקאית, באתר כלכליסט, 30 בינואר 2014
^ משה גורלי, בעקבות קלטות זקן: משטרת ישראל תבדוק את טענות אולמרט בעניין אהוד ברק, באתר כלכליסט, 10 בנובמבר 2014
^ מור שמעוני, ‏אולמרט האשים - אהוד ברק לקח שוחד, וינשטיין גנז את הבדיקה, באתר מעריב אונליין, 14 בינואר 2016
^ "גיוס: Reporty HLS הישראלית מגייסת 5 מיליון דולר כדי לסייע לאזרחים בצרה". גיקטיים. 2016-09-27.
^ רענן בן צור, אהוד ברק נגד הממשלה: אם לא תתעשת, יש להפילה במחאה עממית, באתר ynet, 16 ביוני 2016
^ אהוד ברק, ההבדל בין שמאל לימין - כמו בין מאמצי האבולוציה למכחישיה, באתר הארץ, 12 במאי 2017
^ אנשיל פפר, אהוד ברק מסיר את מעטה הסודיות מימיה הראשונים של סיירת מטכ"ל, באתר הארץ, 1 באפריל 2018
^ מאיר אורבך, חברת Toka של אהוד ברק גייסה 12.5 מיליון דולר מאנדריסן הורוביץ, באתר כלכליסט, 16 באוגוסט 2018
^ גלי וינרב, ‏אהוד ברק נכנס לעסקי הקנאביס הרפואי: מונה ליו"ר אינטרקיור, באתר גלובס, 25 בספטמבר 2018

אהוד ברק - תבניות ניווט

תבנית:שרי התעשייה, המסחר והתעסוקה תבנית:שרי המדע תבנית:שרי החקלאות

[1] Ehud Barak באתר nndb(הקישור אינו פעיל, נובמבר 25 2018)

[אדרת-2] ¹ ² עופר אדרת, מתה אסתר ברוג, אמו של אהוד ברק, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2013

[3] נעמה תורן, אבינועם ברוג לא מחשבן: עיתונאים לא מבינים בסקרים, מכוני מחקר לא אמינים, באתר אייס, 28 ביוני 2013

[4] נילי מנדלר, ‏נאוה בבית?, באתר גלובס, 20 בינואר 2000

[5] ליאורה גולדנברג-שטרן, קבלו את החתן והכלה, באתר nrg‏, 29 ביולי 2007

[6] ת"פ 22473-03-11 מדינת ישראל נגד נילי ברק פריאל, ניתן ב-4 במרץ 2015

[7] מתן חצרוני, ‏מיוחד ליום העצמאות: ברק מספר על גיוסו לצה"ל, באתר ‏מאקו‏, 26 באפריל 2012

[8] בן כספית ואילן כפיר, "אהוד ברק: חייל מספר אחד",קוראים, 1998; עמ' 47

[9] משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000; עמ' 55–56

[10] אנשיל פפר, בספרו החדש, אהוד ברק מסיר את מעטה הסודיות מימיה הראשונים של סיירת מטכ"ל, באתר הארץ, 1 באפריל 2018

[11] אילן כפיר, ברק - הביוגרפיה, הוצאת אלפא תקשורת, מהדורה עשירית 1999; עמ' 64-62

[12] מעוזיה סגל, עדויות מגובה החול – קרב הצנחנים בחווה הסינית, הוצאת מודן, 2007; עמ' 279

[לורד_3_ביוני_2017-13] אמנון לורד, האמצעים המיוחדים: אין סוד אבל המסמכים סודיים, באתר nrg‏, 3 ביוני 2017

[14] עמרי אסנהיים, צאלים: הטראומה של סיירת מטכ"ל, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, תשע"ג 2012; עמ' 30

[15] משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000; עמ' 54–63

[16] עיטור המופת לסג"ם אהוד ברק, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח-אדם

[17] צל"ש הרמטכ"ל לסא"ל אהוד ברק, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח-אדם

[18] עפר דרורי, מבצע "חלוץ" ומבצע "שרקרק", באתר הגבורה

[19] אהוד ברק, באתר הגבורה

[20] המונח אינו מדויק: צל"ש הרמטכ"ל ניתן על "מעשה הצטיינות שאינו מגיע בדרגתו לדרגת עיטור". לפיכך, לברק (וגם לכהן) רק עיטור אחד, הוא עיטור המופת (השלישי בחשיבותו בסולם העיטורים). שלושה עשר חיילים זכו בשני עיטורים: המעוטרים שבהם יכולים להיחשב אמנון ליפקין-שחק ועובד לדיז'נסקי, שעוטרו פעמיים בעיטור העוז, השני בחשיבותו, או לחלופין אביגדור קהלני ושלמה ניצני, שעוטרו בעיטור הגבורה, העיטור הראשון בחשיבותו, ובעיטור המופת; ארבעה עוטרו הן בעיטור העוז והן בעיטור המופת, ושישה עוטרו פעמיים בעיטור המופת (שניים מתוכם עוטרו גם בצל"ש רמטכ"ל). איש לא עוטר פעמיים בעיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר. לפרטים ראו: עופר דרורי, גיבורי ישראל מרובי העיטורים – צדק היסטורי, באתר הגבורה

[21] צילום של ברק בעת הענקת המדליה בתאריך 14 בינואר 1993 בפנטגון. על פי פקודות צה"ל עיטורים זרים אינם נענדים על מדי צה"ל

[22] מלחמת יום הכיפורים – מילון מונחים ואירועים

[23] אמיר אורן, כך הציע ברק לשרון לרמות את העולם, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2014

[24] אהרן זאבי-פרקש ודב תמרי, "ואיך נדע? מודיעין, מבצעים, מדינאות", הוצאת ידיעות אחרונות, 2011, עמ' 75–76

[25] בן כספית ואילן כפיר, "אהוד ברק: חייל מספר אחד", קוראים, 1998; עמ' 188

[26] שגיא בן נון‏, אהוד ברק: "'פאודה' סדרה מבטיחה, יש בה לא מעט אמת", באתר וואלה!‏, 12 בפברואר 2015

[27] אילנה דיין, גלעד טוקטלי ואמיר תיבון, ‏לילה בחוף תוניס: מבצע חיסולו של אבו-ג'יהאד, באתר ‏מאקו‏, 27 במאי 2013

[28] אורי שגיא, "אורות בערפל". תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998; עמ' 105

[29] יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012; עמ' 298-299

[30] רונן ברגמן, מכירת חיסול, מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", 4 בספטמבר 2009

[31] בן כספית, "חמקן", זמורה ביתן, 2013, עמ' 381

[32] אורי שגיא, "אורות בערפל". תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998; עמ' 13-17

[33] מוסטפא דיראני, שהיה בעבר מבכירי ארגון "אמל" בלבנון, נחטף והובא לישראל, דובר צה"ל, ‏ 21.05.1994

[34] 20 שנה לחטיפת נחשון וקסמן, חוזרים למרוץ להשגת מידע על מיקומו, באתר IsraelDefense‏, 22 בדצמבר 2014

[35] זאב שיף, רמטכ"ל בחזית השלום, מתוך "הארץ", ‏ 30.12.1994, כפי שהועלה באתר פרש

[גלובס1-36] ים תיכון חדש, באתר גלובס, 7 בנובמבר 1999

[37] המהפכה הרזה של ברק: מפלגת העבודה תתבקש לאשר רפורמה "מרוככת", באתר וואלה!‏, 21 בספטמבר 2000

[38] השתתפות בבחירות והירידה בשיעור ההצבעה בישראל (אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה)

[39] גידי וייץ ואורי בלאו, אהוד ברק בע"מ, באתר הארץ, 23 במאי 2007

[40] נועם שרביט, פעולותיו של ברק לא עלו בקנה אחד עם נורמות שמצופות משר, באתר nrg‏, 17 במאי 2011

[41] בני מוריס‏, Camp David and After: An Exchange (An Interview with Ehud Barak)‏, באתר The New-York Review of Books‏, 13 ביוני 2002

[42] רשימת מקבלי תוארי כבוד במכללה האקדמית נתניה באתר המכללה

[43] על אולמרט להתפטר עד פרסום הדוח הסופי, באתר nrg‏, 6 ביוני 2007

[44] ברק הושבע לשר ביטחון, באתר nrg‏, 19 ביוני 2007

[45] ברק נשאר בתפקיד בשל "האתגרים למדינה": אני נשאר כדי לתקן את הליקויים, באתר גלובס, 3 בפברואר 2008

[46] יוסי מלמן, דן רביב, מלחמות הצללים, השמדת הכור הסורי: הסיפור שלא סופר, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2012

[47] תומר זרחין, עלות הסוויטה של הביטחון אהוד ברק בסלון האווירי בפאריס: 2,500 אירו ללילה, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2009

[48] אביעד גליקמן ואטילה שומפלבי, הטיוטה: אווירת מלחמה בין לשכת ברק לאשכנזי, באתר ynet, 4 במרץ 2012

[49] אחיקם משה דוד, אהוד ברק מאשים: גבי אשכנזי לקח שוחד, באתר nrg‏, 6 במאי 2012

[50] חשיפה: אהוד ברק מתפלג ומקים סיעה, באתר ynet, 17 בינואר 2011

[51] אהוד ברק פורש ממפלגת מהעבודה, באתר הארץ, 17 בינואר 2011

[52] ברק: לא מסתירים את מחשבותינו על איראן, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2011

[53] שוקי בלס, אהוד ברק - לא סחבק, מיסיונר או משיח השמאל, לאטמה, 26 ביולי 2012

[54] יובל קרני, אהוד ברק הודיע: פורש מהחיים הפוליטיים, באתר ynet, 26 בנובמבר 2012

[55] "Photo of the Day: Nov. 30, 2012 (Panetta, Barak Hug it Out Edition)". Blogs.defensenews.com. 2012-11-30. נבדק ב-9 באפריל 2013. {{cite web}}: (עזרה)

[56] סיון איזסקו, שכרו של אהוד ברק כיועץ בנק יוליוס בר: מאות אלפי דולרים בשנה, באתר TheMarker‏, 2 ביולי 2013

[57] ערן סוקול, הג'וב החדש של אהוד ברק: דירקטור בחברת CIFC האמריקאית, באתר כלכליסט, 30 בינואר 2014

[58] משה גורלי, בעקבות קלטות זקן: משטרת ישראל תבדוק את טענות אולמרט בעניין אהוד ברק, באתר כלכליסט, 10 בנובמבר 2014

[59] מור שמעוני, ‏אולמרט האשים - אהוד ברק לקח שוחד, וינשטיין גנז את הבדיקה, באתר מעריב אונליין, 14 בינואר 2016

[60] "גיוס: Reporty HLS הישראלית מגייסת 5 מיליון דולר כדי לסייע לאזרחים בצרה". גיקטיים. 2016-09-27.

[61] רענן בן צור, אהוד ברק נגד הממשלה: אם לא תתעשת, יש להפילה במחאה עממית, באתר ynet, 16 ביוני 2016

[62] אהוד ברק, ההבדל בין שמאל לימין - כמו בין מאמצי האבולוציה למכחישיה, באתר הארץ, 12 במאי 2017

[63] אנשיל פפר, אהוד ברק מסיר את מעטה הסודיות מימיה הראשונים של סיירת מטכ"ל, באתר הארץ, 1 באפריל 2018

[64] מאיר אורבך, חברת Toka של אהוד ברק גייסה 12.5 מיליון דולר מאנדריסן הורוביץ, באתר כלכליסט, 16 באוגוסט 2018

[65] גלי וינרב, ‏אהוד ברק נכנס לעסקי הקנאביס הרפואי: מונה ליו"ר אינטרקיור, באתר גלובס, 25 בספטמבר 2018

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

@@ שורה 9: / שורה 9: @@
 *[[מפלגת העצמאות]]
 | תפקיד1 = {{תפקיד מנהיג
-|שם התפקיד=[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה ה־10 של מדינת ישראל]]
+|שם התפקיד=[[ראש ממשלת ישראל|ראש ממשלת ישראל ה-10]]
 |התחלת כהונה=[[6 ביולי]] [[1999]]
 |סיום כהונה=[[7 במרץ]] [[2001]]

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אהוד ברק
דיווחים בוויקיחדשות: תגית:אהוד ברק
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אהוד ברק