חבור – הבדלי גרסאות
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: ]] |
מ הגהה, קישורים פנימיים |
||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
|כיתוב מפה= |
|כיתוב מפה= |
||
}} |
}} |
||
'''נהר חַבּוּר''' (חָבוֹר ב[[מקרא]]; ב[[ערבית]]: '''خابور''') הוא ה[[יובל (נהר)|יובל]] הגדול ביותר של ה[[פרת]], ועיקר זרימתו של הנהר בשטח [[סוריה]], בחבל [[ג'זירה (סוריה)|ג'זירה]]. |
|||
| ⚫ | |||
| ⚫ | מקורו של [[נהר]] החבור באזור [[טורקיה]], אם כי מקורות המים העיקריים שלו הם [[מעיין|מעינות]] [[קארסט]]ים באזור "ראס אל-עין" שעל גבול סוריה עם טורקיה. אורכו של החבור 300 [[קילומטר|ק"מ]] ושטח [[אגן ניקוז|אגן הניקוז]] הוא 13,300 קמ"ר.{{הערה|[http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=59662167#94.5812.6.default ארנון סופר, '''המאבק על המים במזרח התיכון''', הוצאת עם עובד, 2006, עמוד 92]}} אל החבור זורמים מספר [[ואדי]]ות בהן זורמים המים רק בחלק מהשנה. ביחד הם יוצרים את האזור שנקרא "משולש החבור" או "אזור החבור העליון". באזור זה נעה כמות ה[[גשם|גשמים]] השנתית בין 200 ל-400 מ"מ. כמות מועטה זו הופכת את מי החבור לכל אורך ההיסטוריה למקור מים חיוני ל[[חקלאות]] באזור. החבור זורם בשטח סוריה בכיוון דרום ונשפך לפרת ליד העיר [[בוסירה]]. |
||
| ⚫ | |||
| ⚫ | [[סקר ארכאולוגי|סקר]]ים ו[[חפירות ארכאולוגיות]] הראו שהאזור היה מיושב מאז [[התקופה הפלאוליתית]]. בעמק החבור נחפרו אתרים ארכאולוגים חשובים כמו [[תל חלף]], [[תל פחריה]], [[תל ברק]], [[תל ליילאן]], [[תל ברי]], [[אורקש]], [[תל ארביד]] ועוד. האזור נתן את השם למשפחת כלי [[חרס]] מצוירים מתחילת [[האלף ה-2 לפנה"ס]] שנמצאה באזור צפון [[מסופוטמיה]] ונקראת "משפחת כלי חבור" {{אנ|Khabur ware}}. באזור החבור התפתחה גם ממלכת [[מיתני]] שהגיעה לשיא גדולתה ב[[תקופת הברונזה המאוחרת]] בין [[המאה ה-15 לפנה"ס]] ועד [[המאה ה-13 לפנה"ס]]. |
||
| ⚫ | אזור החבור מוזכר גם ב[[תנ"ך|מקרא]]. לאחר |
||
| ⚫ | אזור החבור מוזכר גם ב[[תנ"ך|מקרא]]. לאחר שמרד [[הושע בן אלה]] מלך [[ממלכת ישראל|ישראל]] במלך אשור [[שלמנאסר החמישי]] בשנת [[724 לפנה"ס]], עלה שלמנאסר ל[[שומרון (עיר)|שומרון]] והחריבה סופית בשנת [[722 לפנה"ס]]. שלמנאסר הגלה את תושבי ה[[שומרון]] ל[[אשור]]. הפסוק ([[מלכים ב]], יז, ו) מספר {{ציטוטון| בִּשְׁנַת הַתְּשִׁעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת-יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אוֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי.}} |
||
| ⚫ | בשנת [[1960]] החל פרויקט נהר החבור. נבנתה מערכת של [[סכר]]ים ו[[תעלה|תעלות]]. נבנו שלושה [[סכר]]ים באגן החבור כחלק מתוכנית השקיה הכוללת גם סכר על נהר פרת. בקעת חבור הכוללת שטח חקלאי של ארבעה מיליון [[דונם]], מהווה את אזור גידול ה[[חיטה]] העיקרי של סוריה. אזור החבור העליון הוא מרכז אזור ייצור ה[[נפט]] של סוריה. |
||
| ⚫ | |||
==קישורים חיצוניים== |
==קישורים חיצוניים== |
||
{{ויקישיתוף בשורה}} |
{{ויקישיתוף בשורה}} |
||
==הערות שוליים== |
==הערות שוליים== |
||
{{הערות שוליים}} |
{{הערות שוליים}} |
||
[[קטגוריה:טורקיה: נהרות]] |
[[קטגוריה:טורקיה: נהרות]] |
||
[[קטגוריה:סוריה: נהרות]] |
[[קטגוריה:סוריה: נהרות]] |
||
גרסה מ־13:41, 29 ביולי 2019
שגיאות פרמטריות בתבנית:נהר
פרמטרים [ שטח, גובה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| נהר החבור מדרום לאל-חסכה ליד האתר הארכאולוגי תל שייח' חמד | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| אורך | 300 ק"מ |
| ספיקה ממוצעת | 45 מ"ק לשנייה |
| אגן ניקוז |
37,081 קמ"ר  |
| מוצא | מעינות "ראס אל-עין" בגבול סוריה-טורקיה |
| יובלים |
Daysan River |
| שפך | נהר פרת |
| מדינות באגן הניקוז | טורקיה וסוריה |
 | |
  | |
נהר חַבּוּר (חָבוֹר במקרא; בערבית: خابور) הוא היובל הגדול ביותר של הפרת, ועיקר זרימתו של הנהר בשטח סוריה, בחבל ג'זירה.
מקורו של נהר החבור באזור טורקיה, אם כי מקורות המים העיקריים שלו הם מעינות קארסטים באזור "ראס אל-עין" שעל גבול סוריה עם טורקיה. אורכו של החבור 300 ק"מ ושטח אגן הניקוז הוא 13,300 קמ"ר.[1] אל החבור זורמים מספר ואדיות בהן זורמים המים רק בחלק מהשנה. ביחד הם יוצרים את האזור שנקרא "משולש החבור" או "אזור החבור העליון". באזור זה נעה כמות הגשמים השנתית בין 200 ל-400 מ"מ. כמות מועטה זו הופכת את מי החבור לכל אורך ההיסטוריה למקור מים חיוני לחקלאות באזור. החבור זורם בשטח סוריה בכיוון דרום ונשפך לפרת ליד העיר בוסירה.
סקרים וחפירות ארכאולוגיות הראו שהאזור היה מיושב מאז התקופה הפלאוליתית. בעמק החבור נחפרו אתרים ארכאולוגים חשובים כמו תל חלף, תל פחריה, תל ברק, תל ליילאן, תל ברי, אורקש, תל ארביד ועוד. האזור נתן את השם למשפחת כלי חרס מצוירים מתחילת האלף ה-2 לפנה"ס שנמצאה באזור צפון מסופוטמיה ונקראת "משפחת כלי חבור" (אנ'). באזור החבור התפתחה גם ממלכת מיתני שהגיעה לשיא גדולתה בתקופת הברונזה המאוחרת בין המאה ה-15 לפנה"ס ועד המאה ה-13 לפנה"ס.
אזור החבור מוזכר גם במקרא. לאחר שמרד הושע בן אלה מלך ישראל במלך אשור שלמנאסר החמישי בשנת 724 לפנה"ס, עלה שלמנאסר לשומרון והחריבה סופית בשנת 722 לפנה"ס. שלמנאסר הגלה את תושבי השומרון לאשור. הפסוק (מלכים ב, יז, ו) מספר ” בִּשְׁנַת הַתְּשִׁעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת-יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אוֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי.”
בשנת 1960 החל פרויקט נהר החבור. נבנתה מערכת של סכרים ותעלות. נבנו שלושה סכרים באגן החבור כחלק מתוכנית השקיה הכוללת גם סכר על נהר פרת. בקעת חבור הכוללת שטח חקלאי של ארבעה מיליון דונם, מהווה את אזור גידול החיטה העיקרי של סוריה. אזור החבור העליון הוא מרכז אזור ייצור הנפט של סוריה.
