מלחמת מדין

שגיאות פרמטריות בתבנית:סכסוך צבאי
פרמטרים [ צד שני-אבידות, ראש מדינה ראשון, ראש מדינה שני ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ צד ראשון-אבידות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

מלחת מדין

הרמת המכס לה' ממלקוח מדין. איור לתנ"ך שיצא בהאג ב-1728
קרב לפני	במדבר ל
קרב אחרי	במדבר לב
עילה	חטא בעל פעור
הצדדים הלוחמים עם ישראל מדין מפקדים פינחס לא ידוע כוחות 12,000 לוחמים לא ידוע

מלחמת מדין היא מלחמה שהתרחשה בין עם ישראל לבין שבטי מדין, מעט לפני כניסת ישראל לארץ כנען, והסתיימה בתבוסת מדין, כמתואר בספר במדבר, פרק ל"א. זו המלחמה שתיאורה הוא הארוך והמפורט בתורה.

רקע

ערך מורחב – חטא בעל פעור

בשנת הארבעים ליציאת מצרים, לאחר שניסה לקלל את ישראל ללא הצלחה, יעץ בלעם בן בעור למלכי מדין ומואב להחטיא את עם ישראל, וכך לגרום למגפה. המדינים קיבלו את עצתו, ושלחו את בנותיהם לפתות את בני ישראל. התכסיס הצליח, ובני ישראל חטאו בגילוי עריות, ואף בעבודה זרה, כאשר בנות מדין קראו להן להקריב לאלוהיהן – בעל פעור. בשיאו של האירוע, נכנס זמרי בן סלוא, נשיא בית אב בשבט שמעון, יחד עם כזבי בת צור, ביתו של אחד ממלכי מדין, לתוך אוהל לעיני כל בני ישראל, ופינחס נכנס אחריו ודקר למוות את שניהם.

עשרים וארבעה אלף איש מתו במגפה שפרצה בעקבות החטא, ומשה הצטווה לנקום את נקמת ה' במדין, קודם שימות.

המלחמה

משה ציווה את העם שיפרישו אלף אנשים מכל שבט למלחמה, ומינה את פינחס ללכת בראשם. הלוחמים תקפו את מדין, והרגו את כל הזכרים, וביניהם חמשת מלכי מדין – אוי, רקם, צור, חור, רבע – ובלעם בן בעור, שעפ"י המפרשים הגיע לשם כדי לקבל את שכרו על עצתו. את כל רכושם של המדינים, וכן את נשיהם, לקחו בני ישראל כשלל מלחמה.

כשחזרו הלוחמים כעס עליהם משה על שהשאירו בחיים את הנשים, שהיו בעצם גורם החטא, וציווה עליהם להרוג כל אישה גדולה מספיק למשכב זכר. אחר כך חולק השלל, שכלל מאות אלפי בהמות, בין הלוחמים (49.9 אחוז), שאר העם (49 אחוז), הכהנים (אחוז) והקדש למשכן (0.1 אחוז). לאחר שמנו הלוחמים את השבים מהמלחמה, ומצאו שאיש לא נהרג, הם החליטו להקדיש למשכן את כל הזהב ששללו.

השלל שנלקח במלחמה מתואר לפרטים,

	השלל	סכום החצי (חצי ליוצאים בצבא וחתי לשאר העם)	מכס לה'
צאן	675,000	37,500	675
בקר	72,000	63,000	72
חמורים	61,000	30,500	61
אדם (נשים)	32,000	16,000	32

דיני הכשרת כלים

אלעזר הכהן ציווה את בני ישראל לטהר את החפצים ששללו ממדין: אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת. כגכָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם. מפרשיה זו למדו חז"ל את הלכות הכשרת כלים שבושלו בהם דברים טמאים, או לא כשרים – יש שצריך להעביר באש, יש במים, במים רותחים, ועוד.

ראו גם

• חמשת מלכי מדין

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.