אמיר בר-שלום – הבדלי גרסאות
חלק מהביוגרפיה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית iOS |
עדיף כך תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית iOS |
||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
==ביוגרפיה== |
==ביוגרפיה== |
||
בר-שלום נולד בשם '''אמיר פרידמן'''. בנעוריו למד בתיכון [[מעלות דפנה#בית הספר רנה קאסן|רנה קאסן]] שב[[ירושלים]]. |
בר-שלום נולד בשם '''אמיר פרידמן'''. בנעוריו למד בתיכון [[מעלות דפנה#בית הספר רנה קאסן|רנה קאסן]] שב[[ירושלים]]. |
||
| שורה 37: | שורה 36: | ||
===משפחתו === |
===משפחתו === |
||
בר-שלום נשוי |
בר-שלום נשוי ואב לשתיים. הם מתגוררים ב[[כפר האורנים]]. בת הדודה של אביו היא סוכנת [[המוסד]] [[יהודית נסיהו]]. |
||
==קישורים חיצוניים== |
==קישורים חיצוניים== |
||
גרסה מ־03:12, 10 באוגוסט 2019
שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות תקשורת
פרמטרים ריקים [ שנות פעילות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| בר שלום ב-2016 | |
| לידה | 17 ביוני 1966 (בן 57) |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים  |
| מעסיק |
רשות השידור, תאגיד השידור הישראלי |
  | |
אמיר בר-שלום (נולד ב-17 ביוני 1966) הוא עיתונאי, כתב ופרשן ישראלי. בעבר שימש ככתב המדיני של תאגיד השידור הישראלי "כאן" וגם ככתב לענייני צבא וביטחון של הערוץ הראשון.
ביוגרפיה
בר-שלום נולד בשם אמיר פרידמן. בנעוריו למד בתיכון רנה קאסן שבירושלים.
עם גיוסו לצה"ל, שובץ בחטיבת גבעתי. במהלך שירותו הצבאי עיברת את שמו ל"אמיר בר-שלום". בחטיבת גבעתי עבר בר-שלום מסלול הכשרה כלוחם, את קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. לאחר מכן, שב בר-שלום לחטיבה ושימש כמפקד מחלקה. בשנת 1988 השתלם בקורס מפקדי פלוגות[1] ובהמשך שימש כמפקד פלוגה בגבעתי ולקח חלק בלחימה בדרום לבנון[2]. במילואים שימש כקצין מבצעים מיוחדים באחת מחטיבות החי"ר שבפיקוד מרכז, והשתחרר מצה"ל בדרגת רב-סרן[3]. אחרי שרותו הצבאי, התגייס לשב"כ, עבר קורס מאבטחים שבמהלכו נפצע, פרש ולמד לתואר ראשון במדעי המדינה ובהיסטוריה של ארצות הברית, באוניברסיטה העברית בירושלים[4].
את דרכו כעיתונאי החל בר-שלום במחלקת הספורט של הערוץ הראשון ואף סיקר את אולימפיאדת סידני. בשנת 2000, בעקבות האינתיפאדה השנייה הפך לכתב ופרשן לענייני צבא וביטחון, בערוץ[1]. בהמשך מונה לראש הדסק הצבאי של הערוץ הראשון ושימש גם כמגיש "מבט".
עם סגירת רשות השידור והקמת תאגיד השידור הישראלי, מונה בר-שלום לתפקיד הכתב המדיני של תאגיד השידור הישראלי[5]. מאוקטובר עד דצמבר 2017 הגיש את התוכנית שבע אקטואלי בערוץ כאן 11.
החל מ-5 בינואר 2018 ועד פברואר 2019, הגיש את מהדורת חדשות השבוע בימי שישי בערוץ כאן 11.
בחודש מרץ 2019 התפטר מתאגיד השידור[6].
משפחתו
בר-שלום נשוי ואב לשתיים. הם מתגוררים בכפר האורנים. בת הדודה של אביו היא סוכנת המוסד יהודית נסיהו.
קישורים חיצוניים
- יעקב בר-און, מלחמה ובר שלום, באתר ynet, 27 בנובמבר 2002
- אסף כרמל, אמיר בר-שלום וירון דקל מועמדים להגשת "מבט", באתר הארץ, 16 באוקטובר 2007
- ניר ליברך, "אני עוצר את השידור. יורים עליי", באתר מאקו, 20 בינואר 2009
- ערן סויסה, זמן פציעות: ראיון עם אמיר בר שלום, באתר nrg, 10 באפריל 2011
- עוזי בנזימן, אין מה לדווח, באתר העין השביעית, 21 בינואר 2015
הערות שוליים
- ^ 1 2 יעקב בר-און, מלחמה ובר שלום, באתר ynet, 27 בנובמבר 2002
- ^ ניר ליברך, "אני עוצר את השידור. יורים עליי", באתר מאקו, 20 בינואר 2009
- ^ ניר ליברך, "אני עוצר את השידור. יורים עליי", באתר מאקו, 20 בינואר 2009
- ^
שי פוגלמן, ינאי יחיאל, אמיר בר-שלום, באתר הארץ, 18 בפברואר 2018
- ^ אלכסנדר כץ, התאגיד: אמיר בר שלום כתב מדיני, רועי ינובסקי למשטרה, באתר אייס, 3 במאי 2017
- ^ ענת ביין-לובוביץ', האם מנכ"ל תאגיד השידור מתערב בניהול חטיבת החדשות באופן שאסור עפ"י החוק?, באתר גלובס, 6 במרץ 2019
