דורה מאר – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 23: שורה 23:
* אריאנה סטסינופולוס הפינגטון: '''פיקאסו - יוצר ומשחית'''. הוצאת [[כתר]], 1989
* אריאנה סטסינופולוס הפינגטון: '''פיקאסו - יוצר ומשחית'''. הוצאת [[כתר]], 1989
* פרנסואז ז'ילו וקרלטון לייק: '''החיים עם פיקאסו'''. הוצאת דולפין, 1968
* פרנסואז ז'ילו וקרלטון לייק: '''החיים עם פיקאסו'''. הוצאת דולפין, 1968

==קישורים חיצוניים==
* {{הארץ|גבי לוין|מצאתי פנקס כתובות ישן, האוצר בתוכו את תרבות המאה ה-20|1.7422031|30 ביוני 2019}}


==הערות שוליים ==
==הערות שוליים ==

גרסה מ־07:04, 30 ביוני 2019

דורה מאר
Dora Maar
לידה 22 בנובמבר 1907
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 ביולי 1997 (בגיל 89)
הרובע הרביעי של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קלמאר עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
בן או בת זוג פבלו פיקאסו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דורה מארצרפתית: Dora Maar;‏ 22 בנובמבר 190716 ביולי 1997) הייתה צלמת וציירת ארגנטינאית-צרפתייה ממוצא יהודי, נודעה גם כאהובתו וכמוזה של פבלו פיקאסו.

ביוגרפיה

נולדה בשם הנרייטה תיאודורה מרקוביץ, בת ליוסף מרקוביץ, ארכיטקט יהודי מקרואטיה שתכנן בתים רבים בעיר הבירה הארגנטינית ולג'ולי ווזין הצרפתייה. מאר נולדה בעיר טור אך גדלה בבואנוס איירס. בפריז למדה צרפתית, ספרדית ואנגלית. בשנותיה הראשונות כצלמת החלה להשתמש בשם דורה מאר.

מאר הגיעה לפריז בשנת 1926 והחלה ללמוד ציור בבית ספר פרטי ולאחר מכן עברה לצילום. בשנת 1935 פתחה סטודיו לצילום.

בשנת 1936 פגשה לראשונה את פיקאסו בבית קפה, דה מאגו, בפריז. בעת פגישתם מאר הייתה אמנית בזכות עצמה והפיקה אוסף מרשים של צילומים. פיקאסו היה צייר מצליח ומפורסם בן 55. תקופת שיתוף הפעולה ביניהם החלה כשביקש ממנה לצלם את תמונותיו. עבודתם המשותפת הביאה את מאר להתמסר לציור. דורה, שהייתה צעירה מפיקאסו בעשרים וחמש שנים, התאימה לדרישתו של פיקאסו, כפי שביטא אותה: "כשאני חי עם אשה צעירה ממני, הדבר עוזר לי להישאר צעיר".[1]

פיקאסו צייר את דיוקנה של דורה עשרות פעמים; בתחילה צייר אותה בצורה ריאלית ובהמשך, מספר שנים לפני שנפרדו, מעוותת עם פנים מפורקות ומפלצתיות.

ההסבר שנתן פיקאסו לעיוות ולהבעות הכאב בציורי דיוקנה של דורה היה פשוט: "כבר שנים אני מצייר אותה בצורה שכזאת. אישה מעונה, אבל לא מתוך סאדיזם, ולא משום שאני שואב הנאה כלשהי מכך, אלא מתוך ציות לדימוי שכפה את עצמו עלי".[2]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אנטונינה ולנטין: פאבלו פיקאסו. ספרית פועלים, 1958.
  • אריאנה סטסינופולוס הפינגטון: פיקאסו - יוצר ומשחית. הוצאת כתר, 1989
  • פרנסואז ז'ילו וקרלטון לייק: החיים עם פיקאסו. הוצאת דולפין, 1968

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פיקאסו – יוצר ומשחית, הפינגטון, עמוד 127
  2. ^ פיקאסו – יוצר ומשחית, הפינגטון, עמוד 135


ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.