יום הכיפורים

שגיאות פרמטריות בתבנית:חג
פרמטרים [ נחגג ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

יום הכיפורים
יוֹם כִּיפּוּר‎

יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים (1878), ציור של מאוריצי גוטליב
סוג	חג ציבורי
סיבה	”כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם” (ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוקים ל'–ל"א)
סמלים	צום, בגדים לבנים, מחילה
מתקשר עם	ראש השנה, הושענא רבה וט"ו באב

יום הכיפורים (מכוּנה גם יום כיפור או בקצרה כיפור) הוא אחד ממועדי ישראל. הלכתית הוא חמור יותר מיום טוב אך פחות משבת, אך מצד סגולתו למחילת עוונות, והמצוות, האיסורים, והמנהגים הרבים הקשורים בכך, הוא נחשב לקדוש במיוחד.

יום הכיפורים חל בעשרה בתשרי ובמוקדו עומדות התשובה והסליחה, ועל פי ציווי התורה נדרש להתענות בו עינוי הנפש. חז"ל מפרשים במשנה את מהות העינוי הכולל חמישה עינויים: אכילה ושתייה, סיכה (סיכת הגוף בשמן), רחיצה, נעילת הסנדל (נעילת נעל עור) ותשמיש המיטה (קיום יחסי אישות).

מצוות התענית, התפילה וההימנעות ממלאכה, זוכות לאחוזי שמירה מהגבוהים ביותר בקרב היהודים, מבין מצוות היהדות. על אף שיום הכיפורים הוא יום צום ותענית, אין אלו מפני אבלות או צרה כבתעניות ציבור אלא בשל קדושתו הרבה של היום. למעשה הוא זכור ונחשב ליום שמח מכיוון שעל פי המקרא וחז"ל, לאחר שמשה רבנו חזר פעם נוספת ושהה בהר סיני 40 יום, שהחלו מראש חודש אלול, נמחל ונסלח לישראל על חטא העגל, ומשה ירד מההר ביום כיפור עם לוחות הברית השניים. בעקבות כך למדו ישראל ממשה את דרכי הסליחה והכפרה הציבוריים באמצעות התפילה ועבודת המקדש ונקבע יום זה כיום המסוגל במיוחד לסליחה וכפרה. מאז שימש מדי שנה כאחד המועדים הבולטים באירועי עבודת המקדש והיווה מעמד לאומי מרכזי בימים בו היה קיים בית המקדש.

יום הכיפורים מכונה במקרא "שבת שבתון", ומקרא קודש, ובמשנה מוזכר כאחד מהימים הטובים שהיו לישראל (ביחד עם ט"ו באב).

מקור יום הכיפורים

היום העשירי בחודש תשרי נקרא בלשון המקרא "יום הכיפורים" ומופיע בחומשים ויקרא ובמדבר בהקשר של תענית, שביתה ממלאכה וקרבנות שמוקרבים באותו יום:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא. מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'. וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם...

— ויקרא כג כו-לב

וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה לַ-ה' רֵיחַ נִיחֹחַ פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם...

— במדבר כט ז-יא

בנוסף מופיעה בחומש ויקרא העבודה הייחודית ליום הכיפורים, בה ניתנים גורלות על שני שעירים, שאחד מוקרב כקרבן והשני נשלח לעזאזל:

וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת, גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל... וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם, אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

— ויקרא טז

טיבו של יום הכיפורים

לפי התורה, מטרת יום הכיפורים היא:

”...כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ.”

במורה הנבוכים כותב הרמב"ם:

”טעמו של הציווי על צום כפור ברור גם כן: לתת את דעת התשובה. והוא היום שבו הוריד אדון הנביאים את הלוחות השניות ובישׂר להם שנסלח חטאם הגדול. ואותו יום נעשׂה לנצח יום תשובה ועבודת ה' צרופה. לכן הורחק ממנו כל עונג גופני (מצוות העינוי) וכל מאמץ להשׂיג תועלת גופנית (איסור המלאכה), כוונתי לעשׂיית מלאכות, ומצטמצמים בו באמירת הוִידוּיים, כלומר, בהודאה בחטאים ובתשובה מהם.”

"בערב יום הכיפורים", יעקב וינלס, 1900 לערך

לא ברור מה היה טיבו של יום הכיפורים בתקופות קדומות, והחוקרים חלוקים מתי נוסד מוֹעד זה. יש המחלקים בין הצום (שאינו מוזכר במקרא מחוץ לתורה) לבין יום הטיהור של המקדש. במגילת המקדש, יום הכיפורים נתפס כיום של טיהור המקדש, אך במקורות חז"ל יום הכיפורים מופיע גם כיום של חניכת המקדש והכהן הגדול.

תשובה וכפרת חטאים

רעיון התשובה מוזכר בתורה במספר מקומות, וספרי הנביאים מרחיבים עליו בפסוקים אין־מספר. יום הכיפורים על פי תפיסת חז"ל הוא היום המרכזי לסליחה, למחילה ולטהרה, שבו האל מוחל וסולח לעוונות עמו ישראל. כיון שלהלכה אין מחילה ללא תשובה, מוקדש יום זה להתנקות ולהשתחררות מחטאים ומקיבעונות שליליים וכדי לקדם את תחילת השנה החדשה עם מצפון נקי וראש שקט.

על פי חלק מהדעות בחז"ל, יום הכיפורים מאופיין באווירה טהורה, שכוחה יפה לטהר את האדם, גם מבלי שהאדם ישוב בתשובה. "עיצומו של יום מכפר". לכל הדעות, אין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחברו אלא אם כן ביקש את מחילת חברו.

הוגים רבים דנו בשאלה הגדולה של התשובה, כיצד מעשה החטא שהאדם עשה יכול להתבטל ולהתפוגג כלא היה, אף שהדבר כבר נעשה, ולעיתים אף יש לו תוצאות ורישומים בעולם, אך ברור הוא שרעיון התשובה הוא רעיון יסודי ביהדות, הכרוך עם יום כיפור.

לדעתו של רבינו יונה בספרו שערי תשובה ישנה מצוות עשה מיוחדת ביום הכיפורים לשוב בתשובה, מצווה הנפרדת מהמצווה הכללית כל ימות השנה לשוב בתשובה, הוא מפרש כך את הפסוק "לפני ה', תתטהרו", כלומר, בעודכם לפני ה' היינו יום הכיפורים, אז תתטהרו, שובו בתשובה.

קדושת היום

יום הכיפורים נחשב בעיני רבים ליום הקדוש ביותר בשנה, זאת על סמך ההדגשה הרבה של מאפייני הקדושה של האל בתפילות היום והקדושה שבהתנתקות מהוויות העולם באיסור המלאכה ובצום. עם זאת, על פי ההלכה, השבת קדושה מיום הכיפורים. יש המביאים מקור לכך מתפילת השבת: "וקידשתו מכל הימים", כמו גם מכך שעונש חילול שבת (סקילה) חמור מעונש חילול יום הכיפורים (כרת), ומספר העולים לתורה בשבת גדול מביום הכיפורים (שבעה למול שישה). הרב עדין אבן ישראל טוען כי אף על פי שמבחינת ההלכה השבת אכן קדושה מיום הכיפורים, בפועל, העם היהודי לדורותיו ראה תמיד ביום הכיפורים את היום הקדוש ביותר בשנה.

יום הכיפורים בזמן המקדש

ערך מורחב – יום הכיפורים בבית המקדש

בית המקדש הראשון נחנך שבעת ימים, מח' בתשרי ועד ערב חג הסוכות. לדעת רבי יוחנן החגיגות נמשכו גם במהלך יום הכיפורים וזהו יום הכיפורים היחיד שעם ישראל אכלו.

אופיו הקדום של יום הכיפורים נסוב ברובו סביב העבודה בבית המקדש. למעשה, במקרא מוצג יום זה כיום שבו מכפרים על המקדש מטומאות בני ישראל, ונראה כי כפרתם של בני ישראל נועדה "לנקות" אותם כדי לאפשר את המציאות שבה שוכנת נוכחות אלוהית תמידית בתוך עם שמטבע הדברים חוטא "וכיפר... וכן יעשה לאהל מועד השוכן אתם בתוך טומאותם".

ביום זה היה מונהג במקדש סדר יום מיוחד, שעיקרו היה התרת כניסתו של הכהן הגדול, שהותרה פעם אחת בלבד בשנה - אל תוך קודש הקודשים, המקום המקודש ביותר במקדש, שאליו נאסרה כניסה בכל ימות השנה. עבודת יום הכיפורים כוללת הקרבת קורבנות מיוחדים: מוקרב פר לחטאת ואיל לעולה, ומובאים שני שעירים שעליהם נערך גורל - שעיר אחד משולח לעזאזל ושעיר אחד מוקרב. את דם הפר ודם השעיר מזים לפני ארון הברית בקודש הקודשים ועל הפרוכת בהיכל. על הקרבנות מתוודה הכהן הגדול על עוונותיו, עוונות אחיו הכהנים, ועל עוונות עם ישראל.

שילוח השעיר לעזאזל

כן כוללת העבודה הקטרת קטורת, שנעשית בקודש הקודשים. ביציאתו משם מתפלל הכהן תפילה קצרה על עם ישראל. הקטרת הקטורת ביום הכיפורים היוותה סלע מחלוקת בימי בית שני בין הפרושים והצדוקים, כאשר הצדוקים טענו שיש להקטיר את הקטורת קודם הכניסה לקודש הקודשים, כדי להיכנס לשם מלווים בענן, ואילו הפרושים טענו שיש להקטיר אותה רק בפנים. יש הקושרים ויכוח לכאורה טכני זה עם אמירות מהותיות, כגון השאלה האם יש לפנות אל האל בדעה צלולה או בערפל מיסטי, וכו'.

עבודת כהן גדול המיוחדת ליום הכיפורים נעשית בבגדי לבן - ארבעה בגדים פשוטים מבד, השונים מבגדיו הרגילים של הכהן הגדול, בגדי זהב, הכוללים ארבעה בגדים נוספים ומפוארים, שבו הוא עובד גם ביום זה את העבודות הרגילות. נראה שבגדי הלבן מסמלים עמידה של התבטלות בפני האלוהים, כהתאמה ליום זה של טהרה וכפרה, לעומת הפאר הרגיל שיש בעבודת מלך מלכי המלכים.

הכהן הגדול היה עורך את כל עבודות היום (כולל העבודות הרגילות). בין עבודה רגילה לעבודה המיוחדת ליום הכיפורים, הוא היה טובל במקוה ומחליף את בגדיו. בנוסף, הכנות רבות היו נערכות לפני יום הכיפורים (ביניהם, היה פורש מאשתו שבעה ימים קודם לכן) על מנת שיבוא מוכן כדבעי אל עבודת יום זה, במיוחד הקטרת הקטורת שנחשבת כ"עבודה קשה שבמקדש".

מנהגים בזמן המקדש

• חיפוש בת זוג - בימי המשנה נהוג היה ביום זה ובט"ו באב, לחפש בנות זוג במחולות הכרמים, כפי שנאמר במשנה "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות... וחולות בכרמים... מי שאין לו אשה נפנה לשם". ויש שנותנים טעם, מפני שביום הזה האדם נקי וטהור ושמח יותר, על כן ראוי הוא ביותר לחפש בו בת זוג. יש אומרים שזאת גם הסיבה שבתפילת המנחה ביום הכיפורים קוראים בתורה את פרשת העריות שב"פרשת אחרי מות", המגדירה עם מי אסור להתחתן.

ערב יום הכיפורים

ערך מורחב – ערב יום הכיפורים

בערב יום הכיפורים, הוא ט' בתשרי, נהוגים מנהגים אחדים הקשורים בחג שבא מיד אחריו, יום הכיפורים. מנהגים אלה כוללים:

• סעודה מפסקת – על פי הנאמר בפסוק "בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם", למדו חז"ל ש"כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי". על אף שהמצווה נמשכת כל היום, הדגש בקהילות ישראל היה בעיקר על הסעודה המפסקת, המתבצעת סמוך לכניסת הצום.
• כפרות – יש הנוהגים, כהכנה ליום כיפור, לסובב תרנגול מעל לראש ולומר "זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך ואכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום", ולבסוף לשחוט אותו ולעשות ממנו ארוחה לעניים. ישנם הנוהגים לסובב סכום כסף סביב הראש ולתת אותו לצדקה ככופר נפש. יש השוללים מנהג זה משום "דרכי האמורי", והמחלוקת בדבר היא עוד בתקופת הראשונים, ובאה לידי ביטוי ברשב"א ור' יוסף קארו ששללו, לעומת הרמ"א שהתיר.
• טבילה במקווה – מקובל שגברים הולכים לטבול במקווה טהרה אחרי חצות היום.
• מלקות – ישנו מנהג עתיק בו הזכרים היו מתאספים במקווה או בבית הכנסת וכל אחד בתורו היה כורע ברך וסופג 39 מלקות בגב ובחזה, זכר לעונש המלקות הקדום מימי המקרא. גם היום יש כאלה שממשיכים ללקות בבית הכנסת, אבל בדרך כלל מדובר באקט סמלי בלבד. בדרך כלל המצליף היה משתמש ברצועה מעור של עגל והמהדרין היו משתמשים בשוט מיוחד.
• עלייה לקבר יקירים וקברות צדיקים היא מנהג המעוגן במסורת היהודית. כך, הוזכר ברמ"א סימן תר"ו שנהגו לילך בערב ראש השנה ויום הכיפורים לקברות קרובים וצדיקים. המנהג הוזכר כבר קודם במהרי"ל ובכלבו.

מצוות ומנהגים במהלך יום הכיפורים

"יום הכיפורים", ציור שמן על בד מאת איזידור קאופמן (לפני 1907)

ליום הכיפורים מספר מאפיינים:

• צום ותענית: מצוות איסור חמשת עינוגי הגוף - אכילה ושתייה, נעילת נעלי עור, רחיצה, סיכת הגוף ותשמיש המיטה (קיום יחסי מין).
  
• שביתת מלאכה: מצוות איסור מלאכה (כמו בשבת).
• מאפיינים נוספים: תפילה וחשבון נפש, סעודה מפסקת, לבישת בגדים לבנים, תקיעה בשופר, חזרה בתשובה.

צום ותענית

ערך מורחב – חמשת העינויים

ביהדות, יום הכיפורים הוא יום צום ותענית. המצווה היסודית ביום זה, על פי ההלכה, היא עינוי הגוף, ככתוב בתורה:

”וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ--הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.”

במקרא לא פורטו עינויי הנפש של יום כיפור, אך חז"ל למדו שמדובר באיסור על חמשת עינוגי הגוף - אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה בשמנים, יחסי מין, ונעילת נעלי עור - כיוון שעינוי יום כיפור הוזכר חמש פעמים במקרא. על פי חלק מהדעות רק אכילה ושתייה אסורות מן התורה, ושאר העינויים מקורם באיסור חכמים, אשר יכולים להקל בהם כאשר הנסיבות דורשות זאת.

שיעור האכילה האסורה ביום כיפור מהתורה הוא כותבת הגסה, והאוכל שיעור זה תוך כדי אכילת פרס עונשו כרת. שיעור השתייה האסורה להתחייב כרת הוא כמלוא לוגמיו. על פחות משיעורים אלו אין עונש כרת, אך עדיין אסור מהתורה לאכול ולשתות אפילו מעט.

מטרת הצום מבוארת בתורה, בפסוק הסמוך לציווי על העינוי: ”כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה', תִּטְהָרוּ.”

טיב הקשר בין העינוי לכפרה איננו מפורש, אך נראה שתענית מהווה תנאי הכרחי לכפרת האדם מישראל^{[דרוש מקור]}. דינו של זה שאינו מתענה הוא כרת. בשונה מצומות אחרים ביהדות (כדוגמת תשעה באב) אשר בהם הצום הוא ביטוי לאבלות, ביום הכיפורים מטרת הצום היא לעינוי הגוף כתנאי לכפרה וכדי לשחרר את האדם ממגבלות הגוף ובכך לעשות אותו דומה למלאכים שאין להם צרכים גופניים, כדי שיוכל להתרכז בעבודה הרוחנית של היום.

יום הכיפורים נחשב גם כיום שמח מכיוון שביום זה ה' מכפר על חטאי עם ישראל. הבדל זה בין הצומות מקבל ביטוי בהלכות הסעודה המפסקת. בערב תשעה באב נאסר על פי חז"ל לאכול בסעודה זו יותר מתבשיל אחד, נאסרה אכילת בשר ונאסרה שתיית יין. לעומת זאת, על ערב יום הכיפורים דרשו חז"ל: "כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי" (כלומר, עריכת סעודה טובה ודשנה בערב יום הכיפורים משולה לצום של שני ימים: יום הכיפורים עצמו וערב יום הכיפורים).

יום הכיפורים והתענית שבו נהוגים גם בשבת ודוחה את מצוות עונג שבת, בניגוד לצומות האחרים, שכולם מדברי חכמים, אשר במקרה שהם חלים בשבת, הם נדחים או מוקדמים. על אף חומרתו הרבה של הצום, הרי שישנם מצבים של סכנת חיים ומצבים נוספים בהם אסור לצום, ולכן ישנם הנחיות כיצד לנהוג במקרה שנאלצים לשתות או לאכול. ואלו שממש נאלצו לאכול מוסיפים קטע תפילה מותאם בברכת המזון לכבודו של יום הכיפורים.

איסור מלאכה

בהמשך לציווי על העינוי, מצווה התורה גם על שביתה: ”תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ - הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.”

איסורי המלאכה ביום כיפור זהים לאיסורי המלאכה בשבת, ואין בהם את ההקלה הכתובה בימים טובים – התרת "מלאכת אוכל נפש". בדומה למצוות העינוי, גם עבירה על איסור המלאכה גוררת עונש כרת.

חשבון נפש ותשובה

ערך מורחב – תשובה (יהדות)

יום כיפור אמנם מכפר על העבירות שבין אדם למקום (לאל), אך על עבירות שבין אדם לחברו אין כפרה מהאל עד שיפייס את חברו, ועל כן אמרו חז"ל ש"עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה (ויפייס) את חברו". כתוצאה מכך נוצר מנהג שבו אנשים עושים חשבון נפש ותשובה, מבקשים סליחה איש מרעהו לקראת יום זה, ומיישבים חשבונות ישנים בדרכי שלום. זהו כנראה גם המקור לברכת הבנים הנהוגה בערב יום הכיפורים.

בנוסף, מכיוון שלרוב הדעות אין יום הכיפורים מכפר ללא תשובה, נוהגים לעשות חשבון נפש כללי על כל מעשיו של האדם. מנהג מרכזי של יום כיפור הוא וידוי דברים שהוא תהליך שבו מתוודה האדם על חטאיו לפני האלוהים ומכיר בהם. הוידוי (יסוד הַכָּרָתִי) הוא חלק מתהליך התשובה שכולל חרטה על החטא (יסוד נפשי), עזיבת החטא (יסוד מעשי) וקבלה לעתיד שלא לחזור על החטא (יסוד רוחני). אף שהוידוי צריך להיות אישי, תפילת הוידוי של יום כיפור מסודרת ומנוסחת לפי סדר האלף בית "אשמנו, בגדנו, גזלנו...". עם זאת, רבים מוסיפים את חטאיהם האישיים לווידוי. נהוג שמתחילים בוידוי כבר בתפילת המנחה שלפני יום כיפור (שמא יחנק בסעודה המפסקת וימות ללא כפרה), והיא חוזרת בכל תפילה מתפילות יום כיפור.

הרמב"ם בהתאם מגדיר את יום כיפור כ"זמן תשובה":

”יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכול, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. לפיכך חייבין הכול לעשות תשובה ולהתוודות, ביום הכיפורים.”

לבישת בגדים לבנים

נוהגים ללבוש חולצה לבנה או שמלה לבנה כרמז לטהרה (כך גם היה מנהגן של בנות ירושלים בתקופת חז"ל על פי המשנה). יש גברים נשואים הלובשים מעל לבגדים מעין חלוק לבן הנקרא ביידיש "קיטל". עם זאת, נוהגים שחתן בשנתו הראשונה לנישואין גם אינו לובש בגד לבן מאחר שלבש כבר ביום חתונתו. המקור למנהג לבישת הלבן הוא על פי הפסוק, "אם יהיו חטאיכם כשנים - כשלג ילבינו". לבן הוא צבע המסמל ניקיון, טהרה ואף פשטות. ייתכן שמקורו של המנהג הוא בבגדי הלבן של הכהן הגדול, המיוחדים לעבודת יום הכיפורים. עוד רמז נמצא בספרים שביום זה ישראל רוצים להידמות למלאכים לכן הם לובשים בגדי לבן. יש קהילות בהן ממש אסור ללבוש בגדים כהים ביום זה, בעיקר לא לחזנים.

יש קהילות בהן נשות הקהילה קונות או מכינות לחזן (או שליח הציבור) בגד לבן במיוחד ליום הכיפורים, על פי הפסוק "בעוון נדרים - אשתו של אדם מתה" מסכת שבת (לב). ומתוך הנחה שמי שמתיר את הנדרים מציל את נשות הקהילה ממוות.

תקיעת שופר

בסוף תפילת נעילה, במוצאי הצום, תוקעים בשופר, זכר לתקיעת השופר בסוף יום כיפור של שנת היובל המודיע על שחרור העבדים, וכהודעה לציבור על סיום הצום. התקיעה מותרת רק לאחר צאת החג, ולכן נהוג להאריך בתפילה כדי להגיע לתקיעה לאחר צאת הכוכבים, או לפחות בין השמשות. יש נוהגים לתקוע תקיעה אחת בלבד, ויש התוקעים תקיעה שברים תרועה ותקיעה. הספרדים נוהגים לתקוע תשר"ת, תש"ת תר"ת ואחר כך תרועה גדולה.

תפילות יום הכיפורים

נוסח כל נדרי, הנאמר בפתיחת יום הכיפורים.

ערך מורחב – סדר תפילות יום הכיפורים

נוהגים להתפלל בבית הכנסת במשך רוב היום. יום כיפור הוא היום היחיד בשנה שבו מתפללים חמש תפילות ולא ארבע כפי שנהוג בכל שבת וחג: מתפללים (לפי הסדר) ערבית, שחרית, מוסף, מנחה, ומוסיפים תפילת נעילה. והוספו להן פיוטים רבים.

נהוג להתפלל עטופים בטלית בכל התפילות (גם בערבית, ומתעטפים מבעוד יום). בחלק מקהילות האשכנזים נוהגים גם ללבוש קיטל לפי הפסוק "אם יהיו חטאיכם כשנים - כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע - כצמר יהיו".

בכל אחת מתפילות יום כיפור, כולל תפילת מנחה שלפני יום כיפור, משולבת תפילת וידוי כשהיא מסודרת לפי אותיות האלף בית - "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי" וכו' - כדי ליצור מכלול מקיף ושלם של וידוי סביב רובן של העבירות הקיימות. בשמע ישראל נהוג להגיד את הפסוק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם במקום בלחש כנהוג בדרך כלל.

• תפילת ערבית: תפילות יום הכיפורים נפתחות בעדות התימנים וספרדים בפיוטים "לך אלי תשוקתי" ו"שמע קולי אשר ישמע בקולות" ואצל רוב האשכנזים נוהגים לומר את "תפילה זכה", תפילה שכוללת וידוי ובקשה שיסוריי התענית יכפרו על החטאים. לאחר מכן אומרים את תפילת כל נדרי - התרת נדרים שהתחייבנו בהם בשנה החולפת (ובחלק מהנוסחים גם של השנה הבאה), ובעיקר נדרים שאינם מדעת, שהם מעשים שאנו חוזרים עליהם שוב ושוב.
  
• שחרית: הקריאה בתורה בתפילת שחרית היא בפרשת עבודת יום הכפורים, ויקרא פרק טז, אשר נמצא בפרשת אחרי מות. זהו היום היחיד בשנה בו שישה עולים לתורה (בשבת - שבעה). למפטיר קוראים בקרבנות היום, ספר במדבר, פרק כט, פסוקים ז–יא מתוך פרשת פינחס. ההפטרה מספר ישעיה ומתחילה במילים "ואמר סלו סלו" (ישעיהו,נז, יד-נח). לאחר ההפטרה עורכים בעדות אשכנז את תפילת הזכרת נשמות.
  
• מוסף: בקהילות אשכנז פותח שליח ציבור את תפילת המוסף בפיוט התחינה "הנני העני ממעש" וכן אומרים את הפיוט "ונתנה תוקף". תפילת מוסף של יום הכיפורים כוללת את "סדר העבודה" שבו מפרטים את סדר העבודה במקדש בעבר, מכיוון שזה היום היחיד שבו היה נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים בבית המקדש, לבקש כפרה על העם. כמו כן, נהוגים פיוטים המתארים את מראהו של הכהן הגדול בצאתו בשלום מן הקודש, שמתואר שם ברוב הדר. גרסה קדומה מאוד של שבח זה של מראה כהן, מופיעה כבר בספר בן סירא, מתקופת בית שני.
  
• מנחה: קריאת התורה בתפילת מנחה בדומה לתפילה שחרית, לקוחה מפרשת אחרי מות ועוסקת באיסורי עריות (ספר ויקרא,כל פרק י"ח). הקריאה בהפטרה היא ספר יונה העוסק בעניין התשובה ולפיכך קוראים אותו כהפטרה. ויש המוסיפים ממיכה, פרק ז, פסוקים יח–כ.
  
• נעילה: תפילה זו חותמת את יום כיפור וכוללת פיוטים ותחינות הנוגעים לסיומו המתקרב של היום. בעדות המזרח וחלק מעדות אשכנז נהוג לומר את הפיוט "אל נורא עלילה" לפני תפילת נעילה. בסופה נקראים פסוקים (שמות) של קבלת עול מלכות שמיים באופן דומה לפסוקים הנאמרים בזמן יציאת נשמה.
  

יום הכיפורים בישראל

צביון החיים בישראל משתנה בצורה משמעותית ביום הכיפורים, ויום זה זוכה ליחס שונה מזה שזוכים לו יתר חגי ומועדי ישראל. מאפיינים בולטים של מועד זה, שאינם ניכרים בחגים אחרים:

קבוצת רוכבי אופניים בנתיבי איילון הריקים ממכוניות ביום כיפור 2004

• הפסקה כמעט מוחלטת של תנועת כלי הרכב בערים. תחבורה ציבורית מופסקת בהדרגה כבר החל מצהרי ערב יום כיפור. סגירה של נמלי הים והאוויר. כתוצאה מכך, רמת זיהום האוויר נמוכה באופן משמעותי מבשאר ימות השנה.
• הפסקה מוחלטת של שידורי הרדיו והטלוויזיה בכל הערוצים המקומיים, למעט רדיו א-שמס המשדר למגזר הערבי והורשה לשדר ביום כיפור.
• סגירה מוחלטת של כל הפעילות העסקית. גם חנויות הפועלות בשבת אינן פועלות ביום הכיפורים, וגם רבים מהמפעלים הפועלים בכל ימות השנה אינם פועלים ביום זה.
• על-פי סקרים, כ-67% מכלל התושבים היהודים צמים, ובכללם כמחצית מן המגדירים עצמם חילונים.
• אי קיום אירועי ספורט או ייצוג ישראלי בתחרויות ספורט בינלאומיות. באולימפיאדת סיאול הוועד האולימפי הישראלי אסר על השייטים להתחרות במקצה שחל ביום כיפור. כתוצאה מכך, אלדד אמיר ויואל סלע ככל הנראה החמיצו זכייה במדליה ודורגו רק במקום הרביעי. האחים רן ודן טורטן שהתחרו למרות האיסור נשלחו חזרה לישראל עוד בטרם הסתיימו השיוטים, למרות טענתם שרק התאמנו, ולא התחרו. ועדה שהקימה התאחדות הספורט בישראל קבעה כי הם התחרו ולא רק התאמנו והחליטה להרחיקם מכל פעילות במסגרת ההתאחדות לספורט ואיגוד השיט לתקופה של 5 שנים. האחים ערערו על ההחלטה, שבוטלה לאחר כשנתיים וחצי על ידי בית המשפט העליון.

בנוסף למאפיינים אלה, המתיישבים עם אופיו הדתי של יום כיפור, נוצרו גם מנהגים אחרים, מהם העומדים בסתירה לאופי זה:

• יום הכיפורים הוא יום תחילתה של מלחמת יום הכיפורים, ולכן ערב יום כיפור מהווה גם יום זיכרון למלחמה זו. בפרט ניכר הדבר באמצעי התקשורת, העוסקים, בימים שלפני החג, במלחמה זו, באופן שהפך למעין מסורת בישראל.
• רוכבי אופניים וגלגיליות רבים, ובמיוחד ילדים, מנצלים את הפסקת תנועת כלי הרכב הממונעים לנסיעה בכבישים. המושג כִּיפּוּרוּטוֹפְּיָה מסמל את היותו “יום ללא מכוניות” שאין כדוגמתו בשום מקום אחר בתבל.
• מנהג שהתפתח בשנים האחרונות הוא קיום מסיבות בטבע ביום כיפור, כאשר המשתתפים מגיעים למקום האירוע לפני כניסת הצום, לנים במקום ועוזבים לאחר סיום הצום, כך שלא יהיה צורך לנסוע במהלך יום כיפור עצמו. בחלק מהמקרים, מוקדשות מסיבות אלה לדיון חופשי במשמעויות יום כיפור, אך הן אינן כרוכות בצום מצד המשתתפים.

גם בניו יורק ישנה ירידה בפעילות בעיר ביום הכיפורים, עקב ריכוז גבוה של יהודים בעיר.

יום כיפור שני של גלויות

בניגוד לימי יום טוב שנהוג בחוץ לארץ לציין עבורם יום טוב שני של גלויות, יום כיפור מצוין כיום אחד בלבד בכל רחבי העולם. אולם בעבר, היו שנהגו בחוץ לארץ לקיים שני ימים של יום כיפור. מנהג זה נדחה על ידי הפוסקים, בהם הרא"ש, ששללו אותו, בין השאר בגלל החשש שהוא עלול להביא לידי פיקוח נפש. עם זאת, היו שנהגו יומיים של יום הכיפורים בשנת 1941, בימי פולמוס השבת ביפן.

ציון היום בדתות אחרות

בקרב השומרונים

יום הכיפורים, או "יום סלוחיה" (יום הסליחות) בארמית שומרונית (נהגה: yom saluwwaya), דומה במאפייניו העיקריים ליום הכיפורים בקרב היהודים: צום, תפילה ממושכת, והימנעות מעבודה. חובת הצום חלה על כל העדה, כולל ילדים, למעט תינוקות בני פחות משנה. זהו היום היחיד בשנה שבו הנשים מצטרפות לתפילת הציבור. בבית הכנסת בשכם קוראים את התורה מתוך כתב יד שומרוני עתיק, המכונה ספר אבישע, השמור בשאר ימות השנה בכספת. השומרונים אינם תוקעים בשופר.

ביהדות הקראית

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

באסלאם

ערך מורחב – עשוראא

בתחילת דרכה של האסלאם, בהשפעת היהודים שהתגוררו בחצי האי ערב, הורה מוחמד למוסלמים לקיים את הלכות יום הכיפורים, במה שנקרא יום עשוראא - היום העשירי של חודש מוחרם, הוא החודש הראשון של השנה המוסלמית. לאחר הרעת היחסים בינו לבין השבטים היהודים, בשנה הראשונה שלאחר ההגירה קבע מוחמד צום חדש - הרמדאן על מנת להחליף את יום הכיפורים. לאחר קביעת הרמדאן כחודש צום חובה, מוחמד לא ביטל את עשוראא אלא השאירו כאחד הימים הקדושים, שיכול המאמין לצום בו, ומוסלמים רבים מקפידים לצום בו עד היום. אולם כיוון שהלוח המוסלמי לא עבר עיבור, מועדו שונה ממועד יום הכיפורים והוא יכול להופיע ביום העשירי של מופע הירח, בכל אחד מחודשי הלוח העברי.

לקריאה נוספת

• ש"י עגנון, ימים נוראים, הוצאת שוקן, 1998, "ספר שלישי הוא ספר יום הכיפורים", עמודים ריה-שכב.
• אריאל, ז, (מהדיר), ספר החג והמועד, הוצאת עם עובד, 1978.

קישורים חיצוניים

• הלכות יום הכיפורים בקיצור שולחן ערוך
• הלכות שביתת עשור (איסורי המלאכה ודיני התענית) באתר ויקיטקסט
• תבנית:אתר ישיבה
• הלכות יום כיפור - פניני הלכה(הקישור אינו פעיל, 21.1.2019), הרב אליעזר מלמד.
• הלכות עבודת יום הכיפורים (יום הכיפורים במקדש) באתר ויקיטקסט
• יום כיפור באתר כיפה
• לקט פיוטים וסליחות ליום הכיפורים באתר הספרייה הלאומית
• רחל אליאור, כיפורים, כפרה, טומאה וטהרה — זיכרון ושכחה, 'באר העבר' ותהום הנשייה
• יום כיפור ויום הכיפורים, באתר האקדמיה ללשון העברית,
• יום הכיפורים: פריטי מקור ומשאבי הוראה, אתר החינוך של הספרייה הלאומית

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.