חוק האזרחות (ישראל) – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לדמי ביטוח לאומי
קישורים
שורה 1: שורה 1:
[[קובץ:Flag of Israel.svg|שמאל|ממוזער|150px|[[דגל ישראל]]]]
[[קובץ:Flag of Israel.svg|שמאל|ממוזער|150px|[[דגל ישראל]]]]
'''חוק האזרחות, התשי"ב-1952''' קובע מהם התנאים לקבלת מעמד ה[[אזרחות]] במדינת [[ישראל]].
'''חוק האזרחות, תשי"ב-1952''' קובע מהם התנאים לקבלת מעמד ה[[אזרחות]] במדינת [[ישראל]].


ישראל נותנת את האזרחות לפי שיטת [[דין הדם]] (קרי, האזרחות עוברת בירושה מהורים לילדיהם, בלי קשר למקום הלידה) ובנוסף לפי שיטת [[דין הקרקע]] (קרי, אם אדם נולד בטריטוריה של המדינה, הוא זוכה לאזרחותה).
ישראל נותנת את האזרחות לפי שיטת [[דין הדם]] (קרי, האזרחות עוברת בירושה מהורים לילדיהם, בלי קשר למקום הלידה) ובנוסף לפי שיטת [[דין הקרקע]] (קרי, אם אדם נולד בטריטוריה של המדינה, הוא זוכה לאזרחותה).
שורה 26: שורה 26:
חוק האזרחות ([[1952]]) קובע ששה מסלולים לקבלת אזרחות ישראלית:
חוק האזרחות ([[1952]]) קובע ששה מסלולים לקבלת אזרחות ישראלית:
=== מכוח שבות ===
=== מכוח שבות ===
: [[חוק השבות]] (1950) קובע שכל אדם יהודי זכאי לעלות ארצה (סעיף 1), כשהעלייה ארצה תהיה על-פי אשרת עולה. אשרת עולה זו הופכת באופן אוטומטי-כמעט לאזרחות ישראלית, כמבואר בחוק האזרחות, סעיף 2. בשנת 1970 הורחב חוק השבות, ונקבע שגם בן זוגו של יהודי או צאצא של יהודי (עד דור שלישי) יהנו מחוק השבות, ובהתאם - מאזרחות ישראלית. בשנת 1999 פסק [[בית המשפט העליון]] כי בן משפחה לא יהודי של יהודי אזרח ישראל (כל עוד אינו בנו או נכדו) אינו זכאי שבות (בג"ץ 97{{כ}}/3648).
: [[חוק השבות]] (1950) קובע שכל אדם יהודי זכאי לעלות ארצה ({{סחפ|חוק האזרחות|סעיף 1|סעיף 1}}), כשהעלייה ארצה תהיה על-פי אשרת עולה. אשרת עולה זו הופכת באופן אוטומטי-כמעט לאזרחות ישראלית, כמבואר בחוק האזרחות, {{סחפ|חוק האזרחות|סעיף 2|סעיף 2}}. בשנת 1970 הורחב חוק השבות, ונקבע שגם בן זוגו של יהודי או צאצא של יהודי (עד דור שלישי) יהנו מחוק השבות, ובהתאם - מאזרחות ישראלית. בשנת 1999 פסק [[בית המשפט העליון]] כי בן משפחה לא יהודי של יהודי אזרח ישראל (כל עוד אינו בנו או נכדו) אינו זכאי שבות (בג"ץ 97{{כ}}/3648).


:המחוקק בחר ליצור הבחנה ברורה בין חוק השבות, שמעניק את הזכות להגר (לעלות) למדינה וכן מעניק אשרת עולה, לבין חוק האזרחות, שמעניק אזרחות ישראלית, בהתבסס על אשרת עולה. במילים אחרות, אין חוק השבות לבדו מעניק אזרחות ישראלית. עם זאת, בפועל, מדינת ישראל מעניקה אזרחות לכל מי שעלה לארץ על-פי חוק השבות, אלא אם הוא אינו מעוניין בכך.
:המחוקק בחר ליצור הבחנה ברורה בין חוק השבות, שמעניק את הזכות להגר (לעלות) למדינה וכן מעניק אשרת עולה, לבין חוק האזרחות, שמעניק אזרחות ישראלית, בהתבסס על אשרת עולה. במילים אחרות, אין חוק השבות לבדו מעניק אזרחות ישראלית. עם זאת, בפועל, מדינת ישראל מעניקה אזרחות לכל מי שעלה לארץ על-פי חוק השבות, אלא אם הוא אינו מעוניין בכך.
שורה 65: שורה 65:


== ביטול אזרחות ישראלית ==
== ביטול אזרחות ישראלית ==
ישנם מקרים שבהם יכולה המדינה ליזום ביטול אזרחותו של אזרח ישראל. סעיף 11 לחוק האזרחות, כפי שתוקן באוגוסט 2008, קובע שתי נסיבות לביטול האזרחות ביוזמת המדינה:{{הערה|[[רשומות]], [http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/law/2176/2176.pdf ספר החוקים ה'תשס"ח, עמוד 810]}}
ישנם מקרים שבהם יכולה המדינה ליזום ביטול אזרחותו של אזרח ישראל. {{סחפ|חוק האזרחות|סעיף 11}}, כפי שתוקן באוגוסט 2008, קובע שתי נסיבות לביטול האזרחות ביוזמת המדינה:{{הערה|[[רשומות]], [http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/law/2176/2176.pdf ספר החוקים ה'תשס"ח, עמוד 810]}}
* האזרחות ניתנה על יסוד פרטים כוזבים, דהיינו על סמך מסמכים מזויפים שהקנו לו זכאות לאזרחות ישראלית מכוח חוק השבות או על יסוד נישואין פיקטיביים לאזרח ישראלי או לזכאי שבות. [[בג"ץ]] קבע שהסתרת העובדה שמקבל אזרחות ישראלית על סמך נישואין עם בת זוג ישראלית לא ניהל משק בית משותף עם בת זוגו בתקופה שלפני קבלת האזרחות היא עילה סבירה לביטול האזרחות{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=08073480.h08|סוג=בג"ץ|עותר=|משיב=}}}}.
* האזרחות ניתנה על יסוד פרטים כוזבים, דהיינו על סמך מסמכים מזויפים שהקנו לו זכאות לאזרחות ישראלית מכוח חוק השבות או על יסוד נישואין פיקטיביים לאזרח ישראלי או לזכאי שבות. [[בג"ץ]] קבע שהסתרת העובדה שמקבל אזרחות ישראלית על סמך נישואין עם בת זוג ישראלית לא ניהל משק בית משותף עם בת זוגו בתקופה שלפני קבלת האזרחות היא עילה סבירה לביטול האזרחות{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=08073480.h08|סוג=בג"ץ|עותר=|משיב=}}}}.
* האזרח עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינה. התיקון לחוק הגדיר "הפרת אמונים למדינת ישראל" כמעשה טרור לפי [[חוק איסור מימון טרור]], או מעשה בגידה או [[ריגול חמור]] לפי סעיפים מסוימים ב[[חוק העונשין]], או רכישת אזרחות או זכות לישיבת קבע במדינת אויב (נכון לשנת 2018 הוכרזו מדינות אלה כמדינות אויב: [[איראן]], [[אפגניסטן]], [[לבנון]], [[לוב]], [[סודאן]], [[סוריה]], [[עיראק]], [[פקיסטן]] ו[[תימן]], וכן [[רצועת עזה]]). לפי התיקון, לא ניתן לבטל את האזרחות במקרה זה אם בשל כך האזרח יישאר חסר אזרחות אחרת, ואם הוא יישאר חסר אזרחות - אז יינתן לו רישיון לישיבה בישראל; אך נקבעה חזקה לפיה מי שיושב דרך קבע מחוץ לישראל, לא יישאר חסר כל אזרחות. דוגמה: באוגוסט 2017 בוטלה אזרחותו של תושב [[אום אל-פחם]] שביצע [[פיגוע דריסה]].{{הערה|{{תקדין|לילך דניאל|נשללה אזרחותו של תושב אום אל פאחם שביצע את פיגוע הדריסה בצומת גן שמואל|5764804|13 באוגוסט 2017}}}}
* האזרח עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינה. התיקון לחוק הגדיר "הפרת אמונים למדינת ישראל" כמעשה טרור לפי [[חוק איסור מימון טרור]], או מעשה בגידה או [[ריגול חמור]] לפי סעיפים מסוימים ב[[חוק העונשין]], או רכישת אזרחות או זכות לישיבת קבע במדינת אויב (נכון לשנת 2018 הוכרזו מדינות אלה כמדינות אויב: [[איראן]], [[אפגניסטן]], [[לבנון]], [[לוב]], [[סודאן]], [[סוריה]], [[עיראק]], [[פקיסטן]] ו[[תימן]], וכן [[רצועת עזה]]). לפי התיקון, לא ניתן לבטל את האזרחות במקרה זה אם בשל כך האזרח יישאר חסר אזרחות אחרת, ואם הוא יישאר חסר אזרחות - אז יינתן לו רישיון לישיבה בישראל; אך נקבעה חזקה לפיה מי שיושב דרך קבע מחוץ לישראל, לא יישאר חסר כל אזרחות. דוגמה: באוגוסט 2017 בוטלה אזרחותו של תושב [[אום אל-פחם]] שביצע [[פיגוע דריסה]].{{הערה|{{תקדין|לילך דניאל|נשללה אזרחותו של תושב אום אל פאחם שביצע את פיגוע הדריסה בצומת גן שמואל|5764804|13 באוגוסט 2017}}}}
שורה 75: שורה 75:
בין השנים 1980 - 2008 קבע החוק שאזרח ישראלי היוצא מישראל שלא כדין למדינת אויב, או רוכש את אזרחותה, יראוהו כמי שוויתר על אזרחותו הישראלית, והיא תתבטל מיום צאתו את ישראל. ישראלים שבקשו להגר למדינת אויב, נדרשו לוותר על אזרחותם הישראלית{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=07106090.r14|סוג=בג"ץ|עותר=|משיב=}}, סעיף 35}}.
בין השנים 1980 - 2008 קבע החוק שאזרח ישראלי היוצא מישראל שלא כדין למדינת אויב, או רוכש את אזרחותה, יראוהו כמי שוויתר על אזרחותו הישראלית, והיא תתבטל מיום צאתו את ישראל. ישראלים שבקשו להגר למדינת אויב, נדרשו לוותר על אזרחותם הישראלית{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=07106090.r14|סוג=בג"ץ|עותר=|משיב=}}, סעיף 35}}.


במרץ [[2011]] אישרה הכנסת תיקון נוסף לחוק האזרחות{{הערה|1=[[רשומות]], [http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/law/2289/2289.pdf ספר החוקים ה'תשע"א, עמוד 733]}}. התיקון מוסיף אפשרות של ביטול אזרחות מטעמי הפרת אמונים למדינה כעונש בהליך פלילי על מעשה טרור לפי חוק איסור מימון טרור, או מעשה בגידה או ריגול לפי סעיפים מסוימים בחוק העונשין (אותם סעיפים המאפשרים הגשת בקשה ל[[בית משפט לעניינים מינהליים]], בתוספת מספר סעיפים נוספים), וזאת לפי בקשת [[שר הפנים]] באישור [[היועץ המשפטי לממשלה]], שתוגש לבית המשפט הדן בעבירה. הסייגים על שלילת אזרחותו של אדם שיישאר בשל כך חסר אזרחות חלים גם במקרה זה.
במרץ [[2011]] אישרה הכנסת תיקון נוסף לחוק האזרחות{{הערה|1=[[רשומות]], [http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/law/2289/2289.pdf ספר החוקים ה'תשע"א, עמוד 733]}}. התיקון מוסיף אפשרות של ביטול אזרחות מטעמי הפרת אמונים למדינה כעונש בהליך פלילי על מעשה טרור לפי {{סחפ|חוק איסור מימון טרור}}, או מעשה בגידה או ריגול לפי סעיפים מסוימים בחוק העונשין (אותם סעיפים המאפשרים הגשת בקשה ל[[בית משפט לעניינים מינהליים]], בתוספת מספר סעיפים נוספים), וזאת לפי בקשת [[שר הפנים]] באישור [[היועץ המשפטי לממשלה]], שתוגש לבית המשפט הדן בעבירה. הסייגים על שלילת אזרחותו של אדם שיישאר בשל כך חסר אזרחות חלים גם במקרה זה.


==אזרחות כפולה==
==אזרחות כפולה==
חוק האזרחות קובע כי לעניין חוקי [[מדינת ישראל]] רואים אזרח ישראל שהוא גם אזרח חוץ כאזרח ישראל. פירוש הדבר הוא, כי אזרח ישראלי רשאי להיות בעל [[אזרחות כפולה|אזרחות אחת נוספת או יותר]] (אזרחות כפולה), וכי הוא יחשב כאזרח ישראל לכל דבר ועניין, וכ[[אזרח ישראלי]] בלבד, ככל שלאזרחות הישראלית קיימת נַפְקוּת (רלוונטיוּת) מבחינת החוק הישראלי.
חוק האזרחות קובע כי לעניין חוקי [[מדינת ישראל]] רואים אזרח ישראל שהוא גם אזרח חוץ כאזרח ישראל. פירוש הדבר הוא, כי אזרח ישראלי רשאי להיות בעל [[אזרחות כפולה|אזרחות אחת נוספת או יותר]] (אזרחות כפולה), וכי הוא יחשב כאזרח ישראל לכל דבר ועניין, וכ[[אזרח ישראלי]] בלבד, ככל שלאזרחות הישראלית קיימת נַפְקוּת (רלוונטיוּת) מבחינת החוק הישראלי.


כך לדוגמה, אזרח ישראל שהוא גם אזרח חוץ נחשב כאזרח ישראל לצורך [[חוק שירות ביטחון|חוק שירות ביטחון (נוסח משולב) ה'תשמ"ו-1986]], והוא חייב ב[[גיוס לצה"ל|שירות צבאי]] בכפוף להוראות אותו חוק; הוא נחשב כאזרח ישראל לעניין אחריות פלילית של אזרחים ישראלים על פי [[חוק העונשין|חוק העונשין, ה'תשל"ז-1977]]; והוא נחשב כאזרח ישראל לצורך דיני המעמד האישי, כמו לעניין סמכות השיפוט של בתי דין רבניים בענייני נישואים וגירושים, לפי חוק שיפוט [[בית דין רבני|בתי דין רבניים (נישואים וגירושים), ה'תשי"ג-1953]].
כך לדוגמה, אזרח ישראל שהוא גם אזרח חוץ נחשב כאזרח ישראל לצורך [[חוק שירות ביטחון|חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986]], והוא חייב ב[[גיוס לצה"ל|שירות צבאי]] בכפוף להוראות אותו חוק; הוא נחשב כאזרח ישראל לעניין אחריות פלילית של אזרחים ישראלים על פי [[חוק העונשין|חוק העונשין, תשל"ז-1977]]; והוא נחשב כאזרח ישראל לצורך דיני המעמד האישי, כמו לעניין סמכות השיפוט של בתי דין רבניים בענייני נישואים וגירושים, לפי {{סחפ|חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואים וגירושים), תשי"ג-1953]].


גם לעניין כניסה לישראל, שהייה בה ועבודה במדינה, נחשב אזרח ישראלי שהוא גם אזרח חוץ כאזרח ישראל לכל דבר ועניין. לפיכך, הוא רשאי להיכנס לישראל ללא צורך ב[[אשרה (ויזה)|אשרה]], לשהות בה לפי ראות עיניו, לעסוק בכל מקצוע או משלח יד ולעבוד אצל כל מעסיק.
גם לעניין כניסה לישראל, שהייה בה ועבודה במדינה, נחשב אזרח ישראלי שהוא גם אזרח חוץ כאזרח ישראל לכל דבר ועניין. לפיכך, הוא רשאי להיכנס לישראל ללא צורך ב[[אשרה (ויזה)|אשרה]], לשהות בה לפי ראות עיניו, לעסוק בכל מקצוע או משלח יד ולעבוד אצל כל מעסיק.


חריג להיתר החזקת אזרחות כפולה נקבע בתיקון ל[[חוק יסוד: הכנסת]] משנת [[ה'תשנ"ו]] (סעיף 16א) ולפיו [[חבר הכנסת]] אינו רשאי להצהיר אמונים אלא אם פעל להסרת אזרחותו הנוספת, אם הדבר אפשרי לפי חוקי אותה מדינה. וכן נקבע בסעיף 6(ד) ל[[חוק יסוד: הממשלה]] לעניין [[שר]].
חריג להיתר החזקת אזרחות כפולה נקבע ב{{סחפ|חוק יסוד: הכנסת|סעיף 16א}}, לפיו [[חבר הכנסת]] אינו רשאי להצהיר אמונים אלא אם פעל להסרת אזרחותו הנוספת, אם הדבר אפשרי לפי חוקי אותה מדינה. וכן נקבע ב{{סחפ|חוק יסוד: הממשלה|סעיף 6(ד)}} לעניין [[שר]].


==ראו גם==
==ראו גם==
שורה 96: שורה 96:


== קישורים חיצוניים ==
== קישורים חיצוניים ==
* {{ויקיטקסט חוק|חוק האזרחות}}
* {{ויקיטקסט חוק|חוק האזרחות, תשי"ב-1952}}
* {{חוק|2000170}}
* {{חוק|2000170}}
* [http://www.acri.org.il/he/category/civil-rights/citizenship-and-residency אזרחות ותושבות], באתר [[האגודה לזכויות האזרח]]
* [http://www.acri.org.il/he/category/civil-rights/citizenship-and-residency אזרחות ותושבות], באתר [[האגודה לזכויות האזרח]]

גרסה מ־22:07, 23 ביוני 2019

דגל ישראל

חוק האזרחות, תשי"ב-1952 קובע מהם התנאים לקבלת מעמד האזרחות במדינת ישראל.

ישראל נותנת את האזרחות לפי שיטת דין הדם (קרי, האזרחות עוברת בירושה מהורים לילדיהם, בלי קשר למקום הלידה) ובנוסף לפי שיטת דין הקרקע (קרי, אם אדם נולד בטריטוריה של המדינה, הוא זוכה לאזרחותה).

זכויות וחובות אזרחיות

זכויות אזרחיות

  1. זכויות פוליטיות: הזכות לבחור (החל מגיל 18) ולהיבחר לכנסת (החל מגיל 21). זכות זו מוענקת רק למי שהוא גם אזרח וגם תושב קבע בישראל.
  2. הזכות לקבל דרכון ישראלי ולעשות בו שימוש חוקי.
  3. הזכות לצאת מהמדינה ולחזור אליה בכל עת (זכות זו מוגבלת לפעמים בצווים מיוחדים).

זכויות וחובות נוספות, כגון זכות עבודה בישראל, הקלות והחמרות בתשלום מיסים, חובת תשלום דמי ביטוח לאומי והזכות לקבל קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי, זכות הצבעה בבחירות לרשויות המקומיות ועוד, ניתנות לכל מי שהוא תושב קבע בישראל, גם אם אינו אזרח. תושב קבע עלול לאבד את מעמדו אם הוא מעתיק את מקום מגוריו אל מחוץ לישראל, בניגוד לאזרח שיכול לחזור ולשבת בגבולות המדינה בכל עת.

חובות אזרחיות

כמעט כל החובות האזרחיות מוטלות באופן שווה על כל תושבי הקבע במדינת ישראל, בין אם הם אזרחים ובין אם לא.

חובה המוטלת על אזרחים בלבד היא הצגת דרכון ישראלי, או תעודת מעבר ישראלית, בכל כניסה לישראל ויציאה ממנה (תושב קבע שאינו אזרח ממילא אינו רשאי לקבל דרכון ישראלי).

שירות צבאי הוא חובה המוטלת על כלל תושבי הקבע, למעט ערבים, תלמידי ישיבות שתורתם אומנותם ובנות המצהירות שהן דתיות. אולם מקפידים יותר על שירותם של אזרחים.

אזרח ישראלי חייב להימנע מסיוע לארגון או מדינה המוגדרים כאויבי מדינת ישראל, שיתוף פעולה כזה הוא אחת העילות לשלילת האזרחות, לפי החלטת בית המשפט המנהלי לבקשת שר הפנים, בנוסף להיותו עבירה פלילית.

זכאות לאזרחות ישראלית

חוק האזרחות (1952) קובע ששה מסלולים לקבלת אזרחות ישראלית:

מכוח שבות

חוק השבות (1950) קובע שכל אדם יהודי זכאי לעלות ארצה (סעיף 1), כשהעלייה ארצה תהיה על-פי אשרת עולה. אשרת עולה זו הופכת באופן אוטומטי-כמעט לאזרחות ישראלית, כמבואר בחוק האזרחות, סעיף 2. בשנת 1970 הורחב חוק השבות, ונקבע שגם בן זוגו של יהודי או צאצא של יהודי (עד דור שלישי) יהנו מחוק השבות, ובהתאם - מאזרחות ישראלית. בשנת 1999 פסק בית המשפט העליון כי בן משפחה לא יהודי של יהודי אזרח ישראל (כל עוד אינו בנו או נכדו) אינו זכאי שבות (בג"ץ 97‏/3648).
המחוקק בחר ליצור הבחנה ברורה בין חוק השבות, שמעניק את הזכות להגר (לעלות) למדינה וכן מעניק אשרת עולה, לבין חוק האזרחות, שמעניק אזרחות ישראלית, בהתבסס על אשרת עולה. במילים אחרות, אין חוק השבות לבדו מעניק אזרחות ישראלית. עם זאת, בפועל, מדינת ישראל מעניקה אזרחות לכל מי שעלה לארץ על-פי חוק השבות, אלא אם הוא אינו מעוניין בכך.
יש הבדל בין אזרח ישראלי שחי בחוץ-לארץ לבין אדם ממוצא יהודי שזכאי לעלות לארץ לפי חוק השבות. אדם ממוצא יהודי צריך להגיש בקשה לעלות ארצה, בקשה שמאושרת אם הוא אכן זכאי לכך, אך עשויה להידחות במקרים נדירים (אם יש לאדם עבר פלילי או אם הוא חולה במחלה מידבקת ומסוכנת). אזרח ישראלי יכול להיכנס לישראל בכל עת ללא הגבלה (למעט מס מיוחד שעליו לשלם, אם לא הקפיד להסדיר את תשלומי המיסים בעת היעדרותו). מלבד זאת, אזרח ישראלי רשאי להשתמש בדרכון ישראלי במסעותיו בחוץ-לארץ (דבר המעניק הקלות משמעותיות בכניסה למדינות רבות בעולם). זכאי לפי חוק השבות אינו רשאי לקבל דרכון ישראלי כל עוד לא אושרה בקשתו לאזרחות.

מכוח ישיבה בארץ

סעיף זה מיועד ללא-יהודים (ערבים, דרוזים, בדואים ועוד) שהיו נתיני המנדט הבריטי על ארץ-ישראל וישבו בתחומי מדינת ישראל בתום מלחמת העצמאות. לפי סעיף זה ניתנת להם אזרחות ישראלית מלאה. על מנת לקבוע אילו אנשים זכאים לאזרחות מכוח סעיף זה, ערכה המדינה בשנת 1949 מרשם אוכלוסין. אך במרשם נתגלו בעיות, ולכן נערך מרשם אוכלוסין נוסף בשנות ה-80, והחוק הורחב כך שיכלול גם את אלו שלא נרשמו במרשם האוכלוסין מ-1949.

מכוח לידה

אדם שהוריו - שניהם או אחד מהם - ישראלים, זכאי לאזרחות ישראלית, כל עוד הוא נולד בישראל. אם אדם זה יוולד מחוץ לישראל, הוא עדיין יהיה זכאי לאזרחות ישראלית, אך אם יוליד ילדים מחוץ לישראל, ילדיו לא יהיו זכאים לאזרחות ישראלית. כלומר, שיטת "דין הדם" הוגבלה לדור אחד, אך יחד עם זאת ילדים אלו יוכלו לזכות בקלות-מה באזרחות ישראלית, מכוח שבות (אם הם יהודים) או מכוח הענקה (ראו להלן). פעמים רבות אדם שהוא אזרח זר ואחד מהוריו היה ישראלי, נחשב לאזרח ישראלי בלי ידיעתו. הדבר מעורר בעיות בעת כניסתו לישראל, כיוון שאזרח ישראלי חייב להציג דרכון ישראלי בכניסתו למדינה, וכיוון שעליו להסדיר את שירותו הצבאי.
גם על מי שאומץ על ידי בני זוג שלפחות אחד מהם ישראלי חלות הוראות דומות.

מכוח לידה וישיבה בארץ

סעיף זה הוא סעיף ספציפי, שבא לפתור בעיה מיוחדת של תושבי ישראל שנולדו לאחר קום המדינה, והם חסרי אזרחות כלשהי. כדי לקבל אזרחות מכוח סעיף זה, על המבקש לעמוד במספר תנאים, כפי שנקבע בחוק:
"מי שנולד אחרי הקמת המדינה במקום שהיה שטח ישראל ביום לידתו, ולא הייתה לו מעולם שום אזרחות, יהיה לאזרח ישראלי, אם ביקש זאת בתקופה שבין יום הולדתו ה-18 לבין יום הולדתו ה-21, ואם היה תושב ישראל חמש שנים רצופות בתכוף לפני יום הגשת בקשתו".

מכוח התאזרחות

אדם המעוניין להפוך לאזרח ישראלי, אך אינו זכאי לכך לפי אף אחד מהקריטריונים, יכול לפנות למשרד הפנים ולבקש אזרחות, אך קודם לכן עליו לעמוד במספר תנאים:
  1. נמצא בישראל.
  2. היה בישראל שלוש שנים, מתוך תקופה של חמש שנים שקדמה להגשת הבקשה.
  3. זכאי לתושבות קבע.
  4. השתקע בישראל, או שיש בדעתו להשתקע.
  5. יודע ידיעת-מה את השפה העברית.
  6. ויתר על אזרחותו הקודמת, או הוכיח שיחדל להיות אזרח חוץ לכשיהיה אזרח ישראלי.
הערות: "ישראל" בחוק זה ובחוקים רבים אחרים נחשבת השטח שבריבונות אזרחית ישראלית.
גם אם האדם המבקש עומד בכל התנאים הללו, עדיין הענקת האזרחות נתונה לשיקול דעתו של שר הפנים. עד כה, מדיניות משרד הפנים היא לסרב לבקשת אזרחות על-פי סעיף זה, מתוך מטרה לשמור על רוב יהודי בישראל.
הוראות אחרות בחוק קובעות פטור מחלק מתנאים אלה, למשל, למי ששירת שירות סדיר בצה"ל. בנוסף, במקרה של בני זוג נשואים, נדרש רק אחד מבני הזוג לקיים את התנאים (או לקבל פטור מהם).

  • מכוח הענקה
לשר הפנים ניתנת הסמכות והיכולת להעניק אזרחות ישראלית לאנשים שהמדינה חפצה ביקרם, כגון חסידי אומות העולם, הדרוזים שלחמו לצד ההגנה במלחמת העצמאות, אנשי מדע, רוח, ספורט ועוד. סעיף זה מתייחס בעיקר ללא-יהודים, שלא יכולים לקבל אזרחות מכוח סעיף אחר. שר הפנים אלי ישי, לדוגמה, העניק אזרחות מכוח סעיף זה לסנדרה סמואל, אזרחית הודו שהצילה את מוישי הולצברג בן השנתיים במתקפת הטרור במומבאי.
על פי אמנות בינלאומיות המבטיחות את חופש הנישואין ואיחוד משפחות - על מדינת ישראל לפעול כדי להסדיר את מעמדם של זרים הנישאים לישראלים. כשמדובר ביהודים בעלי אזרחות זרה, מחילים עליהם ממילא את חוק השבות. כשמדובר בלא-יהודים, עליהם להסדיר את מעמדם במסגרת ההליך המדורג. עם זאת חוק מיוחד אוסר הענקת אזרחות לאזרחי מדינת אויב שנישאו לאזרחי ישראל.

על כל המבקש לקבל אזרחות ישראלית להצהיר נאמנות על פי הנוסח:

אני מצהיר שאהיה אזרח נאמן למדינת ישראל.

ביטול אזרחות ישראלית

ישנם מקרים שבהם יכולה המדינה ליזום ביטול אזרחותו של אזרח ישראל. סעיף 11 לחוק האזרחות, כפי שתוקן באוגוסט 2008, קובע שתי נסיבות לביטול האזרחות ביוזמת המדינה:[1]

  • האזרחות ניתנה על יסוד פרטים כוזבים, דהיינו על סמך מסמכים מזויפים שהקנו לו זכאות לאזרחות ישראלית מכוח חוק השבות או על יסוד נישואין פיקטיביים לאזרח ישראלי או לזכאי שבות. בג"ץ קבע שהסתרת העובדה שמקבל אזרחות ישראלית על סמך נישואין עם בת זוג ישראלית לא ניהל משק בית משותף עם בת זוגו בתקופה שלפני קבלת האזרחות היא עילה סבירה לביטול האזרחות[2].
  • האזרח עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינה. התיקון לחוק הגדיר "הפרת אמונים למדינת ישראל" כמעשה טרור לפי חוק איסור מימון טרור, או מעשה בגידה או ריגול חמור לפי סעיפים מסוימים בחוק העונשין, או רכישת אזרחות או זכות לישיבת קבע במדינת אויב (נכון לשנת 2018 הוכרזו מדינות אלה כמדינות אויב: איראן, אפגניסטן, לבנון, לוב, סודאן, סוריה, עיראק, פקיסטן ותימן, וכן רצועת עזה). לפי התיקון, לא ניתן לבטל את האזרחות במקרה זה אם בשל כך האזרח יישאר חסר אזרחות אחרת, ואם הוא יישאר חסר אזרחות - אז יינתן לו רישיון לישיבה בישראל; אך נקבעה חזקה לפיה מי שיושב דרך קבע מחוץ לישראל, לא יישאר חסר כל אזרחות. דוגמה: באוגוסט 2017 בוטלה אזרחותו של תושב אום אל-פחם שביצע פיגוע דריסה.[3]

עד התיקון לחוק, הסמכות לשלילת אזרחות הייתה בידי שר הפנים. החל מאוגוסט 2008 חל תיקון לחוק המקציב את הזמן בו שר הפנים יכול לשלול אזרחות בגלל מתן פרטים כוזבים לשלוש שנים, ולאחר מכן שלילת האזרחות היא בסמכות בית משפט לעניינים מינהליים, לפי בקשת שר הפנים באישור היועץ המשפטי לממשלה. הליך זה חל גם על כל בקשה לביטול אזרחות בגלל הפרת אמונים למדינה.

אזרח ישראלי, המעוניין לוותר על אזרחותו, יכול לפנות לשר הפנים בכתב ולבקש זאת, אולם ההחלטה הסופית בעניין היא של שר הפנים, והוא יכול גם לסרב לבקשה, לפי שיקול דעתו. מדיניות משרד הפנים עד כה מקשה על המבקשים לוותר על אזרחותם, ודורשת מהם, בין היתר, להוכיח שהם חיים זמן רב מחוץ למדינת ישראל.

בין השנים 1980 - 2008 קבע החוק שאזרח ישראלי היוצא מישראל שלא כדין למדינת אויב, או רוכש את אזרחותה, יראוהו כמי שוויתר על אזרחותו הישראלית, והיא תתבטל מיום צאתו את ישראל. ישראלים שבקשו להגר למדינת אויב, נדרשו לוותר על אזרחותם הישראלית[4].

במרץ 2011 אישרה הכנסת תיקון נוסף לחוק האזרחות[5]. התיקון מוסיף אפשרות של ביטול אזרחות מטעמי הפרת אמונים למדינה כעונש בהליך פלילי על מעשה טרור לפי חוק איסור מימון טרור, או מעשה בגידה או ריגול לפי סעיפים מסוימים בחוק העונשין (אותם סעיפים המאפשרים הגשת בקשה לבית משפט לעניינים מינהליים, בתוספת מספר סעיפים נוספים), וזאת לפי בקשת שר הפנים באישור היועץ המשפטי לממשלה, שתוגש לבית המשפט הדן בעבירה. הסייגים על שלילת אזרחותו של אדם שיישאר בשל כך חסר אזרחות חלים גם במקרה זה.

אזרחות כפולה

חוק האזרחות קובע כי לעניין חוקי מדינת ישראל רואים אזרח ישראל שהוא גם אזרח חוץ כאזרח ישראל. פירוש הדבר הוא, כי אזרח ישראלי רשאי להיות בעל אזרחות אחת נוספת או יותר (אזרחות כפולה), וכי הוא יחשב כאזרח ישראל לכל דבר ועניין, וכאזרח ישראלי בלבד, ככל שלאזרחות הישראלית קיימת נַפְקוּת (רלוונטיוּת) מבחינת החוק הישראלי.

כך לדוגמה, אזרח ישראל שהוא גם אזרח חוץ נחשב כאזרח ישראל לצורך חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, והוא חייב בשירות צבאי בכפוף להוראות אותו חוק; הוא נחשב כאזרח ישראל לעניין אחריות פלילית של אזרחים ישראלים על פי חוק העונשין, תשל"ז-1977; והוא נחשב כאזרח ישראל לצורך דיני המעמד האישי, כמו לעניין סמכות השיפוט של בתי דין רבניים בענייני נישואים וגירושים, לפי {{סחפ|חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואים וגירושים), תשי"ג-1953]].

גם לעניין כניסה לישראל, שהייה בה ועבודה במדינה, נחשב אזרח ישראלי שהוא גם אזרח חוץ כאזרח ישראל לכל דבר ועניין. לפיכך, הוא רשאי להיכנס לישראל ללא צורך באשרה, לשהות בה לפי ראות עיניו, לעסוק בכל מקצוע או משלח יד ולעבוד אצל כל מעסיק.

חריג להיתר החזקת אזרחות כפולה נקבע בסעיף 16א לחוק יסוד: הכנסת, לפיו חבר הכנסת אינו רשאי להצהיר אמונים אלא אם פעל להסרת אזרחותו הנוספת, אם הדבר אפשרי לפי חוקי אותה מדינה. וכן נקבע בסעיף 6(ד) לחוק יסוד: הממשלה לעניין שר.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים